פרשנותהגורם המממן שדוחף את המחאה: קטר ההייטק הפך למנוע החדש של הדמוקרטיה
פרשנות
הגורם המממן שדוחף את המחאה: קטר ההייטק הפך למנוע החדש של הדמוקרטיה
אחרי שלל המערכונים על הניתוק של ההייטקסטים, הגיעה ההפיכה המשטרית ובה הם התגלו כגורם המשמעותי והמרכזי שדוחף ומממן את המחאה. ההייטק הצליח להתלכד למחנה אחד שמוביל את קרב המאסף על הדמוקרטיה
מפונקים, מנותקים, מלאי אגו. מה לא נאמר, לעתים גם במידה של צדק, על ההייטקיסטים הישראלים. הענף האליטיסטי והסגור לכאורה, הפך בשנים האחרונות למושא למערכונים עוקצניים ולעתים גם לקנאה בלתי מוסתרת. אלא שבחודש האחרון התברר כי הקטר של הכלכלה הישראלית הוא גם הקטר של הדמוקרטיה שלה. הוא נהפך לגורם המשמעותי והמרכזי שדוחף, מוביל וכן גם מממן, את המחאה נגד ההפיכה המשטרית. זאת בהיעדר אופוזיציה שתדבר בקול אחד או ארגונים מסוג הסתדרות העובדים שהיו אמורים לקפוץ על הרימון הזה.
מתברר שהגיקים הקשיבו טוב טוב בבית ספר לא רק בשיעורי מתמטיקה ופיזיקה כפי שהיה נדמה עד עכשיו, אלא גם בשיעורי אזרחות. וכך נטולי רולקסים או מרצדסים, אולי עם אפל ווטש וטסלה, ההייטק התלכד למחנה אחד שמוביל את קרב המאסף על זהותה של המדינה כדמוקרטית לא פחות מאשר יהודית.
הקטר של הכלכלה, זה שהושמץ במשך שנים ככזה שאחראי ליצירת פערים וככזה שלא תורם מספיק לעמותות, נהפך לגורם המניע של החברה האזרחית. לפתע, מדי מוצאי שבת ואפילו בימי שני וחמישי מתגלה המחנה. המחנה הזה קיים לתדהמת האופוזיציה שלא השכילה לאחד אותו כבר כמה סבבי בחירות ובעיקר להפתעתה העמוקה לא פחות של הקואליציה שעוד לא טרחה אפילו לרכוש מדפסת עבור משרד ההסברה בראשותה של השרה גלית דיסטל־אטבריאן.
ההתלכדות של ענף ההייטק אינה טריוויאלית מהרבה סיבות. אחרי הכל, ללא מעט ממה שנאמר עליו יש אחיזה במציאות. מדובר באנשים שרגילים לתנאים מפנקים, לתגמול גבוה ואדישים למדי לסביבה החיצונית או לפחות כך היה נראה עד לא מזמן. בשבועות האחרונים רבים מהיזמים ומאנשי הקרנות מרגישים במלחמה ומתנהלים בהתאם. רבים נטשו כמעט לגמרי את הניהול השוטף של העסקים שלהם ועובדים כמעט באופן בלעדי במחאה. זה מגיע גם עם המחאות. במטה המחאה של ההייטקיסטים מתקבלות פניות כל יום וכל היום עם הצעות לתרום גם בכסף וגם בשעות עבודה.
ההתארגנות של ההייטק מפתיעה גם משום שלכאורה בניגוד לרוב ציבור העובדים בישראל, הייטקיסטים, שמהווים רק כעשירית מכוח האדם, הם הניידים ביותר. הם אלה שלכאורה לא היו צריכים להתרגש במיוחד מכיבוי האורות על הדמוקרטיה בישראל, מכיוון שרובם יכולים פשוט לעזוב את המדינה לטובת ארה"ב או כל מדינה דמוקרטית אחרת עם תעשיית הייטק שמשוועת לעובדים. בזמן שחלק גדול מהנפגעים העתידיים העיקריים יושבים בבית, מחאת ההייטק עושה עבורם את העבודה בגשם וברוח.
אולי זה קשור גם לכך שהיזמים האלה למדו על בשרם ויודעים ממקור ראשון כמה קשה היה לייצר את הנס השברירי של הסטארט־אפ ניישן, שהמשקיעים לא תמיד ששים להרעיף כסף על חברות שיושבות הרחק מסיליקון ואלי. העבודה המשותפת של יזמים ואנשי הון סיכון מפתיעה בעוצמתה ועומקה גם מכיוון ששוב, בהתאם לתדמיתם, אכן יש ביניהם הרבה מאוד אגו. האגו הזה נדחק הצידה בשבועות האחרונים כאשר יזמים שביום יום מתחרים ביניהם בין אם על הלקוחות ובין אם על המשאבים של קרנות השקעות, הניחו אותו בצד ועובדים יחד.
מדוע המחאה הזאת כל כך שונה מכל מה שהכרנו עד היום? כי ההייטק הוא ענף שונה מהמגזרים העסקיים הקלאסיים של ישראל ומי שלא הכיר את ההייטק, מתחיל להבין רק עכשיו במה מדובר ומדוע יש כאן משהו ייחודי כל כך שהפך לשם דבר ברמה העולמית. מדוע בשנים האחרונות, אחרי שהתרגלנו תמיד לשמוע על "הדיסקאונט הישראלי", כלומר תמחור חסר של כל מה שמגיע מישראל בגלל המצב הגאופוליטי, נוצרה דווקא "פרמיה ישראלית". בשונה מתאגידי הענק שתורמים ומיד רצים לספר או מראש לוקחים חסות על אירוע התנדבותי כזה או אחר, בהייטק עשו את זה אחרת. יזמים ומנהלים רבים מעידים כי במקום לרשום צ'ק שיעדו הסופי לא תמיד ברור, הם מעדיפים להשקיע את הסכומים האלה בחינוך טכנולוגי, אירוח כיתות מהפריפריה כדי לחשוף בפני התלמידים את עולם ההייטק או להקים כיתות ללימודי מתמטיקה לאחר שעות הלימודים לבנות כדי שלא יתביישו להגיד שהן טובות במקצוע הזה ויגיעו אחר כך להייטק.
מחאת ההייטק גם לא פונה ל"צינורות המקובלים". היא לא חושבת קודם כל את מי מכירים בירושלים או דרך מי אפשר לארגן פגישה עם בנימין נתניהו או שר כזה ואחר. היא פועלת בדרכים יצירתיות ומחוץ לקופסה, תוך מינוף הנכסים הייחודיים שלה. בשלב זה מדובר ביתרות המזומנים הדולריות, המרות דולרים לשקלים למימון הפעילות ובהמשך זה עלול להסלים גם למישור של הוצאת הקניין הרוחני מישראל. כאשר מצידו השני של המתרס ניצב איתמר בן גביר עם המכתזיות, זה הופך אותו ללא רלוונטי. רוצים הסבר מדוע כל העולם רודף אחרי הסייבר הישראלי? בדיוק בגלל זה – הוא חושב יצירתי כדי להפוך את הצד שמנגד על כישוריו ויכולותיו ללא אפקטיבי.
כל יתר הסקטורים, ששותקים ברובם, מי בגלל הפחד מזרועו העתידית של הרגולטור ומי בגלל חרם מצד לקוח כזה או אחר, רק ממחישים עד כמה שונה ההייטק ומדוע הוא הקפיץ את כלכלת ישראל קדימה.
