יומנו של סטארט-אפיסטהעיקר הכוונה: כישלונות מפוארים הם לפעמים הצלחות מסחררות
יומנו של סטארט-אפיסט
העיקר הכוונה: כישלונות מפוארים הם לפעמים הצלחות מסחררות
אסור לקטלג מיזמים, ובטח שלא אנשים, על בסיס תוויות של הצלחה וכישלון. מותר בהחלט, ולעיתים אף רצוי, לקבל ייעוץ מיזם שהחברה שהקים נכשלה. עם כל הכבוד למבחן התוצאה, ניסיון החיים הוא פרמטר לא פחות חשוב
לפני כמה שבועות צייץ מישהו בטוויטר שיזם שהמיזם שלו נכשל הציע את שירותיו כיועץ ליזמים אחרים. אותו צייצן התייחס בלעג ובמחאה ליזם שחשב שיש לו מה לתרום או לייעץ ליזמים אחרים לאחר שהניסיון היזמי האישי שלו הסתיים במיזם שלא הצליח. אבל רגע, מה זה בעצם מיזם שלא הצליח? סביר להניח שרובנו נקבל את ההנחה שאפל, גוגל ואמזון, למשל, הם מיזמים מצליחים, ומן הסתם אם אחד היזמים שמאחורי המיזמים האלה היה מציע את שירותיו כיועץ, הוא לא היה מעורר תרעומת או זלזול. אפשר גם ללכת לקיצוניות השנייה ולהניח שאם מיזם כלשהו לא הצליח להוציא תחת ידיו את המוצר שעליו עמלו עובדיו, לא גייס הון ונסגר לאחר מספר חודשים, כנראה שלא נקבל את הטענה שהוא היה הצלחה מסחררת.
ואולם, רוב המיזמים לא נופלים באחת הקטגוריות המובהקות הללו והחיים הם בדרך כלל לא שחור ולבן. מה בכל זאת מגדיר את הצלחתו של מיזם? אחת התפיסות המקובלות היא שמיזם נחשב להצלחה אם הוא מצליח להחזיר תשואה חיובית למשקיעים שלו (בהנחה שהמיזם גייס הון). גם כאן, אם מדובר בהחזר הון אסטרונומי כנראה שיהיה קונצנזוס, אבל רוב המיזמים מחזירים למשקיעיהם הון מסוים, אולי כפול, משולש ובמקרים מסויימים פי ארבעה או חמישה מסכום ההשקעה המקורי.
מבחינת המשקיע, אפשר למדוד את ההצלחה ביחס למודל הביצועים שעל פיו הוא מנהל את הקרן שלו. חישוב שקשור בהחזר לאורך זמן (IRR), חישוב ההחזר ביחס לריבית הנהוגה בשוק או ביחס למדד ושאר חישובים פיננסיים שמגדירים האם ההשקעה השתלמה או שאם היה משקיע באפיק אחר היה זוכה לתשואה גבוהה יותר. אלא שכל אלה יכולים אולי למדוד את הצלחת ההשקעה מנקודת מבטו של המשקיע, לא את הצלחתו של המיזם כולו.
מיזם המכוניות החשמליות בטר פלייס של היזם הישראלי שי אגסי, לדוגמה, הגיע לכפשיטת רגל אחרי הוצאה של קרוב למיליארד דולר ופחות מ-1,500 מכוניות שעלו על הכביש בישראל. אפשר להתייחס אל המיזם הזה כמיזם שכשל לפי כל פרמטרים מקובלים: הפסד כספי, חזון שלא הגיע לכלל מימוש, פער גדול בין המשאבים שהושקעו והציפייה שנוצרה לבין המימוש בפועל ועוד.
