שוברת קודיםהמיזמים שאף אחד לא צריך: מה קורה כשכסף טיפש פוגש מוצר מיותר
שוברת קודים
המיזמים שאף אחד לא צריך: מה קורה כשכסף טיפש פוגש מוצר מיותר
מפיתוח עגלות חכמות לסופרמרקט עד לשינוי תדיר של עיצוב דף הג'ימייל: כסף גדול נשפך על מיזמי טכנולוגיה שמבטיחים עולם חדש מופלא, אבל בפועל בעיקר ממציאים פתרונות לבעיות שלא באמת קיימות
בשבוע שעבר גייסה חברת שופיק הישראלית 35 מיליון דולר והצטרפה למרוץ האינטנסיבי לפיתוח עגלת סופר חכמה. זהו המרוץ שבו מאות מיליוני דולרים כבר הושקעו ומיטב המוחות גויסו לפתור את בעיית עגלות הסופר. כן, אף שאולי חלקכם לא יודעים זאת, עגלות סופר הן בעיה, והן בעיה ששורת חברות עמלה במרץ כדי להפוך אותן מחתיכת מתכת על ארבעה גלגלים (או שלושה!) לחתיכות מתכת על ארבעה גלגלים (או שלושה!), עם מסכי מגע וחיישנים שמחשבים את סל המוצרים באופן אוטומטי תוך כדי הצגה מתמשכת של הטבות ופרסומות על גבי הצג. המטרה ברורה – יצירת חוויית משתמש חדשה, דיגיטלית וללא חיכוך בסופר, כזו שמביאה את כל היתרונות של קנייה מקוונת אל תוך הסופר הפיזי. כך לפחות הסבירה החברה את פעילותה בעיתונים.
נדרש מאמץ מסוים לקרוא את הידיעה החדשותית על גיוס של כמה מיליוני דולרים לסטארט־אפ עגלות ולשמור על פנים חתומות. בכל זאת, מדובר במוצר שתכליתו קיצור התור בסופר במציאות חברתית, פוליטית וכלכלית כה מדכאת שבה מרביתנו בכלל מתקשים למלא את העגלה הזו. אבל עולם הטכנולוגיה רווי בחדשות כאלו, שהייאוש שעולה מקריאתן מעמיק ביחס הפוך לרמות החזון המוגבלות שהן מתארות והחידוש השולי שהן מציעות. לא שזה מאט או מגביל את השוק.
היום קיומנו הקולקטיבי כמעט מוגדר לפי מאמצי השיווק של מגזר הטכנולוגיה, אלו כוללים ניסיון להוכיח לנו שכולם שם – מהסטארט־אפ הקטן לתאגיד הגדול – עובדים קשה ללא הרף כדי לשנות את העולם לטובה, עגלת סופר אחת בכל פעם. מציאות זו, מסבירים לנו, שמה אותנו על מעין מסלול קבוע לחיים קלים, עשירים ונוחים יותר בכל ממד ושעולה על כל דמיון. הגברים והנשים שעובדים שעות ארוכות בשכר גבוה בחברות אלו ממש מחזיקים בכף ידם את העתיד של כולנו. מביאים לנו משלוח ממסעדה שמגיע בתוך 20 דקות ובחינם, כסף קריפטוגרפי שאפשר להעביר ללא עמלות ועגלת סופר שפשוט מחשבת את סל הקנייה.
בהתאם, הודעות לעיתונות או תיאור מוצר חדש שמושק מתוקשרים ברצינות שיא. המצלמה שמצלמת אנשים ברכבות הרים בפארק שעשועים משנה נורמות חברתיות; קובץ התמונה שנוצר בתוכנת אקסל והפך למטבע קריפטו ייחודי (NFT) הוא הצעד הבא בתחום; שירות המינויים החדש של יוטיוב הוא גיים צ'נג'ר במלחמת הסטרימינג. להודעות מנסים לצרף סכומים של כסף שמיד גורמים לנו לחוש שבוודאי שהסטארט־אפ הזה ימריא, תוך כדי שמטשטשים את השאלות הבסיסיות שצריכות להישאל, כמו למשל האם הסטארט־אפ הזה טוב, האם מה שהוא מציע זה רע?
אנו נלכדים כך רק עם מבחן התוצאה – הצליח או לא? את אלו אוספים ומאגדים אתרי החדשות ברשימות יוקרתיות של "המצליחים" ורשימות מצחיקות של "המפסידים", אלו שקיומם (לדעתם הסובייקטיבית בהחלט של האתרים) היה מיותר. יהיו אלו חברות שהמציאו מוצר שלדעת עורכי הרשימה מטופש, לא נחוץ, לא יעיל או אולי קצת נחמד אבל באמת פשוט בזבוז של זמן. לעתים הרשימות כוללות גם איזה קוריוז, אולי פיצ'ר שעובד אבל אף אחד לא ביקש אותו (אני מסתכלת עליך, שינוי העיצוב השביעי של ג'ימייל בעשור האחרון), או כאלו שקשה להאמין שעד כה לא התרחשו (היי לך, הצפנה מקצה לקצה של שירות המסרים המיידיים של פייסבוק מסנג'ר). הרשימות הללו הן תמיד הצלחות משום שהן מייצרות תחושה מיוחדת אצל הקוראים, זו אינה שמחה לאיד אלא של הקלה ואישוש: זה לא רק היה נשמע כמו רעיון מטופש, בזבוז של כסף או הבטחה גרנדיוזית, זה באמת היה רעיון מטופש, בזבוז של כסף או הבטחה גרנדיוזית.
