יומנו של סטארט-אפיסטמנהלים, אנחנו ב-2022: העובדים שלכם ממש לא אמורים "להתאבד על זה"
יומנו של סטארט-אפיסט
מנהלים, אנחנו ב-2022: העובדים שלכם ממש לא אמורים "להתאבד על זה"
הדרישה של העובדים לאיזון מובהק יותר בין עבודה לחיים האישיים, ובכלל, לפחות עבודה, היא לא סימן לעצלנות. כשהצרכים האלה של העובד מסופקים במלואם, הוא בהחלט עשוי להספיק יותר כשהוא עבוד פחות. זהו, תם עידן ה"לא נעים לי לצאת לפני שמחשיך"
״התפטרות שקטה״, ״עבודה מרחוק״, ״מודל עבודה היברידי״ ו״עמדות עבודה חמות״. בעת האחרונה - בייחוד מאז פרוץ מגפת הקורונה - הפכו שלל מושגים חדשים לשגורים בשוק העבודה. כולם באים לתאר שבירה של המסגרת המסורתית לטובת גמישות והתאמה לסגנון האישי של כל עובד.
חברות הייטק מיהרו לאמץ דפוסים חדשים וגם לפזר הצהרות נחרצות שלפיהן המציאות החדשה מהווה ביטוי של האידיאולוגיה והערכים של הארגון. קונגלומרטים כמו אפל וגוגל הכריזו על מדיניות המאפשרת ואף מעודדת עבודה מרחוק. לצד זאת, הוקמו סטארט-אפים רבים שהמוצרים שלהם תומכים בעבודה מרחוק וכולם נשבעו שמאז שהם הפסיקו להגיע למשרד הפרודוקטיביות שלהם נמצאת בעלייה.
השינוי בהרגלי העבודה לא נבע רק מאילוצי הסגר. עוד לפני כן, הוקמו חברות שמתבססות על עבודה מרחוק, כמו אוטומטיק, זאפיאר ובאפר. במקביל, חילחלה ההכרה בקרב עובדים רבים כי רק חלק קטן מתוך עשר שעות שבהן הישבן שלהם מונח על כסא מול מוניטור באמת מנוצל כהלכה. השינויים האלו מבטאים לא רק תפיסה חדשה של פרודוקטיביות, אלא גם הלכי רוח חברתיים מקיפים יותר.
אנשים מתחילים להתייאש מהיחס הלא מידתי בין מספר שעות העבודה והמאמץ שהם משקיעים לבין עושר החיים הפרטיים שלהם. מגמות כמו מיינדפולנס ומדיטציה עזרו לרבים להבין שהשקט הנפשי קודם לתאוות הממון.
כשהעובדים שלנו אומרים לנו שהם לא רוצים להגיע כל יום למשרד, רבים מאיתנו מזדעקים: האם משמעות הדבר היא שהעבודה פחות חשובה להם? אבל האמת היא שמדובר בבקשה נכונה ומוצדקת. בעשורים האחרונים נסחפנו כולנו לבהלת עבודה היסטרית ולמרוץ מטורף אחר צמיחה מואצת. לא רק שזה בא על חשבון שלוות נפש ורווחה - זה גם לא באמת נחוץ ויעיל.
התפתחה תרבות שבה ״לא נעים״ לצאת מהעבודה לפני שמחשיך, אבל מה היחס בין הזמן שעובד מבלה במשרד לבין הזמן שבו הוא יעיל ויצרני? ואולי עובד ששומר על אורח חיים בריא ומאוזן יהיה בסופו של דבר חד, ממוקד ויעיל יותר, מזה ש״מתאבד״ בשביל החברה ועובד מסביב לשעון? הדרישה המגיעה מצד עובדים לאיזון בריא יותר בין עבודה לחיים אישיים אינה סימן לעצלות או רדידות, אלא קריאת תיגר על הסדר החברתי הקיים שהקצין ויצא משליטה.
כמנהל, ההסתגלות לדפוסי עבודה חדשים מאתגרת מאוד. אני כבר רבע מאה מתמחה בלנהל עבודת צוות בפורמט מסוים ופתאום נדרש ממני לפעול בתנאים שונים לחלוטין. התרגלתי לנהל אנשים המחוייבים במאת האחוזים למשימה, מוכנים לעבוד מסביב לשעון ותמיד לשים את העבודה בראש סדר העדיפויות. זו המנטליות שבה גדלנו וסביבה התפתחו דפוסי העבודה והרגלי הניהול שלנו.
להתרגל לעולם שבו העובדים שלך מונעים מסקרנות, משאיפה להגשמה עצמית ולאיזון בחייהם זה קשה, אבל זו חובתנו כמנהלים. על מנת להפיק מדור חדש של עובדים את הערך שאנחנו מצפים שהם ייצרו עבור הארגון, אנחנו נדרשים לקבל את סולם הערכים שלהם.
זה אומר לעבוד פחות מהמשרד ובאופן כללי - לעבוד פחות. במקום לירות לכל הכיוונים - לבחור בקפידה במה להשקיע ולהיות ממוקדים יותר. התרגלנו שאנחנו מג׳גלים בין הרבה מאוד דברים בבת אחת כי חייבים לכבוש את העולם ומהר. בפועל, מכל הפעילויות שלנו רק חלק קטן מבשיל. בעידן שבו עובדים פחות ובצורה יותר עצמאית צריך להשקיע בתיעדוף, בהגדרות מדויקות יותר ובפיקוח צמוד יותר על ביצועים.
במקום למחות על דור של עצלנים ולהתפאר איך בצעירותנו ישנו על שולחן העבודה והתקלחנו בברזייה שבמסדרון כדי לא לבזבז זמן עבודה יקר, כדאי ללמוד מהם שלהישאר יום ולילה במשרד לא בהכרח מביא תועלת ולא צריך לעשות רושם על אף אחד.
