שוברת קודיםענקיות הטק מבהילות וממריצות אותנו לגבות קבצים. זה משתלם להן
שוברת קודים
ענקיות הטק מבהילות וממריצות אותנו לגבות קבצים. זה משתלם להן
ענקיות הטק לא מפסיקות להתריע, משדלות אותנו לגבות תמונות, אימיילים, קבצים וגם מידע שלעולם לא נשתמש בו. שירות שהתחיל חינמי מכניס להן היום מיליארדי דולרים בשנה ו"על הדרך" מזהם את הסביבה
ל־620 אלף בעלי חשבון פנסיה ב־UniSuper האוסטרלית לא היתה גישה לחשבונות שלהם, אחרי ששגיאה חריגה בשירותי הענן של גוגל מחקה את כל החשבון של ספקית השירותים הפיננסיים. הנתונים נמחקו משני המיקומים שבהם גובו על ידי גוגל, אך שוחזרו לאחר שבוע משום שלקרן הפנסיה היה גיבוי עם ספק אחר.
אף שההודעה היא אסון תדמיתי עבור גוגל, ככלל היא ללא ספק חדשות טובות לתעשייה. כל חרדה שאולי היתה לעסק או אדם פרטי שמא יום אחד כל המידע שלו יימחק בגלל טעות "חריגה" או "יוצאת דופן", קיבלה משנה תוקף. אסונות יכולים לקרות ויקרו, כדאי לגבות, ולגבות פעמיים. בשני שירותים שונים.
זוהי מציאות חיינו בשני העשורים האחרונים — כל דבר יש לגבות, ואם לא גיבית, כל שירות ידאג להזכיר לך שוב ושוב באותיות אדומות, התרעות חריגות וסימני קריאה שעליך לעשות זאת. קובץ הוורד שלך לא גובה על הענן של מיקרוסופט DriveOne? הודעה תופיע כל פעם; לא רכשת תוספת ענן כדי לגבות את האייפון שלך? מערכת ההפעלה IOS לא תיתן לך לשכוח כמה ימים (או שנים) עברו מבלי שגיבית. שכחת לסנכרן בין אלבום התמונות בסמארטפון לענן? אוי ואבוי לך. אין כבר מקום? הג'ימייל מתמלא? לא נורא, רכשו קצת אחסון בענן, רק 2 דולר בחודש. משפחה? אפשר לרכוש באנדל, התוספת למחיר פעוטה ושקט נפשי מובטח. מכסף קטן וחרדה גדולה יש תעשייה עצומה.
1. גוגל ואפל שולטות בשוק הפרטי
חברות הטכנולוגיה לא מעניקות פילוח מדויק לגבי ההכנסות שהן מייצרות ממכירת שטחי אחסון לפרטים, אך הערכות בשוק קיימות. אפל ואלפאבית שולטות בשוק הענן למשתמשים פרטיים באמצעות האחיזה הבלתי מעורערת שלהן במערכות הפעלה למכשירים ניידים, ואלפאבית גם בשל מוצר האימייל האהוב שלה, אלפאבית עם גוגל דרייב, שלפי הערכות יש לו כ־3 מיליארד משתמשים, ואפל עם ICloud עם כמיליארד משתמשים ברחבי העולם. כל אחת מהחברות מציעה גודל אחסון התחלתי בחינם, ואפשרות לרכוש תוספת בכמה דולרים בחודש. זניח? כלל לא. מנכ"ל אלפאבית סונדר פיצ'אי אמר עם פרסום הדו"חות השנתיים של 2023 כי לשירותי הענן בתשלום של החברה (Google One) יש כבר 100 מיליון משתמשים משלמים ברחבי העולם. בהנחה הפסימית ביותר שכל אחד ממנויים משלמים אלו מנוי לתוכנית הענן הזולה ביותר (שעלותה 1.99 דולרים), סגמנט זה מניב לגוגל כ־2.4 מיליארד דולר בשנה. באפל הנתונים מעורפלים עוד יותר, אך על פי ההערכות, כ־15% מכלל משתמשי החומרה של אפל משלמים גם עבור שטח אחסון. בהנחה שכל אחד מהם משלם את תוכנית הענן הזולה ביותר (ICloud+), הדבר מניב לחברה כ־3.2 מיליארד דולר בשנה. כסף קטן זה לא.
אפשר היה לחשוב שהחברות בסך הכל נותנות מענה ושירות לצורך הולך וגובר. היום משתמשים מייצרים כמויות נתונים עצומות וללא הפסקה. הנה סטטיסטיקה על קצה המזלג: בכל יום עולות ליוטיוב 720 אלף שעות של וידיאו; 95 מיליון תמונות וסרטונים לאינסטגרם; 34 מיליון סרטונים לטיקטוק; 333 מיליארד אימיילים נשלחים ומתקבלים. משתמשי הסמארטפונים ברחבי העולם מצלמים כחצי מיליארד תמונות ביום. אף שקשה לכמת את סך הנתונים שמיוצרים ביום, ההערכות נוקבות במספר של 330 מיליון טרה־בייט.
