ייצור השבבים גדל בזמן שהביקוש להם קורס
ייצור השבבים גדל בזמן שהביקוש להם קורס
שבבים הם המקבילה של נפט בעולם הטכנולוגיה - משאב נדרש שבלעדיו העסק תקוע. ייצור שבבים הוא לא תמיד כלכלי והשוק שלו מבוסס כיום הרבה מאוד על אינטרסים פוליטיים ובינלאומיים - שינוי שעדיין לא חילחל לגמרי לאסטרטגיות העסקיות של רוב היצרנים
תעשיית השבבים הייתה באופוריה מזה כשנתיים אז החל הביקוש למוצרי אלקטרוניקה וחשמל לזנק בחסות הקורונה. אבל כעת, מסתבר שהמצב הרבה פחות אופטימי. היצרנים מתכוננים לצניחה בביקושים וכבר עכשיו מתחילים לראות את הקריסה במספר ההזמנות. האירוניה שבדבר היא שבדיוק בשבוע שעבר חתם סוף כל סוף נשיא ארה"ב על חוק השבבים - Chips act - שצפוי להזריק לתחום כ-52 מיליארד דולר. כמעט במקביל לחתימת החוק נמסר בעגמומיות מיצרנית שבבי הזיכרון מיקרון שהביקוש לשבבים החל להיעלם בתחומים רבים. גם אנבידיה, שאמורה להציג את הדוחות הרבעוניים בשבוע הבא, הזהירה שהתוצאות שלה לא תואמות להערכות האופטימיות המוקדמות יותר.
אינטל גם היא כבר הראתה לפני שבועיים כיצד היא לא מצליחה למכור את מרכולתה עם דוח רבעוני מהגרועים בתולדותיה, והסיפור לא צפוי להשתנות אצל שאר יצרניות השבבים. הבעיה היא שלוקח המון זמן להקים מפעלים חדשים. כשהביקוש החל לזנק לפני שנתיים - פתאום התברר שכל הייצור עבר למפעלים באסיה ורק מיעוטו נותר באירופה וארה"ב ששלטו בתחום לפני 40 שנה. יתרה מכך, רוב הייצור העולמי מרוכז בידי שתי שחקניות עיקריות - TSMC וסמסונג, כאשר אינטל מייצרת בעיקר לעצמה, ומעט יצרניות נוספות כגון GlobalFoundaries או טאוור הישראלית מתמחות בשבבים לשוק המקצועי ופחות סובלות מהירידה בביקושים למוצרי אלקטרוניקה ורכבים.
נתוני ממשלת סין שפורסמו בפייננשל טיימס אתמול (ב') מראים על קריסה של 17% בייצור של מוליכים למחצה בחודש שעבר. זאת במקביל לכך שגם בסין החלו להשקיע מיליארדים בהקמת תשתיות ייצור ופיתוח עצמאיות כדי להתנתק מהתלות בשבבים אמריקאים. כך למשל ענקית השבבים המקומית SMIC - שמוכרת כ-70% מתוצרתה לשוק הסיני - החלה לייצר שבבי 7 ננומטר לאחר שעד 2017 הצליחה לייצר רק שבבים 16 ננומטר - כלומר היא קפצה כשלושה דורות קדימה בפחות משש שנים. הישג מרשים שהיא חייבת למנכ''ל המשותף ששכרה אז ושהגיע ישירות ממשרדי ההנהלה של TSMC. כעת היא גם מתלבטת. החברה משתמשת בטכנולוגיית ייצור מיושנת יחסית שגורמת לפחת אדיר בתהליך הייצור. מעבר לטכנולוגיית EUV המודרנית בעייתית מכיוון שהיא נשלטת בידי ארה"ב - מה שמצריך לפתח טכנולוגיית ייצור חדשה משל עצמה. אתגר אדיר ובעיקר יקר מאוד לחברה - גם אם היא נתמכת על ידי המפלגה הקומוניסטית הסינית.
