שוברת קודיםלתת למהנדס לשמור על האלגוריתם
שוברת קודים
לתת למהנדס לשמור על האלגוריתם
חושפת השחיתויות מפייסבוק, פרנסיס הוגאן, הכריזה על הקמת מלכ"ר שמטרתו אחריות על מדיה חברתית. אלא שנראה כי היא משתמשת בהון הפוליטי שצברה כדי לדרוש רפורמות שבסופן משרתות את ענקיות הטכנולוגיה
פרנסיס הוגאן מי שהפכה בשנתיים האחרונות לאחת מ"חושפות השחיתויות" המפורסמות של מגזר הטכנולוגיה, הכריזה בשבוע שעבר שהיא מקימה ארגון ללא מטרות רווח שמטרתו אחריות על מדיה חברתית. הוגאן, פעם מנהלת פרויקטים בפייסבוק, הדליפה באופן מבוקר ומדוד לעיתונות אלפי מסמכים פנימיים של פייסבוק שחשפו כי הרשת החברתית הגדולה בעולם ידעה שהפלטפורמות שלה רעילות ובכל זאת לא עשתה דבר כדי לעצור זאת. בין היתר קידמה דיבור שנאה ואלימות ומעודדת הפרעות אכילה אצל בני נוער.
לפרויקט החדש היא קראה Beyond the Screen, והיא נמצאת בשלבים הראשונים של גיוס הון עבורו. זה כמובן היה מספיק כדי לקבל סיקור מאמצעי התקשורת המכובד "פוליטיקו". "לפני הגילויים שלי כל אחד מאיתנו ראה מה שעל המסך שלו. מה שהשתנה הוא שעכשיו אנחנו יודעים מה קורה מעבר למסכים שלנו", אמרה הוגאן ל"פוליטיקו", שהיה ראשון לפרסם את המיזם החדש. "זה שינה את החישובים לגבי האופן שבו כולנו ניגשים לחברות האלה". לפי "פוליטיקו", למיזם יהיו שלושה מוקדי פעולה: ליטיגציה, משקיעים והפלטפורמות עצמן. ראשית, להסביר לעורכי דין מה לחפש בעת הגשת תביעות כדי שהציר המשפטי יניב את התוצאה הטובה ביותר; אחר כך לנסות לקדם מדדים חדשים להשקעה כך שמשקיעים יוכלו לשפוט כיצד חברות אלו מתפקדות במונחים של שמירה על בטיחות המשתמשים שלהם; ובסופו של דבר, הוגאן מעוניינת אף לבנות רשת חברתית מדומה כדי שרגולטורים, אקדמאים ואחרים יוכלו להתנסות בתרחישים פוטנציאליים. "הפתרונות אפשריים", היא אמרה עוד, "והם לא צנזורה".
1. מריח כמו העתקה
הוגאן השיגה לעצמה לא מעט השפעה עבור עובדת פייסבוק לשעבר, וכשהיא מדברת או עושה אנשים מקשיבים. היא גם לא ה"עובדת" לשעבר היחידה שנמצאת במצב הזה. בשנים האחרונות נראה כי כל הערוצים הסטנדרטיים לערעור שלוות פעילותן של חברות הטכנולוגיה לא עובדים. לא חרם צרכני, רגולציה או זעם בעלי מניות, דבר לא מביא לשינוי התנהגות והחברות ממשיכות בשלהן, צומחות באין מפריע, מגייסות כאילו אין מחר ומשיגות הערכות שווי אסטרונומיות. הדלפות מאידך הן היחידות שממש מצליחות לערער את המצב, והיו אחראיות לדרמות הגדולות ביותר בשוק הטכנולוגיה בשנים האחרונות.
כך, למשל, בנובמבר 2016 היה זה טיילור שולץ, עובד לשעבר בטרנוס, שחשף שרשרת תרמיות בחברת הביומד שהתיימרה להמציא מחדש את בדיקות הדם, לרבות פיברוק תוצאות ניסויים. בעקבות אלו טרנוס נכנסה לסחרור שמחק את שווייה כמעט לחלוטין, והמייסדת שלה נשלחה למאסר. כמה חודשים אחר כך מהנדסת צעירה בשם סוזן פאולר כתבה פוסט שכותרתו "חשיבה על שנה מאוד־מאוד מוזרה באובר", שניפץ את תדמית החברה ויצר גלי הדף חזקים מספיק כדי לסלק את מייסד החברה טרוויס קלאניק ושורת בכירים. במרץ 2018 מתכנת צעיר בשם כריסטופר וילי מסר לכתבי "הגרדיאן" וערוץ 4 הבריטי את גרסתו המפורטת והמפלילה למה שלימים נודע כ"פרשת קיימברידג' אנליטיקה". איך נוצרה דליפת המידע האישי של 87 מיליון משתמשי פייסבוק, וכיצד השתמשו במידע זה לתעמולת בחירות.