יצרנות זו, לא משנה ערכה, היתה בעברה מתומחרת היטב: לשלוח מכתב דרש בול ומעטפה, יצירת תמונה דרשה פילם ופיתוחו; מסמכים היו נכתבים ביד או מודפסים במכונת כתיבה ודרשו נייר, עט וגם שטחי אחסון; ואם רצית לראות סרט בבית היית צריך לשכור קלטת (VHS) או DVD. היום דברים אלו נחווים כאירועים חסרי עלות, כשברירת המחדל היום היא לגבות את כל פעילות זו לדורות, זה קרה לאט ולא במקרה.
תחילה שטח האחסון ניתן בחינם והרגיש ללא הגבלה. כשגוגל השיקה את שירותי הדואר האלקטרוני שלה ב־2004, הוא הגיע עם נפח של ג'יגה אחד, בשעתו נפח ענק וחסר תחרות. אחרי שנה הכפילו בגוגל את שטח זה, שנתיים מאוחר יותר הכפילו אותו שוב. ב־2012 כבר הציעו בגוגל 10 ג'יגה חינם לכל משתמש. נתון זה התייצב ב־2013 על 15 ג'יגה. עושר האחסון הביא לזניחת הרעיון של מיון, סידור ואצירה. סטנדרט שבו אנו לא מסננים, מוחקים, בוחרים ושומרים, אלא מתייקים הכל ואוגרים בכמויות אדירות. עם שטחי האחסון כך גם בא התיאבון. בנקודת זמן זו החברות שנתנו לנו את המוצר והשירות בחינם וביססו עבורנו עולם ללא דאגה ־ הפסיקו להזין את המפלצת. בין שהתכוונו לכך ובין שלא, חברות הטכנולוגיה הפכו מיליארדי משתמשים ברחבי העולם מכורים לשטחי אחסון, ובשיא ההתמכרות הם עצרו את האספקה והזניקו לעצמן סגמנט פעילות: שוק האחסון העולמי.
2. מחיר האגירה
הנטייה המודרנית לקנות ולאגור עוד ועוד דברים זוכה להתייחסות מתמשכת היום, ויועצים שמנסים לסייע לנו להיפרד מדברים, להבחין בין דברים שיש לשמור ושיש לזרוק, זוכים למעמד של סלבריטאים. ומה בנוגע לאגירה האובססיבית שלנו במרחב האלקטרוני? לא הרבה. האם צריך את כל הגיבויים שנשמרים כל הזמן? יכול להיות שלא. בפועל מעט אנשים עוסקים בניהול יזום של כל המידע שאותו הם מאחסנים, לעתים כי הם לא בטוחים מה יהיה ערכו, לא רוצים לבזבז את הזמן לעסוק בכך, בעוד אחרים לא רואים שום בעיה באגירה אלקטרונית גדולה (בשל העלות הנמוכה יחסית).
במחקר אחד שנעשה בנושא לפני יותר מעשור זיהו חמישה חסמים למחיקת נתונים. העיקרי בהם: "לכל מקרה", שאולי מתישהו בעתיד אזדקק לנתונים הדיגיטליים, ויש לשמור עליהם "ליתר ביטחון". סיבה שנייה היא לשמור אותם כ"ראיה", תיעוד או הוכחה לביצוע דבר מסוים אם תעלה ביקורת. שלישית היא עצלות ואדישות כללית לגבי מחיקת נתונים. רביעית מתמקדת בקשר הרגשי של נתונים הקשורים לזיכרונות (תמונות וקובצי אודיו), וסיבה אחרונה היא שאין להם לחץ לנהל את הנתונים שלהם בשל שטחי האחסון הרבים החינמיים שמוצעים. בעולם העסקי אגירת הנתונים זכתה לקטגוריה בפני עצמה — Dark Data, אלו הנתונים שנוצרים במסגרת פעילות עסקית יומיומית, שמאוחסנים באופן אוטומטי באחסון הזול שמציעות חברות רבות. מחקרים מעריכים כי מעל ל־50% מהמידע שאוגר עסק הם מסוג זה, שהוא לעולם לא ישתמש בהם שוב.
גישה זו מייצרת באופן בלתי נמנע חוסר יכולת להתמצא בנתונים הרבים הנאגרים והיא מצמצמת באופן מהותי את היכולת להפיק מהם ערך. גרוע יותר - זו פשוט התנהגות מזהמת. קשה לשים לב לכך, במיוחד שכל הגיבויים האלו נעשים באמצעות טכנולוגיה כמעט תיאורטית, כזו שנמצאת "בענן", דימוי שיצרו חברות הטכנולוגיה כדי לנתק טכנולוגיה מטריאליסטית מהקרקע ולהפוך אותה לאוורירית, חיובית, נקייה ושמתרחשת היכן שהוא בשמים. כשאנו מדמיינים שאנחנו מאחסנים תמונה או קובץ ב"ענן", אנחנו מדמיינים את אותה התמונה מרחפת לה, נמצאת בו־זמנית בכל מקום ובשום מקום. בפועל מדובר בטכנולוגיה פיזית לגמרי, שמצריכה הקמה, תפעול ותחזוקה של מרכזי נתונים עם מאות אלפי שרתים שצורכים מים וחשמל, עשרות אלפי קילומטרים של כבלים וסיבים, שנאים, צינורות מים, מזגנים ואנטנות תקשורת, לכולם טביעת פחמן אדירה, שמסתכמת בכ־2% מכל פליטת הפחמן העולמית. לא מעט בשביל כמה תמונות וקבצים שאנחנו שומרים, שיהיה, לכל מקרה.
