הקברניטהלפייר: טיל הנינג'ה שמבצע חיסול ממוקד עם חרבות
הקברניט
הלפייר: טיל הנינג'ה שמבצע חיסול ממוקד עם חרבות
זה הנשק שהפך את האפאצ'י לאגדה, ושניהם פותחו כדי לנצח בקרב אחד ספציפי - קרב שכלל לא התרחש. עד מהרה התברר שהטיל טורף מטרות על גלגלים, זחלים או גלים - ובישראל הפך ללוחם בטרור. כך הפך לנשק התנקשות מושלם, טיל נינג'ה שהורג בלי פיצוצים
קליעי הקסם: הלפייר - הטיל הקטן שלוקח מחבלים לגיהנום
(ניצן סדן)
שלום, כאן הקברניט; בשבוע שעבר יצא דוקטור איימן א-זווהירי אל מרפסת ביתו בשכונת יוקרה בקאבול, בירת אפגניסטן. אני לא יודע אילו נופים נשקפו ממנה ומה עבר בראשו; אולי הירהר בחייו, בהם הספיק להקים ולחזק כמה מתשתיות הטרור הכי מפורסמות בעולם ואף לתכנן את מתקפת ה-11 בספטמבר. אולי חשב על שותפו המנוח אוסמה בן לאדן, או נזכר בפסוק או שיר שהוא מחבב. הדבר היחיד שבטוח עבר לו בראש היו שני טילים ששיגר כטב"מ חיסול אמריקאי.
רב המרצחים סוכל לאחר עשורים שלמים של מצוד, באמצעות נשק מאוד מיוחד: טיל שבכלל לא מתפוצץ, ומשתמש בחרבות כדי להרוג. מקורו בטיל הרבה יותר מפורסם: ה-AGM114 הלפייר, החימוש שהפך את האפאצ'י לאגדה. היום נכיר קצת את שני הטילים האלה, נבין איך נשק נגד טנקים הופך לחימוש קוטל מחבלים - ואיך בכלל עובד טיל שלא מתפוצץ.
ההלפייר הוא כנראה טיל האוויר-קרקע שעבד הכי קשה בעולם. מאז תחילת הניינטיז הוא השתתף בכל מלחמה בה התערבו האמריקאים, וגם אצלנו, בסעודיה ועוד. יורים איתו ממסוקים, כטב"מים, כלי רכב, ספינות ומטוסים וייצרו יותר מ-60,000 חתיכות.
כדי להבין מאין הוא הגיע, צריך להסתכל רגע במפה. מה שאתם רואים פה הוא חבל הארץ הכי מפחיד במאה העשרים, שבגללו פותחו כמה מכלי המשחית הכי מרשימים אי פעם. קוראים לו פיתחת פולדה ומי שיסתובב שם יסכים שאינו נראה מפחיד: קצת גבעות ירוקות פסטורליות, יערות עתיקים, ובדמיוני גם מישהו קורא יודל. נוף גרמני קלאסי.
ושם חשבו במשך 45 שנה שייערך הקרב הכי גדול של מלחמת העולם השלישית. אתם מבינים, לכדור הארץ לא אכפת מפוליטיקה של בני אדם, ולא כל גבול בין צדדים יריבים בכלל יאפשר פלישות ומלחמות בגלל הרים, יערות צפופים ועוד. ופולדה? להיפך: נוחה מאוד לתנועת טורי שריון.
23 צפייה בגלריה
ניתוח שטח של פיתחת פולדה. גוונים כהים יותר מעידים על מגבלת עבירות. הקו האדום מראה נתיב פלישה
(Wikimedia)
כוחות ישטפו את ברלין, יתמרנו קצת דרומה, וההסתערות על מערב אירופה תעבור בפולדה - בדרכם לנטרל את בסיסי חיל האוויר האמריקאי הסמוכים.
