הקברניטברד כבד: הפצצה ששברה את רצועת עזה
הקברניט
ברד כבד: הפצצה ששברה את רצועת עזה
חיל האוויר משתמש כבר עשורים בפצצות מדויקות מונחות GPS, שמתאימות גם לתקציב שלנו וגם לערכי צה"ל. איך פועלת כזו פצצה, למה היא כל כך מתאימה ללחימה בעזה, ומה אינה יודעת לעשות?
שלום, כאן הקברניט; חיל האוויר הישראלי מפעיל קטלוג גדול, עצום ורב של חימוש חכם, בעזרתו מושמדות מטרות מכל הסוגים: בין אם מדובר בשדה תעופה סורי, בונקר עזתי, עמדה לבנונית או כור עיראקי - יש לנו כלי מתאים בארגז. מאז פרצה מלחמת עזה, ממטירים מטוסי הקרב גשם של פצצות על יעדי חמאס ושאר ארגוני הטרור ברצועה, אבל מי ששם לב לתמונות המטוסים שחיל האוויר מפרסם יכול לטעות ולחשוב שיש לו רק פצצה אחת: ירוקה עם זנב אפור, וסביב גופה מין מסגרת מרובעת.
לפצצה הזאת קוראים בצה"ל ברד כבד, ובלעז JDAM - והיום נכיר אותה ונבין מדוע היא נשק מהפכני שצה"ל כל כך אוהב. סיפורנו מתחיל ב-1991: נירוונה השיקה את האלבום משנה הגלקסיות Nevermind, טים ברנרס-לי הציג את הדפדפן הראשון וארצות הברית החליטה שהגיע הזמן לעשות משהו עם סדאם חוסיין.
הדיקטטור העיראקי המפורסם פלש בקיץ הקודם לכוויית השכנה, טלטל את מחירי הנפט וסיפק לאמריקאים הזדמנות קסם להראות לכל העולם מה יודעת לעשות המעצמה שניצחה במלחמה הקרה.
מה עשו? כינסו קואליציה בינלאומית שהפליגה לאזור ופתחו במלחמת המפרץ הראשונה - ובאופטימיות עצומה: היו להם כלי הנשק הכי מתקדמים בעולם, חיל אוויר עצום והפצצות הכי חכמות בעולם, איזה סיכוי יש לסדאם? לילה אחד של תקיפות, והשפם שלו ילבין.
רק מה? האמריקאים ובני בריתם פלשו בינואר, והופתעו לגלות שהפצצות החכמות שלהם לא מסתדרות עם החורף העירקי הטיפש: נשק מונחה לייזר התקשה לטוס דרך עננים וגשם, ולעקוב אחר כתם הלייזר שהראה היכן לפגוע, ונשק מונחה טלוויזיה כלל לא ראה את מטרתו.
שיעור הפגיעות בעונה הגשומה עמד על סביב 60%, ונשאר כך גם באביב בגלל סופות החול העיראקיות. זאת, לעומת שיעור פגיעות של 88% כשאין מגבלות ראות.
מיד הוחלט שצריך לפתח פצצה חכמה מסוג חדש, כזאת שלא תושפע ממזג האוויר - ולפתח מהר; אין לדעת מי יהיה הדיקטטור הבא שיצא להתנחל אצל השכנים, והשוטר האמריקאי יצטרך לבוא ולעשות שם סדר בטכניקה החביבה עליו - הפצצה מהאוויר.
אז ב-1992 נולד פרויקט AWPG (חימוש מדויק למזג אוויר בעייתי) שבחן לייזרים יותר מוצלחים ומצלמות מאוד מתקדמות, מכ"מים זעירים וטריקים אחרים - אבל כל השיטות הללו פשוט היו מוגבלות מדי. הפיתוח חייב סוג חדש של הנחייה.
חברת מקדונל דאגלס עבדה על דבר כזה עוד מסוף שנות השמונים: פצצה שתדבר עם רשת לווייני הניווט האמריקאית, תבין היכן היא בעולם, ותוכל לגלוש ולפגוע בדייקנות.
כשהצטרפה החברה למיזם והציגה את הפיתוחים שלה, מילאו חיוכים את החדר: לנשק מונחה GPS לא יהיה אכפת שהעננים מסתירים את הדרך, הוא חושב בגאוגרפיה. הוא גם נשק שגר-ושכח קלאסי: צריך רק להזין נ"צ מאוד מדויקת של המטרה בטרם ההמראה או באוויר, והפצצה תתקדם לשם עצמאית.
הטכנולוגיה היתה על המדף: הפלאגר מ-1990, מתקן ה-GPS הצבאי הבסיסי לכוחות הקרקע בארה"ב, ידע להציג את המיקום שלו, ולעבוד לפי מצב "מסדרון" - נתיב תנועה לעבר נקודת הציון הבאה, וגם לסמן סטיה ממנו בזמן אמת. מה עשתה מקדונל דאגלס? לקחה מתקן דומה ונתנה לו הגאים של פצצה.
