הסתבכות הסייבר ההתקפי: אי אפשר כבר לעצום עיניים
הסתבכות הסייבר ההתקפי: אי אפשר כבר לעצום עיניים
אחרי שהעולם נחשף לצד המכוער של ההייטק הישראלי, 2022 היא הזדמנות למדינה להפעיל כלים לפיקוח אמיתי
כשהתפרסם פרויקט פגסוס ביולי האחרון, משהו באווירה העולמית השתנה. דיווחים על השימושים שעושים לקוחות בתוכנות הריגול של NSO, קנדירו וחברות סייבר התקפי אחרות כדי לעקוב אחרי עיתונאים, פעילי זכויות אדם ומתנגדי משטר אמנם התפרסמו בקביעות במשך כחצי עשור, אך גוועו ונעלמו אחרי זמן קצר.
לעומת זאת פרויקט פגסוס של אמנסטי וקונסורציום העיתונאים פורבידן סטוריז שינה משהו מהותי. הדיווח על רשימה של 50 אלף מספרי טלפון שהיו בעלי עניין ללקוחות NSO התחיל לגלגל כדור שלג, שצבר תאוצה וממשיך להתגלגל עד היום. זו היתה הנקודה שבה הפכו NSO ותעשיית הסייבר ההתקפי בישראל מעניין רגעי ונישתי לשערורייה בינלאומית עם השלכות מהותיות לצדה. כל מה שהגיע אחר כך — הכניסה לרשימה השחורה של מחלקת הסחר של ארה"ב, הורדת דירוג החוב של החברה, הדיווחים על כוונתה לסגור את חטיבת פגסוס ולהעמיד את עצמה למכירה, פרסומים על ריגול אחרי פוליטיקאים בצרפת, דיפלומטים של ארה"ב באוגנדה, התביעה של אפל — הכל הגיע אחרי הפרויקט, והחריף את מצב החברה. ובדרך גם כיוון זרקור בינלאומי לתעשיית הסייבר ההתקפי בארץ, ולאוזלת היד המכוונת של המדינה בנוגע לריסונה.
2021 היתה השנה שבה העולם נחשף לצד המכוער של ההייטק הישראלי. לא רק יזמים חצופים שחושבים מחוץ לקופסה, אלא גם סוחרי נשק ושכירי חרב שעובדים בצללים בשירות מדינות שכל קשר בינן לבין זכויות אדם מקרי ביותר. זו התדמית שהחלה להתעצב סביב ישראל בשנה שחלפה. 2022, לכן, היא הזדמנות. אולי הזדמנות אחרונה למדינה להראות שהיא לוקחת את הנושא ברצינות, שהיא מפסיקה לתעדף שיקולים אינטרסנטיים קצרי־טווח על פני מניעת פגיעה בזכויות אדם דרך מוצרים שמפותחים אצלה, על ידי מפתחים שהיא עצמה הכשירה בשירותם הצבאי. 2022 יכולה להיות השנה שבה ישראל מפעילה את השוט הרגולטורי, ועוצרת את הפצת הרוגלות למדינות שעושות בהן שימושים לא לגיטימיים. או, היא יכולה להיות השנה שבה התדמית המטופחת בקפידה של ההייטק הישראלי קורסת.
