ICQ נסגרת: הסיפור מאחורי האקזיט העברי הראשון
ICQ נסגרת: הסיפור מאחורי האקזיט העברי הראשון
בעוד חודש, אחרי 28 שנות פעילות, תיסגר תוכנת ICQ. מכירתה ל-AOL הזניקה את אומת הסטארט-אפ, אבל בהתחלה המייסדים רק רצו לשחק פינג פונג ביחד. איך בתוך שנתיים הגיעו 4 חנונים ממרתף בישראל לפסגת ההייטק העולמי, מה אמר יוסי ורדי לבכירי AOL כדי שיסכימו לשלם תמורת ICQ סכום של 407 מיליון דולר, ואיך הסדרה המיתולוגית "פיצוחים" קשורה לכל העסק? פרק מהספר "להמציא כל בוקר מחדש: סיפורה של החדשנות הישראלית"
תהילת העולם על המצאת הרשת החברתית הראשונה בעולם הלכה אמנם למארק צוקרברג, אך הגיקים האמיתיים סבורים כי הרשת החברתית הראשונה באמת הומצאה עוד ב-1996. ויתרה מכך - זה קרה בישראל ולרשת קראו ICQ. אין כמעט דבר שלא נכתב על האקזיט הישראלי הראשון שבו נמכרה תוכנת המסרים המייסדים שפותחה בחברת מיראביליס לענקית האמריקאית AOL ב-407 מיליון דולר. העסקה עשתה גיור למושג "אקזיט" שהיה קיים עד אז רק בחדרי הישיבות המפוארים של בנקים להשקעות במנהטן או במסדרונות חברות הטכנולוגיה בסיליקון ואלי. האקזיט נחת בישראל ומצית מאז את הדמיון של דורות שלמים של חובבי מחשבים. בשני העשורים האחרונים להיות "חנון" בישראל זה לגמרי אין.
וזה מה שהם היו - יאיר גולדפינגר, אריק ורדי, ספי ויגיסר ואמנון עמיר. ארבעה חנונים שבקיץ 1998 הפכו למיליונרים בזכות האקזיט העברי הראשון. כשתמונותיהם עם השיער הארוך, המשקפיים וחולצות הטי המוזרות הציפו את העיתונים בישראל היה קשה להאמין שכל אחד מהילדים בשנות העשרים שלהם שווה לפתע יותר מ-100 מיליון דולר במזומן.
האמת שגם הם התקשו להאמין שמה שנולד, כמו הרבה המצאות וחידושים, כמעט במקרה, שווה כל כך הרבה כסף ותהילה. אז, כשהאינטרנט רק התחיל לחדור לשימוש כלל ציבורי וגלגל הניווט של נטסקייפ התחיל לבצבץ על מסכי המחשבים האישיים, אף אחד עוד לא חשב במושגים של רשתות חברתיות וגם לא הבין שהסכום החלומי לכאורה של 407 מיליון דולר, יכול להיות חלומי הרבה יותר כעבור שנה או שנתיים עם התנפחות בועת הדוט.קום. ב-2000 מיראביליס יכלה להימכר גם במיליארד דולר וגם בארבעה מיליארד.
כשהחבורה החלה להיפגש במרתף ביתו של אמנון עמיר אי שם ב-96' היו להם כמובן חלומות, אבל לא פרועים כפי שהתבררה המציאות בהמשך. המפגשים הראשונים בכלל לא היו סיעורי מוחות מתוחכמים. הם פשוט שיחקו פינג פונג בשולחן הגדול במרתף המרווח. כל אחד מהם עבד בחברה אחרת, אך עם הזמן הרביעייה החלה להשתעשע ברעיון של פיתוח משותף.
הגרעין הראשוני היו ויגיסר וגולדפינגר שהכירו מאז הילדות, כשעוד עבדו בשעשועון הטלוויזיה החם של שנות ה-90 - "פיצוחים". גולדפינגר היה מתכנת וויגיסר התמחה בעיצובים ותלת מימד. אמנון עמיר היה חבר טוב של ויגיסר ועבד יחד עם אריק ורדי בחברת זאפה דיגיטל ארטס.
המחשבות על התחברות לעולם האינטרנט המתהווה הפכו לרציניות יותר והחבורה החלה לרשום את הרעיונות המתגבשים במחברת מיוחדת שכנראה עדיין שמורה אצל ויגיסר. אחרי התלבטויות רבות הפור נפל על רעיון פורץ דרך - לחבר את הביפרים לאינטרנט. מה זה ביפר? שאלה טובה. ביפר, או זימונית בעברית תקנית, היה מכשיר ביניים לדור שכבר רצה להיות מחובר מחוץ לבית בטרם הייתה למכשירי טלפון סלולריים תפוצה רחבה. הביפר איפשר שיגור הודעות קצרות שלוו בצפצוף ("ביפ") שלרוב דרשו התקשורת למוקד בו הושארה עבור המנוי הודעה. הרעיון של חבורת מיראביליס היה לפתח פתרון שיאפשר לשלוח את ההודעה מרשת האינטרנט ישירות לביפר של המנוי מבלי לעבור במוקד השירות. שם המוצר המיועד היה מט-א-וור.
