כשהעובדים הופכים למיליונרים - איך גורמים להם להישאר?
כשהעובדים הופכים למיליונרים - איך גורמים להם להישאר?
אנבידיה הפכה לאחת החברות הנחשקות ביותר בישראל, עם עובדים רבים שהתעשרו בעקבות הזינוק במניית החברה. גדעון רוזנברג, מנהל משאבי האנוש של החברה בישראל, מספר על ניהול אנשים בזמן של הצלחה מסחררת מצד אחד ומלחמה שפגעה ישירות בעובדי החברה מאידך
בימים של רקימת עסקת רכישת מלאנוקס הישראלית על ידי ענקית השבבים האמריקאית NVIDIA, היה גדעון רוזנברג, היום סמנכ"ל ה-HR באנבידיה ישראל, בכיר במחלקה המשפטית של מלאנוקס. הוא ליווה את העסקה מהפן המשפטי ועם השלמת הרכישה ומיזוג החברות, באפריל 2020, עבר, כמו עובדי מלאנוקס האחרים להיות עובד אנבידיה, שהפכה מאז להיות אחת מהמעסיקות הגדולות בהייטק המקומי.
החברה, שאותה ייסד איל וולדמן, נרכשה ב-6.9 מיליארד דולר, האקזיט השני בגודלו בהיסטוריה של ישראל והרכישה הגדולה ביותר של אנבידיה. מאז, שווי השוק של אנבידיה זינק מ-180 מיליארד דולר לכמעט שלושה טריליון דולר היום. היא חברת השבבים בעלת השווי הגבוה ביותר בעולם, ואחת מ-5 החברות בעלות השווי הגדול ביותר בעולם. מספר העובדים בישראל הוכפל כמעט למעל 4,000 עובדים היום, וזהו מרכז הפיתוח השני בגודלו של אנבידיה מחוץ לארה"ב.
לפי הערכות, בעקבות הזינוק בשווי המניות, אלפים מתוך 30 אלף עובדי החברה בעולם המחזיקים באופציות, הפכו למיליונרים, מהם, גם רבים מהעובדים בארץ.
בתחילת 2021 מונה רוזנברג לסמנכ"ל HR באנבידיה ישראל, לצד תפקידו כמשנה ליועמ"ש בחברה. "בהנהלת משאבי אנוש של חברה רוב הזמן זה די רגוע, יש רגעים יותר טובים פחות טובים, מקפיאים גיוסים או מגייסים הרבה, דברים כאלה, אבל השנה, נתקלנו באירוע של ה-7.10, שבו החיים עצמם הם באמת רלוונטים. ואז באמת יש התמודדות של משאבי אנוש", הוא אומר, "אני מאוד שמח ומרגיש שזו זכות שניתנה לי להוביל כאן את האירוע הזה בשנה הספציפית הזו".
אנבידיה, הוקמה ב-1993 על ידי כריס מלקווסקי, קרטיס פרים וג'נסן הואנג, שמשמש גם כיום כמנכ"ל ויו"ר החברה, במטרה לפתח טכנולוגיות מחשוב גרפי הממוקדות בשוק הגיימינג. מייסד ומנכ"ל החברה, ג'נסן הואנג, נבחר כמנכ"ל הטוב ביותר בעולם על-ידי מגזין Harvard Business Review, והחברה נבחרה לאחד ממקומות העבודה הטובים ביותר בישראל, הודו, וארה"ב לשנת 2023.
גדעון, אנבידיה היא עכשיו אחת החברות המובילות בעולם. לפי הערכות, מאות עובדים שלכם הפכו למיליונרים בעקבות הזינוק במחיר המניה. הפכתם למקום העבודה הנחשק בישראל, ככל הנראה רבות בזכות אותה העובדה, איך זה משפיע על ניהול ההון האנושי בחברה?
