מהייטק למכירות בחנות - האנשים שמתפשרים כדי לשרוד את התקופה
מהייטק למכירות בחנות - האנשים שמתפשרים כדי לשרוד את התקופה
עובד הייטק עם ניסיון של 12 שנה פוטר ונאלץ אחרי חודשים של חיפושים לעבוד כפועל במפעל לחם; איש פרודקט מנוסה עובד כבר חודשים רבים כמוכר בחנות אופנה - התקופה הקשה בשוק מאלצת רבים למצוא עבודות שאינן בתחום העיסוק שלהם: "זו תחנה בדרך לדבר הבא"
כבר חודשים רבים ע' (לבקשתו אנחנו לא מפרסמים את השם המלא), בן 38 מתל אביב, עובד כמוכר בחנות אופנה. הוא מצא את עצמו שם אחרי שנואש מחיפוש עבודה בתחומו - איש פרודקט בהייטק עם ניסיון של 15 שנה. את דרכו בעולם הטק הוא החל מיד אחרי שירותו הצבאי בחיל האוויר. התפקיד הראשון שלו היה בתמיכה טכנית ומשם התקדם לניהול מוצר - התחום בו עבד במשך 15 שנה. אחרי שהועסק בתחום במגוון חברות הייטק, בשנת 2022, ביציאה ממשבר הקורונה, הוא היה מבין הראשונים שפוטרו במסגרת גל הקיצוצים בהייטק.
"מאז התחלתי לחפש עבודה במשך יותר משנה. הייתי בכמה תהליכים ובחלקם הגעתי ממש לשלבים הסופיים ובסוף זה התפספס עד שהבנתי שאו שזה לא מתאים לי או שהתחרות גדולה מדי והחלטתי לפנות לכיוון אחר. מאז אני עובד בתחום המכירות בחנות אופנה גדולה ויוקרתית", הוא מספר.
"בהתחלה היה ממש מוזר לעבור מעולם של מחשבים וישיבות ודייליז (פגישות יומיות) - ללואו-טק. התמזל מזלי לעבוד במקום שנותן תנאים ממש טובים. הכי טובים שמצאתי מחוץ להייטק. אני עובד משמרות וגם סופי שבוע לעומת ראשון עד חמישי וגם עבודה מהבית. זה הרבה יותר מתיש אבל עם הזמן מצאתי את המקום שלי ואת הדרך לעשות כיף, גם אם זה להוציא טיפה יותר את הצדדים שלי שלא ראו בעולם ההייטק שהוא מאוד ביזנסי ופורמלי ויש בו המון רצינות".
ע', נשוי וגר בתל אביב, חווה ירידה בהכנסה בגלל המעבר לעבודה בחנות אבל לדבריו, זו לא הייתה דרסטית והוא עדיין במצב שמאפשר לו לחיות ברמת החיים אליה הוא רגיל. "כמובן שהיינו צריכים לצמצם בכמה דברים. גם אישתי כרגע לא עובדת אבל מתרגלים, עושים את ההתאמות ואני מקווה שבעתיד אתקדם בתחום שלי או בתחום אחר", הוא אומר.
בחודשים האחרונים הוא חזר לנסות למצוא עבודה בתחום ניהול המוצר אבל אומר שהמצב מאוד קשה. "הגיעו אלי כמה הצעות אבל לא ממש רדפתי אותן כי הרגשתי שזה עוד מאותו דבר. ממש קשה עכשיו להתקבל וגם אנשים סופר מוכשרים ועם מלא ניסיון לא מצליחים למצוא עבודה", הוא אומר. "אני כבר כמעט שנתיים מחוץ לשוק ויש איזושהי תחושה של התיישנות מבחינת הניסיון, זה כבר לא רלוונטי אחרי שנתיים שהם לא עם ניסיון 'הנדס און'. אני לא יודע אם ייקחו אותי ברצינות. יכול להיות שסיימתי עם הפרק הזה".
על העבודה בחנות האופנה הוא אומר "זה לא חלום חיי. זה לא מה שרציתי וחלמתי לעשות אבל אני מוצא שיש בזה הרבה דברים טובים. לרדת לעבודת כפיים, זה משנה הרבה דברים בתפיסה. אני מסתכל על זה כתחנה בדרך לדבר הבא".
איגור קושניר, בן 33, הוא Technical Artist עם ניסיון של 12 שנים. בתפקיד האחרון בו עבד היה כפרילנס בחברה שמייצרת משחקים ל-VR ו-AR כשהתוכנית הייתה להשתלב כעובד בחברה. אבל אז התחילה המלחמה והכל השתנה. החברה נקלעה לקשיים ורוב העובדים פוטרו או הוצאו לחל"ת - והוא ביניהם. "חיפשתי די הרבה זמן עד שהחלטתי למצוא עבודה מחוץ לתחום העיסוק שלי. התחלתי לעבוד במפעל לחם של רולדין ואני כבר חודשיים שם. אני עושה שם כל מני דברים כמו לפקח על תנור או פס ייצור. ביום הראשון היה מאוד קשה. הייתי צריך לעמוד על הרגליים כעשר שעות, רטוב, כי הלחם היה רטוב. זה היה מאוד שונה מעבודה משרדית. היה לי קשה גם פסיכולוגית אבל החלטתי להישאר ולתת לזה עוד הזדמנות", הוא מספר.