גולדפינגר התחיל לכתוב את התוכנה וברגע מסוים, כדי לדעת לאיזה כיוון להתקדם, הוא היה צריך שכל שותפיו יהיו מחוברים לאינטרנט בו זמנית. חשוב להבין כי באותן שנים לא היה וויי פיי וחיבור לאינטרנט היה פעולה מורכבת שבמהלכה ניתן היה להכין חביתה וקפה בעוד המודם מצפצף בניסיון לחבר אותך לעולם החיצון. לגולדפינגר נמאס להתקשר בכל פעם לכל השותפים כדי להגיד "תתחבר לאינטרנט עכשיו" וכך נולדה התוכנה הראשונה בעולם למסרים מיידיים שהניחה את היסודות הראשונים של מה שיתפתח עם השנים לרשתות חברתיות.
הרביעייה החליטה לפתח כלי שיאפשר לכל אחד מהם לדעת מתי האחרים מחוברים לרשת ובהמשך הגיעה כמובן גם המחשבה על לשלוח מאחד לשני הודעות. הביפר עבר לאינטרנט והפך להרבה יותר חכם. "יכולנו באותה מידה ללכת על רעיון אחר, בכלל לא היה לנו זמן לחשוב על כמה גדול זה יהיה. זו הייתה יד המקרה שבאה בצד הדרך", יעידו בהמשך מייסדי מיראביליס, "היינו בתוך 24 שעות של עשייה".
מרגע ההבנה שיש להם משהו ביד ננעלו גולדפינגר, ויגיסר, ורדי ועמיר במרתף ל-18 חודשים קדחתניים של פיתוח שסיומם נולדה ICQ. איך הם ידעו שיש להם משהו ביד חרף גילם הצעיר ובתוליות האינטרנט? היה להם שחקן חיזוק שאם לא הוא, קיים סיכוי לא רע שהעולם היה צריך להמתין להופעת תוכנות המסרים המיידיים עוד כמה שנים טובות. מדובר כמובן ביוסי ורדי, במקרה אביו של אריק ורדי, אחת הדמויות הצבעוניות שידע עולם הטכנולוגיה הישראלי והעולמי בכלל ומי שהוכתר מאז כ"סנדק של ההייטק הישראלי" כמו גם "גורו הסטארט-אפים העולמי".
עם הכתרים או בלעדיהם, ובעיקר עם הרבה בדיחות והומור עצמי, ורדי הביא לחבורה את הנועזות או כמו שאוהבים לכנות את זה בארה"ב ה-huzpah. אותן תכונות שבלעדיהן AOL, אז מלכת עולם התקשורת והאינטרנט של העולם, לא הייתה מסתכלת בכיוונה של חברת הסטארט אפ הישראלית הקטנה ובטח לא משלמת עבורה כמעט חצי מיליארד דולר.
ורדי הבין מה יש לו ביד, עשה כמה אקסטרהפולציות סטטיסטיות לגבי מספר המשתמשים האפשרי של התוכנה עליה עבדו בנו וחבריו והציע את מרכולתו בפשטות וישירות שרק מי שמכיר את האיש יכול לדמיין להנהלת AOL. ורדי כמובן לא הגיח משום מקום, אלא היה איש מעוטר ומקושר כבר אז. על אף המראה השלומיאלי משהו - קשה לתפוס את ורדי עם חולצה בתוך הג'ינס או ג'קט גם באירועים המעונבים והמכובדים יותר - הוא מילא שורה של תפקידים בכירים במגזר הפרטי והעסקי עוד משנות השבעים. כבר בגיל 27 שימש ורדי כמנכ"ל משרד הפיתוח הממשלתי, ב-71' מונה ליושב ראש כימיקלים לישראל שהייתה אז בבעלות ממשלתית ובהמשך כיהן כמנכ"ל הראשון של משרש האנרגיה. בשנות ה-80 התחיל להתקרב לעולמות הטכנולוגיה והיה שותף להקמת בית התוכנה טכ"מ שעל בסיסו, בין היתר, נבנתה בהמשך ענקית התוכנה הישראלית נס טכנולוגיות. ורדי שהה גם שנים אחדות בארה"ב ונחשף לתרבות העסקית האמריקאית.
