דוח טכנולוגי רישות המדינה במצלמות זיהוי פנים ביומטריות - פתח לפגיעה בזכויות פרט מהותיות
דוח טכנולוגי
רישות המדינה במצלמות זיהוי פנים ביומטריות - פתח לפגיעה בזכויות פרט מהותיות
הצעת החוק שעלתה אתמול (א') לדיון בוועדת השרים לחקיקה נועדה להסדיר את פעילות מערכת עין הנץ. אם היא תעבור, המשטרה תוכל להשתמש בזיהוי פנים דיגיטלי במגוון מקרים וסיטואציות. במכון הישראלי לדמוקרטיה חוששים: "ישראל לא צריכה להיות החצר האחורית של ניסויים בעניין זה"
העניין עם חוקים מכרסמים מהסוג שנוגס לאט-לאט בזכויות האזרח והאדם הוא שהליך החקיקה שלהם והמאבק נגדם הם לא בליץ קריג. הם מלחמת כתישה אטית אך עקבית שנמשכת עד שתשומת הלב הציבורית מגיעה לרוויה. אף אחד כבר לא רוצה לשמוע על הנושא, ובסוף הצעת החוק, על פי רוב, מצטרפת לספר החוקים, ועוד רכיב בזכויותינו כאזרחי מדינה דמוקרטית נמחה לבלי שוב.
זה המצב גם עם טיוטת הצעת "חוק לתיקון פקודת המשטרה (מערכות צילום מיוחדות)", או בשמה הפחות מכובס: הצעת חוק המעקבים, שעלתה אתמול לדיון בוועדת השרים לחקיקה (ללא החלטה בעניין), המבקשת להסדיר את פעילות מערכת צילום לוחיות הרישוי המשטרתית עין הנץ, ובדרך גם לתת למשטרה סמכות לרשת את מדינת ישראל במערכת מצלמות זיהוי פנים ביומטריות. ההצעה, שנחשפה ביולי שעבר, עוררה עניין תקשורתי וביקורת ציבורית נרחבת, וגרפה 5,652 הערות ציבור באתר החקיקה הממשלתי – שיא כל הזמנים – לפני שירדה מסדר היום ולכאורה נשכחה מלב.
בפועל נמשכו בחשאי הליכי הקידום שלה, וממש היום (א') היא חוזרת לככב בחיינו ועולה לדיון בוועדת השרים לחקיקה. אם יאשרו השרים את הצעת החוק, הליך החקיקה עשוי להסתיים בתוך שבועות לא רבים. נוסח ההצעה שיעלה לדיון בוועדת השרים אינו שונה מהותית מזה שהוצג בקיץ שעבר. אמנם נעשו בהצעת החוק כמה תיקונים ועדכונים, אך אלה שוליים, והמהות המרכזית נותר בעינה: מתן סמכות רחבה למשטרה, ללא פיקוח מספק, להציב במרחב הציבורי מצלמות ביומטריות עם פוטנציאל לזהות כל אזרח ותושב בישראל.
מלחמות התשה מסוג זה השלטון בונה בין השאר על עייפות החומר ועל הזיכרון הקצר של הציבור, בתקווה שישכח מדוע צריך להתנגד להצעות חווק בעייתיות מסוג זה. לכן בדיוק בנקודה זו ראוי לשוב ולהבהיר מה בעייתי בהצעת החוק, ברמה הפרקטית וברמה העקרונית.
ברמה הפרקטית, הצעת החוק מנוסחת באופן רחב מדי שלא מספק פיקוח ראוי על הצבת המצלמות והפעלתן. "לא ברור מן התזכיר מתי מותר להציב מצלמות זיהוי פנים, ומה שברור הוא שמדובר בכלי לדיכוי הפגנות", הזהירו ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר ועו"ד עמיר כהנא מהמכון הישראלי לדמוקרטיה במכתב ששלחו לחברי ועדת השרים לחקיקה. "ההתעקשות להותיר את האפשרות להשתמש במצלמות זיהוי פנים לצורך אכיפת הסדר הציבורי בהפגנות עלולה לפגוע בזכויות מהותיות, ובראשן הזכות לביטוי, הזכות להפגין והזכות לפרטיות".
