ענקיות המוזיקה נגד חברות בינה מלאכותית: מפרות זכויות יוצרים
ענקיות המוזיקה נגד חברות בינה מלאכותית: מפרות זכויות יוצרים
Suno ו־Udio, מחוללי טקסט למוזיקה, נתבעים על ידי שלושת הלייבלים הגדולים בעולם בטענה להפרת זכויות יוצרים "בקנה מידה בלתי נתפס". שני הסטארט־אפים מודים כי המודל שלהם התאמן על הקטלוגים של ענקיות המוזיקה, אך להגנתם טוענים כי הם "נאבקים במונופולים". בינתיים הם דורסים את האמנים
הסטארט־אפ האמריקאי Suno, שבנה מחולל טקסט למוזיקה, הודה שהמוצר שלו הוכשר על "כל קובצי המוזיקה באיכות סבירה הנגישים באינטרנט הפתוח", שכללו בסך הכל "עשרות מיליוני הקלטות". הסטארט־אפ, שנוסד ב־2022 ומאז גייס 125 מיליון דולר, ציין בתגובה לתביעה שהוגשה נגדו על ידי שלוש חברות הפקת המוזיקה הגדולות בעולם כי הוא "נאבק במונופולים" של חברות התקליטים.
"אין זה סוד שעשרות מיליוני ההקלטות שעליהן הוכשר המחולל של סונו כללו ככל הנראה הקלטות שזכויותיהן נמצאות בבעלות התובעים בתיק זה", כתב סונו בהגשה לבית משפט ביום חמישי שעבר. בנוגע ל־UMG, אחת התובעות בתיק ומהחברות הגדולות בעולם, ציין סונו כי "הגודל העצום של הקטלוג של UMG נוצר באמצעות עשרות שנים של עסקאות מיזוגים ורכישות", כאילו היה סונו לא פחות מרובין הוד, בעוד הלייבלים הגדולים "מנסים למנף את הזכויות הבלעדיות שלהם על פי חוק זכויות היוצרים כדי להפעיל כוח על משתמשי מוזיקה שלא יוכלו לייצר מוזיקה באמצעות כלי בינה מלאכותית". במאי אמר סונו כי השתמשו במחולל המוזיקה שלו 12 מיליון פעם מאז שהושק בדצמבר 2023.
מלבד UMG תובעים את סונו גם שני הלייבלים וורנר רקורדס וסוני מיוזיק, זאת בסיוע איגוד תעשיית ההקלטות של אמריקה (RIAA). לצד סונו נתבע סטארט־אפ נוסף בשם Udio, שפועל אף הוא באותו האופן: מאפשר למשתמשים ליצור שירים מטקסט ובסגנונות שונים.
האלגוריתם של החברות נבנה תוך כדי אימון על מערכי נתונים של כל המוזיקה המוקלטת הזמינה באינטרנט. בהתחלה החברות לא התייחסו לאופן שבו המודלים שלהן אומנו, לרבות באילו נתונים השתמשו, אך ככל שהכלים הפכו יותר ויותר נפוצים כך החלו להבחין בדמיון בין תפוקות המחוללים ליצירות מקוריות. את אודיו למשל מאשימים בכך שחלק מהתוצרים נשמעים כמו ברוס ספרינגסטין ומייקל ג'קסון.
מאוחר יותר הודו כי השתמשו בקטלוגים של ענקיות המוזיקה. במרץ אמר לרולינג סטונס משקיע בסונו - אנטוניו רודריגז ממטריקס פרטנרס: "בכנות, אם היו לנו עסקאות עם הלייבלים כשהחברה התחילה, כנראה שלא הייתי משקיע בה. אני חושב שהם היו צריכים לייצר את המוצר הזה בלי אילוצים".
חי או מת
שלוש חברות המוזיקה טוענות שהסטארט־אפים עסקו ב"הפרה מכוונת של זכויות יוצרים בקנה מידה כמעט בלתי נתפס", והן דורשות כי אלה יודו שהמודלים שלהם אומנו על הקטלוגים שלהם, שבית המשפט יטיל צווי מניעה על פעילות זו, ושיעניקו להן פיצויים של עד 150 אלף דולר לכל שיר שאימנו את המודל עליו. שלוש חברות המוזיקה מחזיקות בזכויות היוצרים של כמעט כל אמן נחשב – חי או מת.
