הקברניטהטיל ההיפרסוני של איראן: איום אמיתי או פייק על-קולי?
הקברניט
הטיל ההיפרסוני של איראן: איום אמיתי או פייק על-קולי?
הוא נחשף באירוע נוצץ כאילו היה אייפון חדש, והאיראנים הבטיחו שיוכל להגיע תוך 400 שניות לתל אביב ולהתחמק מכל יירוט אפשרי. אך כשמסתכלים לעומק, מגלים שנשק הפלא החדש הוא אילתור מוזר עם שורשים משנות החמישים
שלום, כאן הקברניט; אללי! איראן חשפה טיל היפרסוני מתמרן, שלטענתה יכול לשייט למטרה ב-15,000 קמ"ש בעודו מצביע על כיפת ברזל וצוחק בפרסית, לזגזג בין כל מערכי ההגנה של ישראל ולפגוע בדייקנות מטווח של 1,400 ק"מ בכל מה שרק תרצה.
נשמע מאוד מרשים: כבר סיפרתי לכם מהו נשק היפרסוני מתמרן, ואילו בעיות ביכולתו ליצור. בקצרה: כשמשהו טס מאוד מהר, מאוד נמוך ונותן סלאלום באוויר במקום סתם לעוף בקשת כמו טיל בליסטי - קשה מאוד לאתר וליירט אותו.
איראן קראה לטיל שלה פתאח, והוא נחשף כאילו היה אייפון או טסלה חדשים: במסיבת עיתונאים מלאה אפקטים וניאונים, תאורות ואקשן, בתוך בניין שנעטף בפוסטרים עצומים שמבטיחים "מגיע תוך 400 שניות לתל אביב".
באירוע השתתפו כל המי ומי במשמרות המהפכה, המוני עיתונאים מקומיים וזרים, וכמובן בכירי הדרג הפוליטי; מעניין איזה מרץ' חילקו שם.
אני חייב להודות שהופתעתי: סברתי שאיראן תעדיף לרכוש נשק היפרסוני מתמרן מתוצרת רוסיה או סין, עמן יש לה יחסים קרובים מאוד.
כשבוחנים לעומק את הטיל האייפוני החדש, רואים שגם עדיף היה לפרסים לקנות תוצרת חוץ; היום נפרק ביחד את נשק הפלאים הזה, ואיך יכול צה"ל להתמודד איתו.
הבה נתחיל בקצת היסטוריה: הפתאח הוא בעצם טיל קרקע-קרקע דו-שלבי ממשפחת זולפיקאר המורחבת. המשפחה הזאת מגיעה במקור מברית המועצות, בתור רקטה ארטילרית טיפשה בשם 9K52 לונה.
הסובייטים פיתחו אותה בסוף שנות החמישים כדי לשבור מערכי הגנה באירופה באמצעות ראשים גרעיניים טקטיים קטנים. לרקטה היה טווח של 65 ק"מ ודיוק מזעזע; החטאה של 2 ק"מ, שהיא גדולה מדי גם בשביל פצצה אטומית.
כדי לשפר את יציבות הרקטה באוויר, קיבלה ארבעה מנועים קטנים מאחורי ראש הנפץ, שגרמו לה להסתובב סביב עצמה מיד לאחר השיגור. ועדיין, הדיוק הטוב ביותר של הנשק היה סטיה של 400 מ'.
לונה הגיעה ממקום למקום על גב רכב רב-עוצמה עם שמונה גלגלים, שיודע לצלוח גם ביצות ושטח קשה. כשקציני המודיעין של צבאות נאט"ו גילו את הדבר הזה, קראו לו פרוג 7.
זה כבר שם שמכירים טוב מאוד פה בארץ: רקטת פרוג הופעלה בידי צבאות ערב ובמלחמת יום הכיפורים אף שוגרה מסוריה לבסיס רמת דוד, ופגעה גם במגדל העמק. מהר מאוד הבינו גם הסורים וגם העיראקים שזאת רקטה שקל מאוד גם לייצר וגם לשפר, והחלו להרים לונות משלהם.
בשנות השמונים הגיעו כאלה לידי איראן, שהחלה לשדרג את הנשק ולדייק אותו - וכך נולדה סדרת הרקטות זילזאל.
בזכות מנוע מוצלח יותר, מערכת בקרת אש מודרנית ושיפורים אווירודינמיים קלים הושג טווח של עד 210 ק"מ, וביצועים קצת יותר אחידים; שיעור ההחטאה עדיין היה די גדול, אבל לפחות רוב הרקטות פגעו באותו אזור.
ב-2002 באה הקפיצה הגדולה הראשונה: איראן השיקה דגם חדש לגמרי בשם פתח 110. המידות היו דומות לשל רקטות זלזאל, אבל הנשק היה כבד יותר - והפך לטיל: הותקנו בו ג'ירוסקופים שבוחנים סטיה מהמסלול תוך כדי טיסה, ומערכת GPS שעוזרת לוודא מיקום.
