הקברניטמסוכן יותר מנשק גרעיני? פצצות המצרר החדשות של אוקראינה
הקברניט
מסוכן יותר מנשק גרעיני? פצצות המצרר החדשות של אוקראינה
החימוש המתפצל צפוי להפוך לגמרי את המלחמה, ואפילו להדוף את הרוסים - אבל מהו באמת המצרר, מאין הגיע, אילו סוגים שלו קיימים בשטח, ולמה ארגוני זכויות אדם נאבקים בו כמו בנשק לא קונבנציונלי?
שלום, כאן הקברניט; שינוי עצום מתקרב למלחמת אוקראינה, שנראית די תקועה בחודשים האחרונים - אחרי בקשות רבות, תספק ארה"ב לאוקראינים נשק רב עוצמה וקטלני ביותר, שישבור את המערכים של פוטין ואולי יקצר את הלחימה בחודשים ארוכים: פצצות מצרר. לשמע הדבר, הזדעקו מנהיגים, פוליטיקאים וארגונים לזכויות אדם והצהירו: זה לא פחות מאסון לאנושות.
מה הולך פה? מה יש לכל העולם נגד נשק מצרר, ולמה ארגונים בינלאומיים מתעסקים בתפוצה ובשימוש שלו יותר מאשר משל חימוש כימי, ביולוגי או גרעיני? איך קרה שפצצות מאוד-מאוד קטנות מפחידות את העולם הזה יותר מאשר נשק יום הדין? היום נכיר את פצצות המצרר ונבין מה הסיפור.
נתחיל כמו שאני אוהב, בקצת הגדרות: נשק מצרר הוא פצצה, טיל, פגז, או מארז שלא פוגעים בעצמם במטרה, אלא משחררים פצצונות - מטענים עצמאיים שנועדו לכסות שטח גדול ולהשיג אפקט על מטרות מפוזרות.
המצררים נולדו בסוף שנות השלושים, כפיתוח נאצי ייעודי להרג אזרחים. להם היתה שיטה: ראשית הטילו פצצות רגילות כדי לפתוח את גגות העיר, ואז הטילו פנימה פצצונות עם כנפי גרר מסתובבות, בזכותן נפלו אנכית והושפעו פחות מהרוח.
הפצצונות הכילו 2 ק"ג של חומר נפץ ותערובת דליקה, והתפוצצו בתוך הבניינים או הוטלו עם מרעום השהייה, כדי לפצוע כוחות חילוץ. החימוש הופעל ב-1940 בצפון אנגליה, זרע הרס רב ובהלה.
הממשלה הבריטית השיקה קמפיין הסברה שימנע מהציבור מלגעת בפצצות או לנסות להרים אותן, אך לא היתה מופתעת למראה החימוש הזה: נשק מצרר דומה היה בפיתוח גם בממלכה, בארה"ב ברוסיה ובאיטליה.
בבריה"מ היה דגש על פיתוח מארזים לפיזור פצצונות, בעוד שהאמריקאים והבריטים העדיפו פצצות מתפוקקות - כאלה שמכילות גופי תבערה ונפץ, שמתפזרים קצת לאחר ההטלה. הדיוק היה איום ונורא, אבל הרעיון היה לשרוף שכונות שלמות, לא לפגוע בול. לאיטלקים היו פצצות דמויות צילינדר מאורך שזכו לשם "התרמוס".
מהר מאוד הפך חימוש המצרר לסטנדרט, בעיקר להפצצות טרור נגד אזרחים. ארה"ב אף שרפו בעזרת מצררי תבערה רבע מיליון בתים בטוקיו, והרגו מאה אלף מאזרחיה בלילה אחד.
כיום כבר אין פיתוח ייעודי של מצררים לרצח המוני, והמטרות העיקריות הן צבאיות. זאת, למרות שרוסיה שיגרה רקטות מצרר על ערים ותחנות רכבת באוקראינה, ותועדו מקרים כאלה גם בסוריה.
בימינו ישנם שלושה סוגים עיקריים של חימושי מצרר. הראשון הוא מצרר דו שימושי: פצצות ופגזים שמפזרים פצצונות עם מטען חלול נגד טנקים, ומעטפת עם חריצה שמתפרקת ומייצרת רסס נגד אדם. פצצונת כזו יכולה להיות בגודל של פחית משקה, ולהכיל 500 גרם חומר נפץ - קצת יותר מרימון יד.
22 צפייה בגלריה
פצצונות לפי הסדר: AO1SCH רוסית, BLU61 אמריקאית, PTAB2 רוסית ו-MK118 אמריקאית
(צילום: GICHD)
מצרר כזה יכול להתבסס על פצצונות פשוטות, או חכמות; בעוד הפשוטות נופלות וזהו, החכמות נשלפות מהפצצה על גבי מארז שפותח מנוע או מצנח, וגולש לעבר אזור המטרה.
בקרבתו, יתנתקו הפצצונות ויפעילו חיישנים משלהם שינסו לאתר טנקים וכלי רכב אחרים - ולפוצץ מעליהם מטען חלול, כמו של טיל נ"ט.
