שוברת קודיםאת מי מעניין כמה פיטר היוניקורן
שוברת קודים
את מי מעניין כמה פיטר היוניקורן
הכסף הגדול, הנרטיב של יצירת מהפכה והערצת המייסדים מובילים לעיסוק אובססיבי בכל התקדמות או נסיגה בהייטק. אך הפניית הזרקור להרעת תנאים של עובדי עשירונים עליונים משכיחה מצוקה של עובדים חיוניים אחרים
בשבועות האחרונים מתועדים באינטנסיביות פיטורים בחברות מגזר הטכנולוגיה המקומי ישראלי. סטארט־אפים שעד לפני רגעים ספורים גייסו מאות מיליוני דולרים, הרחיבו את פעילותם, גייסו עוד עובדים בתנאים יוצאי דופן, התחילו לצמצם את כוח העבודה, לבטל מסיבות שנתיות מפוארות ובכלליות לדווח על "הידוק חגורה" לקראת מה שמעריכים כעתיד מורכב בכלכלה העולמית. המעקב אחרי הפיטורים כה הדוק שנוצרו להם בוטים ברשתות החברתיות שאוספים את הנתונים באופן אוטומטי וקמו אתרי אינטרנט למעקב אחר הנתונים הללו.
הדיווחים המרובים מייצרים באופן בלתי נמנע תחושה של בהילות. הנה מגזר שלם (חשוב!) חווה טלטלה שאין כמותה. במובנים מסוימים כאילו היה הכנרית במכרה הפחם, אות מבשר על עתיד עגום למדי. מציאות שעוד רגע תהיה גם מנת חלקנו. או שאולי כל זה מתרחש אחרי שכבר רבים מאיתנו הידקו חגורות, עזבו את הדירות שהם כבר לא יכולים לשלם את שכר הדירה עליהן, נכנסו למינוס ולקחו עבודה שנייה. אז מה כל הדיווחים הללו על המפוטרים אמורים לאותת לכל היתר?
לפני שתועדו באופן אינטנסיבי הפיטורים בסטארט־אפים, תועדו באינטנסיביות הגיוסים של אותן חברות. סטארט־אפ X גייס כך וכך מיליוני דולרים לפי שווי כך וכך אומרות הכותרות, עמוק אל תוך הכתבה תוסבר הסיבה לעניין בסטארט־אפ הזה שיהיה לרוב סתום לקורא הממוצע, שבאותה מידה יכול היה להיכתב בסנסקריט. "אופטימיזציה של נתונים בענן עבור חברות שילוח", יכתבו, או אולי: "פיתוח מעבד להאצת משימות בינה מלאכותית במכשירי קצה".
אמנם אובייקטיבית מוצרים רבים ממגזר הטכנולוגיה מעצבים חלקים מחיינו, אך סטטיסטית מרבית האנשים שעובדים בחברות האלו אינם חלק מהמהפכה, שכן כפי שהסטטיסטיקה של התחום מסבירה, תשעה מכל עשרה סטארט־אפים נכשלים, שיעורי הצלחה נמוכים מעולם המסעדנות (שתיים מתוך עשר מצליחות). זה לא כדי חלילה לזלזל במאמץ לבנות חברות ומוצרים חשובים, אלא פשוט לציין כי מרבית המאמץ לא נושא פרי. ובכל זאת אנחנו חיים בעידן שבו כל דבר שכל אחד מעשרת הסטארט־אפים הללו עושה מקבל תשומת לב יוצאת דופן שאף מגזר אחר לא נהנה ממנה. אין ספק שזהו מגזר שמושך הון רב, והכנסות המדינה עולות מהפריחה במגזר הטכנולוגיה המקומי, אך נכון להיום המדינה לא בוחרת להחזיר את ההכנסות האלו חזרה להשקעה באזרחים. היא למעשה בימים אלו חוגגת את הגעתה למצב של גירעון אפסי. את יוני אפילו סגרה מדינת ישראל עם עודף תקציבי של 0.4%. מכל זאת היה סביר להניח שלא היינו מושקעים כל כך בעתידה של חברת סטארט־אפ אחת או אחרת, ושלא ידרשו מאיתנו קשב גבוה לטלטלה בענף ולגל פיטורים של כמה מאות עובדים חזקים ומיומנים שמצויים בין כה וכה בעשירונים העליונים.
1. שליטה בנרטיב
בשיחה עם משקיע הון סיכון בתחום המטאוורס והקריפטו הוצג לי בעבר הטיעון הבא מדוע תחומים אלה, לשיטתו, חשובים במיוחד ושגשוגם הוא בלתי נמנע: ראשית - אנו כבר חיים במטאוורס, ושנית - אנדרסון הורביץ (חברת השקעות ענק) גייסה לאחרונה 4.5 מיליארד דולר לקרן השקעות קריפטו חדשה. או במילים אחרות, השאלה אם רעיון המטאוורס יתפוס או לא אינה רלוונטית כי הוא כבר הצליח, וברור שהעתיד ורוד בקריפטו – ראי כמה כסף חדש חברת השקעות מוצלחת גייסה רק עכשיו לבנייתו. זו תשובה מאלפת במיוחד לשאלה מדוע אנו עסוקים באובססיביות במגזר הטכנולוגיה, משום שהיא מביאה לידי ביטוי שתיים מהסיבות הייחודיות לדומיננטיות השוק - שליטה בנרטיב ובכסף.
