הקברניטלחיזבאללה נותרו רבבות רקטות; למה הוא לא יורה אלף ביום?
הקברניט
לחיזבאללה נותרו רבבות רקטות; למה הוא לא יורה אלף ביום?
לארגון הטרור היו 150,000 רקטות וטילים, עם ארבעה מצבי הפעלה - איך הצליח צה"ל לשבש את המערך הזה ולחסל 70% ממנו, ומדוע האויב לא יורה את המטחים האדירים מהם חששנו כל כך הרבה שנים?
שלום, כאן הקברניט; אולי לא ידעתם, אבל חיזבאללה היה ארגון הטרור הכי עשיר בעולם - כבר ארבעים שנה שאיראן מעבירה לו כספים, זהב, משאבים ונשק, לצד ריפוד קבוע של מאה מיליון דולר בשנה. ב-2018 התנפח הסיוע ל-700 מיליון דולר בשנה, סכום שהצטרף להכנסות ממסים ועסקים מקומיים ובחו"ל, ומסחר נרחב בנשק, סמים ואלקטרוניקה גנובה. הכסף הזה בנה את צבא הטרור הלבנוני, מימן מנהרות וציוד, ובעיקר קנה רקטות - הרבה, הרבה רקטות.
לפי הערכות, החזיק האויב בכ-150,000 רקטות וטילים. כוח האש הזה, בצירוף מוסר שיעי של כריש רעב, הפך את חיזבאללה לאימת מדינות האזור; אפילו את ישראל הצליח להרתיע - זוכרים איך התלבטנו בשנה שעברה, כשהמחבלים הקימו שני אוהלים מסכנים שני מטר מעבר לגבול? בזכות ההרתעה הזאת, הרגיש נסראללה מאוד בנוח לקפוץ ראש לתוך המלחמה שפתחו המחבלים בעזה באוקטובר 2023, במחשבה שאת מלוא כובד משקלו של צה"ל אין סיכוי שהוא ירגיש.
נראה שיש לו סיבה טובה: במשך שנים ארוכות הזניחו ממשלות ישראל את המיגון הציבורי ברחבי הצפון, ומנהיג חיזבאללה הניח שלא נפלוש ונסתכן בהסלמת המצב, לאור מכות האש שביכולתו להנחית - עשרת אלפים רקטות שנופלות על יישוב בקלות יהרגו מאות, אפילו אלפי ישראלים.
ואז בא ה-17 בספטמבר, רוח חמימה של קונספציה ליטפה את צמרות הארזים ואלפי ביפרים ארגנו לאלפי מחבלים חורי אוורור חדשים בכל הגוף. תוך שבועיים כבר חוסלה כל צמרת הארגון, התשתיות התפוצצו לשמיים ומכבש אש בדמות מאות מטוסי קרב דרס את לבנון. מ-150 אלף הרקטות נותר בקושי רבע, מה שמעלה שתי שאלות: מדוע לא ירה חיזבאללה אלפי רקטות בבת אחת כפי שתמיד חששנו שישגר, והאם הוא בכלל מסוגל לעשות זאת כרגע, אם יחליט שהגיע הזמן?
בואו נתחיל בלהבין רגע איך נראה מערך הרקטות של האויב, איך הוא מתנהג וכיצד ניצלנו את העניין. צבא הטרור בלבנון בנה את כל כוחו סביב הארטילריה, כך שהיה תלוי בה בכל צעד.
רוב הכוח נשען על רקטות לטווח בינוני ממשפחת הגראד (עד 40 ק"מ), כשלצידן רבבות רקטות לטווח ארוך כמו הפאג'ר 5 האיראנית וה-M302 הסורית (100 ק"מ), ויותר מאלף טילים בליסטיים כמו הפתח 110 - מה שכונה "הטילים המדויקים של חיזבאללה" ומגיעים לכל פינה בארץ. את התמונה משלימות רקטות קצרות טווח ממשפחת בורקאן ופאלאק.
חלק מהמשגרים הוסתרו בבסיסים תת קרקעיים או נחפרו בבונקרים מפוזרים בשטח, אך הרוב המכריע שלהם הסתובבו על גלגלים: משאיות וטנדרים עם צינורות שיגור לרקטות, אותם אפשר להחביא בקלות ולנייד מכפר לכפר בעת הצורך. הרעיון היה להקשות על צה"ל לעקוב אחריהם ולהבין היכן הם נמצאים; משאית עם רקטות יכולה לצאת מאיזה מוסך מחוץ לנבטיה, לשגר 40 רקטות לכפר ורדים ולהיעלם תוך שתי דקות.