עשרת אלפים טנקים ומיליון חיילים על רבבות נגמ"שים יגרמו לאדמה לרעוד, ואז ייפרשו בשטח: אלפיים טנקים לפרנקפורט, עוד אלף למינכן ואלף לבון, ואוטוטו פורצים עד לחופי האוקיינוס האטלנטי.
23 צפייה בגלריה
בסיס ריין-מיין של ארה"ב בקרבת פולדה, ממנו יוצאים כוחות אספקה, תקיפה וסיוע
(Wikimedia)
מצפון לפולדה משתרעים מישורי גרמניה הצפונית, ושם יעברו כוחות עוד יותר גדולים, אך הפלישה תתחיל בפולדה כדי לקצוץ את הכנפיים של ארה"ב ולאפשר תנועה נוחה בצפון. איך עוצרים דבר כזה?
בברית נאט"ו ידעו שני דברים: האחד הוא שרק נשק גרעיני יכול לבלום כוח כה גדול וחזק. והשני הוא שהסובייטים יודעים זאת ולכן יפצלו את הכוחות שלהם במהירות כך שיהיה קשה להכות בכולם, ויעצרו רק במרכזי ערים.
כך לא תוכל נאט"ו להפעיל פצצות אטום בלי להרוג מיליוני אזרחים. שבעצם, את הפלישה הסובייטית אפשר יהיה לעצור רק בשלב התנועה לחזית; מה שלא יפוצץ היום בפולדה, יחנה תוך שבוע בפריז.
האפאצ'י היה אחד הכלים שנולדו כדי לעשות את זה: מסוק עם מערכות מתקדמות לניווט ואיתור מטרות בלילה ובמזג אוויר קשה, שיודע לטוס מהר ונמוך, וזריז כדי לדלג למסתור בין גבעות וחורשות מיד לאחר שיפתח באש.
וכאן נכנסת לתמונה האש הזאת: אמרנו שליחידות האפאצ'י מחכים נחילי טנקים, כך שהפיתרון חייב להיות נשק שאפשר לכוון במהירות ושכל פגיעה תהיה קטלנית.
ב-1972 יזמה מעבדת מחקר של צבא ארה"ב את הפיתוח, שנקרא "טיל לייזר מוסק שגר-ושכח", ובגלל שהאמריקאים הם אלופי שביל החלב בראשי תיבות צבאיים, הטייטל נדחס וקוצר ל-Hellfire. מספרים שקצין קתולי אדוק במטה הצבא התנגד לשם, בטענה שמדובר בזילות של משהו הרבה יותר גדול וחזק מטיל של הליקופטרים.
הפיתוח התחיל באיפיון ובניית ראש הנפץ וחיישני הלייזר; מצלמה וציין מתאימים שיודעים לדבר עם מערכת בקרת אש מוטסת. היא שצמחה להיות ה-TADS - מערך המצלמות והסנסורים הנפוח שבחזית האפאצ'י. ב-1976 הועבר פרויקט הטיל לידי חברת רוקוול, שבנתה אותו בצורה גאונית.
הוא תוכנן כך שיהיה אמין מאוד, קל לכיוון ופגיעה, ויטוס לטווח של שמונה ק"מ - כפול משל טילים שקדמו לו. הוא הותאם לשימוש במזג אוויר קשה, היה פשוט ונוח לייצור והכי חשוב: עם ראש נפץ גדול ויכולת פריצת שריון ששקול לכמעט מטר פלדה, אין בעולם כלי רכב צבאי שיכול לחטוף טיל הלפייר ולהישאר במשחק.
כמו לכל טיל נגד טנקים, יש להלפייר יש מטען חלול, כזה שבנוי כך שרוב אנרגיית הפיצוץ ממוקדת לנקודה אחת, ומשגרת סילון של מתכת לוהטת אל תוך חלל המטרה. המטען כפול, כך שהפיצוץ הראשון ישבור מיגוני שריון למיניהם והשני יעשה לטנק מה שיוקו עשתה לביטלס.
