הקברניטהמלאך הרע: הטייס שהפיל מטוס ידידותי וקיבל מדליה במקום עונש
הקברניט
המלאך הרע: הטייס שהפיל מטוס ידידותי וקיבל מדליה במקום עונש
לואי קורדס חיסל מטוסים גם של גרמניה הנאצית, גם של איטליה הפאשיסטית וגם של יפן הקיסרית - ובמשימה אחת, מטורפת במיוחד, הפיל מטוס אמריקאי. כך נחלץ מהתקרית המשונה וחזר הביתה עטור כבוד ועם אהבת חייו
(ניצן סדן)
שלום, כאן הקברניט; רבים יסכימו שהמלחמה היא אולי ההזויה והמוזרה ביותר מכל התופעות החברתיות של המין האנושי. היא דוחפת אותנו לעשות דברים איומים ונפלאים כאחד, לחוות אובדן, גבורה ומזל עיוור מסחרר - ולא פעם להיחבט בשולי השפיות. וסיפורו של לואי אדוארד קורדס הוא דוגמה מדהימה לכל אלה.
קורדס היה אחד משלושת הטייסים היחידים במלחמה שהפילו גם מטוסים גרמניים, גם יפניים וגם איטלקיים. אבל לא בגלל זה אנחנו מדברים עליו, ולא זה החלק המטורף פה; קורדס הפיל גם מטוס אמריקאי. לא היו שם טעות בזיהוי או ירי בשוגג: הבחור שם את המטוס בכוונת, תקע לו זרם של כדורים במנוע אחד ואז במנוע שני, הפיל אותו לגמרי בכוונה. וכפי שהבטיחה לכם הכותרת - הוא זכה על כך לתשבוחות ואף קיבל את מדליית צלב הטיסה המכובדת, אות שמוענק לציון גבורה יוצאת דופן באוויר.
זה לא שהמטוס נחטף בידי סוכני אויב; בהגאיו אחזו טייסים אמריקאים כשרים למהדרין - - אבל כפי שאמרתי, המלחמה היא הגרסה הכי מטורפת של המציאות. חיגרו חגורות, אנו ממריאים ל-1942.
שיירת ספינות היטלטלה על פני האוקיינוס הסוער, עליהן אלפי חיילים טריים, בדרכם מארצות הברית אל זירות הקרב של הגיהנום האירופי. בבטנה של אחת מהן ישב סגן משנה לואי אדוארד קורדס, שבדיוק סיים את קורס הטיס שלו. הוא הפליג עם פרפרים בבטן - בקרוב יוצב בגזרת הים התיכון, זירה בוערת ואוכלת אדם.
הוא היה בחור נחמד, שמח וטוב לב; לא אחד שמחפש מלחמות. אך האווירה בארה"ב של אותם זמנים מילאה מיליוני צעירים בתחושת שליחות, והם יצאו להילחם בעריצות הנאצים ושותפיהם.
קורדס הוצב בטייסת שהפעילה את ה-P38 לייטנינג - מטוס קרב מהיר ורב עוצמה, והטסת הכלי הדו מנועי החזק הפכה אצלו מהר מאוד לטבע שני.
תוך חודש כבר הפך לאלוף הפלות: בסוף אפריל נקלע לקרב אוויר מעל חצי האי קייפ בון, בו הפיל שלושה מטוסי מסרשמיט 109 ופגע ברביעי שהצליח להימלט.
באמצע מאי שוב נכנס לקרב אוויר, והפיל שני אויבים. ביוני יירט מאקי C202, מטוס קרב איטלקי זריז וביחידה צחקו ואמרו שאם יפיל גם יפני, ישלים את הסדרה.
במקרה אחר, נשלחה הטייסת למשימת תקיפה באזור מסינה שבסיציליה ונפלה קורבן למארב אווירי מוצלח: 13 מסרשמיטים צללו על הכוח ופגעו במספר מטוסים.
כמו שאר חבריו, ניסה קורדס להשליך את הפצצה שנשא כדי להיות קל יותר ולהילחם באויב - אך היא לא השתחררה בגלל כשל טכני. ולמרות שהיה כבד ומסורבל מיריביו, הצליח לחסל שני מסרשמיטים שסגרו על לייטנינג אחר, וזכה על כך לעיטור.
ב-27 באוגוסט נראה שנגמר לו המזל: במהלך משימה במפרץ סלרנו, התיישב לו על הזנב מסרשמיט שמספרו 1; בהגאים אחז פרנץ שיס, אייס גרמני מדופלם שהתמחה בחיסול לייטנינגים. מכת אש מדויקת וקורדס החל להסתחרר וליפול, בעוד תאו מתמלא עשן.
הוא הצליח להיחלץ ולנטוש - אך צנח ממש לזרועותיהם של חיילים איטלקיים. לאחר חקירה אלימה טיפוסית, הגיע למחנה שבויים באזור רומא.
