בדיקהיותר ממכשירי ביניים, פחות מדגמי פרימיום: Poco F6 Pro מנסה למצוא מקום משלו
בדיקה
יותר ממכשירי ביניים, פחות מדגמי פרימיום: Poco F6 Pro מנסה למצוא מקום משלו
שיאומי מציגה את המכשיר המוביל שלה בסדרת Poco, עם מחיר שמציב אותו מעל מכשירי הביניים, ושדרוגים שעדיין לא הופכים אותו למכשיר דגל של ממש
שוק מכשירי הביניים מתחמם, עם מבחר גדול של מכשירים יותר ויותר חזקים, עם זיכרון ונפח אחסון גדולים בתור סטנדרט, והמחירים נמוכים יחסית.
לשיאומי יש כמה דגמים שעונים על ההגדרה הזו, מסדרת Redmi וגם Poco, אבל אחד הדגמים האחרונים שהשיקה בארץ המילטון, היבואנית הרשמית של מוצרי היצרנית הסינית, דווקא מותח את גבולות מכשירי הביניים כלפי מעלה, גם במחיר.
ה-Poco F6 Pro הוא בעצם אחד הדגמים הבכירים בסדרה (יחד איתו הושק גם "סתם" Poco F6, בלי פרו), ולקחנו אותו לבדיקה כדי לראות מה הוא מחדש ומציע.
עיצוב ומבנה: חלק מהמשפחה
ה-F6 pro הוא מכשיר גדול - לא ענק, אבל בולט מכיס המכנסיים. יש לו מסך בגודל 6.67 אינץ', הוא שוקל כ-210 גרם ולא מגיש כבד במיוחד.
מבחינה חיצונית, הפוקו החדש שומר על אותו קו שאפשר למצוא גם בפוקו X6 פרו וב-Redmi note 13 pro plus - עדשות המצלמה הן החלק הבולט, והן נמצאות בתוך מלבן שתופס את החלק העליון של גב המכשיר. בחלק מהדגמים האחרים תמצאו גב או מסגרת מפלסטיק, אבל כאן מדובר בדגם משודרג וההרכבה בהתאם: המסגרת עשויה אלומיניום והגב מזכוכית. הוא מרגיש חלקלק, מה שאומר שצריך להיזהר איתו (או להשתמש במגן, ויש כזה בערכה) ונראה אלגנטי - הוא מזכיר קצת שיש וגם את העיצוב של וואן פלוס.
בחזית יש מסך שטוח, בלי רמז לזכוכית מקומרת (וטוב שכך, לטעמי), שמתוח מקצה לקצה עם מסגרת דקה, פינות מעוגלות ומצלמת סלפי שתופסת שטח מינימלי בראש המסך. בחלק התחתון של המסך נמצא סורק טביעות אצבע.
בצד ימין נמצא כפתור ההפעלה ומקשי הווליום, צד שמאל והחלק העליון ריקים ובחלק התחתון נמצאת מגירת ה-SIM. כן, גם פה כבר אין שקע לאוזניות חוטיות, ומצד שני שיאומי ממשיכה להשאיר במכשירים שלה נורת אינפרא-אדום ואפליקציית שלט שמאפשרת לשלוט על הטלוויזיה ומכשירים אחרים.
מבחינת הגנה ה-F6 קרוב יותר למכשירי הביניים מאשר למכשירי דגל: הזכוכית בחזית היא גורילה גלאס 5 שכבר קצת ישנה והוא עומד בתקן IP54 שמספק הגנה טובה מאבק ומים, אבל לא טובה מאוד ואי אפשר לטבול את המכשיר במים ורצוי גם לשמור עליו שלא יירטב יותר מדי.
חומרה: חזקה, גם אם המעבד לא הכי חדש
כאן נמצא בדרך כלל את הפשרה הבולטת במכשירי ביניים רגילים - היצרניות לא משתמשות במעבדים החדשים והחזקים ביותר, אלא דור, שניים או שלושה אחורה, או במעבדים חלשים יותר שמיועדים מראש למכשירים פחות חזקים.
ב-F6 pro זה עובד קצת אחרת: שיאומי שילבה כאן מעבד Snapdragon 8, אבל מהדור השני. כלומר, זה שהיה מיועד למכשירי דגל - שיצאו לפני כשנה. זה שהיה ב-S23 של סמסונג, בשיאומי 13, וואן פלוס 11 ועוד.
לצד המעבד ה"ותיק" נמצאים 12 גיגה בייט של זיכרון ועוד 512 גיגה לאחסון בתקנים המהירים יותר (LPDDR5x ו-UFS4.0). בפועל, התוצאה מוכיחה שגם מעבד בן למעלה משנה(!) מספיק בהחלט לביצועים מצוינים - המכשיר עובד בצורה חלקה ומהירה, בלי בעיות, מבצע משימות יום יומיות וגם מתמודד עם משחקים כבדים.
המסך מצוין עם תצוגה צבעונית מעולה, והבהירות, לפי שיאומי, יכולה להגיע עד לרמה גבוהה מאוד של 4,000 ניט. התצוגה אכן היתה ברורה מאוד ונוחה לקריאה או שימוש גם בשמש ישירה. הרמקולים בסדר ולא הרבה יותר מכך - הם חזקים מאוד, אבל הצליל לא מספיק איכותי.
