הקברניטהטייס היהודי הנמלט שנקם בנאצים בזהות גנובה
הקברניט
הטייס היהודי הנמלט שנקם בנאצים בזהות גנובה
עליית הנאצים הפכה את גאורג פרנץ היין מפליט גרמני פרוע לגיבור לא שגרתי; הוא נמלט מהמשטרה בבריטניה, הצטרף לחיל האוויר המלכותי בזהות מזויפת, ויצא להכות באויב במפציץ לא רגיל. גם כשנפל בשבי לא הפסיק להילחם; תשע פעמים ברח ממחנות הנאצים, בין היתר בעזרת מנהרות ותחפושות
הטייס היהודי הנמלט שנקם בנאצים בזהות גנובה
(ניצן סדן)
שלום, כאן הקברניט; גאורג פרנץ היין נרדף ממש מילדותו. בגיל שש מת אביו, ואמו שלחה אותו מבית המשפחה בהאנובר שבגרמניה אל פנימיה בצפון, בבוואריה, בה היה היהודי היחיד. מיום ליום התעצמה שנאת המקומיים אל הילד הבודד; השנה היתה 1926 ואיש לא דמיין שהאנטישמיות הגואה באזור היא סימן למשהו חדש ומפלצתי. המפלגה הנאצית נתפסה כגוף מאוד קיצוני ופעיל, אפילו אלים. אבל הדמוקרטיה הגרמנית חזקה יותר, חשבו היהודים. ההיגיון ינצח והנאצים הם סתם עוד קבוצה לאומנית שתופסת כותרות.
גאורג הקטן הרגיש את השנאה על גופו: במשך שנים ספג יום-יום התעללות ומכות, מורים שאמרו לו שהוא אפס כי הוא יהודי. הוא הגיע ממשפחה עשירה למדי, אך עד מהרה נראה שהשנאה פורצת שכבות סוציואקונומיות והחיים בגרמניה הפכו בלתי נסבלים. ב-1934 החליטה אמו שמשפחת היין תהגר לאנגליה, ושלחה קודם את בנה הבכור ואחריה את גאורג. קצת לפני יום הולדתו ה-15 שוב הגיע גיבורנו לסביבה זרה, כשכל מה שהכיר היה רדיפה ואלימות.
אך הבריטים הסבירו לו פנים, ומהר מאוד זקף הנער הכפוף את קומתו והפך לאהוב ודומיננטי; אך הוא גדל ללא הנחיה הורית והפך עד מהרה מנער פרוע לגבר פרוע, שלעיתים נחבט בשולי החוק. בינתיים, החריף המצב בגרמניה ומשפחתו איבדה את כל רכושה. כשהבינה אמו בסוף 1938 שאין לה את ההון הנדרש להגירה וגם לא יהיה, שלחה לילדיה את מה שנשאר מכספי המשפחה. הסכום נחת בידי היין, שבמקום לדאוג לאחיו - הפסיד את הכל בהימורים. הוא המשיך והסתבך עד שבקיץ 1939 פשע בגניבה, נעצר ונגזרו עליו שלושה חודשי מאסר.
20 צפייה בגלריה
בית כנסת בוער בגרמניה, לאחר שהוצת במאורעות ליל הבדולח, 1938
(צילום: אתר הקונגרס היהודי העולמי)
מאחורי הסורגים היה לו קצת זמן לחשוב על העולם, לספוג תכני חדשות ולהבין שלא רק משפחתו איבדה את הכל, ושהנאצים הפכו לכוח עולמי עולה וסכנה ליהודים באשר הם. הוא השתחרר מהכלא קצת אחרי שגרמניה פלשה לפולין ומלחמת העולם השנייה פרצה. הרשויות בבריטניה קבעו שהיין הוא איום ביטחוני, בהיותו אזרח גרמני - ולכן עליו להתייצב בתחנת משטרה בלונדון לביקורת קבועה של קצין מבחן.