"כבר שנים אנחנו אחד ממקומות העבודה הכי טובים לעבוד בהם, תמיד חשבתי שבסוף זה יתבטא בסקר כזה או אחר. זה מרגש ומחמיא, אבל מבחינתנו זו רק האמת שיצאה החוצה. זו תוצאה של עבודה מתמשכת ולא מטרה בפני עצמה. למנכ"ל שלנו, ג'נסן, יש משפט שאימצתי לחיקי, "התפקיד שלנו כמנהלים הוא לוודא שכל בוקר העובדים שלנו יבחרו להמשיך לבוא לעבוד באנבידיה". זה מבחן יומיומי ואנחנו לא לוקחים את זה כמובן מאליו. אנחנו משקיעים כל הזמן בדאגה לרווחתם, בהבטחת סביבת עבודה מאתגרת וטכנולוגיה מתקדמת, ובתחושה שהם חלק ממשהו משמעותי. הכסף הוא חשוב, אבל העובדים שלנו מחפשים גם תחושת ערך ומשמעות בעבודתם. אנשים לא עובדים רק בשביל הכסף. הם בעיקר עובדים בשביל הכיף, בשביל התחושה שהם עושים משהו שהוא חיובי ומקדם ונותן להם את תחושת הערך. אני לא מזלזל בכסף שאנחנו משלמים, ואנחנו משלמים טוב מאוד והמניה עולה וזה מעולה וחשוב מאוד. אבל בסוף, העבודה האמיתית שלהם זה הדבר החשוב ולכן הם ממשיכים לבוא".
לצד הדירוג הגבוה של אנבידיה ישראל יש דיווחים כמו למשל כתבה מהחודש שעבר בבלומברג על לחץ מטורף וציפיות מוגזמות מעובדים, איך אתם מתמודדים עם הטענות האלה ועד כמה התרבות הארגונית בישראל היא זהה או דומה לזו הגלובלית?
"היתה כתבה, ודברים לפעמים דברים קצת יוצאים מפרופורציות בכתבות. זו בטח לא רוח העשייה. אנחנו לא פועלים באופן שוטף בצורה כזו של צעקות או דברים כאלה. יש לחץ. אני לא אשקר. יש לנו הרבה מאוד מוצרים שאנחנו צריכים להוציא, ולחות זמנים מאתגרים ואנחנו צריכים לדלוור. לעמוד ביעדים שלנו ובדרישות של הלקוחות שלנו. אם אני מסתכל על אנבידיה, גם בישראל, היא חברה שמקיפה את כל ההתפתחות הטכנולוגית של המוצר ומתעסקת בהכל, בצ'יפ והברזלים והטכנולוגיה הכי חדשה שיש. זה מרתק וזה המון לחץ, אין ספק. אז אנחנו עוזרים לעובדים שלנו. אנחנו מגייסים עוד עובדים בשביל לעזור, אנחנו מאוד גמישים בעבודה מהבית, יש לנו ימי חופש, יש לנו הטבה של ארבעה סופי שבוע ארוכים בשנה שבהם כל החברה בחופש ואנשים חוזרים עם הרבה יותר אנרגיות. אנחנו משתדלים. אני לא רוצה לתאר את זה כאילו הכל אידיליה ופרחים ושושנים. זה לא שאין דברים גם אחרים, אבל זה זה המעט, זה בשוליים".
דיברת על ההשקעה שלכם בשימור עובדים שזה משהו ארוך טווח. ההצלחה המאוד גדולה של החברה מציבה בעצם אתגר חדש: איך משמרים עובדים שהפכו למיליונרים?
"אני חושב שהנקודה היא העשייה. אנשים באים לעבוד בגלל שהטכנולוגיה או העשייה הזאת מעניינת אותם. אנשים אוהבים לעבוד במקום שמאפשר להם להתפתח ולהיות חלק מהמפיכה הטכנולוגית הבאה, להוביל אותה. נכון שהם מרוצים אבל אולי זה הפוך - במקום לחשוב על לעזוב - זה מרגיע אותם והם אומרים 'עכשיו אני יכול להתרכז בעבודה שלי ולא להתעסק בחשש האם יהיה לי מספיק כסף'. הם יכולים לנקות לעצמם את זה מהראש ולהתרכז בעשייה. והעובדה היא שיש לנו עזיבות בשיעור של 2.7% גלובלי לעומת 17% הממוצע בתעשיית השבבים". מספר העובדים העוזבים את החברה צנח כאשר היא הגיעה לשווי של טריליון דולר, רק לפני שנה, שיעור העזיבה שנה לפני כן, ב-2023, היה כמעט כפול ועמד, כל 5.3%.
רוזנברג הוא בן 47, נשוי וגר בתל אביב עם אישתו רוני ושלושת ילדיהם, הגדול בן כמעט 13, בן 11 ובת 7. הוא עורך דין בהכשרתו ורוב הקריירה שלו מילא תפקידי ייעוץ משפטי 'אין האוס' בחברות. לאנבידיה ישראל יש מרכזים עיקריים ביקנעם, ובתל אביב, וכן מרכזים בתל חי (שסגור כעת בשל המלחמה בצפון), בבאר שבע וברעננה.