המכשיר מצויד בסוללת 5,000 מיליאמפר, שיכולה להחזיק ליום עד יום וחצי, בהתאם לאופי השימוש שלכם. ה-F6 תומך בטעינה מהירה ובערכה יש מטען 120 וואט, בעזרתו נדרשו רק 9 דקות לטעינה מ-15% ל-50%. טעינה של 20 דקות הספיקה כדי להגיע ל-80% ולטעינה מלאה נדרשו בסך הכל 27 דקות.
תוכנה: צריך להתרגל לשינוי בקיצורי הדרך
ה-F6 מגיע עם אנדרואיד 14 וממשק HyperOS החדש יחסית של שיאומי, שהופיע מוקדם יותר השנה ב-X6 Pro. מי שהשתמש בעבר בשיאומי עם ממשק MIUI לא ימצא כאן הבדלים גדולים. אחד השינויים הבולטים הוא בתצוגת קיצורי הדרך של ההגדרות - בעבר הופיעו ליד כל סמל מילה או שתיים להסבר מה התפקיד שלו ועכשיו יש רק תצוגה גרפית. אחרי שלוחצים על סמל מופיעה הודעת הסבר, למשל "הפנס מופעל". זה פחות נוח וקצת מבלבל, עד שזוכרים מה עומד מאחורי כל סמל כזה.
וכרגיל אצל שיאומי, מכשיר זול או מכשיר יקר - בכל מקרה זו הזדמנות להעמיס עליו כמה אפליקציות ומשחקים בלי לשאול את הצרכן. ב-F6 זה לא הרגיש עמוס מדי, בניגוד למכשירים אחרים, אבל עדיין יש כאן כמות נאה (או לא כ"כ נאה) של אפליקציות נוספות.
גם כאן אפשר לבחור אם להציג את מסך הבית במראה "קלאסי", כלומר שכל האפליקציות מוצגות במסך הבית ובמסכים נוספים, או להציג "מגירת יישומים", שנפתחת כשגוררים את האצבע מתחתית המסך כלפי מעלה. אפשר בכל רגע לשנות את התצוגה הזו, וגם לבחור בין ניווט בעזרת כפתורים שמוצגים בתחתית המסך או באמצעות מחוות אצבע.
מצלמה: טובה ודי בסיסית
העדשות תופסות כאמור חלק בולט בגב המסך, והן כוללות - 50 מגה פיקסל לצילום רחב, 8 מגה פיקסל לזווית צילום רחבה במיוחד ו-2 מגה בלבד למאקרו, כשלצידן יש עיגול נוסף שמוקדש לפלאש, כמובן. בחזית נמצאת מצלמת סלפי עם חיישן של 16 מגה פיקסל.
הזום האופטי המקסימלי הוא X2 והתוצאות טובות בסך הכל לשימוש בסיסי: התמונות שומרות על צבעוניות יפה, אבל רחוקות מאלו שתקבלו במכשירי דגל - אפשר לראות שהן לא תמיד מספיק חדות. המצלמה עוברת אוטומטית למצב לילה וגם בו היא עושה את העבודה בצורה טובה בסך הכל.
מעבר לכך נמצאות פה כל האפשרויות הרגילות במכשירי שיאומי - מצלמת AI שמזהה לבד את הסצנה ומבצעת את ההתאמות הדרושות, בחירה בצילום ב-50 מגה פיקסל והמעבר הבעייתי בין מצבי הצילום השונים דרך התפריט עם השם המשונה "יחס המימדים".
יש גם אפשרויות עריכה באמצעות AI - הבלטת דמויות בצילום, מחיקת פרטים או דמויות, שינוי השמיים ברקע ועוד. עדיף לא לבחור במחיקה ידנית, אלא לתת למערכת לזהות את הדמויות והפרטים בצילום ואז לבחור מה תרצו למחוק. התוצאה לא מושלמת, אפשר עדיין לראות סימני מחיקה, אבל בחלק מהמקרים זה עובר במבט ראשון ואפילו שני.
סיכום
פוקו F6 פרו הוא מכשיר טוב שנמצא במקום לא לגמרי מוגדר: הוא יותר ממכשיר ביניים ופחות ממכשיר דגל. המכשיר נמכר תמורת כ-2,700 שקל - יקר בכ-1,000 שקל ממכשירי ביניים מוצלחים (ויש אפילו זולים יותר), וזול ממכשירי דגל שהמחיר שלהם מתחיל באזור 4,000 שקל.
הבעיה היא שאין לו יתרונות מספיק בולטים לעומת מכשירי ביניים אחרים. כן, המפרט חזק יותר והביצועים מוצלחים, אבל יש כמה דגמים מתחרים וזולים משמעותית, כולל כאלה של שיאומי עצמה, שמציעים חבילה דומה - עם גב פלסטיק במקום זכוכית, מעבד פחות חזק, זיכרון ואחסון בתקן איטי יותר על הנייר, אבל בפועל בשביל רוב המשתמשים זה יספיק ולא בטוח שהם ירגישו בכל ההבדלים האלה.
ומהצד השני, הוא לא מספיק קרוב למכשירי דגל - המצלמה פחות מוצלחת, וגם ההגנה מפני מים ואבק פחות טובה, למשל. הוא זול יותר באופן משמעותי, אבל קשה להגיד שבעזרת ה-F6 אפשר ללכת בלי מכשיר דגל ולהרגיש עם.
https://www.calcalist.co.il/calcalistech/article/ryvzboypt