כך יכול הפתח 110 לתקן את דרכו בשלב הצלילה לקרקע, ולאפשר סטיה ממוצעת של פחות מ-30 מ'. הדור הבא, זולפקאר, שודרג אף יותר, והפך נוח לתעבורה וטיפול. ופה נולדה המשפחה: דגם קטן וקל יותר לטווח 500 ק"מ, גרסת-שרירים לטווח 1,000 ק"מ ועוד.
הטילים האלה כל כך מדויקים ואמינים, שרוסיה הזמינה כאלה אשתקד, כשהבינה עד כמה מפשלים הטילים שלה במלחמת אוקראינה. והנה בא ההיפר-פתאח, נשק הפלא החדש; אתם יודעים? הוא נורא מוכר לי מאיפשהו.
19 צפייה בגלריה
שני בנים ממשפחת זולפקאר. הבהיר: דזפול, לטווח ארוך; הכהה: באשיר, נגד ספינות
(צילום: FARS)
רק בפברואר 2022 חשפה איראן טיל קרקע-קרקע דו-שלבי בשם חייבאר שקאן, שנראה כמעט זהה; שתי טיפות נפט. זה טיל בליסטי דו-שלבי: הראשון הוא מאיץ גדול והשני - ראש קטן עם מנוע רקטי זעיר, שמסוגל לבצע תיקוני מסלול בדרך למטרה. הוא מגיע אליה במאך 3, שזה מהיר אבל לא היפרסוני.
אם אכן מדובר בגרסה "היפרסונית מתמרנת" של הדבר הזה, איך הוא יעבוד? לאחר השיגור, יטפס הטיל במהירות וישחרר את הראש המתמרן, אשר מיד יתחיל לצלול ולצבור מהירות עד שיגיע לגובה השיוט שלו - סביב 100,000 רגל. אז גם יתחיל את מסלול הסלאלום שלו, כדי להקשות על המיירטים. אבל משהו פה פשוט לא מסתדר לי.
נשק היפרסוני מתמרן אמיתי חייב לשמר את האנרגיה שלו כמה שיותר, כדי שיוכל נו, לתמרן. לכן הקטגוריה מתחלקת לשתי תצורות: גלשנים היפרסוניים כמו הדונגפנג ZF הסיני, שהם חסרי מנוע, אבל לגופם יש צורה שמאפשרת גלישה דינמית יעילה - וטילי שיוט היפרסוניים עם מנוע סקראמג'ט שמייצר דחף עצום.
ופה יש לנו נשק שהוא לא גלשן ולא טיל סקראמג'ט: הוא נראה כאילו שלקחו את הטיל משנה שעברה, והחליפו לו את הראש. החדש מעוצב כמו MIRV - ראש חץ מתפצל של טילים בליסטיים. יש לו ציפוי עבה נגד החיכוך הלוהט עם האטמוספרה, יש לו מנוע רקטי לתיקוני תמרון, וקיבל גם סנפירים קטנים.
19 צפייה בגלריה
ראש הנפץ של הפתאח. גוף קטן ועבה, מנוע קטן ועגול שזז לצדדים וכך מאפשר תמרון
(צילום: IRNA)
כמה מקום יש בו לדלק? לא יותר מדי. איך יפצה על איבוד המהירות שמאפיין כל פנייה ותמרון? לא ברור.
ובכלל, כנראה שלא יצליח באמת לפנות ולזגזג בין גזרות כמו נשק היפרסוני אמיתי. מה שאיראן חשפה פה זה בעצם, גרסת ספורט של טיל החייבאר שקאן, שצבוע בשחור-גיימרים, ומגיע במסלול טיסה שטוח.
אבל בואו נגיד שאני טועה. בואו נגיד שהאיראנים הצליחו לפתח עבור ההיפר-פתאח שלהם דלק טילים סופר-יעיל, שמאפשר דחף מתמשך; ובואו נגיד ששבעה מכשפים הטילו עליו לחש תמרון היפרסוני - יודעים מה? אני עדיין לא מודאג.
לא מתוך אדישות או חלילה זלזול: הסיבות שלי טמונות ביתרונות הגדולים של נשק היפרסוני מתמרן אמיתי - וביכולת ליישם אותם פה אצלנו בין הירדן לים.
19 צפייה בגלריה
נשק היפרסוני מתמרן הוא אתגר משמעותי. והטיל האיראני? נדבר על זה
(צילום: raytheonmissilesanddefense)
היתרון הראשון הוא ההפתעה: בגלל שמדובר בנשק שמגיע בנתיב הרבה יותר נמוך משל טיל בליסטי ומוסתר רוב הדרך בידי עקמומיות כדור הארץ, מערכות הגנה יאתרו אותו ויגיבו רק בדקה התשעים.
