המשקיעים לוחצים, וסטארט-אפים מקימים צוותים בחו"ל במקום בארץ
המשקיעים לוחצים, וסטארט-אפים מקימים צוותים בחו"ל במקום בארץ
המלחמה הובילה חברות סטארט-אפ ישראליות להעביר חלקים נרחבים מהפעילות לחו"ל כחלק מתוכניות המשכיות עסקית. התארכות המלחמה מאיימת להפוך את המצב הזמני לקבוע - ואת המחיר נשלם כולנו
מעט לאחר תחילת המלחמה, באוקטובר, יצאו ארגונים בהייטק הישראלי בקמפיין #NoMatterWhat שנועד להראות את העמידות והחוסן של התעשייה למרות המלחמה. We Deliver, קובע הקמפיין, אבל האמת היא שלדילוור הזה יש מחירים והשלכות מורכבות. מאז ה-7.10 חברות הסטארט-אפ בארץ מתמודדות עם מציאות כמעט בלתי אפשרית.
צוותי הפיתוח המקומיים נפגעו קשות כאשר מעובדיהם, כולל בכירים, גויסו למילואים, חלקם עדיין מגוייסים לסירוגין. במקביל, לקוחות מחו"ל החלו להביע דאגה לגבי יציבותה של ישראל, עד כדי חשש להמשך קיומה, מה שהשפיע על עסקאות, ותנאי תשלום.
המשקיעים, מצדם, דורשים כעת תוכניות מפורטות להמשכיות עסקית על כל צרה שלא תבוא. דרישה זו מובילה חברות רבות להעביר חלקים משמעותיים מפעילותן אל מחוץ לישראל. מה שהיה בעבר מהלך כלכלי גרידא, הפך עתה לצורך קיומי עבור חברות רבות.
גל זיטון, סמנכ"ל מערכות מידע ואחד המייסדים בחברת הסטארטאפ Ocotopai שמעסיקה 30 עובדים, מתגורר באשקלון ובשבועות המלחמה הראשונים ניהל את החברה מכפר המכבייה לשם פונו. "אנחנו נשאלים הרבה יותר בתקופה האחרונה על המשכיות עסקית. סגרנו עסקה עם לקוח גדול באנגליה וזו הייתה עסקה יחסית סטנדרטית אבל היו המון שאלות בנושא ה-BCP. שאלו מה קורה אם ישראל לא תהיה קיימת יותר. אותו לקוח, מחשש שיקרה משהו לאוקטופיי, לא היה מוכן לשלם שנה מראש ולצערנו אישרנו גם לסגור עסקה חודשית", הוא אומר. זיטון מסביר ללקוחות שהשרתים יושבים באירופה, ארה"ב או אוסטרליה וכל אחד מהם מגובה ולצד זאת החברה חיזקה שיתופי פעולה עם פרילנסרים בחו"ל לעת הצורך. לדבריו, המשקיעים והלקוחות דורשים פתרונות בחו"ל כדי לוודא שהחברה תוכל להמשיך לפעול גם במצבי משבר. "בעבר, לא היינו נשאלים על הנושאים האלה, אבל כיום זה חלק בלתי נפרד מהדיונים העסקיים."
פעילות בחו"ל והן דרישה מצד משקיעים לתוכניות המשכיות עסקית היו קיימות עוד הרבה לפני המלחמה. מה שהשתנה בשנה האחרונה הוא שהפעילות הגלובלית הפכה להיות קריטית.
"התחלנו את הפעילות בחו"ל הרבה לפני המלחמה מתוך מצוקה של גיוס אנשים טכנולוגיים", אומר רונן יאיר, ארכיטקט ראשי ומנהל אגף הפיתוח הגלובלי במערכות מידע בצים. "התחלנו עם הודו וכשלא הצלחנו לגייס פול סטאקרים פשוט יצאנו לחו"ל והיום יש קבוצה מאוד גדולה של טאלנטים שאיתם אנחנו עובדים בעיקר ממזרח אירופה. במלחמה, כשהחבר'ה הישראלים יצאו למילואים אותם עובדים מחו"ל המשיכו לעבוד. העבודה עם חו"ל נותנת לנו תפוקות יותר גבוהות יותר", הוא אומר.
