שוברת קודיםאלביס נגד בינה מלאכותית: המאבק בהפרת זכויות היוצרים
שוברת קודים
אלביס נגד בינה מלאכותית: המאבק בהפרת זכויות היוצרים
התחכום הגובר של כלי AI מעורר דאגה בקרב אמנים ומוזיקאים מפני שימוש ביצירה ובקול שלהם ללא רשות. במדינת טנסי בארה"ב ייכנס לתוקף ביולי חוק שלראשונה יגן מפני שימוש נצלני בטכנולוגיה
במעשה של אקטיביזם רגולטורי חריג מדגימה טנסי שאם רוצים, אפשר. המדינה הדרומית הקטנה בארצות הברית, מקום לידתה של מוזיקת הקאנטרי, העבירה לאחרונה את "חוק אלביס" והיתה הראשונה בעולם להגן על אמנים מפני שימוש נצלני בכלי בינה מלאכותית גנרטיבית. החקיקה, שצפויה להיכנס לתוקפה ב־1 ביולי, נועדה להגן על כותבי שירים, מבצעים ואנשי מקצוע אחרים בתעשיית המוזיקה המקומית, ותחליף חוק קיים מ־1984 שנוצר במקור כדי להתמודד עם ניצול לרעה של דמות הזמר האיקוני אלביס פרסלי.
בכך הופכת טנסי למדינה הראשונה בארצות הברית שפועלת להגן על אמנים, על זכויות היוצרים שלהם ועל קולם ממש מפני מניפולציות ותוצרי כלי בינה מלאכותית כשאלו נעשים ללא רשות, היתר או הסכמה. לפי החוק, אדם או חברה לא יהיו זכאים לשכפל את קולם של אנשים או אחרים מבלי שאלו נתנו לכך את אישורם, לכל שימוש שלא יהיה. "אנחנו מעסיקים יותר אנשים בתעשיית המוזיקה מאשר כל מדינה אחרת", אמר מושל טנסי ביל לי זמן קצר לאחר חתימת הצעת החוק. "לאמנים יש קניין רוחני. יש להם ייחוד שהוא שלהם ושלהם בלבד, בטח לא של בינה מלאכותית”. החוק (Ensuring Likeness Voice and Image Security או ELVIS) אף מייצר הליך אזרחי נגד מי שישכפל, ישתמש או יפרסם בקולו של אדם ללא רשותו.
1. מי שר? אלה לא דרייק ודה וויקנד
החוק מכונה "חוק אלביס" לא במקרה. האתגר הראשון המהותי ביותר סביב שימוש אסור בדמותו של אדם התרחש לאחר מותו של הזמר המפורסם ב־1977, אז החלו רבים, כולל מפרסמים שונים, להשתמש בדמותו ובשמו ללא הרף מתוך ההנחה שברגע שידוען מת, כך דמותו הופכת נחלת הכלל ומותרת לשימוש. הדבר עורר מהומה גדולה בטנסי והמדינה חוקקה ב־1984 את "חוק הגנת הזכויות האישיות". החוק קבע כי זכויות אישיות לא מסתיימות במוות וניתן להעביר אותן. "זכויות הפרט... מהוות זכויות קניין והן ניתנות להקצאה ורישיון, ואינן פוקעות עם מותו של האדם המוגן", נכתב.
החוק הגן על השם, התמונה והדמיון אל האמן, ולא התייחס ספציפית לתוצרי בינה מלאכותית. עם אלו יכולים היום משתמשים ליצור יצירות מזויפות בדמותם וקולם של אחרים, מה שהיום מכונה "DeepFake". התחכום ההולך וגובר של כלי בינה מלאכותית, במיוחד בשנתיים האחרונות, הוא סיבה לדאגה גוברת בעיקר בקרב יוצרים, בין שאלה מוזיקאים או תסריטאים, ובין שמאיירים, סופרים או עיתונאים. אלו רואים חברות טכנולוגיה משתמשות ביצירות המקוריות שלהם כדי לאמן מודלים של שפה, שאחר כך מייצרים פלטים חדשים בסגנונם המובהק, לעתים בכוונה גמורה לחקות אותם. על רקע אתגרים אלו לעבודתם נלחם בשנה החולפת איגוד התסריטאים והשחקנים בהוליווד בחברות ההפקה הגדולות, כדי שאלו יבטיחו כי יצירות מקוריות מעשה ידי אדם ימשיכו להיות מוכרות ומתוגמלות ככאלו.
בתחום המוזיקה חששות נוספים עלו במיוחד אחרי שבאפריל שיר בשם “Heart on My Sleeve”, בקולם של האמנים דרייק ודה וויקנד, הפך ויראלי בטיקטוק, יוטיוב ופלטפורמות נוספות. יוצר השיר השתמש בקולם, ללא אישור, באמצעות כלי בינה מלאכותית. אחרי שהדבר קרה, חברת יוניברסל מיוזיק, שמייצגת את השניים, פנתה לספוטיפיי, אפל מיוזיק ואחרות בבקשה דחופה שיחסמו כל אימון של מודלים של בינה מלאכותית על מילים, שירים ומנגינות של האמנים שאותם היא מייצגת. באותה תקופה מנייתה קרסה ב־20%, מהחשש שטכנולוגיה תשפיע עמוקות ובאופן שלילי על פעילותה.
