"השימוש בטביעות אצבע מועיל אבל לא גיים צ'יינג'ר"
"השימוש בטביעות אצבע מועיל אבל לא גיים צ'יינג'ר"
הוראת שעה מאוקטובר 2023 מחייבת שוב את אזרחי ישראל למסור טביעות אצבע למאגר הביומטרי, לטובת איתור וזיהוי חללים. דו"ח של מערך הסייבר קובע כי השימוש בטביעות אצבע למטרה הזו היה מוגבל, ואינו מצדיק חיוב של כלל האזרחים במסירתן
האם ממשלת ישראל בדרך להוליך אותנו צעד לאחור בכל הנוגע לאיסוף ושמירת נתונים ביומטריים של הציבור, תוך הפרה של הזכות לפרטיות, כשהיא נתלית ללא הצדקה בצורך "ביטחוני"?
בדו"ח שפרסמה לאחרונה הממונה על יישומים ביומטריים במערך הסייבר הלאומי, עו"ד נעמה בן צבי, היא קבעה כי השימוש בטביעות אצבע מהמאגר הביומטרי הלאומי לצורך זיהוי חללים ונעדרים בעקבות אירועי ה־7 באוקטובר היה מוגבל יחסית, ואינו מצדיק חיוב כל אזרחי ישראל במסירת טביעות האצבע שלהם למאגר. "השימוש בטביעות אצבע היה מועיל אבל לא גיים צ'יינג'ר", אמרה בן צבי לכלכליסט. "צריך לתת לתושב את הבחירה אם הוא מעוניין להכליל את טביעות האצבע שלו במאגר או לא".
1 צפייה בגלריה
מחנה שורה, שבו בוצע זיהוי חללי 7 באוקטובר. טביעות האצבע במאגר הביומטרי סייעו לזהות 106 חללים
(צילום: יאיר שגיא)
נכון להיום, אזרחים שמבקשים להנפיק תעודת זהות או דרכון מחויבים למסור למאגר הביומטרי, לצד תמונות פנים, גם שתי טביעות אצבע. זאת, על בסיס תקנות שעת חירום מאוקטובר 2023 והוראת שעה מנובמבר אותה שנה, שהסדירו גישה של גופים למידע השמור במאגר לצורך זיהוי חללים ונעדרים, וחידשו את החובה לשוב ולמסור טביעות אצבע. חובה זו בוטלה בהדרגה בשנים האחרונות, לאור העלייה ביכולת הזיהוי של תמונות פנים, כאשר בתחילה יכול היה אזרח לבחור האם לשמור טביעות אצבע או לא וב־2022 הופסקה שמירת טביעות אצבע לחלוטין.
הוראת השעה צפויה לפקוע במאי, ועוד קודם לכן אמורה הכנסת, על בסיס המלצת שר הפנים, לקבוע מתווה סופי לשילוב טביעות אצבע במאגר. להמלצת הממונה על יישומים ביומטריים צפוי להיות משקל נכבד בהחלטה זו.
"עד אוקטובר 2023, מיליון טביעות אצבע חדשות של אזרחים שבאו להנפיק מסמכי זיהוי לא נשמרו", סיפרה בן צבי. "ואז, הגיע ה־7 באוקטובר. גבי (פורטנוי, ראש מערך הסייבר - ע"כ) התקשר אליי, כולנו הוקפצנו. באנו כי הופנו אלינו שאלות, וחיברנו גופים טכנולוגיים סביב יכולות או התייעצויות שקשורות לזיהוי. הבנו שיש סיפור גדול סביב זיהוי החללים. ירדנו לשטח ולמדנו את כל שרשרת זיהוי החללים. בשלב מאוד מוקדם המשטרה אמרה שטביעות האצבע קריטיות לזיהוי חללים, ודרשה לחזור לאיסוף הטביעות בצורה מנדטורית. כבר אז אמרנו שאנחנו לא יודעים עד כמה זה נדרש וקריטי, עוד היינו בתוך האירוע, תהליכי הזיהוי לא הסתיימו. זו חקיקה שנעשתה תחת תנאים קשים, לחץ זמן וחוסר ודאות. אמרנו שהחלטה סופית צריכה להתקבל אחרי בחינה של הנתונים ובחינת היבטי מדיניות".
