שוברת קודיםהמדינה פורסת שטיח אדום לשחקנים המפוקפקים בשוק הקריפטו
שוברת קודים
המדינה פורסת שטיח אדום לשחקנים המפוקפקים בשוק הקריפטו
דווקא אחרי שהתבררו ממדי הרשלנות וההונאה של שחקני שוק הקריפטו, הממשלה מייצרת להם מסלול רישוי מקוצר בחוק ההסדרים. כדי להגן על האזרחים עדיף להקשיח את הדרישות ולא להסתמך על הדין הזר - שכשל
ממשלת ישראל מחפשת להסדיר את שוק הקריפטו, ואיזה מרחב "בריא" יותר להסדרת אחד השווקים המורכבים, מלאי הרמאויות והתרמיות הגדולות ביותר, מאשר חוק ההסדרים – היכן שאולי לא ישימו לב, ודיון לא יתקיים.
אין ספק שחלק מההצעות בנוגע לשוק שמצוינות בחוק ופורסמו בשבוע שעבר ראויות, ואין ספק שרבים שפועלים בשוק בארץ מחכים לחלקן כבר שנים רבות. בין היתר ראויה לציון חובת רישיון והגדרת מסלול לרישוי לאלו שמעוניינים להציע ייעוץ או ניהול השקעות בשוק, כמו גם הניסיון לייצר בהירות לגבי מיסוי וחובת הדיווח בנוגע לנכסים דיגיטליים. עם זאת, הסעיף הראשון והחגיגי מכולם, שעומד בהחלט ברוח הממשלה הנוכחית, הוא אסון מהדהד.
הסעיף כולל קביעות שהשוק הישראלי קטן, ושחקנים גלובליים לעתים לא רוצים לפעול בו בין היתר כי הוא כזו מפלצת רגולטורית ופשוט לא משתלם לחברות זרות לעבור את התהליך המייגע של קבלת הזכות לפעול בו. עוד מוסבר כי הדבר מונע מישראל חדשנות פיננסית, ויש לאפשר לצרכן הישראלי גישה לשירותים אלו בישראל. ומה ניתן לעשות? פשוט לייצר מסלול רישוי מקוצר עבור חברות קריפטו שמוסדרות מכוח דין זר, שכן אם מדינה אחרת נתנה להן רישיון, מי אנחנו שנעצור אותן.
ולמי שעדיין חושש, המדינה מסבירה שהרעיון להקלה מסוג זה אינו חדשני או מפואר במיוחד, אלא למעשה נשען על הסדרה דומה שנעשתה רק לפני שנתיים כדי להמריץ בנקאות פתוחה בישראל, הסדרה שאמורה לאפשר דרך מקוצרת לחברות פינטק, למשל, לפעול בישראל ולהציע לדוגמה שירותי בנקאות דיגיטלית. מה שטוב לפינטק, עולה מהחוק, טוב גם לקריפטו. פוטטו־פוטאטא וקדימה חדשנות, הלאה מכבלים רגולטוריים.
1. מופע מרהיב של קריסות
כאן חשוב לתאר בכמה מילים את שוק הקריפטו. לא נקדיש זמן לשחקנים הלא "מוסדרים", כי זה לא עניינו של החוק, אלא נדבר על אותם שחקנים "מוסדרים" מכוח דין זר. יש לנו למשל את צלזיוס (חדלת הפירעון), שפעלה מארצות הברית והיתה כפופה לדין המקומי, שבימים אלו מייסדה ניצב בפני כתבי אישום על הונאת לקוחות.
לא פחות חשובה היא אימפריית הקריפטו FTX (חדלת הפירעון), שפעלה מאיי בהאמה, אבל היו לה חברות־בנות שפעלו מתוקף הדין האמריקאי, ההונג־קונגי ורבים אחרים, שמייסדה נמצא בימים אלו במעצר בית, ועומדים נגדו כתבי אישום אזרחיים ופליליים על הונאת לקוחות, משקיעים, הלבנת הון והפרת חוקי מימון בחירות.
אולי אפשר לציין את BlockFi (חדלת הפירעון), שפועלת גם מארצות הברית, ואחד הנושים הגדולים שלה הוא רשות ני"ע האמריקאית (SEC), שלה היא חייבת כמה עשרות מיליוני דולרים בקנס על הפרות חוקי ני"ע; וויאג'ר דיגיטל (חדלת הפירעון), שכל נכסיה נמכרו לבייננס, בורסת הקריפטו הגדולה בעולם, שבין היתר מפוקחת על ידי הדין הצרפתי ונחקרת על שורת עבירות הון והפרות סנקציות בינלאומיות; אפשר גם להזכיר את Nexo, שהסכימה לשלם ל־SEC סכום של 45 מיליון דולר על הפרות חוקי ני"ע, ורשויות בולגריה פשטו על משרדיה כחלק מחקירה נרחבת בחשד להלבנת הון; גם נגד ג'נסיס (חדלת הפירעון) וג'מניי הוגשו לאחרונה תביעות על ידי ה־SEC בדבר עבירה על חוקי ני"ע.