זו הבעיה העיקרית. הקמת מפעלי שבבים הוא עניין יקר - בין 15 ל-20 מיליארד דולר לפי הערכות אינטל. מפעל כזה לוקח כשנתיים לסיים ובינתיים ההוצאות מצטברות. חברות השבבים עובדות על מחזורי ביקוש ארוכים כאשר השוק עובד על מחזורי ביקוש קצרים בהרבה. למשל הביקוש לשבבים זינק בכ-50 מיליארד דולר בין 1998 ל-2000 בתקופת בועת הדוט קום. לאחר מכן ב-2001 השוק קרס בתוך שנה באותו היקף והביקוש התאושש רק ב-2004. הסיפור הזה חזר על עצמו גם ב-2008 עם המשבר הגלובלי שהביא לקריסה בביקושים למוצרי מבוססי שבבים והביקוש שוב התאושש רק לאחר כשנתיים בתחילת 2011. ב-2019 השוק ביצע שוב תיקון כלפי מטה בביקושים ואז הביקוש זינק בחסות הקורונה והגידול האדיר בביקוש למחשבים ומוצרי בידור. כעת נראה שהמצב שוב מתרסק עקב עלייה באינפלציה, המלחמה באוקראינה והמצב הכלכלי העגום ברוב מדינות העולם.
אנליסטים רבים מעריכים שהמצב הפעם לא יתקן את עצמו כל כך מהר. העולם משתנה לנגד עינינו. שבבים התגלו כמשאב אסטרטגי בחסות פלישת רוסיה לשכנתה מדרום. התברר שרוב הנשק המודרני מופעל על ידי שבבים. אחת הדרכים להעניש את רוסיה הייתה לחסום אותה מלרכוש שבבים למערכות הנשק שלה. אבל זה גם הוציא אותה מהשוק האזרחי במקביל - ורוסיה היא מדינה עם צרכים טכנולוגיים גדולים יחסית. גם סין ואיראן נחסמו מרכישת שבבים מערביים. כלומר, שלושה לקוחות גדולים שרוכשים פחות מוצרים בתקופה בה היצרנים משוועים ללקוחות. מדינות מתפתחות עדיין לא מהוות קליינטורה מספיק חזקה ובכל מקרה הן רוכשות שבבים מיושנים שרוב המדינות המפותחות לא מסתכלות לעברם.
קשה להצדיק בנייה של 24 מפעלים חדשים באווירה גלובלית כזו. וזו הסיבה שהממשלות החלו לסבסד את הבנייה שלהם. גרמניה השקיעה כ-7 מיליארד יורו בקמפוס החדש של אינטל - כלומר כמעט 40% מעלות ההקמה. אירלנד תשלם 12 מיליארד יורו כדי להקים את המפעל החדש של אינטל בתחומה. ישראל מסבסדת את מפעל אינטל החדש בקריית גת במיליארד שקל וכאמור בארה"ב ישקיעו כמה עשרות מיליארדים עבור אינטל מתוך סך של 52 מיליארד דולר. בסך הכל מדובר בהשקעה גלובלית של כ-117 מיליארד דולר ב-2022 כך לפי נתוני איגוד תעשיית המוליכים למחצה - SEMI - שמייצגת את רוב השחקניות בתחום. מדובר בזינוק 15% בהוצאות האלה ביחס לאשתקד, והמספרים לא צפויים לעצור כאן, בשנה הבאה אומרים באיגוד שהמספר יזנק ל-128 מיליארד דולר. וזה כנראה לא כולל את ההשקעות של סין או רוסיה בתחום. במקום תחרות בין חברות זה הפך לתחרות בין מדינות - כך מסביר האנליסט גאס ריצ'ארד מנורת'לנד סקיוריטיז לסוכנות בלומברג היום (ג').
קשה להוון מפעל שעלה 20 מיליארד. הוא צריך לפעול 24 שעות ביממה במשך שנתיים-שלוש רק כדי להחזיר את ההשקעה המקורית. ואז הטכנולוגיה שלו הופכת למיושנת ושוב צריך להשקיע מחדש בפיתוח של פסי ייצור חדשים. לא מדובר בשיטה יעילה וכלכלית, בנוסף הקיטון של שוק הלקוחות שכל חברה יכולה למכור להם מקשה עוד יותר על ההחזר. אנליסטים רבים מזהירים שיכול להיות שמדובר במצב שיגרום להשקעת יתר ביכולת הייצור כאשר השוק צועד לעבר חוסר ודאות. היצרנים מצידם צופים ביקושים של טריליון דולר עד לסוף העשור הקרוב. האם זה יאפשר להם להצדיק את הקמת המפעלים וההשקעות האדירות? למעשה אף אחד לא ממש יודע. שבבים הם המקבילה של נפט בעולם הטכנולוגיה - משאב נדרש שבלעדיו העסק תקוע. אבל הוא לא תמיד כלכלי מאוד והשוק שלו מבוסס כיום הרבה מאוד על אינטרסים פוליטיים ובינלאומיים - שינוי שעדיין לא חילחל לגמרי לאסטרטגיות העסקיות של רוב היצרנים.