פעם שימוש בקולם של אמנים חיים או מתים היה קוריוז. ב־Waze, למשל היה ניתן להפעיל את שירותי הניווט כך שמתן ההוראות יישמע בקולו של השחקן ארנולד שוורצנגר. המבטא האוסטרי הכבד היה פיצ'ר קבוע בפלטפורמה עוד מ־2015, אבל כבר אז ידעו ב־Waze לעשות זאת בהסכמה ושכרו את שירותיו של שוורצנגר. מה שידעו ב־Waze לפני עשור, חברות כמו OpenAI הספיקו לשכוח - הסכמה היא מפתח לאריכות ימים.
לאמנים יש סיבה טובה לדאגה. לא רק שחברות מובילות בתחום כמו OpenAI לא עושות דבר כדי לקדם את המוצרים שלהן באופן שמגן על זכויות יוצרים, אותן חברות גם פועלות ללא לאות בלעודד חברות גדולות לשלב את המוצרים שלהן היכן שקיימת הסכנה הגדולה ביותר לקניין רוחני. כך, למשל, נחשף כי בשבוע שעבר בכירים ב־OpenAI נפגשו עם אולפנים בהוליווד וסוכנויות כישרונות כדי ליצור שותפויות בתעשיית הבידור ולעודד יוצרי סרטים לשלב את מחולל הטקסט־לווידאו החדש Sora בעבודתם. העובדה כי המחולל טרם הושק לשימוש רחב, וכי OpenAI שקועה בתביעות להפרות זכויות יוצרים בנוגע למחוללי הטקסט (ChatGPT) והתמונה (DALLE-E-2), לא משנה. עדיף להתנצל ולשלם מאשר לעצור לקבל הסכמה. "ל־OpenAI יש אסטרטגיה של עבודה בשיתוף פעולה עם התעשייה באמצעות השקת התקדמות בינה מלאכותית בשלבים - על מנת להבטיח יישום בטוח ולתת לאנשים מושג על מה שבאופק", אמר דובר מטעם OpenAI.
2. אמנים נאלצים להגן על עצמם
מלבד טנסי, מחוקקים כהרגלם מאחור. החקיקה הפדרלית היחידה בארצות הברית כיום שמנסה להתמודד עם האתגרים הנוכחיים הוגשה רק בשלהי ינואר, וגם זאת רק אחרי שיוניברסל עצמה דחפה לכך. ה־No AI Fraud Act הוצגה כחקיקה דו־מפלגתית ומטרתה להגן על קולם של אמנים תחת חוק הקניין הרוחני הפדרלי. אל תעצרו את נשימתכם להבשלת המהלך בקרוב. עד אז אמנים, חברות הפקה ומיזמים שונים נאלצים להגן על עצמם. חברות כמו Spawning AI, למשל, בנו כלים עבור אמנים לדווח ולבקש בשמם שלא להיכלל במאגרי נתונים לאימון מודלים. לפי החברה, אלפי אמנים כבר השתמשו בכלי והיא אספה בקשות ביטול עבור 80 מיליון יצירות. ארגונים כמו "הניו יורק טיימס" כבר תבעו את OpenAI, כך גם אמנים בודדים כמו שרה סילברמן הגישו תביעות אישיות וייצוגיות. יוניברסל עצמה תבעה באוקטובר החולף את חברת הבינה המלאכותית אנתרופיק, שבנתה את המודל קלוד, על הפרה שיטתית ונרחבת של חומר המוגן בזכויות יוצרים. יוניברסל האשימה את החברה כי קצרה מהאינטרנט כמויות טקסט אדירות של אמנים שאותם היא מייצגת, לרבות ביונסה, הרולינג סטונס והביץ' בויז, כדי לאמן את קלוד, וביקשה מבית המשפט שיחסום את השימוש של אנתרופיק בחומר ושיאלץ את החברה ליישם "מעקות בטיחות" נגד שכפול המילים. התביעה הוגשה, איך לא, בטנסי.
שמירה על קניינו של אמן היא הכרחית גם כדי לשמור על תעשיות יצירתיות. בינה מלאכותית גנרטיבית, על יכולותיה ליצור תוכן בקנה מידה ענק, לא רק פוגעת ביצירתם של אמנים בכך שהיא מעתיקה אותם כדי להתחרות בהם, אלא שהיא גם מאפשרת לכל אחד לבצע מיקור חוץ של תהליך היצירה בשלמותו - מכתיבת השיר, להלחנתו ועד לשירה. מה אלו יכולים להביא על האמנות אם לא צונאמי של תוכן לא מעניין או מקורי, זול לייצור והפקה? טכנולוגיה תמיד עיצבה את תעשיית המוזיקה, מהמצאת הגרמופון, לתקליט, הדיסק והזרמות המוזיקה, לנו נותר רק לחפש את היופי. שום טכנולוגיה לא תהיה טובה לייצר את זה כמותנו.