לצד השינוי באופי העבודה קושניר מתמודד גם עם ירידה משמעותית בהכנסה. "אני מרוויח 40 שקל לשעה, הרבה פחות ממה שהייתי מרוויח לפני כן. זה לא מרגיש לי כמו עבודה, אולי יותר כמו מחנה עבודה. זה מאוד לא רגיל עבורי. אני קם כל יום ב-4:45 ונוסע בהסעה למפעל. העבודות משתנות, לפעמים זה ניקיון רצפות ואז חלק מכינים לחם, עם או בלי מים ויש גם ימים של רק ניקיון. עכשיו זה כבר לא מרגיש כל כך קשה, אני חושב שאני מתרגל ואולי קצת נרגעתי. אני יכול להירגע בסופי שבוע וללכת לטיולים, אני עובד חמישה ימים בשבוע, בלי שבתות וחגים", הוא אומר.
הוא עדיין מחפש עבודה בתחום שלו, משרות של 3D Artist או Technical Artist אבל אומר שיש מעט משרות פתוחות בתחום. את מרבית הניסיון המקצועי שלו צבר באוקראינה כשתפקידו האחרון היה בחברה אמריקאית שלה סניפים גם שם. "חברות דוחות מועמדים בלי הסברים אפילו ואני חושב שחלק מהן מפרסמות משרות רק כדי להראות צמיחה למשקיעים, אבל אולי אני טועה". ממש לאחרונה הוא מתחיל להרגיש שיש איזשהו שיפור וימשיך לחפש עבודה בתחום. "אני רואה שהמצב משתפר לאט ואנשים מתחילים להתקבל לעבודות, וזה גורם לי לאופטימיות. אני מקווה שגם אני אמצא עבודה בקרוב. אולי אם ארגיש שאני צריך עוד זמן לחיפוש עבודה אתפטר מהמפעל, אבל לפחות הוכחתי לעצמי שאני יכול לעשות עבודה פיסית", הוא אומר.
מצב ההיצע-ביקוש של משרות כרגע הוא הגרוע ביותר בשנים האחרונות, אומר יואב מלמד, מומחה בתחום הקריירה שמספק שירותי השמה למאות חברות ולאלפי מועמדים. "אפילו בתקופת פיצוץ בועת ההייטק ב-2022 או בתקופת ניסיון ההפיכה המשפטית ב-2023 המצב לא היה כל כך גרוע. ואנחנו באי ודאות עצומה ביחס למצב החטופים ולהמשך המלחמה, כשבינתיים חברות מגייסות כבר בגישת 'אחרי החגים' נוכח הסמיכות לפסח. כתוצאה מכך אני עד גם לתופעות של חיפוש עבודה במשך חצי שנה ויותר והתפשרויות כואבות מאוד. למשל, מועמדת שעבדה כמנהלת דיגיטל בסטארט-אפ מבטיח וקיבלה שכר של למעלה מ-20,000 שקל לחודש התפשרה עכשיו על תפקיד של ניהול רשתות חברתיות בחברת לואו-טק קטנה לשוק המקומי ב-40% פחות. בדומה לה, מנהלת פרוייקטים שאני מלווה והגדירה לי ציפיות שכר מינימליות לחתימה של 18,000 רק לפני כמה חודשים מוכנה כבר לרדת ב-33% רק בשביל לחזור למעגל התעסוקה. ויש גם סמנכ"לית משאבי אנוש מחברת ענק שבעבר גייסה דרכי עובדים רבים, ועכשיו מוכנה למשרה זוטרה וחלקית, ועדיין לא מוצאת עבודה כי השוק מוצף במיוחד במנהלות HR מובטלות בעקבות קיצוצים", הוא אומר.
הוא ממליץ למחפשי עבודה להתייחס לחיפוש כמו עבודה בפני עצמה. לשבת כל יום בין ראשון לחמישי שעה או שעתיים בתחילת או בסוף היום מול מחשב ולמצות את מגוון ערוצי החיפוש : קבוצות פייסבוק, פיד המשרות בלינקדאין, אתרי דרושים ועוד. "יותר מדי מחפשי עבודה שפונים אלי מפגינים חוסר יכולת דחיית סיפורים. הם רוצים עבודה ועכשיו, בין אם בגלל האגו החבול, היייאוש הגובר, העו"ש המתרוקן או כולם יחד. אלא שחיפוש עבודה בכלל וכיום בפרט הוא מסע ולא טיול, מרתון ולא ספרינט. אי אפשר לשגר 30 קורות חיים ביום במשך שבוע, לצפות שמהם יהיו 5 פגיעות שיניבו תהליכים, ושמאחד יגיע החוזה הנכסף. גם אם ייקח חודש עד שלושה חודשים תוך ההתמדה שציינתי זה לגמרי סביר. ולכך כדאי להוסיף השתתפות במיטאפים, פרונטליים או בווידאו. מומלץ גם להעשיר ידע באמצעות קריאת אתרים מקצועיים, השתתפות בוובינרים רלוונטיים ורכישת קורסים מקוונים באתרים כמו יודמי או קורסרה.