מצויד בכל הניסיון והקשרים כשברקע מתחיל להתהוות עולם חדש, ורדי ידע כי צריך להכות בברזל ומהר. נטסקייפ הונפקה בנאסד"ק ב-,95 לפי שווי דמיוני לחברה בת קצת יותר משנה של 3 מיליארד דולר וכעבור קצת יותר משנה הוטמייל, תוכנת המייל האינטרנטית הראשונה שהוקמה על ידי שני צעירים אמריקאים, נמכרה למיקרוסופט ב-400 מיליון דולר. במלים אחרות כסף, הרבה כסף, התחיל לזרום בעורקי כל מה שקשור לאינטרנט. מצד שני רבים וטובים גם הסתערו על השוק החדש והמבטיח.
על אף חדשנותה הרבה של ICQ שהציעה לראשונה חיבור ישיר ומיידי בין משתמשי הקצה באינטרנט היא לא מסובכת במיוחד לפיתוח, אך מצד שני נזקקה למשאבים רבים ככל שהתפתחה בעיקר כדי לעמוד בעלויות של שרתים עמידים ויציבים שלא יקרסו תחת עומס המשתמשים להם קיוו המייסדים. החבר'ה של מיראביליס היו זקוקים לגב כלכלי חזק שידחוף אותם ומהר, לפני שהמתחרים יגיעו לשוק עם הפתרון שלהם.
האגדה מספרת שוורדי פשוט ניגש באחד הכנסים שהתקיימו בארה"ב לקבוצת בכירי AOL והראה להם את המספרים שהבטיחו השתלטות מהירה על האינטרנט. כל הענקיות בתחום התקשורת היו אז במירוץ אחר המשתמשים שיזכו לאורך התנפחות בועת הדוטקום לשמות מפולפלים כמו "גלגלי עיניים". המספרים, שאגב הפכו למציאות ברובם המכריע, הציתו את דמיונם של אנשי AOL ומשא ומתן החל. "הילדים" נשארו בארץ וורדי האבא נסע לארה"ב כדי לקבל את המחיר הטוב ביותר עבור הסטארט-אפ האינטרנטי הראשון בישראל. ביוני 1998 נחתם ההסכם למכירת מיראביליס ל-AOL ב-287 מיליון דולר במזומן ועוד 120 מיליון דולר בהמשך בהתאם לעמידה ביעדים. מיראביליס הייתה אז בת שנתיים והעסיקה 70 עובדים, רובם עוד לא הספיקו לעבוד אפילו שנה בחברה בעת המכירה.
הגדולה של ICQ הייתה בכך שהיא הפיצה את עצמה מפה לאוזן. משתמשים, שבשלב הראשון רבים מהם כמובן היו בישראל, פשוט שלחו לחברים הזמנה להתקנה כדי לתקשר עימם. כך, כבר בעת המכירה וללא מאמצי שיווק מיוחדים וללא פרסום, היו לתוכנה 850 אלף משתמשים. עבור ציבור נרחב לפתע היה ערוץ שימוש אמיתי וחיוני באינטרנט, משום שאז עוד לא היו קיימים אתרים רבים והרשת עצמה שימשה בעיקר את הקהילה המדעית והעסקית.
לאחר המכירה ל-AOL, מה שקיבל את השם המוכר מאז ה"מסנג'ר" עמד בכל הציפיות עם קרוב למיליון התקנות בחודש ב-98' עד שהגיע ל-100 מיליון משתמשים רשומים בשיא הפריחה ב-2001. אבל גם התחזית להמשך הדרך של ורדי הייתה נכונה ולמסנג'ר קמו מתחרים רבים, אפילו ה-AIM של AOL עצמה שסיים את דרכו בסוף 2017 לאחר שני עשורים וכמובן גם המסנג'ר של מיקרוסופט. ICQ עצמה נמכרה ב-2010 לחברת האינטרנט הרוסית DST ומרכז הפיתוח בישראל נסגר ב-2012.
המייסדים פנו מאז כל אחד לדרכו. ורדי האבא המשיך להיות מעורב בסטארט-אפים רבים ורק שניים מהם ויגיסר וגולדפינגר עדיין מגדלים בייבי משותף, אם כי הפעם רחוק מאינטרנט, דווקא בתחום הנדל"ן. כל החבורה נמנעת באדיקות מחשיפה פרט ליוסי ורדי שכמעט ולא מפספס כנס טכנולוגי חם ונחשב לדובר מבוקש בפורומים המבוקשים ביותר בהם גם הפורום הכלכלי בדאבוס, בו הוא משמש כחבר קבוע. מה עושים עם 120 מיליון דולר שנוחתים עלייך בעשור השלישי לחייך? בהתחלה קצת משתוללים כפי שניסו להציג בסדרה "מסודרים" בכיכובו של אסי כהן, אבל אז חוזרים לשגרה. כפי שניסח זאת גולדפינגר: "אני אגיד לך מה שאח שלי תמיד אומר: חבל שזה לא קרה לי אבל טוב שזה לא קרה לאח של מישהו אחר".
