הכאוס ב־OpenAI הוכיח: עובדים הם עדיין המשאב הכי יקר
הכאוס ב־OpenAI הוכיח: עובדים הם עדיין המשאב הכי יקר
איומי העובדים לעזוב את החברה בעקבות המנכ"ל המודח סם אלטמן סללו את הדרך לחזרתו יותר מהמשקיעים הגדולים בחברה. הכאוס שעבר על חברת הבינה המלאכותית כבר הבריח לקוחות לחפש אלטרנטיבות אצל מתחרים וערער את אמון השוק בה
בהנחה שלא יהיו הפתעות נוספות, אפשר לחתום את הדרמה שליוותה בימים האחרונים את OpenAI. חמישה ימים אחרי שהודח בפתאומיות, הכריזה הבוקר החברה על חזרתו של המנכ"ל והמייסד סם אלטמן לתפקידו הקודם ועל היפרדות מהדירקטוריון שתכנן את הדחתו. בין היתר היו"ר החדש יהיה יוצר גוגל מפות ומנכ"ל סיילספורס ויו”ר טוויטר לשעבר, ברט טיילור, ולצדו יכהן מזכיר האוצר לשעבר של ארה"ב לארי סאמרס.
אבל זה לא אומר שכל הפרשה נעלמה כלא היתה. מי ניצח, מי הפסיד, מי התחזק, מה בכלל קרה שם, מה יקרה עכשיו, ואיך סטיב ג'ובס קשור לכל הסיפור. שמונה תובנות על סיום הסאגה ב־OpenAI.
1. מיותרת או מטומטמת?
קשה לקבוע אם סאגת חמשת הימים סביב הדחת והחזרת אלטמן היא יותר מיותרת או יותר מטומטמת. לכאורה מיותרת כי בסופו של דבר חזרה החברה בדיוק לנקודת הפתיחה שלה, עם אותו צוות הנהלה ואותם עובדים, מינוס דירקטוריון לעומתי אחד. אבל יש גם כמה טיעונים נכוחים להערכה שהצעד היה מטומטם: הכאוס הקצר פתח צוהר למתחרים לשפר עמדות לקראת המשך המלחמה, והסערה הפנימית ערערה את האמון של הלקוחות והשוק בחברה. המשימה הראשונה של אלטמן והדירקטוריון החדש צריכה להיות יצירת מבנה שיבטיח שמהלך דומה לא יישנה ויאפשר לשקם את היציבות והאמון בחברה.
2. מי סלל את הדרך חזרה?
ככל הנראה מי שבסופו של דבר הכריעו את הכף היו עובדי החברה. הכסף הגדול והמשקיעים שהתרעמו לא דגדגו את הדירקטוריון, שמינה לתפקיד המנכ"ל את אמט שיר, לשעבר מנכ"ל טוויץ', והצהיר כי זמנו של אלטמן בחברה עבר. מה שקרה אחר כך, אפשר להניח, לא היה בתוכניות של הדירקטוריון: מיקרוסופט שכרה את אלטמן לעמוד בראש קבוצת AI עצמאית חדשה, והבטיחה בה מקום לכל יוצא OpenAI שיחפוץ בכך.
ואכן, 95% מכ־770 עובדי OpenAI חתמו על מכתב שבו איימו לעזוב את החברה ולהצטרף לאלטמן במיקרוסופט אם לא תבוטל הדחתו. על המכתב חתמו הדמויות הבכירות והמדענים החשובים ביותר ב־OpenAI, ובהם המייסד וחבר הדירקטור אילייה סוצקבר (שהיה שותף למהלך ההדחה), סמנכ"לית הטכנולוגיות מירה מוראטי (שמונתה למנכ"לית בפועל עם השלמת ההדחה, אך החזיקה בתפקיד רק כיומיים) וסמנכ"ל התפעול בראד לייטקאפ (שלאחר ההדחה שלח מזכר לעובדים שבו הגן על מהלכי הדירקטוריון).
לו היו העובדים מממשים את האיום, היתה הופכת OpenAI לקליפה ריקה, עם הרבה קניין רוחני אבל בלי שום אפשרות להשתמש בו – גזר דין מוות לכל דבר ועניין. הסולידריות של העובדים עם אלטמן והאמונה שלהם בו ובחזון שלו לחברה סללו את הדרך לחזרתו. ואף שאין להם שום קשר למהלך, ארגוני עובדים לא יכלו לבקש פרסומת טובה יותר לחשיבות העבודה המאוגדת.
3. מה קרה ברגע האמת?
OpenAI התחילה את דרכה כגוף ללא כוונות רווח, וניסתה לשמור על הרוח הזו גם כשעברה למודל קפיטליסטי מסורתי יותר – מהלך כמעט הכרחי ברגע שרצתה לקבל השקעות משמעותיות מגופים מסורתיים ולהיות תחרותית בגיוס עובדים (חבילת אופציות רווחית היא הטבה הכרחית בעבור עובדים רבים, שגוף ללא כוונות רווח לא מסוגל להציע). היא עשתה זאת באמצעות בניית דירקטוריון שבו לרוב הדירקטורים אין עניין כספי בחברה, כשאפילו אלטמן עצמו לא מחזיק במניותיה. אבל ברגע האמת, בעימות בין החזון נטול הרווח לקפיטליזם, הצד של הכסף ניצח. האם הצדק היה עם הדירקטוריון כשהדיח את אלטמן? ייתכן, אבל מה שחשוב זה לא להיות צודק, אלא להיות עשיר. אי אפשר להתחרות במגרש של הגדולים בלי לאמץ את כללי המשחק שלהם.
4. מי יצאה מנצחת?