היום, במסגרת מרכז החדשנות ZIM LABS בו מפתחים את המערכות החדשניות של החברה יש עובדים מפולין, צ'כיה, אוקראינה, רוסיה וקרואטיה, חלקם אף ראשי צוותים, וכולם עובדים מרחוק ובזוגות כך שכל אחד תמיד עובד עם עוד מפתח. "יש יתרונות רבים בהעסקה כזו, אבל יש העניין הציוני. זה כסף שיוצא החוצה והיינו שמחים אם זה היה פנימה", הוא אומר.
אם לפני המלחמה חברות היו מעסיקות אנשי פיתוח או מקימות צוותים בחו"ל על מנת להפחית עלויות ובעקבות המחסור הגדול של עובדים טכנולוגים בישראל, הרי שבמלחמה נוצר כורח להעביר פעילות מחוץ לישראל על מנת להמשיך לפעול, להמשיך להתקיים.
"בעיקר חברות סטארט-אפ שיש להן milestones ותאריכי דליברי חוו גיוס של הרבה מאוד עובדים למילואים כי חלק גדול מהאוכלוסיה הזו הוא בר גיוס והתגייסו כך שהתעצם עוד יותר הצורך לפעול בחו"ל. הרבה פעמים עמידה בלוחות הזמנים היא תנאי לקבלת עוד כסף ולכן חברות הסטארט-אפ פנו לפעילות מחוץ לישראל. הרבה פעמים לצערי, הם התרגלו, ראו שהעלויות יותר נמוכות, ולכן לדעתי זה יימשך גם אחרי המלחמה", אומר בן פסטרנק, מנכ"ל ובעלים קבוצת Aman, שבין היתר מספקת פתרונות מיקור חוץ ו-Offshore ממספר מרכזים בארץ ובעולם.
לדבריו, יש עלייה של בין 20% ל-30% לביקוש לאנשים שיעבדו מחוץ לישראל. עלויות השכר של העסקת עובדי טכנולוגיה בחו"ל נמוכות משמעותית מאשר בישראל כאשר בסרביה מדובר על כ-40% פחות; בפולין ופורטוגל העלות היא נמוכה בכ-20% מאשר בישראל. תופעה נוספת שהתעצמה בעקבות המלחמה היא של אנשי טכנולוגיה ישראלים שרוצים לעשות רילוקיישן לסייטים של החברה בחו"ל. "אחד הסייטים הוא בפורטוגל וישראלים רוצים לעבוד בסייט שם עבור אותם לקוחות ישראלים. זה יותר ויותר נפוץ ככל שהזמן עובר. זה קרה לנו לא מעט ברוסיה, כאשר התחילה שם המלחמה הרבה מאוד רוסים עברו לפורטוגל וסרביה", הוא אומר.
מבחינת סוג העובדים והפעילות אותה מעוניינות החברות הישראליות להעביר לחו"ל אין מאפיין טכנולוגי מסויים, מה שכן השתנה הוא שיותר ויותר חברות מגייסות צוותים מלאים כולל ראשי צוותים, אנשי פרודקט וארכיטקטים.
"הרבה לקוחות חוו מצב של היעדר הנהגה כי המנהלים, ראשי הצוותים - כולם היו במלחמה, גוייסו למילואים ולכן הם התחילו לגייס ראש צוות מקומי מחוץ לארץ כך שהצוותים בחו"ל יהיו אוטונומים", מספר רמי נחום, ממייסדי חברת AppGreat, המספקת לחברות הייטק שירותי מיקור חוץ במזרח אירופה בעיקר ברומניה ובולגריה. "גם לקוחות חדשים מבקשים יותר מבעבר לגייס צוותים מלאים עם ראש צוות ומנהל פרוייקט מקומי במקום להרחיב צוותים מישראל".