אבל מה? במקרה האיראני זה לא תופס; במונחי נשק אסטרטגי ביניבשתי, היא פשוט קרובה מדי. זה אומר שכאשר יצא הטיל לדרכו ויתחיל לטפס, אפשר יהיה לאתר אותו ולהיערך בהתאם.
19 צפייה בגלריה
מכ"מ של אלתא והתעשייה האווירית. בהזדמנות, אספר לכם למה המכ"מים של ישראל הם עילוי עולמי
(צילום: אלתא, התעשייה האווירית לישראל)
היתרון השני הוא התמרון עצמו. ראש היפרסוני מתמרן נועד לזגזג בין מערכי הגנה, וכך לעקוף אותם ולא לעבור בתוך האזורים בהם המכ"מים הכי אפקטיביים. למשל, אפשר לטוס כך מאחורי רכס הרים גבוה, דרך מדבר שומם שאינו מכוסה במערכות וכן הלאה.
אבל פה זה לא תופס כי ישראל היא גם קטנה וגם צרה; הרבה יותר קל לכסות אותה במערכי גילוי והגנה. לטיל מתמרן אין בעצם מה לעקוף, ובכל נתיב הוא יעבור דרך אלומות המכ"מים והסנסורים האחרים, ויקבל בלי תור את המיירט הפנוי הראשון.
היתרון השלישי הוא מהירות הגישה הגבוהה. טיל שגם מפתיע וגם מגיע מהר זה דבר שקשה למחשבי הירי לייצר עבורו משוואות הצטלבות בזמן אמת, ולדאוג שחימוש מתאים יגיע לפגוש אותו בדרך.
במקרה שלנו זה פחות משפיע על אף השיוט המהיר, כי בשלב הצלילה הסופי הראש ההיפרסוני מגיע בעצם הכי לאט שלו; האוויר צפוף יותר ככל שיורדים בגובה, מה שיוצר גרר ומקשה על שימור מהירות ועל תמרון. למעשה, ככל הנראה שבשלב הסופי, הראש אמנם עדיין מהיר, אך כבר לא ממש היפרסוני.
וגם אם היה מצליח לשמר את מהירותו, צה"ל יודע ליירט טילים מהירים במסלול שטוח ועשה זאת לא רע בעבר - אפילו כשנורו מטווחים קרובים יחסית. למשל, בפברואר 2022 יורט טיל S200, שמגיע למהירות של כמעט 10,000 קמ"ש.
אל תשכחו שלישראל יש ידע אדיר ונדיר בניטור טילים מהירים במיוחד. ואני לא מדבר על הרקטות של חמאס: תשתיות הגילוי של צה"ל עוקבות אחר כל טיל נ"מ שהסורים יורים - גם כדי לוודא שלא יעוף בטעות מעבר לגבול, וגם כדי ללמוד את נתיבי ודפוסי התנועה שלהם.
ויש עוד סיבה אחת שאני פחות מודאג: לאיראנים חשוב יותר להרתיע מאשר להזיק בפועל. לא פעם קרה שהיא חשפה נשק מתקדם ומרשים שאף אחד לא חשב שיש לה, למשל מטוס הקרב החמקן קאהר 313.
ניתוח זריז גילה שיש לו גוף מפיברגלאס, מכשירי טיסה מססנה ולקינוח רדיו-דיסק MP3 לאוטו; זה היה מטוס בכאילו, שבאותה מידה היה יכול להגיע עם חריץ בו מכניסים שקל כדי שידליק קצת אורות וישמח את הילדים בזמן שאמא בתור של הסופר.
והוא לא היה היחיד: איראן מציגה פייקים שכאלה כדי שאויביה יבהלו, או יזלזלו בה. ולכן, לא מן הנמנע שיכולות טיל ההיפר-פתאח מוגזמות, אפילו מפוברקות לגמרי.
חישבו על כך: לו רצתה איראן להדאיג את ארה"ב ואת צה"ל, היתה חושפת את הטיל באיזה תרגיל, כך שסוכנויות מודיעין היו יכולות לקבל תמונה כלשהי על יכולותיו בשטח.
אבל הוא נחשף על הבמה כמו טלפון או משקפי מציאות מוגברת במחיר מופרע, כדי שיתפוס את עניין כלי התקשורת; למה? כדי להפחיד את הקוראים והצופים שלהם - אתכם.
שלא תטעו, אני לא אומר שצריך לזלזל באיראנים. להיפך: כבר יותר מ-40 שנה שהמהנדסים הגאונים שלה מצליחים לאלתר מערכות נשק אפקטיביות ויצירתיות מאוד, אפילו בלי גישה לשבבים מתקדמים. אבל במקרה ההיפרסוני הנוכחי, מדובר במשהו שנראה יותר כאב ראש מאשר התקף לב, ואין לנו סיבה לדאגה. טיסה נעימה!
