יומנו של סטארט-אפיסטכל שקופית להיט: מצגת טובה מסייעת גם למציג להבין את עצמו
יומנו של סטארט-אפיסט
כל שקופית להיט: מצגת טובה מסייעת גם למציג להבין את עצמו
עקב האכילס של מצגות הוא גם היתרון הגדול שלהן. העובדה שמדובר בפרומט קשוח ומגביל מחייבת את מי שבונה אותן להיות ברור, מדויק, חד וחלק גם בינו לבין עצמו. העיצוב והסטוריטלינג חשובים, אבל קודם כל צריך לדעת מה רוצים להגיד
פורמט המצגת יעיל מפני שהוא מאוד מצומצם ומגביל את היכולת שלנו להתפזר ולהימנע מהכרעות. כשיש לך קנבס באורך בלתי מוגבל, כמו במעבד תמלילים למשל, אתה לא מחויב לקצר ולדייק. בפורמט של מצגת שקפים, אתה נדרש מראש לחלק את המסרים שלך ליחידות קטנות יחסית - מה שמחייב אותך לדייק במבנה, לכנס את המסרים ולהתחייב להגדרות יותר בהירות. גם העובדה שההצגה היא בדרך כלל מונחית - כלומר, שאתה, כמציג, מעביר שקף שקף - מחייבת אותך לתת את הדעת על חווית המשתמש ועל עד כמה מי שצופה במצגת הפנים כל שלב בטיעון שאתה בונה בטרם עברת לשקף הבא.
הרשת מלאה במאמרים עמוסים בעצות הנוגעות לבניית מצגות: להשתמש במינימום מלל, להצטמצם לטיעון מרכזי אחד בכל שקף ועוד. העצה החשובה ביותר, לדעתי, היא להתיישב לבניית המצגת רק אחרי שקיבלת החלטות מאוד ברורות לגבי התכנים שאתה מציג. כשאתה יודע בדיוק מה אתה רוצה לומר, קל יותר להתפנות לטכניקת הסטוריטלינג והעיצוב.
מצגת חברה בנויה בדרך כלל בנרטיב מובנה: היא נפתחת בהמחשת צורך - כלומר, מה הבעיה שהחברה מבקשת למצוא לה פתרון - ונמשכת בהצגת חזון הפתרון עצמו, בפירוט של תכנית הפעולה, בתקציב ובהון האנושי של החברה, ועוד כמה שקפים להדגשת נקודות החוזקה ומענה לספקות עיקריים. יש שמחלקים את זה לסדרת שאלות: מה הצורך? מה הפתרון? למה דווקא אנחנו? למה דווקא עכשיו?.
אם נדרשים יותר מדי שקפים והסברי רקע כדי להציג את כל אלו, כנראה שהקונספט עדיין לא מגובש דיו. אם אתה מוצא את עצמך עורך מחדש חלקים מסוימים שוב ושוב, כנראה שאתה לא סגור על מה באמת רצית להגיד. אם אתה מתקשה להכיל את הרעיונות בפורמט הקצר והענייני של שקפים, כנראה שעוד לא גיבשת סיפור מספיק מדויק וברור.
יצירת הנרטיב הוא השלב שבו אנחנו נתקלים בפערים ובסימני השאלה שבבסיס האסטרטגיה שלנו. לאחר שהתחבטנו בהם והגדרנו אותם, אנחנו מתמודדים עם אתגר הסטוריטלינג: איך לדייק את המסר, איך לבחור את משפטי המחץ הקולעים ביותר, איך לתקשר תכניות מפורטות, מושגים טכניים והנחות עבודה שהתקבלו לאחר דיון מעמיק וארוך בצורה שתהיה ברורה גם למי שאינו בהכרח מומחה בתחום. בדרך כלל כשהשלב הראשון נעשה ביסודיות, וההחלטות שלנו הן ברורות ומדויקות עבורנו, קל יותר לגשת אל השלב הזה.
השלב השלישי הוא זה שבדרך כלל לוקח הכי הרבה זמן: לשים את כל הנקודות האלה על השקף. כאן אנחנו מתמודדים עם שאלות של גודל הגופן, איך ליישר את הכותרת אל קצה התמונה, איך לוודא שהמסגרת של התמונה לא מסתירה את קצותיה ואיך לייצג נתונים בטבלה או בגרף בצורה ברורה. דווקא את השלב הזה אני ממליץ להוציא החוצה, כלומר לתת למישהו שמתמחה בזה לעשות את זה. אם הנחנו את המידע על שקף, אפשר לסמוך על מעצב שיגרום לזה להיראות ברור ויפה לעין.
האפליקציה של החברה שאני מנהל, פיגי, אינה אפליקציה ייעודית למצגות. לשם כך יש את פלטפורמות היצירה המסורתיות שהזכרתי קודם, כמו גם הרבה פלטפורמות חדשות דוגמת pitch.com, המנסות להקל עוד יותר על עריכה ועיצוב של מצגת. אבל גם באפליקציה שלנו אפשר לייצר נרטיבים בפורמט של מצגת המיועדת לצריכה דרך הטלפון הנייד, שהוא גם כך המכשיר הזמין ביותר לנו לצפייה במצגות הנשלחות אלינו.
שותפי המוכשר אילן, שטוב ממני בהרבה גם בעיצוב, לקח על עצמו את האתגר לספר את הסיפור של החברה שלנו באמצעות מצגת המיוצרת באפליקציה של החברה עצמה. זה לא רק גימיק חביב, אלא גם ניסיון לשים את החזון שלנו למבחן: אם אנחנו לא יכולים לספר את הסיפור שלנו בעזרת הכלים שאנחנו בונים, כנראה שיהיה קשה פי כמה לאחרים לעשות זאת.
התוצאה מגלמת את הערכים שבבסיס האסטרטגיה שלנו. האפשרות לייצר תוכן מקצועי בעזרת הטלפון הנייד, אתגור גבולות הז׳אנר לשימוש בכלל כלי היצירה העדכניים ביותר לצורך המחשה ויצירת חוויה, ובעיקר הגבלת המסגרת לגודל המצומצם והמגביל של טלפון, כדי לחייב את מספר הסיפור לדייק אותו ולהתאים אותו לתנאי הצריכה שבהם הנמענים רגילים לצרוך תוכן.
היא מאלצת את היוצר לדייק ככל האפשר את המסר שלו ותוך כדי כך לברר עם עצמו בדיוק מה הוא רוצה להגיד ולוודא שיש לו תשובות כמה שיותר טובות לחורים באסטרטגיה ולהיבטים השונים בתכנית שלו.
