TechTalkטרי מהקמפוס: מנהלים, אל תחששו להעסיק סטודנטים למשרות פיתוח
TechTalk
טרי מהקמפוס: מנהלים, אל תחששו להעסיק סטודנטים למשרות פיתוח
לעובד ותיק יש ניסיון, שזה חשוב, אבל במקרים רבים יש להם גם דעות מקובעות וקצת פחות מוטיבציה להצליח. סטודנט, לעומת זאת, מגיע עם נחישות בילד-אין לצמוח ולהפוך למפתח טוב יותר. רותם צפרוני, ראש צוות פרונטאנד בחברת Frontegg, מציעה למעסיקים להמר עליו
היום הראשון באוניברסיטה היה גם היום הראשון בחיים שבו ראיתי קוד. הרגשתי כמו חייזר. הבנתי איזה אתגר מצפה לי, אבל הבנתי גם שהמוטיבציה שלי הולכת רק לעלות בזכות האתגר הזה. הלימודים, שעבור סטודנטים אחרים היו מובן מאליו, הפכו בשבילי למאבק הישרדותי. כל צעד קטן היה הישג. הלכתי ללמוד כי הבנתי שבעולם של היום פיתוח הוא כוח - ושאני רוצה את הכוח הזה בידיים שלי.
בשנה השלישית ללימודים הבנתי שאני רוצה להתחיל לעבוד. הרגשתי שזה הטיימינג הנכון עבורי למקבל את הפרקטיקה עם התיאוריה ולהיכנס בפעם הראשונה לתעשייה. הגשתי קורות חיים לאחת מהחברות הגדולות בענף וקיבלתי משימת בית בדיוק באמצע תקופת המבחנים. הקושי היה אדיר, אבל דווקא מתוכו צמחתי. הייתי לומדת למבחנים בימים ומתקדמת בעבודה בלילות.
זו הייתה הפעם הראשונה שבה החברה גייסה סטודנטים. אל הראיון, שנמשך 3 שעות וחצי, הגיעו ארבעה מראיינים. על אף הקושי, הרגשתי שהם דוחפים אותי להצליח ולא מנסים להכשיל אותי. הרגשתי שהם בוחנים אותי על הדברים הנכונים, שהם באו לזהות את הפוטנציאל שלי ושהם עוזרים לי להוציא החוצה את הדברים הטובים. התקבלתי והבנתי שחובת ההוכחה מוטלת עליי.
בזמן מאוד קצר הפכנו, אני ושלושת הסטודנטים שהתקבלו יחד איתי, לדמויות דומיננטיות בחברה. כסטודנט ומפתח אתה אף פעם לא מאה אחוז - אתה רוצה להצליח בתואר ולהצליח בתפקיד, אבל באף אחד מהם אתה לא מסוגל לתת את הכל. היו לצדי אנשים שהחליטו לוותר על ההשקעה בתואר רגע לפני קו הסיום, אבל אני התעקשתי.
לקראת סוף השנה, כשהגיעו הדיונים לגבי מי נשאר למשרה מלאה ומי לא, ראש הצוות שלי אמר לי: ׳עוד לא הרגשתי שעשית משהו שהשארת עליו חותם׳. זו הייתה ביקורת קשה, אבל הבנתי שזו ההזדמנות שלי ולקחתי אותה בשתי ידיים. לאט לאט הפרויקט הפך להיות הדבר שלי, כולם ידעו שזה ׳של רותם׳. זה עבד. קיבלתי פידבקים חיוביים והיה ברור שאני מקבלת את התקן. מאותו רגע הייתי כמו מטאור. עפתי קדימה מבלי להסתכל אחורה לשנייה. שנתיים לאחר מכן הוחלט לפתוח תוכנית סטודנטים נוספת תחת אחריותי. זו הייתה סגירת מעגל. המסר הכי חשוב שלי לסטודנטים בפיתוח, הוא בדיוק זה: תדרשו משימות. תייצרו לעצמכם הזדמנויות ואל תהססו לבקש עזרה.
כשהתקבלתי לתפקיד ראש צוות בפרונטאג, הגעתי עם מטרות ברורות ושאיפות עצומות, אבל טכנולוגיית הקצה שלנו דרשה אנשים עם ניסיון. לצד זאת, המציאות הוכיחה שקשה מאוד לגייס סניורים. מעבר לכך, סניורים מביאים איתם הרבה ניסיון, אבל לפעמים גם דעות מקובעות ומוטיבציה בינונית. כשניסיתי לחשוב על פתרון לקושי הזה דמיינתי אותנו מתחילים להצמיח את האנשים האלה בעצמנו.
יש סיכון בלהעסיק סטודנט על פני סניור שמחזיק בניסיון כפול, אבל סטודנט מביא איתו גם מוטיבציה ונחישות. התכונות האלה, בשילוב הפוטנציאל המתאים, גורמות לאנשים להתקדם מהר. ראיתי שזו מגמה שמתרחשת בהרבה חברות אחרות, התייעצתי עם המנהלים מהחברה הקודמת שלי, שנתנו לי גב, והחלטתי שאני עושה את זה גם כאן. אפשר להגיד שקיבלתי התנגדויות מצד הקודקודים בחברה שלנו לגייס סטודנטים. אמרו לי שאין סיכוי שאנחנו מביאים סטודנט לסטארט-אפ בצמיחה עוד לפני שיש מספיק אנשים שיכילו אותו, אבל אני ידעתי שזו הדרך הנכונה.
בכל פעם שאני רואה סטודנטים צומחים והופכים למפתחים טובים יותר, אני מתרגשת מחדש. אני יודעת שה״פוש״ הראשוני הזה הוא זה שעזר להם לסלול את הדרך. להיות ג׳וניור בתעשייה זה קשה ולהיות סטודנט ג'וניור זה קשה פי כמה.
סטודנטים, מבחני הבית שלכם לרוב יכללו ידע שאתם לא מכירים מהתואר, כי אנחנו מחפשים את היכולת ללמוד דברים חדשים בזמן קצר ובאופן עצמאי. אנחנו מחפשים עובד שנטמע בחברה בקלות, מתקשר עם גורמים ממחלקות שונות ועוזר לעצמו להצליח. במקרה כזה, סטודנט יכול לתת ערך מאוד גבוה בזמן קצר. הוא מדבר את השפה שלי ופועל בסטדרנט האיכות שאני הצבתי.
מעסיקים, זכרו שכשאתם מעסיקים סטודנטים, אתם מקבלים לא רק משב רוח רענן לצוות, אלא גם עובדים ותיקים רתומים יותר שמשמשים כמנטורים. הניצחון הוא כפול.
רותם צפרוני היא ראש צוות פרונטאנד בחברת Frontegg