את ההלפייר אפשר לשגר בשני מצבים עיקריים: נעילה לפני שיגור ונעילה לאחר השיגור. הראשון מובן מאליו: המטרה מזוהה, קרן לייזר מאירה אותה, עין הטיל קולטת את הקרן והוא טס לעבר נקודת הפגיעה שלה. המסוק או הכטב"מ המשגר ימשיך לכוון את הלייזר אל המטרה, ויכול להזיז אותו לפי התנועה שלה.
המצב השני עובד הפוך ונועד לספק לצוות גמישות: המטרה מזוהה, אך הטיל יצא לכיוון הכללי שלה גם בלי כתם לייזר. כלי הטיס המשגר יכול לעוף משם ולמצוא מטרה חדשה, בעוד הטיל ששחרר יונחה ליעדו בידי צוות קומנדו קרקעי, כטב"מ או מסוק אחר.
המצב הזה פותח כדי לאפשר למסוקי אפאצ'י לתקוף כמה שיותר טנקים סובייטיים בלי שייפלו קורבן לתותחי נ"מ ניידים ZSU23 שנוסעים לצידם. המסוקים יכולים לרחף מאחורי רכס או שורת עצים, להתרומם לרגע, לזהות מטרות ולשגר (מה שנקרא פופ אפ; כן, אפאצ'ים עשו את זה לפני חנויות אופנה). לאחר הירי מיד יחזרו למחבואם, וחוליית רמובואים מוסתרת תנחה כל טיל לכל טנק.
שיגורי הניסוי הראשונים החלו ב-1978, לצלילי מחיאות כפיים: למיזם של הצבא הצטרפו גם חיל הנחתים והצי הימי. כולם רצו לשים את הטיל החדש על המסוקים שלהם, וכולם שמחו לראות כמה יפה הוא מתקדם.
ב-1981 השלים הצבא את ניסויי השטח וב-1985 הפך למבצעי. תוך שנה שודך למסוק האפאצ'י והגנרלים נשמו לרווחה: עכשיו קצת פחות סביר שהרוסים יסבייטו את אירופה.
מאות מסוקים שחורים ומפחידים, עמוסים טילים שחורים ומפחידים, ישבו בבסיסים במערב גרמניה וחיכו בפחד לפלישה המפחידה. אבל החודשים חלפו, העונות התחלפו בחלון, דפים עפו מלוח השנה והאויב פשוט לא בא.
ברית המועצות קרסה ביבבה, ופיתחת פולדה חזרה להיות סתם חתיכה ירוקה ויפה על המפה. ארה"ב נותרה עם הרבה מסוקים והמון הלפיירים - והתחילה לחשוב מה אפשר לעשות איתם.
הטיל נולד כדי לחסל מטרות ניידות ומשוריינות היטב במלחמות שריון עצומות - אבל ביכולתו להרוס גם כמעט כל מטרה צבאית אחרת, בהתאמות מינימליות. אם יפגע באנטנות מכ"מ, מערכי תקשורת וסוללות נ"מ יהפוך אותם לבור באדמה. האמריקאים הבינו שיש להם אוצר בידיים: טיל מבצעי שיכול לעשות הרבה מאוד בשטח, בלי לשרוף הון על פיתוחים חדשים, ובעידן בו תקציבי הביטחון נחתכים.
ב-1991 פלש סדאם חוסיין לכוויית ונתן לאפאצ'י ולהלפייר להוכיח את עצמם; מלחמת המפרץ הראשונה החלה בטילים כאלה שריסקו תחנות התראה עיראקיות, ופתחו את הדרך למטוסי תקיפה. בהמשך הלחימה השמידו טילי הלפייר מאות מטרות בדייקנות.
השלב הבא באבולוציה של הטיל הגיע ב-1992, ביחד עם שדרוג האפאצ'י: המסוק הקטלני קיבל מכ"מ גדול שיושב מעל לרוטור, ויכול לסייע בהנחיית חימוש לטווחים גדולים יותר.
