דוח טכנולוגי החזית האמיתית: כלי הנשק החזקים ביותר של רוסיה הם טיקטוק וטוויטר
דוח טכנולוגי
החזית האמיתית: כלי הנשק החזקים ביותר של רוסיה הם טיקטוק וטוויטר
הסרטונים שצילמו אזרחים פשוטים של היערכות הכוחות הרוסים על גבול אוקראינה משמשים את פוטין כאמצעי לחץ חזק יותר מכל איום בדרג רשמי. ההשפעה התודעתית של המדיה החברתית יכולה להוביל להישגים שאפילו צבא גדול וחזק, כמו זה של רוסיה, לא יכול להביא
בעימותים על סף מלחמה, השאלה האם צד כלשהו מתכוון לתקוף או לא פחותה בחשיבותה לשאלה האם הצד השני מאמין שהראשון מתכוון לתקוף או לא. זה לא באמת חשוב אם צד א' רק עושה כאילו ואין לו כוונה לשחרר ירייה אחת - מספיק שצד ב' מאמין שהוא מטורף או נואש מספיק כדי לעשות את זה. לכן, בעימותים דיפלומטיים כמו זה שמתנהל בימים אלה בין רוסיה למדינות נאט"ו סביב הפלישה האפשרית של הראשונה לאוקראינה, תוכניות ומהלכים חשובים פחות משיקוף של תוכניות ומהלכים אלה לצד השני. אין כל משמעות להזזת כוחות אם הצד השני לא יודע שהם הוזזו ואין חשיבות לתוכניות פלישה אם הצד השני לא מודע לקיומן.
איך משקפים את כל הדברים האלה לצד השני? אפשר להזיז כוחות ולקוות שהוא יזהה את התזוזות באמצעים מודיעיניים וטכנולוגיים מתקדמים כמו צילומי לוויין. אפשר גם לנסות לשדר אותם במדיה המסורתית. אבל הדרך הראשונה לא בטוחה מספיק והשנייה מיושנת, איטית ויכולה להצטייר כתעמולה מטעם. מה עושים? הולכים לרשתות החברתיות, כמובן, ובמיוחד לטיקטוק ולטוויטר.
לפי דיווח של אתר ביזנס אינסיידר, תנועת הכוחות הרוסיים לעבר הגבול עם אוקראינה תועדה בשבועות אחרונים בשורה של סרטוני טיקטוק: נהגי טנקים מצלמים את עצמם חולפים על פני רכבות, עוברי אורח מביטים בשיירות של נושאות טלים, חיילים משועממים מעבירים את הזמן – הכל פורסם בזמן אמת, לפעמים עוד לפני שהתקבלו דיווחים רשמיים על תנועת הכוחות. "עד עכשיו, אפשר היה לצפות ברוב השינויים בעמדות הצבא הרוסי בקרבת אוקראינה במדיה החברתית עוד לפני שהם אושרו על ידי גורמים רשמיים", כתב בטוויטר רוב לי, מומחה במדיניות ההגנה של רוסיה ודוקטורנט בקינג'ס קולג' לונדון. לדבריו, במקרה אחד משתמשי טוויטר תיעדו על תזוזה של טלים ארוכי טוווח כשבוע וחצי לפני שהתקבל אישור רשמי.
מאחורי רבים מהסרטונים האלה עומדים אזרחים מן השורה, שמתעדים שיירות של טנקים מתגלגלים ברחובות, או רכבות עמוסות חיילים. אחרים צולמו על ידי הכוחות עצמם, כמו חייל שתיעד תזוזת כוחות מתוך רכב צבאי. וכבר באמצע ינואר, RadioFreeEurope דיווח שתגובות ופוסטים בטיקטוק של בני משפחה של חיילים דיווחו על בעלים ועל אחים שיצאו ל"אימונים" או ל"הצבה" בבלארוס (שגובלת באוקראינה מצפון ונחשבת לבעלת ברית קרובה של רוסיה) או לאזור בלארוס. "בעלי עזב לבלארוס ב-7 בינואר", כתבה משתמשת במדיה חברתית, לפי הדיווח. משתמשת אחרת דיווחה שבן זוגה, המשרת ביחידת נחתים של חיל הים הרוסי, נשלח לאוקראינה, ו"לא לאימונים".