המערכת עברה עוד שדרוגים ושיפורים רבים; הרי נפילה באוויר עובדת אחרת מאשר וסטיב וסטיב השני שיצאו לניווט רגלי. הטכנולוגיה נבחנה לראשונה ב-1993 על בסיס פצצת GBU15, שהצליחה להשיג פגיעות מדויקות אך המערכת היתה עדיין יקרה.
בסוף תהליך פיתוח ממושך - במהלכו נבלעה החברה בידי בואינג, שהוסיפה ידע ויכולות לפרויקט - התכבדה ארה"ב והציגה את פצצת ה-GPS הראשונה בעולם. או יותר נכון: את הזנב שלה.
כן, ה-GPS, המערכת האינרציאלית שמודדת את כיוון ודפוס ההתקדמות, המעבדים והסנפירים שזזים כדי להשאיר את הפצצה בנתיב נכנסים כולם לקיט - ערכה שאפשר לחבר לכל פצצת אוויר רגילה מסדרה 80.
הרבה ערכות הנחיה עובדות כך, כדי לאפשר לצבאות ניהול גמיש של החימוש שלהם: לרכוש הרבה פצצות רגילות, ולהחליף להן ראשים לפי הצורך.
ההברקה הזאת זכתה לשם JDAM, שזה "חימוש משותף לתקיפה ישירה"; משותף - כי נועד גם לצי וגם לחיל האוויר, ותקיפה ישירה משום שמדובר בפגיעה נקודתית.
ב-1996 נערכו ניסויי הטלה ראשונים בפצצה הסופית, שהדהימו את המהנדסים: פעם אחר פעם הצליחה לפגוע בדייקנות של מטרים בודדים, גם ממרחקים של 20 ק"מ ויותר.
דפוס הנפילה של פצצת JDAM שונה משל פצצות רגילות והן מגיעות הרבה יותר תלול; הן קיבלו מסגרת שעוטפת את הגוף בגדרות - סנפירי ייצוב קטנים שמשפרים את האווירודינמיקה.
ב-1997 נכנסה ההמצאה לשירות וב-1999 נבחנו הפצצות בשטח, במערכה האווירית של מלחמת קוסובו; שיעור הפגיעות עמד על 87% עד 90%, ושיעור הנפלים עמד על פחות מ-4%.
אלו מספרים שהעולם אף פעם לא ראה, בטח לא על פצצה "פשוטה". אפילו לטילי שיוט של מיליון דולר לחתיכה היו אחוזים פחות מרשימים, וכל קיט JDAM עלה למשלם המסים האמריקאי בסך הכל 20,000 דולר.
פה נכנסת לתמונה עוד הוצאה קבועה של אותו משלם מסים: אנחנו. חיל האוויר הישראלי החל להצטייד בפצצות GPS אמריקאיות ב-1998, וחולל קפיצה ביכולות ההפעלה של הנשק הזה, אחרי שבחן אותו ארוכות בלוחמת שטח בנוי.
אתם יודעים היטב שלצה"ל יש גישה מיוחדת ללוחמה אווירית: מפציצים בעוצמה היכן שאנחנו צריכים, אבל מתאמצים שלא להרוג או לפצוע חפים מפשע ומפתחים לשם כך שיטות ואמצעים. "הצבא הכי מוסרי בעולם" זה לא סתם מרקטינג.
פצצות ה-GPS איפשרו פגיעה מדויקת מאי פעם, וגרסאות משופרות הגיעו בארה"ב ל-95% - אך בחיל האוויר גילו שאם המודיעין מספיק מדויק, אפשר להשתמש בזווית הגישה של הפצצה כדי לפגוע לא רק בול בבניין הנכון, אלא גם בקומה ובחדר הנכונים. התוצאה: תקיפה בשטח בנוי עם נזק סביבתי מינימלי.
שלא תטעו, זאת עדיין הפצצה אווירית; אף אחד בעזה לא יגיד לשכן שלו "תגיד, שמעת איזה רעש בלילה?" אחרי שחבית של רבע טון ברזל וטריטונל נפלה מהשמים על הבניין ממול. אבל בזכות דיוק ה-JDAM והגישה הצה"לית חוסלו מחבלים רבים מספור בלי להרוג רבבות אזרחים.
כשמשלבים את שיטות התקיפה של צה"ל עם השיפורים הטכנולוגיים של הפצצה, מגיעים לאחוזי הצלחה גבוהים משל האמריקאים; הפצצות פשוט מדויקות יותר כשיש קמ"ן ישראלי על התכנון ואצבע ישראלית על ההדק.
ואז אפשר להשתמש בפחות פצצות כדי להשמיד כל מטרה, ולחסוך כסף; מלחמות זה דבר מאוד יקר. בארץ משתמשים בעוד בנות ממשפחות פצצות ה-GPS, וחברות ישראליות כמו רפאל אפילו השפיעו על הטכנולוגיה הזאת, וחיברה אותה אל יכולות אופטיות ולייזרים.