מקץ ימים ספורים שוב השתנה המזל: עוד לא הספיק גיבורנו להכיר את שאר הטייסים השבויים סביבו, והשומרים בכלא החלו להתנהג מוזר ולדבר על הפסדים ונסיגות. חלקם פשוט קם והלך, כאילו מיצו את המלחמה ודי. קורדס האזין במקרה לשיחת קציני משמר וגילה שאיטליה הפאשיסטית פשוט נכנעה לבעלות הברית - והנאצים עומדים להיכנס אליה כדי שלא לאבד שטחים בדרום אירופה.
הטייס השבוי ניצל את ההזדמנות וברח מהכלא עם כמה שבויים אחרים. ביחד הגיעו להרים וחברו כמעט מיד לפרטיזנים מקומיים.
שמונה חודשים שהה קורדס עם לוחמי החופש, עד שהצליח להגיע לשטח בשליטה אמריקאית. בחיל האוויר שמחו לראות את הגיבור, הצמידו לו מדליית פדוי-שבי לחזה ושלחו הביתה.
אחרי חודשיים של מנוחה אצל ההורים, פנה ללשכת הגיוס הקרובה וביקש לשוב לחזית. חוויותיו באירופה לא שינו את טבעו, והבחור לא אהב סכנות או חיפש תהילה. פשוט מאוד קשה להתחיל את חייך מחדש כשכל המדינה סביבך מתעסקת במאבק הכי חשוב של האנושות: קל לשכוח, אבל בני הדור ההוא באמת נלחמו כדי להציל את העולם משנאה ועריצות. וכטייס מנוסה, ביקש קורדס להמשיך לתרום ולהשפיע - ובקשתו נענתה.
הפעם הוצב ביחידת קומנדו אווירי מס' 3, בה קיבל מטוס חדש: P51 מוסטנג, שזריז בהרבה מהלייטנינג שהכיר. כאלוף הפלות מנוסה, קיבל מטוס טרי, והעניק לו את השם באד איינג'ל - המלאך הרע.
היחידה פעלה מבסיס מנגלדן שבפיליפינים, קרוב לקו החזית: בין טייוואן שבשליטה יפנית ובין הפיליפינים ישנם כעשרים איים קטנים, וסביבם עוד המוני איים זעירים; כולם מהווים נקודת זינוק פוטנציאליות לכוח פלישה, תחנות גילוי ובסיסים. והאזור היה מלא בתקריות אש, כשסיורים אמריקאיים יורטו בידי תוקפים יפניים ולהיפך.
יחידת הקומנדו האווירי היתה כוח שהורכב ממטוסי חילוץ ומטוסי קרב שיוכלו לחפות עליהם בעודם מושים טייסים שנטשו, שותלים סוכנים בשטח אויב, או מחלצים כאלה שהתגלו. קורדס אהב את הג'וב; אמנם לא השתתף בקרבות המוניים, אך ידע שמשימות החילוץ קריטיות לא פחות.
כשבוי לשעבר, ידע כמה חשוב להציל לוחמים - וכולם ידעו מה יקרה ללוחם אמריקאי שייפול בידיים יפניות, במיוחד אם נלכד לאחר קרב: אחרי חקירה קצרה ואכזרית שתכלול אלות וסכינים, יוצא המסכן לחצר הבסיס, ושם ישלוף קצין יפני חרב שוואטו ויערוף את ראשו. כל קצין קיבל אחת כזו, שעוצבה כחרב קטאנה סמוראית, אך לא יוצרה בטכניקות מסורתיות.
בשביעי בפברואר המריא קורדס לפטרול, וקלט צל חומק בין עננים: כשהתקרב, ראה שזהו מטוס סיור יפני מדגם Ki46. הוא נצמד אליו, פתח באש והדליק את המטרה; כשחזר לבסיס, חגגה הטייסת שלו - בכל זאת, לא בכל יום מצטרף טייס לרשימה המצומצמת של אלו שהפילו גם מטוס גרמני, גם איטלקי וגם יפני.
אבל לא זה היה שיא השבוע של גיבורנו. אפילו לא הדייט שהיה לו יומיים לאחר מכן, דייט ראשון עם אחות שעבדה בסמוך לבסיס ובה היה מאוהב. שיא השבוע חיכה לו למחרת בצהרים: מטוס הסיור היפני לא הופיע יש מאין, וקציני מודיעין ניתחו ומצאו כמה נקודות מוצא אפשריות - כנראה שיש לאויב בסיס נסתר בגזרה, וקורדס וחבריו נשלחו למצוא אותו.
הכוח, בן ארבעה מוסטנגים, התפצל: זוג אחד חיפש את האויב בצפון האי בטאן, והזוג השני - בדרומו. המבנה של קורדס לא מצא דבר, ואז בקע קול ממכשיר הקשר: הצמד השני מצא בסיס יפני סודי, שמדליק את השמיים באש תותחי נ"מ.