משקיעי הון סיכון מחזיקים ביכולת פנומנלית אחת ספציפית, והיא בניגוד למה שנהוג לחשוב אינה לזהות טרנדים או לבחור את הסוס המנצח. למעשה הם לרוב משקיעים במגוון רחב מאוד של חברות (נניח עשר) בתקווה שמי מהן תצליח (סטטיסטית, אחת). הנחת העבודה של המשקיעים היא שאותה חברה כל כך תצליח, שהצלחתה לא רק תכסה את כל ההפסדים של התשע האחרות, אלא אף תניב להם בסך הכל רווח. מחקר מיוני האחרון מאוניברסיטת שיקגו מצא שיותר ממחצית השקעות הון סיכון הן "באופן צפוי רעות" כי באופן סטטיסטי משקיעים לא טובים בזיהוי כישרון ושמים דגש מוגזם על מייסדים.
היכולת הפנומנלית אם כן אינה לחזות את הצלחתן של חברות (יכולת חשובה ללא ספק), אלא לבסס לכל דבר נרטיב של חדשנות וקיימות, לפני שהוכח שהוא אכן כזה. כלומר משקיעים וסטארט־אפים מסבירים כי הם לא רק מנסים לעשות כסף (שאיפה לגיטימית בהחלט) באמצעות זיהוי של איזה ביקוש שלא עונים עליו או אנומליה בתמחור, אלא הם ממש זיהו את הדבר שישנה לחלוטין מבני תמריצים, כלכלות שלמות, אינטראקציה בין מדינות, את העבודה, את התנועה במרחב, את האופן שבו אנו מתקשרים, מתחברים, צורכים, מחנכים את הילדים שלנו, דואגים לבריאות שלנו, יוצאים לחופש, בוחרים ביטוח, משקיעים או הולכים לקונצרטים. הסיפור גמור. עכשיו רק לחכות להצלחה. זאת אף שרק 10% מכל הסטארט־אפים מצליחים, 6% בהערכות שמרניות קצת יותר.
2 צפייה בגלריה
מארק אנדריסן, שותף־מייסד בקרן הון הסיכון אנדריסן־הורוביץ. משקיעים בהרבה סטארט־אפים בתקוה שאחד מהם יצליח
(צילום: בלומברג)
העניין הוא שככל שהשוק הולך וגדל, היכולת לעקוב אחרי איכות הנרטיב נשחקת יותר ויותר. זו פשוט שאלה של זמן. כשקמים סטארט־אפים כמו פטריות אחר הגשם, כשעוד ועוד הון מוזרם, עוד סטארט־אפים קמים, עוד סיבובים מגויסים, עוד אקזיטים, הנפקות ומה לא מציף את החדשות, סדר היום נחנק לחלוטין – מה שהיה אמור להיות ספקנות בריאה סביב כל המוצרים הרבים שנבים בשוק – שרובם הגדול נכשל בטווח הארוך - מוחלף בהתמקדות באמונה באנשים ש"בונים" דברים. אנשים אלו נוהגים גם להזכיר כמה זה קשה "לבנות" דברים (שמתוארים בסנסקריט). לא מעט גורמים תורמים לביסוס האמונה הזו במפתחים, כאילו הם שותפים באיזשהו מעשה בריאה בלתי נתפס. רבות נכתב למשל על פולחני האישיות במגזר, לרבות מה שמכונה "כת המייסד", אך לא פחות חשוב הוא הכסף הרב שזורם לשוק, או כפי שנרמז על ידי המשקיע "4.5 מיליארד דולר", כמדד לחשיבות, חיות ורלוונטיות.
2. מה עם הגננות?
אין ספק שהכסף הרב שזורם אל מגזר הטכנולוגיה הופך אותו באופן ממשי לכלי של מוביליות חברתית (לפחות בישראל) ולאחד המגזרים הדומיננטיים בהיקף ובחשיבות המיוחסת בכלכלה הישראלית. אך האם זה הדבר היחיד שאמור לאותת לנו על חשיבות? מורות וגננות במערכת החינוך הישראלית, שמחזיקות באחד מהתפקידים החשובים ביותר בחברה הישראלית, מתוגמלות בצורה שאינה בהלימה לחשיבות תפקידן ובעיקר – התוצר שהן עובדות עמו – ילדים (להבדיל למשל מקוד). דבר דומה ניתן להגיד על מנקי רחובות, עובדות סוציאליות או אחיות. בכל זאת כל אלו לא זוכים לעיסוק אובססיבי במצב הכלכלי שלהם, אלא אם כלו כל הקצים והוכרזה שביתה. מה עלינו לעשות? להתעניין בעובדי כל המגזרים החיוניים כאילו היו עובדי הייטק, לראות בהם נכס לכלכלה ותמיד לזכור שהשקעה בחינוך לא רק שהיא הרבה יותר סולידית היא רווחית לא פחות.