אך מכל אלו עומדת בייחודיותה הוגאן, חושפת שחיתויות יוצאת דופן, לא רק מוסרת מסמכים סודיים בנאלית, אלא מי שהשיגה טרם המעשה עורכי דין ויועצי תקשורת שליוו אותה במיומנות לאורך כל הדרך. וזו היתה חתיכת דרך. כזו שבה היא משחררת את המסמכים בחלקים מדודים למקור עיתונאי אחד, פועלת בכוונה באנונימיות, ואז מגלה את עצמה בראיון מצולם לתוכנית פופולרית. אט־אט ובבטחה מיקמה את עצמה כמובילת דעה, ולפני כמה שבועות אף זכתה לככב ברשימת "100 האנשים המשפיעים של השנה" של מגזין "טיים". שמה הוצב שם בין נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי לאייקונית התקשורת אופרה וינפרי. לא רע לחצי שנת עבודה.
באופן לא מאוד מפתיע מי שכתב את הטקסט הקצר המהלל למגזין "טיים" היה טריסטן האריס, לשעבר מנהל מוצר בגוגל, שהפך לוחם חופש "מבפנים" ו"ראשון מסוגו" כמו הוגאן. הוא נאבק על הזמן שענקיות הטכנולוגיה "חוטפות לנו", והיא על הנתונים שענקיות הטכנולוגיה מנצלות לרעה. אבל כאן לא נגמרות ההקבלות. השניים הציבו את עצמם בחוד חנית הרפורמות במגזר, תוך התעלמות מתוקשרת מגוף העבודה האקדמי העצום שהיה קיים עד אז בנושא או מהעובדה כי עובדי החברה אמרו דברים דומים לפניהם. במקרה של הוגאן שם המיזם נראה כאילו הוא שאול באופן מוחלט ומחשיד מספר מצליח למדי מ־2014 של שרה ט. רוברטס, אקדמאית ידועה למדי שכותבת רבות על ניהול תוכן ברשתות חברתיות.
2. חושבת כמו צוקרברג
לכאורה, אפשר לכתוב כי אין דבר בהתעלמות של הוגאן או האריס מהעובדה שכותבים ופועלים בנושאים אלו נשים וגברים מוכשרים ונמרצים כבר שנים, אלמלא השניים השתמשו בהון הפוליטי שצברו כדי לדרוש רפורמות שבסופן משרתות את ענקיות הטכנולוגיה, לא את הציבור הרחב. "אני לא שונאת את פייסבוק", אמרה הוגאן בשימוע בסנאט האמריקאי שאליו הוזמנה להעיד, אף על פי שאינה עוסקת בתחום זמן רב כמו דמויות מפתח אחרות. "אני אוהבת את פייסבוק ורוצה להציל את פייסבוק". ההצלה לפי הוגאן דומה להפליא להצלה שאותה הציע מארק צוקרברג, מייסד ומנכ”ל החברה. גם הוגאן וגם צוקרברג מסכימים על דבר אחד: כדאי לשמור ולשמר את המונופול של פייסבוק, לא כדאי לפרק את החברה העוצמתית הזו לכמה פלטפורמות חברתיות שונות, אלא להציב רגולטור ייעודי עליה ועל כל ניהול הנתונים שלה, וכך להגן על פייסבוק והציבור כאחד. לפרק את פייסבוק, היא הסבירה, יהיה ממש נגד הציבור משום שזה יחליש את כוחה של החברה ויקטין את המשאבים שבידיה כדי לפקח טוב יותר על הנתונים שהיא אוספת. גישה שהיא מתכוונת להטמיע אל תוך הארגון החדש שהקימה.
מאט סטולר, פעיל פוליטי לשעבר ועיתונאי שעוסק בריכוזיות ומונופולים, תמצת היטב את הצעותיה של הוגאן ככוח לשינוי: "אחת ההשלכות של שכחה ממבנה השוק ומחשיבות התחרות היא שאנו מסיימים את ריכוז הכוח באמצעות בחירות גרועות במדיניות ציבורית... עלינו לחסל את המודל העסקי הרעיל של פייסבוק, לא לווסת אותו, כי ויסות משהו משמש לתת לו לגיטימציה. לא מדובר בהפסקת איסוף הנתונים והמניפולציות, אלא בהפסקת הפרקטיקות שהופכות את איסוף הנתונים והמניפולציות לרווחיות מלכתחילה".
כשהאריס והוגאן פותחים במיזמים פרטיים משלהם, תוך כדי שהם מתעלמים מהעבודה, המיזמים והמחקרים שכבר קיימים, הם למעשה משמרים את המצב הקיים. הם מושכים אליהם את מרבית העניין הציבורי והמימון, ומייצרים סביבם רק ביקורת פושרת תוך הקפדה על הנרטיב השולט כי ענקיות הטכנולוגיה הן בבסיסן דבר טוב. האם באמת כוחן העצום הוא מקור לטוב או שאולי בהתבסס על שני העשורים האחרונים אפשר כבר לקבוע שכוחן הוא מקור גדול לרע? עדיף להשאיר את התשובה לשאלה הזו לאנשים מבחוץ, לא לאנשים מבפנים.