1. תפסיקו להחליף עיצוב
כל זאת, כמובן, לא כדי לטעון שמגזר הטכנולוגיה הוא לא חשוב. ודאי שהוא חשוב, פורה ומוצרים נהדרים נבנים בו. מוצרים שנוכחים באופן חיובי ביומיום של מרביתנו. הרי דווקא משום שהוא חשוב, התבסס מעמדם של המגזר והעובדים בו לא רק כמנוע הכלכלי של חיינו, אלא כזירה שבה נקבעות השאלות והתשובות שנשאלות על החיים, זווית הראייה שממנה מזוהות בעיות, והמרחב שממנו צומחים הפתרונות. המעמד הזה גם קובע איך יישאלו שאלות ואיזו פתיחות תתקיים לתשובות השונות.
אז אילו שאלות נשאלות היום? רבות מאוד מהן, כך נראה, בעלות אסתטיקה יוצאת דופן של בזבוז זמן, משאבים ואנרגיה. מאמץ אגרסיבי לנסות לחדש במקומות שאנשים לא באמת מחפשים חידושים, ולפתור בעיות היכן שאנשים לא באמת מזהים אותן. כשגוגל למשל מחליטה לשנות (שוב) את העיצוב של שירות הדוא"ל הפופולרי בעולם, היא עושה זאת אף על פי שהיא יודעת שמשתמשים לא אוהבים שינויים עיצוביים אם הממשק טוב ויעיל. אנשים הרי נקשרים לקיים, מפתחים סביבו הרגל ויעדיפו לא להחליף אם לא צריך. גוגל יודעת זאת היטב, למעשה בכל פעם שהחברה משנה את העיצוב של ג'ימייל, משתמשים מנהלים מצוד אגרסיבי אחר מה שהיה פעם. מצוד שמשתקף היטב בהשלמה האוטומטית במנוע החיפוש. רק התחילו לחפש – "איך להשיב את העיצוב..." והאלגוריתם של גוגל ישלים "הקלאסי של ג'ימייל". בתמורה גוגל אף נוהגת להשאיר למשתמשים את האפשרות להמשיך להתנהל בעיצוב הקלאסי.
לעתים השינויים הם כל כך לא רצויים שהם ממש קטסטרופליים. כך קרה ממש לאחרונה כשפייסבוק ביצעה מתיחת פנים משמעותית לפיד של אפליקציית אינסטגרם, במטרה שייראה יותר כמו טיקטוק ויכלול תוכן מומלץ ולא תוכן שהמשתמש בחר באופן אקטיבי. ההתקבלות היתה כה שלילית שבפייסבוק בסוף החליטו לוותר על השינוי לחלוטין.
ההתנגדות הזו אינה מגיעה בהכרח מהפחד לשינויים, אף שאפשר להניח שזהו גורם תורם. התנגדות מופיעה משום שפעמים רבות השינויים והחידושים לא באמת נדרשים או שהצורך בהם נשען על הערכת יתר לגבי רצונות של רבים. כן, תשעה מכל עשרה סטארט־אפים נכשלים לא רק כי המייסדים לא הסתדרו זה עם זה, המוצר לא טוב, התוכנית העסקית פגומה או מצב הכלכלה בכי רע. סטארט־אפים נכשלים גם בשל הערכות שגויות או מוגזמות על צרכים ורצונות של אנשים. אבל הערכות אלו, כפי שנהוג להגיד בעולמות הטכנולוגיה, זה לא באג אלא פיצ'ר.
2. פטישים רואים בכל דבר מסמר
מגזר הטכנולוגיה הוא קורבן להצלחה שלו. כמה חברות ששגשגו באופן יוצא מן הכלל והמשקיעים המוקדמים באלו בשנות התשעים הפכו למודל שמעט מאוד סטיות מתרחשות לגביו. כל השאלות שנשאלות והבעיות שמנסים לפתור לא מגיעות מנקודת מבט הטרוגנית, אלא מזו של מתכנתים שמחפשים תכלית לכישורים שרכשו כמו פטישים שרואים בכל מקום פאטה מורגנה של מסמרים. מציאות זו מייצרת עיסוק בלתי פוסק בתחום שהוא חשוב, אך אינו הדבר החשוב ביותר, והסטה עצומה של הון (פרטי, ציבורי) וסובסידיות ממשלתיות למיזמים טובים, אך גם לא מעט כאלו שהם מיותרים לחלוטין. חבל, קדמה לא מגיעה ממתכנתים שמחפשים להשתמש בכישורים שהשיגו, היא מגיעה מתנועות פוליטיות שפועלות יחדיו ומנסות לבנות עולם טוב יותר.