פצצות ה-GPS חוללו את אחת המהפכות הכי גדולות בלוחמה האווירית מאז המצאת החימוש המונחה. במלחמת העולם השנייה נשלחו מאות מפציצים כדי לתקוף מטרה אחת, בידיעה ששיעור ההחטאה יהיה אסטרונומי. במיוחד במזג אוויר קשה: רק אחת מתוך 500 פצצות תחטיא בכלל בפחות מ-300 מ'.
במלחמת וייטנאם נכנסו לתמונה פצצות מונחות, שאיפשרו להגיע למצב בו פצצה אחת = מטרה אחת, אם הראות טובה מספיק. יש עננים? חוזרים לשיטות של פעם, ושולחים עשרה מפציצי B52 עצומים שזורקים יותר פצצות; סטטיסטית, כמה בטח יפגעו.
במלחמת המפרץ נשלחו עשרות מטוסי F15 כשכל אחד נושא זוג פצצות מונחות, ומנחה אותן לעבר מטרה אחת בכל פעם - שוב, במגבלות מזג האוויר ובצורה ידנית.
עכשיו, קחו את כל זה והשוו למפציץ B2 חמקן אחד, שיכול להטיל 80 פצצות אוטונומיות מונחות GPS וכל אחת תפגע במטרה אחרת. מלבד החיסכון בשעות הטיסה ועלויות התיקונים, הסיכון לצוותים נמוך בהרבה, שכן למספר מטוסים קטן קל יותר להתגנב ולחמוק למערכי הגנה.
לא פלא שה-JDAM הפכה ללהיט עולמי: לפי נתוני מגזין חיל האוויר האמריקאי, עד אביב 2020 נבנו כ-430,000 קיטים כאלה, וכיום מוערך המספר בקרוב לחצי מיליון. כשצריך, בואינג יודעת לייצר יותר מ-130 קיטים ביום, וכך לתמוך במלחמות גדולות.
כיום יש דגמים שיודעים גם לפרוש כנפיים, וכך לגלוש ולפגוע במטרה ממרחקים גדולים אף יותר. אין מטוס? לא נורא; יש דגם שבא עם רקטה, ואפשר לירות מהקרקע.
נשמע שה-JDAM לגווניה היא נשק אוויר קרקע מושלם, אבל החיים לא עובדים ככה וגם לפצצה הזאת יש חסרונות, שתי מגבלות שצריך לקחת בחשבון.
הראשונה היא שפצצות GPS לא נועדו לפגוע במטרות נעות - למשל, טנקים, אוניות או משגרי רקטות. פצצת JDAM סטנדרטית מסוגלת להזיז את עצמה ביחס לנ"צ, לא להחליף נקודות ציון באוויר וגם אין לה איך לדעת שהמטרה זזה.
אבל זה לא נורא; יש סוגי חימוש אחרים שמטפלים במטרות ניידות (חלקם נעזר ב-GPS בתור אלמנט הנחייה משני). ובכלל, רוב המטרות בכל מלחמה הן קבועות; הרי לא חופרים בונקר פיקוד כדי להזיז אותו.
השנייה היא שפצצות כאלה חשופות להטעיות וחסימות GPS - מערכות שיודעות לשבש את התקשורת עם הלוויין ולפגוע בדיוק התקיפה.
זה לא שאפשר לתת לפצצה נ"צ אחרת לגמרי ולשלוח אותה למשל, לפגוע בבסיס צה"לי - זאת מלחמה ולא לוני טונס. אך ניתן בהחלט לגרום לה לפגוע ליד המטרה במקום בול בפוני.
האיום נשמע איום ונורא, אך יש פתרונות טכנולוגיים ומבצעיים; רק לפני כמה חודשים השמידו האוקראינים חוסם GPS רוסי באמצעות פצצת GPS - והרוסים הם אלופי העולם בשיבושים מהסוג הזה.
האוקראינים הצליחו להשתמש בשידורים עצמם כדי להבין היכן נמצא המשדר, וכך חוסל.
גם שיבוש GPS גזרתי שיצליח, יבוא עם מחיר כואב: גם האויב לא יוכל להשתמש ב-GPS. ובעוד הפצצה תלויה ברשת רק בזמן הגיחה, האויב צריך להפעיל את השיבוש באופן קבוע.
ובימינו כל כוח צבאי חייב GPS - בין אם מדובר בווטניקים של פוטין בשדות זפוריז'יה או בימחשמויניקים במנהרות של עזה.
בשורה התחתונה, קל להבין למה ה-JDAM כל כך פופולרית - ואיך היא קולעת בול גם לצרכים המבצעיים של צה"ל, גם לתקציב שלו וגם לקו המוסרי של ישראל. השילוב בין דיוק ומכה קטלנית שבר את מערכי האויב בעזה, ותפס אותו בכל בניין בו התבצר כל עוד איפשרו זאת הנסיבות והמודיעין - ונקווה שישבור כך גם את רוחו של חמאס עד לרגע ההכרעה. שימרו על עצמכם, היו עירניים - וננצח.
