למען האנושות: אנשים שמקלפים ביצים לא מבושלות השתלטו על טיקטוק
למען האנושות: אנשים שמקלפים ביצים לא מבושלות השתלטו על טיקטוק
זה לוקח שעות, בדרך כלל נגמר במפח נפש ובבזבוז זמן משווע, ובכל זאת - טרנד סרטוני קילוף הביצים הטריות יוצא מכלל שליטה. איך הם עושים את זה? שאלה קשה כמעט כמו למה הם עושים את זה
טיקטוק, הפלטפורמה המצטיינת בכל הנוגע לטרנדים ביזאריים, עושה זאת שוב: לאחרונה - אם טרנד הגברים המסתובבים עם אבטיח צמוד לבטן כדי לדמות היריון לא היה מספיק מופרך - כובשים את הפיד אין-ספור סרטונים שבהם אנשים מקלפים ביצים. מה כל כך מיוחד בזה? ובכן, מדובר בביצים נאות, לא מבושלות - ויש מי שמצליח במשימה.
מקלפי הביצים המופלאים הללו מצלמים את עצמם לאורך כל התהליך - מהסרת חלקיק הקליפה הראשון ועד האחרון - כשפנים הביצה נותר שלם לחלוטין, בצורתו המקורית, ללא פגיעות או חורים. מעין ריפוי בעיסוק, הדורש רמה גבוהה במיוחד של מוטוריקה עדינה, סבלנות רבה וחוסר חיים. הסיפור הזה לוקח המון זמן. כדי ליהנות מהטרנד צריך להיות אדם עם המון זמן פנוי, כלומר פנסיונר או משתמש טיפוסי בטיקטוק.
כיצד מקלפי הביצים הלא מבושלות עושים זאת? אחת מקבוצות הקלפנים היותר מוכשרות ועקשניות שם - קבוצה פופולרית במיוחד, עם 5.7 מיליון עוקבים, העונה לכינוי btypep@ - העלתה סרטון שמסביר את מטרת המשחק לצופים חדשים, במהלכו טבעה את הביטוי, שהפך בהמשך לשם הטרנד - אגסטרים (Egg-stream), והדגימה את התהליך. לצורך הקילוף, כפי שניתן לראות שם, יש להשתמש בפינצטה רפואית עדינה ובכלים נוספים שמקורם בחדרי ניתוח - וכאמור, לבצע את הפעולות לאט-לאט.
(קילוף ביצים לא מבושלות. מהנה ומפרה)
ניסיונות הקילוף הללו, גם אם הם נכשלים, צוברים אלפי צפיות בטיקטוק. ניסיונות מוצלחים מועלים לאינסטגרם בחגיגיות. לדבריו של ד"ר פיליפ טאם, שהתראיין לכתבה של אתר CNET בנושא הטרנד, "יש התרגשות רבה וציפייה גדולה למה שעומד לקרות שם, גם אם הוא ידוע מראש או צפוי. מה שהופך את האתגר הזה לוויראלי הוא הבילד-אפ המאוד ארוך של ההתרגשות והמתח, שבסופו מגיע קתרזיס. זה מאוד מבדר ואפילו ממכר".
טאם סבור כי לעובדה שמדובר כאן, להבדיל מטרנדים טיקטוקיים אחרים, בסרטונים ארוכים במיוחד, יש קשר ל"אפקט זייגרניק", הנוגע לצורך של בני האדם בקלוז'ר לכל סוג של נרטיב, גם - ואולי במיוחד - אם הוא פרימיטיבי כמו קילוף ביצה. "זו הסיבה שאנחנו נלכדים בפעילויות בלתי נגמרות ברשת. אנחנו כמהים לאיזושהי צורה של סיום, השלמה, אבל היא חומקת מאיתנו שוב ושוב - לעתים קרובות באופן מכוון, על ידי מהנדסי הרשת שמרוויחים מהתופעה הזאת", הוא אומר. "הם יודעים היטב שכמויות יותר גדולות של דופמין זורמות למוח בזמן הציפייה מאשר בזמן קבלת הפרס".