המנצחת הגדולה מהפרשה היא ללא ספק מיקרוסופט. החברה מיצבה את עצמה כמנצחת עוד לפני חזרת אלטמן, כשהבטיחה לו מקום אצלה ובמקביל הצהירה על שמירת הקשרים ושיתוף הפעולה עם OpenAI. היא גם זו שיצרה את התנאים שאיפשרו את מרד העובדים,שבסופו של דבר סללו את חזרתו של אלטמן לחברה. עתה צפויה מיקרוסופט לקבל מושב בדירקטוריון החדש, מה שיעמיק את השפעתה הישירה על החברה.
וזה לא מסתיים בזה. המעורבות שלה בתהליך להשבת אלטמן, לצד החיבוק ומטריית ההגנה שהעניקה לו עוד קודם לכן, יוצרת בהכרח תלות מסוימת של אלטמן במיקרוסופט, או לכל הפחות נאמנות והכרת תודה מצד אלטמן למנכ"ל מיקרוסופט סאטיה נאדלה. מיקרוסופט תוכל עתה להשפיע בצורה עמוקה וישירה יותר על המתרחש ב־OpenAI, להעמיק את שיתוף הפעולה איתה ולחזק את המינוף של מוצריה לצורך הגדלת הדומיננטיות שלה בתחום הבינה המלאכותית. כל עוד OpenAI משגשגת, מיקרוסופט צפויה להיות הנהנת העיקרית מפירות ההצלחה.
5. איך הושפעו המתחרים?
לשוק וללקוחות לא תמיד יש סבלנות לחכות שהאבק ישקע. לפי דיווח של בלומברג מיום שלישי (שעות לפני ההודעה על חזרת אלטמן), גוגל זיהתה כי מתגבר העניין של לקוחות ושותפים ביישומי הבינה המלאכותית הגנרטיבית שלה, וכך גם סטארט־אפ AI בשם Cohere ראה "עלייה משמעותית במספר החברות שמחפשות אפשרויות חדשות".
לפי אתר חדשות הטכנולוגיה The Information, הסטארט־אפ Anthropic, אחד היריבים הגדולים של OpenAI, קיבל פניות מ־100 לקוחות חדשים. אין ודאות שהודעת החיזלו"ש של OpenAI תבלום את העניין של הלקוחות במתחרים, שלכל הפחות יהיו מעוניינים לראות אם שירותים עם פחות דרמות שיכולות להוות בסיס לסדרת נטפליקס מסוגלים גם הם לענות על הצרכים שלהם בצורה מספקת. חלק מהמשימה של אלטמן עתה הוא לשקם את האמון של הלקוחות האלו, אבל לא בטוח שזה יספיק. יכול להיות שהלקוחות יגלו שהחלופות מצוינות לא פחות, ואולי גם זולות יותר.
6. יש דמיון לסטיב ג'ובס?
ההדחה של אלטמן הזכירה לרבים הדחה מפורסמת אחרת של מייסד חברה מצליחה בשיא כוחה: הדחת סטיב ג'ובס מאפל ב־1985 (טכנית ג'ובס התפטר, אבל רק לאחר שהפסיד במאבק שליטה למנכ"ל ג'ון סקאלי). לכאורה שני מייסדים כריזמטיים שמזוהים עם החברה ועצבו אותה בדמותם מוצאים את עצמם בחוץ כשהיא בשיא הצלחתה – אפל אחרי השקת מקינטוש, OpenAI אחרי חשיפת GPT-4, ChatGPT ומוצרים אחרים.
אבל יש כמה הבדלים מהותיים בין השניים. מבחינה פיננסית המקינטוש היה כישלון, וג'ובס, למרות הכריזמה, לא הצליח לצבור כוח כדי לבצר את מעמדו באפל, ולא נהנה מאהדה גדולה מספיק כדי למשוך אחריו עובדים למהלך של מרד או פרישה. מצד שני, אחרי עזיבתו איבדה אפל את החזון ונכנסה לעשור וחצי שחור שהביאו אותה אל סף פשיטת רגל, עד שהוחזר ג'ובס לחברה והציל אותה מעצמה. ייתכן שהלקח הזה היה בין הגורמים שהובילו לכניעת הדירקטוריון.
7. מה לעזאזל קרה שם?
אז מה בדיוק קרה בין אלטמן לדירקטוריון? בסמוך להדחה סמנכ"ל התפעול של החברה, בראד לייטקאפ, שלח לעובדים מזכר שבו הצהיר שההדחה לא היתה תוצאה של "התנהגות שלילית או משהו שקשור לסוגיות פיננסיות, עסקיות, בטיחותיות או ענייני אבטחה/פרטיות", אלא של "התפוררות התקשורת בין סם אלטמן לדירקטוריון". הדירקטוריון דיבר על "ההתנהגות של סם וחוסר השקיפות באינטראקציה" אתו שפגעו ביכולת לפקח ביעילות על החברה. מדובר באמירות סתומות למדי, שלא מבהירות מה עשה אלטמן שהצריך הדחה מידית, לכאורה בלי ניסיון ליישב את ההדורים. עכשיו מישהו צריך לספק את התשובות – וכדאי שהן יהיו טובות.
8. ומה עכשיו?
החזרה של אלטמן לא מבשרת עדיין על חזרה לשגרה ב־OpenAI. הזעזועים לא יישכחו במהרה, ויש צורך לבנות מחדש את מנגנוני השליטה והפיקוח בחברה כדי להבטיח שדרמה כזו לא תישנה, אך גם לא לייצר חשש משליטה נטולת פיקוח של אלטמן והמעגל הקרוב אליו. וגם לאחר שזה יקרה לא בטוח ש־OpenAI תמשיך להתנהל באותה הצלחה שאפיינה אותה עד כה. ייתכן שהמשבר והפצעים עמוקים מדי לאיחוי.