באגודה לזכויות האזרח הוסיפו: "המשטרה מבקשת לאגור במאגר את הנתונים של כל האזרחים התמימים שעברו מול המצלמה לתקופה ממושכת, ולאחר מכן את הסמכות לחפש במאגר זה בדיעבד בלי צו שיפוטי. מדובר במעקב המוני ומסוכן אחר אזרחים שלא חשודים בדבר ויכול לייצר למשל רשימה של כל המפגינים בהפגנה בכיכר העיר. במקום זאת, יש לקבוע שכל צילום של אדם שלא זוהה כחשוד יימחק מיד באופן אוטומטי".
3 צפייה בגלריה
עו"ד עמיר כהנא וד"ר תהילה שוורץ אלטשולר, המכון הישראלי לדמוקרטיה
(צילום: המכון הישראלי לדמוקרטיה)
היבט בעייתי אחר הוא השימוש שייעשה בנתונים הביומטריים שייאספו במסגרת החוק, שכן בנוסח הנוכחי טיוטת הצעת החוק לא מבדילה בין מניעת פשיעה, חקירת פשיעה או מחקר וחיזוי פשיעה. "עצם הצבת המצלמות מותר רק כדי למנוע פשע חמור, אבל משנאגר המידע, אפשר להשתמש בו כדי לאכוף עבירות במדרג נורמטיבי נמוך יותר", כתבו שוורץ אלטשולר וכהנא. "זו בדיוק תפיסה של 'חיפוש בשחור'. אגירת מידע במחשבי המשטרה באמצעות מעקב המונים, ואחר כך שימושים בו נגד אזרחים לתכליות פחות חמורות מאלה שלשמן היה מותר לאסוף אותו".
כמו כן מתריעים השניים משימוש במצלמות לצורך חקירת דפוסי עבירות, ואומרים שיש לאסור זאת במפורש: "הצבת מצלמות במרחב הציבורי לצורך 'מחקר' או זיהוי דפוסי התנהגות עלול לשמש עילה המצדיקה לכאורה ניטור קבוע של תאי שטח גאוגרפיים שלמים, למשל שכונות מסוימות עליהן תפקח באופן מתמיד העין החוקרת של מערכות הצילום. לא ניתן לקבל זאת ככלי שיטור שמופעל בשגרה בסביבה אזרחית".
בעיה מהותית נוספת היא היעדר מנגנוני פיקוח ובקרה מספקים. "האישורים להפעלת ולהצבת המצלמות הם עדיין פנים-משטרתיים וללא פיקוח בית משפט", כתבו השניים. "מדובר במערכת ביומטרית רגישה ובמערכת מבוססת בינה מלאכותית שהשקיפות שנדרשת כדי לאפשר פיקוח אפקטיבי על הפעלתה איננה בהירה עדיין".
באגודה לזכויות האזרח התייחסו להיבט מדאיג אחר – מקור מאגר התמונות שישמש בסיס לזיהוי הנתונים הביומטריים שיאספו המצלמות. "אין בטיוטת הצעת החוק כל התייחסות לבנק התמונות המזוהה שישמש את המשטרה לזיהוי פנים של עוברים ושבים, ומכאן שקיים חשש שהמשטרה ייצרה לעצמה מאגר תמונות, בניגוד לחוק, תוך עקיפת חוק המאגר הביומטרי", התריעו.
ההתנגדות, בעיקר של חוקרי המכון הישראלי לדמוקרטיה, אינה לעצם השימוש העקרוני של המשטרה במצלמות זיהוי פנים, אלא לאופן שבו מקודם הדבר: בהליך חקיקה מהיר, עם הצעת חוק שנוסחה על ידי הגורמים בעלי העניין עצמם, ללא שיתוף מומחים רלוונטיים או הקשבה בנפש חפצה להערות הגופים הציבוריים, וכוללת פערים בעייתיים רבים שעלולים לאפשר שימוש לרעה במערכת. זאת דווקא בתקופה שבה מדינות העולם בוחנות מחדש את כל הסוגיה של מצלמות ביומטריות במרחב הציבורי. "זיהוי פנים בשירות רשויות אכיפת החוק הוא עניין מסובך, רגיש, בעייתי ופוגעני", כותבים שוורץ אלטשולר וכהנא. "מדינת ישראל אינה צריכה להיות החצר האחורית של ניסויים בעניין זה, והמסגרת החוקית לטיפול בזיהוי פנים צריכה להיעשות באופן מעמיק ויסודי יותר".