כך נולד ההלפייר L (לונגבואו), שמסוגל לפגוע במטרות נייחות מטווחים ארוכים יותר. עד מהרה הגיע הטיל לכל מלחמה אמריקאית בעולם: מקוסובו לבוסניה, מעיראק לאפגניסטן, ובשלל משימות חשאיות שארה"ב מסרבת להודות בקיומן.
בינתיים, כאן במזרח התיכון, מצאו עוד משהו שאפשר לעשות עם אפאצ'ים והלפיירים. חיל האוויר הישראלי קיבל את האפאצ'ים הראשונים שלו עוד ב-1990, וצורכי הביטחון המיוחדים של צה"ל זימנו לו משימה מיוחדת במינה: לוחמה בטרור. כשחושבים על זה, טילים נגד טנקים מושלמים לתרחישים כאלה: הם מאוד מדויקים, ומטען הנפץ שלהם ממוקד, כך שיש פחות סיכוי שייגרמו לנזק סביבתי כשתוקפים בשטח בנוי.
לאט לאט נבנו שיטות לחסל עמדות מחבלים, תשתיות שיגור, ומכוניות שמובילות מחבלים בכירים. זה הצריך מהפכה מודיעינית, שתאפשר ייצור והפללה של מטרות במהירות - שכן מחבלים לא נוטים להישאר חשופים בשטח, ויכולים להופיע ולהיעלם כרוחות רפאים. אך הודות לטייסים וקציני מודיעין כחול-לבן ולהלפייר האמריקאי - הרבה מהם באמת הפכו לרוחות רפאים.
23 צפייה בגלריה
אפאצ'י ישראלי משגר הלפייר לעבר חוליית מחבלים בעזה, נובמבר 2018
(MinoZig CC BY-SA 4.0)
מה שמחזיר אותי לשבוע שעבר ולמרפסת של אל זווהירי: תמונות מזירת החיסול מראה פגיעות מדויקות מאוד, עם אפס נזק סביבתי. לא מה שהייתם מצפים משני טילים נגד טנקים. והסיבה היא שהחימוש שהופעל בהתנקשות הזו הוא לא הלפייר רגיל.
הוא נקרא דגם R9X, ואין לו ראש נפץ סטנדרטי. במקום לפגוע במטרתו בפיצוץ, הוא שולף שישה להבי טיטניום של כ-70 ס"מ; זהו נשק שפותח אך ורק כדי להתנקש באנשים בשטח בנוי וצפוף. מאיפה הגיע הטיל הזה?
הפיתוח שלו החל ב-2011, כחלק מדרישת ממשלת ארצות הברית למשהו שיוכל לחסל מבוקשים בכל העולם בלי לעשות רעש תקשורתי. בתור שוטר עולמי, מפציצה ארה"ב גורמי טרור למיניהם באפריקה והמזרח התיכון. התקיפות מתבצעות בדרך כלל בידי כטב"מים ממשפחת הפרדיטור, שהזמזום הטיפוסי שלהם הפך לחלק מהטבע במדינות כמו תימן ועיראק.
בשלב מסוים האמריקאים קלטו שטילי ההלפייר הרגילים של הפרדיטור יוצרים הרבה נזק אגבי: טנדרים של מחבלים נוטים להתפוצץ ולהישרף כשפוגעים בהם. זה לא היה חדש עבורם, כן? אך בבית הלבן ישב ברק אובמה, שהיה קצת יותר קשוב לסוגיות של זכויות אדם; בעיקר, בגלל ענייני דעת קהל. הפיתוח הושלם רק ב-2016, וכלל אתגרים עצומים. בעיקר, משום שקשה מאוד לבנות טיל שלא מתפוצץ.