אך לגיבורנו היו תוכניות אחרות; החוק היה בגדר המלצה עבורו, והחיים לימדו אותו שרק על עצמו הוא יכול לסמוך. במקום להתייצב, פנה לגורמים מפוקפקים והשיג לעצמו שם חדש: אחד מחבריו מימי בית הספר מת, והיין גנב את זהותו לרבות כל המסמכים הנדרשים. הוא התייצב באחד ממשרדי הגיוס והציג עצמו בתור פיטר סטיבנס, בריטי מבטן ומלידה, והתנדב לחיל האוויר המלכותי.
בקורס הטיס הצטיין והחל הדרכה כנווט, אך עבר במהירות למגמת טייסים; והוא הוצב ביחידה מבוקשת ביותר - טייסת מפציצים שתקפה את מפעלי ותשתיות גרמניה הנאצית. היא הפעילה מטוס לא שגרתי, ההאמפדן של חברת הנדלי פייג'.
היה זה מפציץ בינוני שכונה "המזוודה המעופפת", ולא בכדי; גופו היה גבוה וצר, בעל חתך מזוודתי להפליא.
ההיגיון ההנדסי היה יצירתי מאוד: בגלל שהגוף היה כל כך צר, למקלענים היתה ראות מצוינת אחורנית, מה ששיפר את הסיכוי לפגיעה במטוסי אויב.
בנוסף, הגוף הדק חסך במשקל, איפשר מהירות שיוט גבוהה מהממוצע, הקל קל תמרון זריז וקצת הקשה על טייסי האויב לכוון ולפגוע.
אך כל הדקיקות הזו באה עם מחיר: חלל המפציץ היה דחוס כמו קופסת סיגריות: ארבעת אנשי הצוות שלו ישבו כמעט אחד על רעהו.
ואולם, היה זה מטוס שפותח בחצי השני של שנות השלושים, וההתקדמות הטכנולוגית המהירה של המלחמה הפכה אותו כמעט מיידית למיושן. בריטניה לא היתה יכולה להיות בררנית, ושלחה את טייסיה האמיצים אל תוך האש, להכות בנאצים בשטחם.
גיבורנו התגלה כטייס מעולה, מחושב ונחוש - שיצא למשימות הפצצה מסוכנות. הוא ביצע עוד ועוד גיחות בהן נתקל האמפדן שלו במטוסי אויב מהם חמק בקושי, באש נ"מ, והוא ראה איך רבים מחבריו נהרגים בשמיים.
בליל השביעי באוגוסט 1941 חזר סטיבנס מגיחת הפצצה בעמק הרוהר בלב גרמניה, והחל להתקדם מערבה לעבר אנגליה ביחד עם שאר מטוסי המבנה. בעודם משייטים, חמק בעלטה מטוס יונקרס 88 גרמני - מפציץ קל שהוסב ללחימת לילה - והתגנב ממש אל תוך הכוח הבריטי.
מכת אש של תותחי 20 מ"מ פילחה את ההאמפדן של סטיבנס, ורסיסי פגזים פגעו לו בירך. המטוס החל לאבד גובה ולרעוד, כשהמקלען האחורי בקושי מצליח לפגוע במטוס הגרמני. סטיבנס הצליח לגרור את ההאמפדן כל הדרך לבסיס האם, ולהשלים נחיתה מהאגדות למרות שהגלגלים לא נפתחו, ההגאים בקושי הגיבו, והמטוס היה מחורר כגבינה בסרט מצויר.
כך המשיך סטיבנס לקחת את ההאמפדן לשטח האויב והשלים 22 גיחות. באחד המקרים אף הפציץ את עיר הולדתו האנובר. מספרים שעשה זאת בלב כבד ביותר; הוא איבד קשר עם אמו, והיו לו קרובים רבים בעיר.
אך האנובר הכילה מספר מפעלים חשובים ושני בתי זיקוק גדולים, שסיפקו דלק לחיל האוויר הנאצי; בלעדיהם, יהיה לאויב קשה יותר להפציץ את לונדון וקובנטרי.