תשובתם של סונו ואודיו לבית המשפט היתה הודאה בעבירה שמיד הפכה למתקפה. תחת ההחרגה בחוק של "שימוש הוגן", שמשמשת חברות בינה מלאכותיות רבות בימים אלו כדי להתגונן מפני תביעות, הסבירו הסטארט־אפים כי מותר להכין עותקים של שירים בשביל "תהליך טכנולוגי" כמו אימון מודל בינה מלאכותית, כשהצרכנים עצמם לא מבצעים כל אינטראקציה עם העותקים הממשיים של השירים. מיד אחר כך עברו לתאר את עבודתם כאמנסיפציה מוזיקלית. "הפלטים שנוצרו על ידי סונו הם צלילים חדשים בהשראת 'סגנונות, עיבודים וצלילים' של קודמיהם", טענו בסונו. פוסט שפרסם הסטארט־אפ ביום חמישי שעבר חזר על טענותיו בבית המשפט, שלפיהן המאבק של החברות הגדולות נובע מהאיום שבינה מלאכותית מייצרת "לעסק שלהן", שתואר באותה כתבה ברולינג סטונס כ"יצירת מוזיקה בדמוקרטיה פראית".
באודיו החזיקו בקו דומה. "לעזור לאנשים ליצור ביטוי אמנותי חדש הוא מה שחוק זכויות היוצרים נועד לעודד, לא לאסור", כתב אודיו בתגובה לתביעה. "תחת הדוקטרינה ארוכת השנים, מה שאודיו עשה - להשתמש בהקלטות קול קיימות כנתונים לכרייה ולניתוח לצורך זיהוי תבניות בצלילים של סגנונות מוזיקליים שונים, כדי לאפשר לאנשים ליצור יצירות חדשות משלהם - הוא שימוש הוגן לפי חוק זכויות יוצרים".
החטא הקדמון
סונו ואודיו אינם הראשונים לבנות טכנולוגיה שמערערת את תעשיית המוזיקה. ביוני האחרון ציינו ברחבי האינטרנט הישן 25 שנה להשקת שירות שיתוף הקבצים הראשון - נאפסטר. החברה, שהושקה לפני התפוצצות בועת הדוט.קום, יצרה את שירות המוזיקה החינמי הגדול בעולם כשאפשרה למיליוני גולשים לחפש ולהוריד קובצי MP3 במחשבים האישיים שלהם. כמה חודשים אחרי שהושקה הוגשה תביעת הפרת זכויות היוצרים הראשונה נגדה על ידי RIAA. בתביעה דרשו 100 אלף דולר עבור כל שיר מוגן בזכויות יוצרים ששותף ברשת, או כ־100 מיליון דולר. להקת מטאליקה נכנסה גם היא לקלחת אחרי שהתברר כי מאות אלפי משתמשי נאפסטר הורידו שירים שלה, לפני בכלל שהיו זמינים לרכישה. "זה אף פעם לא היה על כסף ותאוות בצע", אמר מתופף הלהקה לארס אולריך בשעתו. "אין לי בעיה לתת (מוזיקה), אבל אני רוצה להחליט מה לתת".
הציבור עדיין אהב את נאפסטר, מתוך סנטימנט אנטי־ממסדי וסלידה מהענף שנתפס גם אז כנצלני כלפי האמנים. זאת אף שהציבור עצמו פספס שגם הוא גונב מהמוזיקאים. סופה של נאפסטר היה לשלם לחברות ההפקה 26 מיליון דולר בהסדרים, ולבסוף גם הכרזה על פשיטת רגל בשנת 2002. אבל לא האינטרנט ולא תעשיית המוזיקה היו אותו הדבר אחרי. "נאפסטר היתה מהפכה תרבותית", אמר מייסד שותף של החברה שון פרקר לניו יורקר ב־2014, "הרבה יותר משהיתה אי פעם חברה לגיטימית".
בסוני ואודיו אולי מניחים את היסודות לרעיון שכל אדם יכול להכין מוזיקה סינתטית ללא כל כישורים, אך הם מדגישים את אותו חטא קדמון של נאפסטר: האמנים המוכשרים נותרים מאחור. אחרי שנסגרה נאפסטר צצו מיד שירותים פיראטיים חלופיים, אך על יסודות החברה גם קמו אלטרנטיביות חוקיות – אפל מיוזיק וספוטיפיי שנוצרו בהשראתה. גם חברות אלו הכאיבו מאוד לתעשיית המוזיקה, אך היו הרסניות פחות ליוצרים.
"אין שום דבר הוגן בגניבת מפעל חייו של אמן, הוצאת הערך המרכזי שלו ואריזה מחדש כדי להתחרות ישירות במקור", ציינה RIAA בהודעה לעיתונות ביום חמישי שעבר. "החזון שלהם בנוגע ל'עתיד המוזיקה' הוא כנראה כזה שבו מעריצים כבר לא ייהנו ממוזיקה של האמנים האהובים עליהם כי האמנים האלה כבר לא יכולים להתפרנס".