המשמעות המיידית של מלחמת הטיקטוק הזו היא שיש לגופי מודיעין כר נרחב, חדש יחסית, של איסוף מידע על תזוזת כוחות. במקום להסתמך על אמצעים טכנולוגיים מתקדמים או לנסות להפעיל סוכנים שיאספו מידע ויעבירו אותו בחזרה למפעיליהם, המדיה החברתית נותנת לגופי מודיעין גישה ישירה, לא מסוננת ובזמן אמת למידע שמביאים אזרחים בשטח ולמידע פנימי מתוך הכוחות עצמם.
זו לא סוגיה חדשה לגמרי – צה"ל מתמודד כבר עשורים עם הצורך להגביל את המידע שחיילים מפיצים במדיה חברתית – אבל זו הפעם הראשונה שאנחנו רואים את זה קורה בקנה מידה משמעותי כל כך, סביב אירוע כה נפיץ, עם פוטנציאל התלקחות למלחמה כלל-עולמית. במקרה כזה, כל פיסת מידע מקדים היא בעלת השפעה מכרעת על המשך העימות, וטיקטוק, טוויטר והרשתות החברתיות האחרות מהוות אוצר בלום של מידע מודיעיני שיכול להשפיע על הערכות מצב.
ברמה העמוקה יותר, אפשר לראות את הסרטונים והמידע שמופץ במדיה החברתית כחלק מהקרב על התודעה שמנהלים ולדימיר פוטין והקרמלין. השאלה האם פוטין באמת מתכוון לפלוש לאוקראינה משנית לשאלה האם מקבלי ההחלטות והציבור במערב מאמינים שהוא יפלוש ושבכוונתו להלחם את טיפת הדם האחרונה. אמונה זו, יותר מהכוונה האמיתית, היא שתכווין את התגובה במערב ויכולה לשמש כמנוף לחץ משמעותי עבור פוטין על מנת להשיג ויתורים משמעותיים ממדינות נאט"ו.
אבל איך יוצרים ומחזקים את האמונה הזו? דו"חות מודעיניים מספקים ניתוח קליני ומנותק, ובכל מקרה זמינים רק למקבלי החלטות. אף אחד לא רואה טלוויזיה ומי שכן, ספק אם מאמין למה שהוא רואה שם. סרטונים טריים מיד ראשונה במדיה החברתית הם המקום שבו אנחנו הכי פתוחים להאמין למה שאנחנו רואים.
תפוצת הסרטונים השונים לא ברורה, אך ככל הנראה הוגבלה למרחב דובר הרוסית. יכול להיות שזה מספיק למטרה של פוטין. פה סרטון של כוחות נערכים, שם סרטון של טנקים בתזוזה, עוד סרטון של טילים בדרכם לגבול – אם התפוצה של סרטונים אלה באוקראינה תהיה משמעותית מספיק, הם יכולים לזרוע חשש ופחד, לכל הפחות אי-ודאות ודאגה, להחליש את הנחישות של אזרחי המדינה להתייצב נגד הכוחות הרוסיים, ולגרום להם להפעיל לחץ על מקבלי ההחלטות להגיע להסדר.
שלב המשך אפשרי בעימות יכול להיות הפצה של סרטונים אלה גם מחוץ למרחב דובר הרוסית, במטרה שישפיעו על דעת הקהל ועל מקבלי החלטות במערב וישמשו כמנוף לחץ נוסף. לא מדובר בהמצאה חדשה, אבל המדיום, על האותנטיות והמיידיות שלו, עושה כאן את ההבדל. סרטון טיקטוק שצילם עובר אורח אקראי יכול להיות משפיע ומשכנע הרבה יותר מסרט מופק וערוך היטב שצילמה מחלקת התעמולה של צבא רוסיה.
המדיה החברתית היא כלי נשק משמעותי בקרב על התודעה הציבורית וההשפעה שלה על תוצאות העימות יכולה להיות גדולה יותר מדיביזיה שלמה. מי שיידע להשתמש בה נכון לכריית מידע מחד ולעיצוב התפיסה והשיח מאידך יוכל להגיע להישגים משמעותיים, אולי אפילו לרשום ניצחון מוחלט, מבלי שיידרש אפילו לירייה אחת.