הזכרת קודם את הצורך לדלוור וזו הייתה אחת הסיסמאות המעידות על החוסן של ההייטק הישראלי במלחמה, שלמרות הכל ממשיכים לדלוור. איך המלחמה משפיעה עליכם כחלק מחברה גלובלית? מהם האתגרים?
"לא היה כאן קל. לא פיספסנו אף מועד שהיינו אמורים לעמוד פה לפני המלחמה. פה ושם היו קצת שינויים שהיינו צריכים לעשות את ההתאמות, היו לנו מאות מילואימניקים, אחוז מאוד גדול של החברה יצא למילואים מה-7.10 ונשאר במילואים לתקופה ארוכה. יש לנו גם נשים שיצאו למילואים ואז בני הזוג שנשארו מאחורה ובשבילכם גם לא היה קל אז אני אני חושב שהייתה כאן באמת התגייסות לתמוך בבני ובנות הזוג. האמריקאים הבינו שאנחנו באירוע גדול, נתנו לנו תמיכה מוחלטת".
המלחמה פגעה באנבידיה באופן ישיר, עובד של החברה, אבינתן אור, נחטף לעזה ב-7.10 ועדיין חטוף בעזה. רוזנברג פעיל בהתנדבות בתמיכה במשפחות החטופים - פעילות שהתחילה מהתמיכה במשפחתו של אבינתן אור והמשיכה לתמיכה במשפחות. איך מתמודדים עם עובד שחטוף בעזה? איך מתווכים את זה לחברה הגלובלית?
"זה לא מופיע בשום 'Play Book' שאי פעם נוצר. אנחנו כמובן לצערנו קיבלנו את ההודעה על עבודתן עוד ב-7.10 בשעות הצהריים המוקדמות ואחרי כן וידאנו ולצערנו זה היה נכון. אבינתן נחטף ביחד עם החברה שלו נועה ארגמני, שלשמחתנו חזרה לארץ במבצע ההירואי ההוא. מאותו רגע אנחנו מלווים את המשפחה, אני הייתי בקשר עם המשפחה מהרגע הראשון. חשוב להזכיר שהם לא היחידים, אבינתן הוא העובד היחיד שחטוף אבל יש לנו עוד חטופים שיש להם בני משפחה שעובדים אצלנו. אנחנו מנסים לעטוף את כולם איפה שאנחנו יכולים ולעזור במה שהם צריכים".
נושא החטופים הפך מקונצנזוס לנושא פוליטי, יש לכם אלפי עובדים, עם מגוון דעות פוליטיות, איך ממשיכים לתמוך במשפחות החטופים ומתקשרים את זה לעובדים?
"אנחנו לא מערבים פוליטיקה בתוך הארגון שלנו, אף פעם, לא משנה מה הנושא. אני מלווה הרבה מאוד משפחות גם לא של העובדים שלנו, משפחות של חטופים. במסגרת הפעילות הנוספת שלי. אני מסביר לעובדים שלנו באנלוגיה לטלפונים הסלולרים שלנו. בסוף היום אנחנו מטעינים את המכשיר, מחברים אותו לחשמל כי השתמשנו בסוללה והמשפחות זה אותו הדבר. הן קות בבוקר, עובדות ופעילות למען היקירידם שלהם שבעזה ובסוף היום זה נגמר ואנחנו, חלק מהתפקיד שלנו כחברה זה לתמוך בהם ולעזור להם ולהטעין אותם באנרגיות כדי שהם יוכלו להמשיך את המאבק שלהם. זה מה שאני אומר לעובדים וזה מה שאני אומר לכל מי שמדבר על הנושא הזה. אנחנו עומדים ותומכים במשפחה של אבינתן ובמשפחות אחרות. אנחנו לא שופטים אף אחד. זה התפקיד שלנו לבוא ולעטוף אותן".
איך שומרים על פרודוקטיביות בתקופה כל כך מאתגרת?