קורדס ובן זוגו חברו בשיא המהירות אל המוסטנגים בדרום האי - אך איחרו את המועד: מוסטנג אחד כבר חטף מכת אש, ונחת נחיתת אונס בים, כשטייסו נאבק בגלים. כטייס קומנדו מנוסה, מיד דיווח קורדס לבסיס והעביר מיקום מדויק. מטוס החילוץ בוודאי יצא לדרך תוך דקות.
קורדס הציץ במד הדלק ועשה חישוב זריז בראשו; היה לו מספיק זמן להמשיך לחוג מעל חברו שבמים עד שיבואו המחלצים; המוסטנג הפגוע צף קרוב מאוד לחוף, והיפנים יוכלו ללכוד את הטייס בקלות אם לא יקבל חיפוי אש מלמעלה. בעודו חג, קלט קורדס מטוס גדול שמתקרב לאי - האם זה מפציץ יפני שזומם לקצור את הטייס האמריקאי במקלעיו? לא יקום ולא יהיה; גיבורנו פתח מצערת, המנוע שאג והמלאך הרע שעט בין העננים, מתקרב עוד ועוד אל טרפו.
ואז קלט קורדס שזהו מטוס תובלה אמריקאי, C47 דקוטה בודד. מה הוא עושה שם, כל כך עמוק בשטח יפני, בלב זירת קרב? אין שום סיבה הגיונית.
ומטוסי תובלה טסים לבדם רק כשהם מובילים אנשים בטיסה מנהלתית מבסיס לבסיס; אחרת, יטוסו בקבוצה, כחלק מכוח משימה עם ליווי של מטוסי קרב. בכל זאת, אנחנו במלחמה פה.
אבל מטוס הדקוטה טס והנמיך, ואז קלט קורדס שהוא מוריד גלגלים; הטייס כנראה מנסה לנחות בשדה התעופה היפני.
קורדס ניסה לתפוס אותו במכשיר הקשר, אך לא קיבל כל תשובה. לאחר מכן נתן גז ונצמד לדקוטה, וניסה לסמן לטייס בתנועות ידיים - אך ללא הועיל; צוות מטוס התובלה לא הבין מה רוצה ממנו הבחור המבוהל במוסטנג.
אז קורדס חשב מהר; דקוטה כזו יכולה להכיל שלושים ומשהו איש, אולי אזרחים, שעוד רגע ייפלו בשבי היפני. הוא כבר היה יכול לדמיין את הקצינים משחיזים את החרבות. איך מונעים מהמטוס לנחות בידי האויב?
הטייס האט וטיפס קצת כדי להתמקם יותר טוב, שם את מנוע הדקוטה בכוונת וסחט את ההדק; שישה מקלעים ירקו צרור לוהט שפגע בול במנוע. לאחר מכן כיוון קורדס למנוע השני וחיסל גם אותו - כי אסור לקחת צ'אנסים: מטוס דקוטה יכול לנחות גם עם מנוע אחד, אבל לא עם שניים מחוררים.
כצפוי, הוריד מטוס התובלה את אפו והנמיך, עד שביצע נחיתת אונס בים, לא רחוק מחברו המופתע של קורדס. הוא הרגע ראה את המפקד שלו מפיל מטוס אמריקאי.
המלאך הרע המשיך לחוג עד רדת החשכה, ואז חזר לבסיס. בינתיים, במים מול חופי בטאן, חבר הטייס הרטוב לניצולי הדקוטה - בריאים ושלמים כולם, ישב איתם בסירת הצלה ושמע את סיפורם. המטוס אכן היה בטיסה מנהלתית ואכן נשא אזרחים. אך בדרכו התקלקל מכשיר הקשר, והצוות נכנס לעננות נמוכה, הסתבך והלך לאיבוד.
כשראו הטייסים את שדה התעופה היפני מרחוק, היו בטוחים שהם נמצאים בשטח ידידותי והתקרבו לנחות. כשסיפר להם טייס הקרב היכן הם נמצאים ומה כמעט קרה להם, הבינו: המוסטנג שהפיל אותם בעצם הציל את חייהם. לאחר שעות ספורות נאספו כולם בידי מטוס חילוץ ימי, ושבו בבטחה לבסיס מנגלדן.
ורק אז הגיע שיא השבוע של קורדס. בבסיס התברר שעל מטוס הדקוטה שהפיל היתה לא אחרת מהאחות עמה יצא לדייט בערב שלפני משימתו המפתיעה. המלאך הרע התגלה כמלאך השומר שלה, והשניים התחתנו שנה לאחר מכן.
את שירותו הצבאי סיים לואי קורדס עם שתי מדליות צלב טיסה מכובדת, ומדליית לב סגול - שמוענקת ללוחמים שנפצעו בקרב. בחיל האוויר האמריקאי נטען לא פעם שקודס לא קיבל אות על הפלת הדקוטה והצלת עשרות אנשים - הן לא הגיוני שיוענק עיטור למי שתקף מטוס ידידותי. אך היה זה הגדול, המפתיע והמיוחד מכל מעשיו - וזה שגם השתלם לו במפתיע באהבה הגדולה ביותר בחייו. טיסה נעימה!