ואולם, שנים ספורות לאחר מכן, חזון המכוניות החשמליות קרם עור וגידים והפך לעובדה קיימת המשנה את מפת התחבורה העולמית ומחוללת תמורות חברתיות וכלכליות נרחבות. את פירות ההצלחה קוטפים היזמים, העובדים והמשקיעים של מיזמים אחרים ובראשם חברת טסלה, אבל הצלחתם לא הגיעה יש מאין והיא נשענת במידה מסוימת על המחקר, הפיתוח, הידע שנצבר על ידי מהנדסים ואנשי תפעול, שחלקם הגיעו ממיזמים קודמים שפעלו בתחום, גם אם בסופו של דבר אותם מיזמים הוכתרו ככשלון. אז האם אכן בטר פלייס, למשל, הוא באמת אך ורק כשלון?.
בהשאלה מתחומים אחרים, חלק ניכר מהזוגות שנישאו בעולם בעשורים האחרונים בסופו של דבר התגרשו. במעמד החתונה סביר להניח שבני הזוג קיוו והעריכו שהנישואין יימשכו עד למותם - והתקווה הזו נתבדתה. האם זה אומר שהנישואין שלהם היו כישלון? ומה אם הם נמשכו עשרות שנים, הובילו להקמת משפחה ולהרבה רגעי אושר בטרם הסתיימו? במהלך לימודי בבית הספר היסודי והתיכון היו לי מערכות יחסים מאוד קרובות ומשמעותיות עם חברים שונים. עד היום, אם יוצא לי לשמוע ממישהו מהם או להיזכר בהם ויש להם מקום גדול בלבי, אבל הקשר בינינו נותק ואנחנו לא מקיימים מערכת יחסים פעילה כבר כמה עשורים. האם זה אומר שהחברויות האלו נכשלו? האם הקריירה של צ׳ארלס ברקלי היא כישלון כיוון שהוא מעולם לא זכה באליפות הנ.ב.א? האם יוצרים גדולים כמו פרנץ קפקא, שמתו מבלי לזכות בהכרה על יצירתם, נכשלו? לפי מה אנחנו מגדירים כישלון או הצלחה ובאיזו נקודת זמן נכון לערוך את השיפוט הזה?.
לפני יותר מעשור פגשתי יזם ומנכ״ל של חברת משחקים שהייתה באותה תקופה בשיאה. אחד המשחקים שלהם היה המשחק המצליח בעולם במשך שנים וכשנפגשנו בלובי הסואן של מלון בסן פרנסיסקו במהלך ועידת המשחקים השנתית שנערכת שם, שאלתי אותו אם זה נכון שהמשחק שגרף כמה מילוני דולרים הופק בעלות של 250 אלף דולר בלבד. הוא השיב שעובדתית, עלות הפיתוח של המשחק אכן הייתה הסכום שבו נקבתי ופיתוחו ארך תשעה חודשים. אבל, הוא הוסיף, קדמו לפיתוח המשחק 13 שנה, בהם יזמנו אינספור משחקים אחרים, שרובם מעולם לא הושקו, אחרים כמעט ולא אומצו על ידי צרכנים, חלקם קיבלו תהודה מוגבלת ואף לא אחד מהם הוכתר כהצלחה.
ואולם, כל אותם פרויקטים, וההשקעה בהם, היו חלק מהמסע של אותה חברה בדרך אל ההצלחה. אי אפשר לבודד רק את המאמץ ואת ההשקעה בפרויקט ולנתק אותו מההקשר. כמובן שגם אם מחשיבים את כל שנות העבודה והכסף שירד לטמיון בפרויקטים הקודמים של החברה, ההצלחה שלה עדיין מאוד מרשימה, אבל מה שחשוב כאן הוא לא חישוב ההחזר להשקעה, אלא התפיסה שכל המסלול שאנחנו עוברים בחיים הוא אחיד ורציף - וגם המהמורות שעוברים לאורכו הם פרק בהצלחה. רוב קבוצות הספורט שזוכות באליפות חוות גם הפסדים בדרך. אותם אנשים שמוכתרים כמצליחנים יספרו לכם בגילוי לב שלאורך הקריירה שלהם הם חוו גם אינספור מפלות וכמובן שבמערכות יחסים כולנו מכירים את המורכבות ואת הרב-שכבתיות של התהליך.
