פרשנותתיראו מופתעים: גט טקסי כמשל
פרשנות
תיראו מופתעים: גט טקסי כמשל
אחרי שצמחו במהירות, תפסו דומיננטיות על שווקים, ושרפו מזומנים בצורה היסטרית, פלטפורמות המוניות לא נמצאות על שום נתיב לרשום רווח נקי. ליפט ואובר פשוט הספיקו להנפיק. גט לא
הירידה בשווי גט נראית כמו חדשה מרעישה, ובאמת כמקרה בודד עבור חברה ישראלית אפשר להבין את המהומה. לא כל יום אנחנו נחשפים לצלילה אפית כזו בשווי. הנפילה מעניינת במיוחד, משום שנראה כאילו בחודשים האחרונים כל מי שיש לו עניין בשוק הטכנולוגיה — מיזמים ומשקיעים, מפתחים ועיתונאים, עומדים בפינה הרחוקה של טוויטר ומחכים לראות התמוטטות או תיקון שיגשימו את התזה השלטת: קיימת בועת נכסים שתודלקה במשך שנים בכסף זול, ועוד יותר באמצעות ההון הרב שממשלות הזריקו לשווקים בתקופת הקורונה.
בעוד שאולי זה נכון, הסיפור של גט איננו הסיפור הכללי הזה, אלא סיפור על פלח בתוך מגזר הטכנולוגיה שאין לו תקומה: פלטפורמות נסיעות או משלוחים. חברות, שגם על פי התיאור של המשקיעה הגדולה בגט, קרן VNV Global, אינן "מגזר של טריליון דולר".
בעולם השקעות ההון סיכון מפעילים מונחים וניתוחים רבים כדי לקבוע מדוע חברה אחת שווה סכום עצום מסוים, בעוד חברה אחרת שווה סכום עצום אחר. הרעיונות הללו מגלמים תמיד פוטנציאל לרווח עתידי (של המשקיעים שנגזר מהחברה) והנחות יסוד דיסציפלינריות מורכבות (כמו שהן יומרניות) לדעת לזהות במיומנות אילו בעיות בעולם צריך לפתור, מה הציבור רוצה, מה הציבור צריך, מה המדינה תאפשר ומה המשמעות של גודל בתוך כל זה. כל שנותר לנו לעשות זה לשבת בשקט, ללמוד על השווים ביותר ולהתפעם — איך החברה פתאום הפכה לחד קרן, איך בן לילה היא הכפילה את שוויה, וכעת איך השווי הזה נחתך פתאום באופן דרמטי בגלל שמשהו קרה. למשל, כי בועת הנכסים מתפוצצת, משום שכל השוויים תמיד היו מנופחים, ובעצם כולם ידעו את זה, אבל ככה היו תנאי השוק, או שאולי בעצם החברה לא מגשימה את ההבטחה שלה, למרות שאמרו לנו שממש ברבעון הבא היא תהיה רווחית. מצד שני, אומרים לנו, זה בעצם לא ממש נורא, כי ככה זה — הרי קוראים לזה הון־סיכון. מרהיבים עוז ומשקיעים, בידיעה שרק חלק מהחברות יבשילו ויהיו "האובר הבאה".
אבל האמת היא שבין לבין קורה הרבה יותר ממה שנראה לעין. במשך שנים, אותן חברות סטארט־אפ חולקות עם המשקיעים שלהן תיעוד קפדני של הביצועים העסקיים, ומה שנראה עבורנו כמו אירוע מפתיע, הוא לא כזה. כך גם התרסקות שווי גט לא ממש מפתיעה.
למעשה, ההתפכחות משוק הפלטפורמות ההמוניות התרחש עוד לפני 2019 כשחלחלה ההבנה שרווח במודל העסקי הזה לא יהיה. אז המשקיעים של אובר וליפט זרקו את ההשקעות שלהם לציבור והנפיקו את החברות בשוויים שמאז נחתכו ביותר מ־30%. גט ניסתה להנפיק, ולא הצליחה.
מה קרה בין 2019 להיום? שום דבר חדש. נכון, הן כולן מנסות לשנות את תמהיל הפעילות כדי לרשום רווח, אך הליבה נותרה זהה ומדכדכת: אחרי שצמחו במהירות, תפסו דומיננטיות בשווקים, הפכו את עצמן למילה הנרדפת למונית ("אזמין גט/אובר") ושרפו מזומנים, הן לא נמצאות על שום נתיב לרווח נקי. לא אז ולא היום. אבל זו אינה הפתעה. כבר שנים שמומחי תחבורה מסבירים כי לרעיון "יתרון הגודל" אין משמעות תחרותית בשוק המוניות ושהמודל העסקי שלהן לעולם לא יהיה רווחי. כנגד קביעות אלה התגבשה ההערכה, שאם חברה אחת תצליח לתפוס בנתח שוק דמוי מונופול, אז היא תגיע סוף סוף לרווחיות. אבל ככל שהשנים חלפו התברר שגם זה לא מספיק. מה נותר לחברות הללו לעשות? פשוט להעלות מחירים. מה נותר למשקיעים? לנסות ולמכור את ההשקעה. ולנו? לנו נותר להיראות מופתעים.