22 צפייה בגלריה
תהליך הפעולה של פצצת CBU97: המארזים (2) יוצאים מהפצצה (3), מפעילים מנוע כדי להאט נפילה ומוציאים פצצונות (3) שסורקות את הקרקע ומפעילות מטענים על המטרה (4)
(צילום: USAF)
טנק שחוטף דבר כזה לא יוכל להמשיך בלחימה, ומטרות רכות יותר - משאיות, מטוסים, מאהלים, מיכלי דלק ועוד - יושמדו בצורה כמעט מוחלטת. גם כשמוטל החימוש על מערכי הגנה, בונקרים ותעלות קשר, יושג אפקט עוצמתי: זה לא שפצצה של חצי קילו תפרוץ בטון של בונקר, אבל המחזה של מאות פיצוצים קטנים שממלאים את הפריים שלך פשוט עושים משהו לנפש.
ההשפעה הפסיכולוגית והמוראלית מאוד גדולה, ויש חיילים שפשוט יקחו את הרגליים ויברחו. הסוג השני הוא מצרר ייעודי נגד תשתיות אנרגיה. מדובר בפצצה שמכילה סלילים של חומר מוליך, שמתפזרים עם או בלי פצצונות ויכולים לקצר חוות שנאים ולנטרל רשתות חשמל.
הסוג השלישי הוא מצרר נגד שדות תעופה. פה מדובר בפצצות, טילים ומארזים שמפזרים פצצונות שמתפוצצות במגע עם מסלולי ההמראה, ואחרות שצונחו לקרקע עם השהייה. קשה לפנות אותן בלי לסכן אנשים וציוד, ובינתיים המסלול מושבת; מטוסים שונאים בורות עם מוקשים.
מצררים נגד שדות תעופה יכולים לבוא בצורת פצצה רגילה, טיל שיוט או דיספנסר - מארז גדול שפולט את הפצצונות בקצב גבוה ונשאר מחובר למטוס.
התצורה המתקדמת ביותר היא שילוב של טיל שיוט עם דיספנסר: במקום שהטייס יסכן את עצמו ויחלוף מעל המסלול של האויב, פשוט שולחים טיל שיפזר את הפצצונות הללו. זוהי תצורה שנפוצה בעיקר באירופה, אצל יצרנים בצרפת, גרמניה ושבדיה.
ישנם עוד סוגי מצררים, כמו פצצות לא-נפיצות, שמפזרות מוטות שמשמידים ציוד בפגיעה פיזית - משהו שמתאים לתקיפה של מתקנים כימיים, תעשיות שמכילות חומרים מסוכנים ותשתיות שונות שרוצים לנטרל אבל לא להשמיד.
איך מפעילים חימוש מצרר? בקלי קלות; זה נשק שמתנהג בדיוק כמו נשק סטנדרטי, עד לרגע ההתפרקות שלו. זה די פשוט, אפילו ממטוסי קרב: מגדירים לפצצה נקודת מכוון באמצעות מצלמת המטוס. ואז מגדירים לה זווית הטלה, גובה שחרור פצצונות, צפי עוצמת וכיוון רוח, מספר פצצות שיוטלו ועוד.
אז מיישרים את המטוס עם היעד, מתקרבים נמוך, נוסקים והפצצה תוטל אוטומטית. בגובה שנבחר ישתחררו הפצצונות ויעשו את העבודה. אז הבנו מה נמצא בשוק ומה אפשר לעשות איתו: איזה חימוש ביקשו מגיני אוקראינה ממדינות ברית נאט"ו?
קודם כל רצו האוקראינים פצצות מצרר שונות עבור מטוסי הקרב שלה, למשימות סיוע קרוב בחזית. לאחר מכן ביקשו גם פצצות CBU100 רוקאיי, כנראה שלא כדי להטיל אותן אלא כדי לשלוף מהן את הפצצונות ולחבר לרחפנים.
בנוסף, ביקשה אוקראינה טילי קרקע-קרקע מדגם ATACMS, נשק מדויק ביותר שיכול להשמיד מפקדות ובסיסים מטווח של 165 עד 300 ק"מ. ממשלת ארה"ב סירבה לכל הבקשות האלה בינתיים.
מה כן מקבלים מגיני אוקראינה? פגז מצרר ארטילרי שנקרא M864, ומכיל 48 פצצונות רגילות או 24 חכמות. מדובר בפגז 155 מ"מ, שמתאים לתותחי השדה של המדינה ואפשר לירות אותו ל-30 ק"מ. מה אפשר לעשות עם פגזים כאלה? לנצח את המלחמה, זה מה.
כל פצצונת שפגעה בטנק רוסי? אללה ירחמה, אללה ירחמו; אפשר להשמיד כך גם סוללה ארטילרית בבת אחת, לנטרל מקטעים ברצועות הגנה ועוד. אבל אם החטיאה? הפצצה תפעיל סנסור רגיש לתנועה, ותתפקד כמוקש נגד רכב; וזה, חברות וחברים, שינוי של חוקי המשחק.