כל מערך האש הזה עבד בארבעה מצבי פעולה: הראשון הוא מצב התשה - ירי אל יישובי הקו הצפוני ומעבר לו, כשהמטרה היא הפחדה והטרדה. השני הוא מצב התקפה - בו יוצא כוח רדואן למבצע הגדול שתכנן נסראללה ועולה על יישובים ובסיסים, ואז צריך חיפוי עצום ברקטות לטווח קצר ובינוני.
השלישי הוא מצב הגנה - תגובה לפלישה ישראלית ללבנון: גם בתרחיש זה ישוגרו המוני רקטות, אך פחות אל מטרות שתוכננו מראש, ויותר לעבר אזורי כינוס וקרב, בהתאם לדיווחי התצפיתנים של האויב בשטח. ולרביעי אפשר לקרוא מצב חרבו-דרבו אקסטרמינטוס עלא-באב-אללה: קואליציה ערבית-מערבית מאיימת לפלוש לאיראן, וחיזבאללה שופך פשוט את כל מה שיש לו על כל הארץ. זיכרו שארגון הטרור לא הוקם בתור תחביב של חומייני, אלא נולד כשומר ראש של איראן ואם צריך - גם כשכפ"צ.
באיזה מצב נמצא המערך הארטילרי כרגע? מצב כפית: האויב יורה בצורה מוגבלת, מוזרה, ומנצל בקושי אלפית מהפוטנציאל שלו. איך הצלחנו לשבור את הארטילריה של צבא הטרור הלבנוני?
במקור נערך חיזבאללה ללחימה ארוכה מאוד, במהלכה יעביר עוד ועוד רקטות ממחסני נשק אל המשגרים החמקמקים שלו - שאנחנו לא יודעים היכן הם. האספקה תתבצע עם צי ענק של משאיות וטנדרים שאותו צה"ל לא יוכל לעצור; במתאר לחימה מלא, כל לבנון מלאה אזרחים שנמלטים, ומלמעלה כל המשאיות נראות אותו הדבר. אם יתקוף צה"ל בלי אבחנה, יהרוג פליטים והעולם יעצור את המתקפה הישראלית בן רגע.
גם את משגרי הרקטות עצמם לא קשה להסוות: מספיק שיש ברזנט שמכסה את החלק האחורי, ואין לדעת אם מדובר במשאית תמימה או במשגר BM21 עם 40 רקטות גראד מאחורה.
מה שחיזבאללה לא ידע, זה שקציני מודיעין מוכשרים באמ"ן ובפיקוד הצפון הצליחו לגלות היכן נמצאים מחסני התחמושת הקדמיים בדרום לבנון. מטוסי חיל האוויר עלו לאוויר והמטירו פצצות על מחסני הנשק האלה עוד לפני שהחלה מתקפה נרחבת של צה"ל, במשך חודשים ארוכים. המחבלים לא ידעו מתי תגיע הפלישה הישראלית, ונאלצו לפתוח את מחסני התחמושת בערים ובמרכז המדינה - ולהוביל מהם רקטות לחזית כמה שיותר מהר; יתכן שבכל רגע תופעל פקודת המגננה, והמשגרים יתחילו לרשוף אש על הפולשים.
אזרחי לבנון לא לקחו צ'אנסים, ובשלב הזה כבר החלו להימלט ברגל, ברכב ובחמור. אבל בניגוד למה שהעריך חיזבאללה, לצה"ל היה מאוד קל להבדיל בין המשאיות שלהם ובין משאיות הרקטות: הן היחידות שנסעו אל תוך מרחבי השיגור, ולא ברחו מהם כמעט לכל כיוון אחר.
תקיפות חכמות של חיל האוויר קרעו לגזרים את המערך הלוגיסטי של חיזבאללה, שנתקע עם רקטות שאין לו איך להביא למשגרים. ניסיונות האילתור וההתמודדות עם ההפתעה הזו ייצרו הרבה רעש מודיעיני, שעזר לחשוף מחסני נשק - שעד מהרה הושמדו מהבקעא ועד לב ביירות; הכריש הרעב איבד את רוב השיניים.
יחידות הארטילריה בלבנון תכננו מכת אש של מאות רקטות לעבר מרכז הארץ בליל ה-25 באוגוסט, והקפיצו את כל הצוותים הפנויים. העליונות המודיעינית של צה"ל שוב הוכיחה את עצמה: מאות מטוסי F16 ו-F15 קרעו את שמי לבנון, והשמידו יותר מ-6,000 רקטות עד אור הבוקר.