כמה מסובך כבר לשלוף שישה להבים? האנושות משלבת סכינים וקפיצים מאז 1742. אבל חישבו על כך: טיל הלפייר עוזב את המסילה שלו ומדליק רקטה שמאיצה אותו למהירות של מאך 1.3, וכל מה שהטיל עושה במהירות כזו ישפיע על המסלול והדיוק שלו. אם הוא שולף שישה להבים ואחד יצא נניח, חצי שניה לפני השאר, יווצר גרר גדול שיטה את הטיל לכיוון הפתיחה. הלהב גדול בהרבה מסנפירי התמרון של הטיל, ויזרוק אותו מחוץ למסלולו.
האם מערכת ההנחיה תצליח להתאפס על עצמה ולמצוא מחדש את המטרה? האם הסטיה במסלול תהיה גדולה מכדי לאפשר תיקון? האם יש צינור עם חרבות שנופל כרגע מהשמיים, רק קת'ולהו יודע על מי? שאלות קשות. ולכן, פתיחת הלהבים חייבת להתבצע ממש רגע לפני הפגיעה, המערכת צריכה להיות מספיק אמינה כדי שאף רעידה בדרך לא תקדים את השליפה, וכל החרבות חייבות לצאת ביחד.
וכך מתקבל טיל שיודע להרוג אך ורק אדם אחד. בלי נזק היקפי, בלי להצית שריפות, גורנישט - חיסול "נקי".
טילי ההלפייר נינג'ה מופעלים נגד מנהיגי מחבלים כבר לפחות ארבע שנים; בכירי אל קעידה, דאע"ש ועוזריהם פגשו אותם בסוריה, תימן, עיראק, לוב ואפגניסטן. ולפי הערכות, כל מפגש הסתיים בדיוק לפי התוכנית: מחבל שנראה כאילו הלך מכות חצי שעה עם טיגריס, ללא נזק למי שבמקרה עבר לידו. בתמונה זו, למשל, נראה רכב שהותקף באידליב, סוריה ביוני 2020, ובו נהרגו בכירי ארגון חורס-אל דין.
אני חייב להגיד משהו שלא תשמעו ממני לעיתים קרובות: אני מאוד אוהב את טיל הנינג'ה הזה. או ליתר דיוק - את ההיגיון שמאחוריו: לצערנו, בעולם יש טרור דתי קיצוני שהורס חיים של עמים שלמים באש של שנאה פראית. ולצערנו, לעיתים אין מנוס מלחסל את מנהיגי המרצחים. הם יודעים זאת היטב, ולכן מסתתרים באין מפריע בלב אוכלוסיה אזרחית, מגן אנושי שנכפה עליו לחיות כבונקר בשר ודם.
שלא תטעו, אף אחד לא עומד מול הבית שלו, שהרגע התמוטט וקבר את אשתו וכל רכושם, ואומר "נו, מילא, העיקר שאבו ג'יהאד מקומה ארבע יצא בסדר, כפרה על הזקן שלו"; ארגוני טרור משגשגים רק בקרב אוכלוסיה עניה שקל לסחוט ולהפחיד, לסכן ולהקריב - ולהשתיק כל זעם והתנגדות במכת רובה. לבכירי הטרור ברור שצבא שפועל לאור ערכים כמו טוהר הנשק לא ירצח המונים רק כדי להגיע אליהם.
ונשק שמחסל מחבלים תוך צמצום הנזק האגבי מקשה עליהם להסתתר מאחורי חפים מפשע. ככל שהוא יהיה יותר ממוקד בעת המגע - כך יתאים ליותר תרחישים, ויעביר את הפחד מהאוכלוסיה המקומית אל ליבותיהם של המחבלים שהרסו את חייה. אני מעריך שעם השנים נראה יותר ויותר נשק נגד-אדם שפועל בצורות דומות, מטילים ועד לרחפנים זעירים עם מטען קטלני באריזה אישית. אני לא יודע איך אפשר למגר את הטרור העולמי, אבל נשק שמחסל רק את הרעים הוא ללא ספק התחלה טובה. טיסה נעימה!