בליל ה-7 בספטמבר 41' נשלחה הטייסת של סטיבנס להכות בברלין עצמה. מערך הנ"מ העצום של הנאצים קידם את פניה והשמיים זהרו מהבזקי פיצוצים, כשזרקורים מגששים בין העננים.
סטיבנס הצליח להטיל את הפצצות ופנה בזריזות להתחיל את הדרך המסוכנת הביתה, כשפיצוץ מחריד טלטל את המטוס: פגיעה ישירה של פגז 88 מ"מ. סטיבנס הבין שהמצב כמעט אבוד, ופקד על המקלענים במטוס לנטוש אותו, כשהוא והנווט נשארים בהאמפדן הפצוע.
המטוס קירטע כשבגופו פעורים חורים גדולים, ומיכלי הדלק נוקבו. סטיבנס נלחם כדי להחזיק אותו באוויר וצלע עד להולנד, כשהדלק אזל; גיבורנו ביצע נחיתת אונס בסמוך לאמסטרדם - ומהר מאוד נתפס בידי הנאצים.
אם היו מגלים הנאצים את זהותו, היו יורים בראשו במקום. כנראה, לאחר קצת ויכוחים על סעיף ההוצאה להורג: היין היה גם טייס של מדינת אויב, גם גרמני שביצע מעשי בגידה בארצו, והכי חמור - יהודי. לאחר שנחקר במתקן ליד פרנקפורט והמציא סיפור כיסוי שהסתיר את יהדותו, נשלח למחנה מעצר זמני. שם יום אחד הועלה לקרון בקר ברכבת, שיקח אותו ואת שאר האסירים למחנה שבויים.
הוא גרם לשאר הכלואים לעשות קצת רעש, טיפס לתקרת הקרון, פירק תעלת אוורור והצליח להזדחל החוצה. השומרים לא קלטו אותו, אך כשאסיר אחר ניסה לצאת באותה הצורה, ראו ופתחו באש. סטיבנס רץ ממש בין הכדורים והצליח להימלט ללא פגע.
גיבורנו הסתתר ביערות ובשולי כפרים, והתקדם לעבר האנובר כשהוא נחוש למצוא את אמו, להיעזר בה ולנסות להימלט ביחד עם שאר משפחתו. בהיותו גרמני במקור, לא התקשה להטעות מחפשים ורודפים, ולבסוף הגיע והצליח ליצור קשר עם קרוביו, שנותרו באזור כשהם מתחבאים. הם סיפרו לו שאמו התאבדה, כשהבינה שמעתה יהיו חייה שייכים לנאצים. כמוה התאבדו יהודים-גרמנים רבים לאחר שקיבלו הודעה על גירוש לגטאות ומחנות בפולין; לפי הערכות מדובר בכ-10,000 איש, 2% מיהודי המדינה.
שבור לב וזועם, החל סטיבנס להתקדם אל מחוץ לאירופה הכבושה; הוא הגיע ממש עד לשווייץ, אך במעבר הגבול לכדו וזיהו אותו בתור טייס בריטי נמלט. שוב הועלה על רכבת - והגיע אל מחנה השבויים אופלופט 6B.
20 צפייה בגלריה
מחנה שבויים גרמני במלחמת העולם השנייה. שימו לב לגדרות הכפולות ומגדלי השמירה
(צילום: merkki)
בהתאם לאמנת ז'נבה, קיבלו האסירים הבריטיים בדרך כלל יחס הוגן מצד שוביהם: המזון היה מועט ולעיתים קרובות הועבדו בפרך, אך זכו לטיפול רפואי, חימום בחורף וכבודם נשמר. מספר ניסיונות הבריחה היה מועט וכושל, פשוט כי האסירים היו שחוקים וחלשים מעבודה.
אבל את גאורג-פיטר זה לא עניין: הוא רצה רק לברוח ולהגיע לאנגליה, לקחת האמפדן חדש ולנקום בנאצים הארורים.