ציד הרקטות נמשך כל העת; בשבוע האחרון לבדו הושמדו 140 משגרים בלבנון. מניין הרקטות שנותרו נתון לוויכוחים, ולפי הערכות מדובר בקצת יותר מ-30,000. הקטגוריה שחטפה הכי קשה היא הרקטות לטווח בינוני, שחיוניות ממש לכל מתאר הפעלה. חיזבאללה בנה את עצמו סביב הרקטות האלה, ועתה מתפתל כקרפיון מיובש.
אבל 30,000 רקטות זה לא צחוק: חמאס החל במתקפת השבת השחורה כשהיו לו פחות מכך. למה חיזבאללה לא משיב אש? אנחנו עמוק בדרבי, דקה 88 - איפה חרבו, איפה דרבו? למה צבא הטרור לא מגן על לבנון במכות ארטילריות כפי שהצטווה להגן על איראן?
יש לכך שתי סיבות מעניינות: הראשונה היא שלמרות ההצהרות והצלצולים, לחיזבאללה ממש לא אכפת מלבנון. ככל שהמדינה השבורה הזו תישבר יותר, כך תהיה יותר תלויה בהון זר בשלב השיקום שלה. וגם אם הסכם הכניעה של המחבלים יכלול איסור על העברת נשק, אף אחד לא יאסור על הכנסת כסף. האיראנים יוכלו לנצל את המצב כדי להזרים הון זמין, להתעצם פוליטית בשטח ולבנות את לבנון כך שתהיה תלויה בה כמו סוריה השכנה.
הסיבה השנייה היא שכרגע אסטרטגיית האויב מתמקדת בשימור מתח לחימה נמוך: הדגש הוא לא על גרימת נזק מקסימלי לערים ומחנות צבא, אלא הפחדת ישראל: יורים עשרים רקטות מעשרה משגרים ליישובים שונים,יש אזעקות באזורים נרחבים ותחושה של "כל הצפון חוטף", או "כל הארץ תחת אש".
אם מחליטים מפקדים בחיזבאללה להרים ריכוז מאמץ, זה יבוא בצורת מטח של עשרות רקטות ממשגר אחד או שניים לעיר ספציפית, כדי לשבש שגרה ולעורר זעם אצל התושבים. עוד מתאר שיגור נוסף הוא אש בתור מאמץ הסחה - ירי רקטות כדי להעסיק את צוותי כיפת ברזל, בזמן ששלושה כטב"מים חודרים וטסים אל מטרות רגישות בעורף.
מה משותף לכל מתארי השיגור האלה? קל: אפשר להשיג את המטרה של כל אחד מהם גם עם פחות מ-50 רקטות. זה כורח המציאות: הנתק בין מחסני הנשק שנשארו והמשגרים הוא מגבלה עצומה לאויב, שחייב לחסוך בחימוש.
זיכרו שבעוד צה"ל משחק על שטח ומנסה לתפוס ולטהר כמה שיותר ממנו, חיזבאללה משחק על זמן; הוא לא צריך לנצח או להדוף את כוחותינו, רק לשמר את דימוי המאבק כדי שאף אחד בלבנון לא יוכל להגיד "הציונים פירקו את חיזבאללה" עד שהמערב יאבד את סבלנותו ויחדול את מתקפת ישראל.
ראינו למה לחיזבאללה אין סיבה לייצר מכת אש עצומה לשטחנו, אבל בואו נסיים בשאלה היפותטית: אם מחר בבוקר קמים המחבליט ומחליטים לירות הנה אלפיים רקטות - האם הם בכלל יכולים?
על הנייר, כן; תחמושת נשארה, משגרים יש ולצערי לא חסרים מחבלים. אבל הפגיעה האנושה בדרג הלוגיסטי תחייב הרבה מאוד אילתורים כדי לחבר הכל ביחד, לתזמן את יחידות השיגור, ולמודיעין הישראלי יש חושים חדים מאוד. אני מעריך שנוכל לזהות את ההיערכות, וחיל האוויר יוכל שוב להקדים מכה למכה ולהציל את ישראל.
בשורה התחתונה, חיזבאללה לא שיגר מטחי ענק משום שלא ראה בכך צורך - לא היתה פלישה או התקפה נרחבת מצידו, וכשנכנס צה"ל ללבנון כבר נפגע הדרג הלוגיסטי בצורה שלא איפשרה ירי כזה. ועד כה, הסתפק האויב בירי מטחים בגודל מוגבל משום שהם משרתים את אסטרטגיית ההישרדות שלו גם בלי לבזבז הרבה מהרקטות שנותרו לו. שימרו על עצמכם, היו עירניים וננצח