לדבריו, מאז המלחמה באוקראינה היעדים המועדפים לטאלנטים בחו"ל הפכו להיות רומניה, בולגריה ופולין כאשר פולין יקרה יחסית מכיוון שהשכר ברומניה ובולגריה הוא כ-40% משכר של עובדי IT ישראלים ומכיוון שהעובדים שם מאוד דומים לישראלים מבחינת ה'ראש הגדול' והרצון לנהל ולהתקדם. "לאחרונה יש קפיצה מאוד גדולה בכל מה שהוא עבודה מול לקוחות כמו מנהלי פרוייקטים, מוצר, תמיכת לקוחות ואנחנו מזהים פי 5 דרישה לגיוס משרות כאלה, ופי 3 דרישה לגיוס ראשי צוותים לצד עלייה של כ-60% לאנשי פיתוח בחו"ל", הוא אומר.
ההסבר לנתונים האלה הוא שזו דרישה של המשקיעים. גם חברות שהן לפני גיוס ומתעתדות לגייס כספים רוצות להראות שיש תוכנית המשכיות עסקית.
"הדרישה להמשכיות עסקית הפכה לאקוטית במיוחד בשנה האחרונה בישראל, והפכה להיות מוחשית הרבה יותר. חברות טכנולוגיה, במיוחד סטארטאפים שאין להם נכסים פיזיים רבים, מוודאות שכל נכסי המידע שלהן מגובים במקומות שונים בעולם. החלק המורכב יותר הוא המשאב האנושי – חברות רבות החלו לבנות 'גיבוי אנושי' במקומות שונים בעולם, במיוחד לצוותים הפועלים מול לקוחות. המלחמה פגעה משמעותית ביכולת של חברות צעירות לשרת את הלקוחות שלהן, במיוחד כשהצוותים גויסו למילואים, ולכן נוצרו אלטרנטיבות בצורת צוותים וירטואליים ופיזיים ברחבי העולם. זהו תהליך שהחל כפתרון זמני, אך עם חוסר הוודאות המתמשך בישראל, הוא הופך להיות קבוע יותר", אומר ארז שחר, שותף מייסד בקומרה קפיטל.
ההעברה של פעילות של חברות סטארט-אפ לחו"ל פוגעת בכלכלה הישראלית פעמיים. קודם כל היא פוגעת בהכנסות המדינה ממסים. "רוב כספי המסים שמגיעים בתעשיית ההייטק מגיעים ממסי עבודה ולא מאקזיטים ולכן יש כאן פגיעה מאסיבית בהכנסות העתידיות של ישראל", מסביר שחר.
בנוסף, יצירת אקוסיסטם טכנולוגי דורשת טאלנט רב שמתגבש בחברות ויוצר אותן עם הזמן. "נורא קשה לדעת מראש איך ייבנו צוותים של חברות חדשות, הרבה פעמים זה מפגש של אנשים בחברה שעבדו או חברים מהצבא וכך קם האקוסיסטם הזה. באיזשהו שלב, מעבר של טאלנט החוצה, במיוחד כשמדובר באנשים צעירים עם פוטנציאל להקמת דברים חדשים, הקסם הזה של התגבשות סטארט-אפים נמצא בסיכון. אי אפשר להגיד מתי זה יקרה, אבל העברת הפעילות ללא ספק מסכנת את המשכיות התעשייה כפי שאנו מכירים היום", הוא אומר.
למרות הסיכונים, דבר אחד שאינו צפוי להשתנות, הוא השכר בהייטק בישראל, שימשיך לדבריו להיות גבוה מהשכר בחו"ל. "מיקור חוץ למקומות כאלה היה תמיד ולא הייתה לזה אף פעם השפעה על השכר המקומי. התחרות על טאלנטים פה בישראל תמיד העלתה את המחירים ולא היה לה קורלציה לשכר בחו"ל, יש יתרונות להעסיק אנשים בישראל , הבעיה היא שחלק מהמשרות שהיו כאן פשוט נעלמות, כולל האנשים. אני חושב שהישראלים שעושים רילוקיישן השכר שלהם לא משתנה הם עדיין יותר יקרים מהעובדים המקומיים".