גם ליהי גורלניק, בעלת משרד יחסי ציבור Goralnik PR, נאלצה להתפשר על תחום עיסוקה באופן זמני כדי לשרוד כלכלית ולהציל את העסק שלה בתחילת המלחמה. את העסק היא פתחה לפני שנה כך שהמלחמה פרצה חצי שנה לאחר הקמתו. כעסק חדש יחסית, חודש לתוך המלחמה היא הגיעה למצב שהיו לה מעט מאוד לקוחות - אבל עדיין היו לה הוצאות שוטפות של מחיה, מס הכנסה וביטוח לאומי. "היה לי לקוח אחד שהיה רלוונטי אבל חוץ ממנו לא ידעתי מה לעשות, לא ידעתי אם המדינה תעזור לי אז הלכתי לחפש עבודה. משהו קרוב לבית שיאפשר לי לעשות תאום מס ולקיים את העסק שלי במקביל", היא מספרת.
"אחרי כמה מקומות שלא קיבלו אותי כי לא יכולתי להתחייב לתקופה ארוכה, מקום אחד, סופר כן הסכים לקבל אותי לתפקיד סדרנית, שהכוונה היא לסדר את המוצרים על המדפים. לא שאלתי מה השכר, אחר כך הסתבר שזה 33 שקל בשעה, שלושה שקלים יותר משכר מינימום. התחלתי לעבוד. זו עבודה פיזית מאוד קשה, מ-8 בבוקר עד 16:00 אחר הצהריים בלי לשבת דקה. להביא למדפים את הסחורה, להתמודד מול חומר אנושי קשה אבל שמחתי על ההזדמנות שנתנו לי למרות שהיה לי מאוד קשה", היא אומרת. "בסוף החודש לא בדיוק שמחתי מהסכום שראיתי בתלוש המשכורת אבל שמחתי שהיה לי תלוש והייתה לי איזושהי הכנסה שתעזור לי לעבור את התקופה. המשכורת הסתכמה בערך ב-4,000 שקל אבל זה היה יותר מאפס".
במהלך התקופה בה עבדה בסופר מרקט תיעדה גורלניק את חוויותיה בפייסבוק בטור שקראה לו "סיפורים מהסופר". "שמחתי שיש לי עבודה והכנסה. רציתי שלא אצטרך לכתוב את הדברים האלה, רציתי לחזור לעבודה שלי. זה היה מאוד מוזר בתור עצמאית לחזור למערכת שהיו לי שני בוסים, מקסימים אמנם, אבל עדיין בוסים. זה היה מעבר מאוד חד. היה מקרה אחד שעניתי לטלפון בזמן העבודה ואחד הבוסים ממש גער בי והתכוון לנתק לי את השיחה, למרות שמעולם לא אמרו שאסור לדבר בטלפון וזו הייתה הפעם הראשונה שעשיתי זאת. לא התעמתתי איתו כי הייתי צריכה את העבודה. אני מאוד מעריכה את ההזדמנות, הם היו יכולים לבחור כל אחד ושיהיה להם יותר פשוט מבחינה בירוקרטית. זה היה בדיוק בזמן שהייתי צריכה עבודה ואחרים לא קיבלו אותי. לדוגמא, באחת מרשתות הפארם ביקשו ממני התחייבות ארוכת טווח מכיוון שאמרו שאם מלמדים אותי לסדר מדפים זמן ההכשרה יהיה חודש. אם הם משקיעים בי חודש, כך אמרו, לא אוכל לעזוב תוך זמן קצר".
אחרי חודשיים בעבודה בסופר גורלניק החליטה להתפטר וחזרה לעסק שלה. "הם אמרו שהולכות להיות לנו ספירות מלאי של יום אחרי יום עם לילות לבנים ואז אמרתי שאני לא נשארת כי זה יותר מדי בשבילי. במהלך החודשיים האלה הגיע לקוח חדש ששמע שאני עובדת בסופר ואמר שאני בטח לא עצלנית גם בעבודת היח"צ. אמרתי שאם יהיה לי עוד לקוח אז אצא וכך היה. הייתה התאוששות ככל שהתרחקנו מה-7.10 ביחסי הציבור. הסופר היה בשבילי איזושהי נקודה לשאוף רגע אוויר ולהציל את העסק שלי", היא אומרת.