זה נשמע הרבה, רע ומוגזם משום שזה בדיוק מה שזה. השחקניות הגדולות והדומיננטיות בתחום ש"מוסדרות" לפי דין זר קרסו בשנה האחרונה בזו אחר זו. ולא רק שהתמוטטו מבחינה פיננסית, אלא שההליכים בבתי המשפט שהן עוברות בתהליכי פשיטות הרגל שלהן חושפים עד כמה הן ומייסדיהן הונו את הלקוחות שלהם – הקטנים, הגדולים וגם משקיעי הון סיכון ותיקים.
הבעיה אינה רק פעילות מכוונת של חברות אלו להונות ולהטעות, או ניהול הסיכונים המחפיר שלהן עם כספי לקוחות, אלא גם מה שמתבצע על הפלטפורמות שלהן. כך, למשל, מחקר של Chinalysis מהשבוע שעבר מעריך כי ב־2022 הלבינו על פלטפורמות אלו סך הכל נכסים דיגיטליים בשווי 22 מיליארד דולר. בחודש שעבר מחקר של Dune Analytics העריך כי כ־50% מכל המסחר ב־NFT בכלל הם מזויפים (wash trading), כלומר נעשים רק כדי ליצור מראית עין של ביקוש ומחירים גבוהים.
מסיבה ששמורה למדינה, ואף שכל המידע הזה פומבי ומסוקר באינטנסיביות, נשבתה המדינה בנרטיבים החלולים שקידמו באגרסיביות שחקנים בשוק הקריפטו. לא רק שההתייחסות בחוק ההסדרים לא באמת מכירה בהפסדי עשרות מיליארדי הדולרים ששוק זה הסב למיליוני לקוחות ברחבי העולם רק בחצי השנה האחרונה בשל ניהול סיכונים גרוע, חשבונאות בסיסית מחפירה ומעילה בכספי לקוחות, אלא שהיא ממש מדבררת נרטיבים של השוק. בין היתר מציינים כי "לתעשיית הנכסים הדיגיטליים עשויה להיות תרומה לקידום התחרות, לייעול מערכות התשלומים ולהגדלת הצמיחה במשק. בנוסף חלק מנכסים אלו משמשים נדבך מרכזי בטכנולוגיה של יישומים דיגיטליים מרכזיים חדשים, בפרט בעולמות האינטרנט העתידי (0.3 Web) והעולם הפיננסי המבוזר (DeFi)".
מילת המפתח בציטוט זה היא "עשויה". התעשייה טרם הוכיחה את עצמה, ובכל זאת המדינה מאמצת ומקדמת רעיונות של "הדור הבא", "צמיחה", "ייעול" ו"תחרות", כדי לנמק מדוע יש להקל על חברות קריפטו לפעול בישראל. אחר כך היא אף בוחרת מרצונה את המונח השיווקי והמכובס Web 0.3, ורגע אחר כך מתייחסת לעולם פיננסי מבוזר כהצדקה למתן מסלול מקוצר לרישוי לשחקנים ריכוזיים.
2. לובינג אובססיבי
נכון שחלק מהיישומים ששוק זה מציע יכולים להיות כלים יעילים לחופש ביטוי והתנגדות לצנזורה מדינתית, שורה של מטרות שקשה להאמין שהמדינה מבקשת לקדם בחוק ההסדרים. אך יתר המטבעות הקריפטוגרפיים והפעילות הריכוזית סביב אלו לא השיגו אף לא אחת מהמטרות שהמדינה כל כך מעוניינת לקדם: הם לא מתפקדים כמטבעות, הם לא חסרי אמון, הם לא מבוזרים, לא מייצרים "פרדיגמה חדשה" לאינטרנט, לפיננסים או לתשלומים. למעשה הם פחות בטוחים, נוטים יותר להונאות והם באמת ובפשטות מוצרים נחותים יותר מכל מה שהמערכת המסורתית יכולה להציע.
ייתכן בעתיד שחלקים בשוק ייצרו מכשירים פיננסיים חדשים, אך כל החברות שהמדינה מבקשת לקצר את דרכן בדרך לכיסו של הצרכן הישראלי הן לא אלו. ואם הרגולטור הישראלי חושש שיאשימו אותו שהוא "חונק חדשנות", במקרה זה הוא יכול להסיר דאגה מלבו: חברות הקריפטו שפונות לצרכנים באגרסיביות, תוך הבטחות מוגזמות לתשואות חלומיות – אינן חדשניות, ואין שום חשש לחנוק אותן.
החלקים החדשניים יותר בשוק הם אלו שלרוב לא משווקים את עצמם לדעת לצרכנים, לא צריכים לעסוק בפעילות לובי אובססיבית, ולא צריכים להמציא מונחים חדשים כדי לשדר חדשנות. והם לא זקוקים לשום מסלול מקוצר כפי שמוצע בחוק. אם הרגולטור ומחוקק הישראלי רוצים להגן על הצרכנים ולהציע להם אפשרות למוצרים פיננסיים חדשניים, שיחפש את אלו באזורים אחרים. אם מחויבותו להגן על האזרחים, הדרך לעשות זאת היא לגבש תקנות חדשות, לאכוף את הקיימות, ולא להסדיר שחקנים נכלוליים במסלולים מקוצרים.