"זה תלוי בנקודת הזמן. אנחנו כבר שנה במלחמה אז בנקודות זמן שונות מתנהגים אחרת. הדבר הראשון שעשינו כשהתחילה המלחמה היה לוודא שכל העובדים בסדר. התקשרנו, הצוות שלי לכל אחד מהעובדים, זה לקח זמן, זה לה היה ביום אחד אבל התקשרנו לכולם וראינו שהם בסדר, מה הם צריכים ואיך אנחנו יכולים לעזור. היו לנו מפונים, עזרנו להם,נתנו מענק כספי אחיד כי הגענו למסקנה שזה לא יכול להזיק שלא יצטרכו לדאוג אם הם צריכים בייביסיטר או לשכור דירה או לקנות לעצמם דברים שהם צריכים. לא שחשבנו שלמישהו מהעובדים שלנו חסר כסף אבל עוד עזרה היא תמיד מבורכת. הגדלנו את הסיוע, את התמיכה הנפשית שהעובדים שלנו יכולים לקבל. לגבי המילואימניקים שלנו שחזרו דאגנו להם, עשינו מפגשים, סדנאות ואותו הדבר גם למנהלים, העברנו להם הדרכות על איך קולטים חזרה עובד שהיה עכשיו מנותק בין אם כי היה בעזה או כי הוא מפונה בצפון, זה לא משנה, כל אחד והקשיים שלו. יש לנו עובדות שהבעל במילואים חודשים והן לבד עם ילדים קטנים באיזור שהוא חשוף לטילים, לא קל כרגע לאף אחד מהאנשים האלה אבל הם חשים גאווה להיות חלק מהארגון הזה".
אנבידיה הוקמה במטרה לפתח טכנולוגיות מחשוב גרפי הממוקדות בשוק הגיימינג, אך מאז הקמתה הפכה לחלוצה בבינה מלאכותית ולמובילה בתחום מחשוב העל. את מרכז הפיתוח הראשון שלה בישראל, שהעסיק עשרות עובדות ועובדים בתחומי מחקר ופיתוח לצד קבוצה שעסקה בפעילות המכירות והפיתוח העסקי המקומיים, הקימה אנבידיה כבר ב-2016. שנתיים לאחר מכן, ב-2018, הורחבה הפעילות המקומית עם הקמתה של קבוצת מחקר בינה מלאכותית, העוסקת במחקרי מתקדם בתחומי למידת מכונה, Reinforcement Learning, עיבוד שפה טבעית ועוד. שנה לאחר מכן, במרץ 2019, הודיעה אנבידיה על רכישת חברת מלאנוקס הישראלית.
אנבידיה היא מובילת שוק בתחום הבינה המלאכותית. איך אתם מצליחים למשוך טאלנטים בתחום והאם יש סכנה למרכז בישראל גם בגלל המלחמה וגם בגלל שישראל לא מובילה בתחום ה-AI?
"אני לא בטוח שאני מסכים עם הקביעה הזו ששישראל היא לא מובילה בתחום ה-AI. אני חושב שישראל מובילה, ויש כאן אנשים שהם מובילים בתחום הזה. אנחנו מוצאים אותם, חלק מהם כבר עובדים שלנו. אנחנו עובדים קשה כדי לגייס את המיטב בכל מקום וגם כאן בישראל. עולם ה-AI מתפתח בכל העולם, זה לא שיש מיליוני אנשים בארה"ב שמבינים את התחום הזה. זה בודדים בכל מקום בעולם וגם בישראל. האקדמיה מוציאה אנשים מדהימים, באמת לא חסר כאן טאלנט, לא חסרות יכולות ואנחנו מתמודדים לנסות לגייס אותם.
לגבי המרכז בישראל, אני לא רואה שום סכנה, להיפך, אני רואה כאן השקעה מאסיבית שלנו בשנים האחרונות שלא הפסיקה בשנה הזאת. הקמנו את Israel -1 (מחשב על מחזקים בעולם לחישובי AI). לא הפסקנו כאן השקעות ואפילו להיפך, אנחנו ממשיכים לגייס גם השנה. הכפלנו את עצמנו מבחינת כוח האדם בארבע השנים מאז הרכישה. היום אנחנו מעל 4,000 עובדים ולא נראה שזה יפסק. ישראל היא מרכז מאוד חשוב עולמית באופן כללי ובאנבידיה".
אמרת שאתם ממשיכים לגייס גם תוך כדי המלחמה, האם ראיתם שינוי כלשהו בהעדפות של מועמדים ועובדים, מבחינת הדברים שחשובים להם, מה הם מחפשים, לאחר פרוץ המלחמה?
"אני חושב שאנשים מחפשים יציבות, הם מחפשים מקומות שהם מרגישים יציבים לפחות על פניו. זה עיקר השינוי. אני חושב שאני רואה אנשים פחות רוצים לקחת סיכון, פחות זזים, והם רוצים להיות במקום שהם יודעים שידאגו להם, שיהיה להם בית חם".