כל ניסיון הימלטות שלו היה יצירתי יותר מקודמו ופשוט חסר פחד; למשל, בסוף 1941 הצליח להשיג חולצה של חייל גרמני, וחבריו תפרו לה דרגות ואילתרו ממש סט מדים שלם. סטיבנס לבש אותו והתחזה לשומר שמוביל קבוצת אסירים אל מחוץ למחנה. פעמיים יצאה הקבוצה אל השער, ונתפסה ברגע האחרון.
כשהועבר למחנה שבויים בפולין, חפר מנהרה ארוכה מתוך חדר שירותים, ברח ותוך יממה אחת הספיק להגיע עד לעיר קלן שבגרמניה - קרוב ל-500 ק"מ משם. סטיבנס נלכד בידי הגסטאפו, שהחליט שכזה מין מבריק חייב להיות סוכן חשאי ולא טייס; גם לאחר ימים של עינויים איומים, לא שינה את גרסתו. ואז שינו הנאצים את דעתם והאסיר הפצוע נשלח למחנה שבויים רגיל.
לאחר עוד ניסיונות בריחה, הוחלט לשים אותו במחנה סטאלאג לופט 3 שבדרום מערב פולין, בו שבויים של חיל האוויר תחת השגחה של 800 שומרים. שם סייע בהברחת ציוד וחפצים לתוך המחנה, ותכנן בריחות נועזות נוספות.
בסך הכל, הוביל היהודי הסודי תשעה מבצעי בריחה מידי הנאצים. פעם אחר פעם הצליח להטעות את השומרים, לעיתים קרובות עזר לאחרים להימלט - אך לבסוף נתפס. פעם אחר פעם קרא תיגר על שוביו ולרגע לא רפו ידיו.
בסוף המלחמה נשלח סטיבנס לצעדת-מוות מפולין מערבה, והצליח להגיע ביחד עם שאר האסירים כמעט עד ברלין, כששוחררו בידי הצבא האדום. כששב הביתה לאנגליה, התקבל בכבוד עצום; אסירים אחרים סיפרו על אמן הימלטות אגדי, שהצליח להתל ברודפיו ונלכד רק אחרי שסייע לאחרים לברוח. הבריטים בחנו את הדיווחים, וב-1946 החליטו להעניק לו את מדליית הצלב הצבאי, שמוענקת ללוחמים שהפגינו אומץ לב יוצא דופן. כמו כן, קיבל מדליות ועיטורים נוספים.
לאחר המלחמה שב סטיבנס לאירופה, והחל לעבוד כסוכן של MI6, המודיעין הבריטי. נחוש לגלות מה עלה בגורל משפחתו, נחשף למלוא זוועות הנאצים; אחיו אמנם היו באנגליה, אך כל משפחתו בהאנובר - דודים ובני דודים, מזקן ועד טף, נרצחו כולם. חלקם במחנה הריכוז ברגן-בלזן, ואחרים במחנות ההשמדה. בתחילת שנות החמישים קם ועזב את אירופה לתמיד.
את כל הסיפור הזה כמעט שלא הייתי יכול לספר לכם; בעיקר משום שפרט לגיבור שלו, אף אחד לא ידע את כל הפרטים. פיטר סטיבנס עבר לגור בקנדה, התחתן והמשיך בחייו. את גאורג היין השאיר מאחור, באירופה, המלחמה מחקה את היהודי הנרדף.
כשהוא נפטר ב-1979 ממחלה, החל בנו מארק לנסות ללמוד עוד על ילדותו הרחוקה של אביו. במאמצים אדירים של שנים, מאמצים שלקחו אותו מקנדה לבריטניה ולגרמניה, הצליח להרכיב את התמונה המלאה פיקסל אחר פיקסל. כך גילה שאביו גם יהודי וגם גיבור מלחמה - והביא את סיפורו בספר המעולה Escape, Evasion and Revenge. אין לדעת כמה יהודים נוספים נמלטו מאירופה הכבושה והצטרפו לבעלות הברית בזהות שאולה; יתכן שלצד היין טסו עוד פליטים יהודים - גיבורים נשכחים שהקריבו את חייהם במערכה לשחרור מולדתם והצלת העולם מעריצות.