בשנה האחרונה קיימו בן צבי וצוותה בדיקה מעמיקה של אופן זיהוי חללי ה־7 באוקטובר: "הגופים התבקשו להציג נתונים, בעיקר צה"ל ומשטרה. לא רק מה שעשו מול המאגר הביומטרי, אלא באילו שיטות, מאגרים ומודלים הם השתמשו. כמה זוהו באמצעות בכל שיטה. מתוך 1,205 קורבנות, כ־280 היו חללי צה"ל והשאר אזרחים. טביעות האצבע במאגר סייעו לזהות 106 חללים — כ־11% מהקורבנות האזרחים.
"זה לא אומר שלא ניתן היה לזהות אותם בשיטה אחרת", אומרת בן צבי. "המשטרה השתמשה במגוון מודלים ושיטות. השתמשו בדנ"א, מידע דנטלי, סימנים ייחודיים אחרים, והשתמשו גם במאגרים אחרים של טביעות אצבע. למשל, המאגר הביומטרי של צה"ל, שמיועד רק לזיהוי חללים ונעדרים, לא נמחק וכולל טביעות אצבע, דגימות דנ"א לא מפוענחות ומידע דנטלי על 3 מיליון ישראלים שהתגייסו. היו גם פניות לגורמים בחו"ל לקבל מידע, רופאי שיניים נידבו צילומים של קורבנות".
על סמך בחינה זו הגיעו בן צבי וצוותה למסקנה שטביעות האצבע מהמאגר הביומטרי הן אמנם אמצעי מועיל בזיהוי חללים, אך לא כלי שאי אפשר להסתדר בלעדיו. "זה לא 'משנה משחק' משמעותי, כשמביטים על זה מלמעלה כמדינה", אמרה.
לאור זאת, המלצת הממונה היא לעדכן את החקיקה כך שאזרחים יוכלו לבחור האם לשמור את טביעות האצבע שלהם במאגר בעת שהם מנפיקים תעודת זהות או דרכון. "בהתחשב בתועלת שראינו, חשבנו שזה נכון לתת לתושב את הבחירה. כמו שאני חותמת על כרטיס אדי לתרומת איברים, זו בחירה של האדם סביב המוות שלו. יש פגיעה בפרטיות כשלוקחים מכל האוכלוסייה טביעות אצבע. צריך גם לאפשר לאנשים שנמצאים במאגר למחוק את טביעות האצבע שלהם", אמרה בן צבי.
לא כולם מסכימים עם עמדת הממונה. במשטרה מבקשים להמשיך עם חובת האיסוף של טביעות אצבע, מכיוון שרואים אותן כאמצעי חשוב לזיהוי חללים ומבקשים להחזיק בכמה שיותר כלים לשם כך. "מצפים מהמשטרה לזהות מהר, אז היא רוצה להשתמש במה שיש לה, כמה שיותר מידע - יותר טוב", אמרה בן צבי. ברשות להגנת הפרטיות במשרד המשפטים, מנגד, מסתייגים מאוד מהמשך חובת האיסוף לאור הפגיעה בפרטיות שיכולה להיגרם.
אף שההחלטה הסופית בנושא תהיה של הכנסת, גורם משמעותי שיקבע איפה ייפול הפור הוא שר הפנים משה ארבל (ש"ס), שאמור לספק המלצה בנושא. נכון לעכשיו, השר טרם קיבל החלטה והוא מתעתד לקיים עוד מספר דיוני מטה בסוגיה בתקופה הקרובה.
השאלה כעת היא איזה שיקול יכריע, והאם הצורך הביטחוני לכאורה יגבר על זכות הבחירה והגנת הפרטיות של אזרחיות ואזרחי ישראל.