האמירה ״הניצחון אינו הדבר הכי חשוב - הוא הדבר היחידי״, המיוחסת למאמן הפוטבול האגדי וינס לומבארדי (למרות שהוא רק ציטט מישהו אחר ולא הגה אותה בעצמו), מתארת בצורה נכונה את האופן שבו אנחנו נוטים לשפוט הצלחה בספורט, עסקים ותחומי חיים אחרים. בראייה רחבה יותר, אנחנו יודעים שלא רק שההצלחות והכשלונות שלנו הם רק פרקים במסע ארוך יותר, אלא גם שבהרבה מקרים המרחק בין תוצאה לשלילית הוא כחוט השערה ונקבע על ידי כוחות עלומים שיש לנו מעט שליטה עליהם.
יזמים רבים יודו בגילוי לב שהמיזמים שהצליחו להם ״פשוט הצליחו״ ושהם לא באמת יודעים לשים את האצבע ולהגדיר מה הם עשו נכון ומה היה סוד הצלחתם. באותה מידה, לא מעט יזמים ינתחו את המיזמים שלא הצליחו להם ולא יצליחו לזהות נקודות כשל או צמתים שבהם קיבלו החלטות ״מוטעות״. התוצאות הן פעמים רבות תולדה של נסיבות שאין לנו שליטה עליהן או יכולת למדוד אותן, ולכן התוצאה הסופית לאו דווקא מעידה על איכות עבודתנו.
כשעבדתי בתאגיד המדיה MTV Networks בארצות הברית נוצרו נסיבות שבהן היינו תחת לחץ גדול מהנהלת החברה לאותת לשוק שאנחנו משקיעים בתחום המדיה הדיגיטלית. בעקבותיו, קיבלנו החלטה להציע לסטארט-אפ קטן יחסית שנרכוש אותו תמורת יותר מ-100 מיליון דולר. ההצעה הייתה גבוהה באופן מוגזם לשווי השוק הריאלי של אותו סטארט-אפ ואכן, לאחר שלוש או ארבע שנים מכרנו אותו תמורת דולר אחד לחברה אחרת.
המהלך העסקי הזה נבע מסיבות שהיו קשורות לדימוי של החברה שלנו כחברה שלא הסתגלה למהפך הדיגיטלי, ולכן, משיקולי יחסי ציבור רגעיים, קיבלנו החלטה (אומללה, כשלעצמה) להפוך את אותו סטארט-אפ קיקיוני לסיפור הצלחה. לא רק שיזמיו הפכו לאנשים עשירים, אלא שהם יכולים עכשיו לספר על ההצלחה שלהם ולקבל קרדיט של מנהלים מעולים שיודעים איך להוביל מיזם לאקזיט ולתרגם חזון למציאות. במילים אחרות, שוב - השורה התחתונה חשובה, אבל לא מספרת את כל הסיפור.
לסיום, נחזור אל אותו ציוץ בטוויטר ממנו התחלנו. האם היזם של אותו סטארטאפ ש-MTV רכשה הוא יועץ ראוי יותר משי אגסי, למשל? האם המנכ״ל של חברת המשחקים המצליחה היה ראוי לשמש כיועץ רק לאחר שאחד המשחקים שלו הפך להצלחה ענקית, ושנה מוקדם יותר, כשבאמתחתו רק עשרות פרויקטים שלא הצליחו, לא היה לו ידע רלוונטי לחלוק? אם קראתם עד עכשיו, לא תופתעו שדעתי אחרת. הניסיון, הידע והמטען האישי שאנחנו צוברים לאורך ההתנסויות שלנו הוא בעל ערך רב. השאלה אם היוזמות שלנו מבשילות לכדי הצלחה כלכלית היא בהחלט חלק מהמסלול שלנו, אבל בשום אופן לא כל הסיפור. מה גם שלקטלג מיזמים - וחמור מכך, לקטלג אנשים - לפי תוויות של הצלחה וכישלון זה עוול נורא, אבל די, חפרתי מספיק לפוסט אחד.