מספיק שיורים פגז אחד לעבר ציר שמוביל לחזית, ומתחיל הקסם: תגבורת רוסית או שיירת אספקה שיעלו על מוקש כזה ויאבדו טנק או משאית, מיד תעצור; הכוח לא יכול לדעת אם יש שם 48 מוקשים או 48 אלף. מה יעשה עכשיו?
השיירה תדווח ותבקש ציר חלופי. זה יכול להיות ציר שמצריך עיקוף גדול, כזה שמצריך ליווי של כוח אבטחה גדול, ובכל מקרה המשימה תתעכב מאוד. בינתיים, תתגבר השחיקה בחזית. במלחמה, עיכוב של שעתיים יכול להוביל ישירות לקריסת קו הגנה, ולמאות הרוגים.
אפשרות נוספת תהיה פילוס דרך בשדה המוקשים: איתור כל מוקש בנתיב התנועה, סילוק שלו והתקדמות. העיכוב יהיה גדול לא פחות, ובמצב זה השיירה גם מתקדמת מאוד לאט - וכך תהיה חשופה לאש ארטילריה מדויקת, מסוקים ומארבי קומנדו.
מה קיבלנו? צבא שלא יכול להעביר תגבורות לחזית, וכל ניסיון שלו לזוז מקבל גל של מוות בוער מן השמיים. אי אפשר לנהל הגנה ככה, בטח כשאתה תקוע בשטח של מדינה אחרת, כל כך רחוק ממערך האספקה השבור שלך. האבדות יהיו עצומות, ותהיה נסיגה עצומה.
כל זה נשמע טוב מאוד, אם אתם לא אוהדים של פוטין והצבא שלו. אז מה הבעיה? למה שמישהו יתנגד לדבר כזה, ויתאמץ להגביל עסאות מצרר? ובכן, כדי למנוע אסונות ותאונות או לסכן כוחות ידידותיים, פצצונות המצרר מגיעות עם טיימר; אחרי שעות עד ימים הן יתפוצצו בעצמן.
אבל זה לא קורה בשטח. שיעור הנפלים של כל פצצה שהיא תלוי במורכבות הטכנית שלה, אמינות הייצור, איכות הטיפול והאחסנה - וככל שיש יותר פצצות, כך עולה הסיכוי לכשל. ובגלל שפצצת מצרר היא בעצם, כל הפצצות שבתוכה, אחוז הכשלים פשוט עצום: הוא יכול להגיע גם ל-25% מכל הפצצונות שפיזרה.
זה אומר שבמקום להתפוצץ או להפעיל טיימר, הפצצונת פשוט נקורה חלקית, מחכה שמשהו יזיז אותה כדי לעשות את מה שתוכננה לעשות: להתפוצץ, לנטרל, להרוג.
בכל מקום בו הופעל חימוש מצרר צצים שדות מוקשים שכאלה, שדות שהם אסון עולמי; לפי נתוני ארגון Humanity & Inclusion, כ-98% מנפגעי המצרר שאיבדו גפיים הם אזרחים ושליש מהם - ילדים. לצערנו, הפצצונות נראות כמו כדורים קטנים, או כמו צילינדרים עם ספירים - דברים שמושכים עין של ילד. בקלות הם ישלחו יד, בלי לדעת שזו פצצה.
זה נפוץ מאוד בקוסובו ובעיראק, בסוריה ובלבנון. הכי מזעזע הוא המצב בוייטנאם ובלאוס: עד היום מתים שם כ-300 איש בשנה, מפצצות מצרר שארצות הברית הטילה שם בשנות השישים.
לא פלא שיש כזו התנגדות לשימוש במצררים: כמעט כל הנפגעים הם חקלאים עניים, שלא יוכלו לעבוד את שדותיהם אחרי הפציעה. פצצונת בודדת יכולה לגרום למשפחה שלמה לגווע ברעב, לשבש ייצור מזון באזור, ומדינה עניה ושבורה ממלחמות תישאר עניה וחלשה.
22 צפייה בגלריה
פצועי פצצות מצרר בדרום מזרח אסיה, עשורים שלמים לאחר שנגמרה המלחמה
(צילום: Toronto Star)
העולם יודע את זה, ולכן כוננה בתחילת שנות האלפיים אמנה שתיפטר מהזוועות שיוצר חימוש המצרר. היא נכנסה לתוקף רק ב-2010, וחתומות עליה 110 מדינות שגם אשררו את החתימה - קצת יותר מחצי מאומות העולם. מה מגבילה האמנה? שימוש בפצצות מצרר, פיתוח או העברה שלהן, ועידוד של מדינות אחרות לעשות זאת.
האם יש ביקורות במפעלים, במתקני פיתוח ובמחסני נשק? הגזמתם. מה עם סטטוס פומבי של פירוק נשק מצרר, אותו אגרו מדינות במשך שנים? מה, אתם לא סומכים עלינו? בקיצור, האכיפה אפסית. פוליטיקאים ומנהיגים אומרים בקולם שנשק מצרר הוא נורא וצריך להיפטר ממנו. אבל בשטח? מילים כמו חול.
זה מעניין, כי ישנם סוגי חימוש שהאנושות הצליחה להסכים שצריך למגר, והיא אפילו עושה דברים בנידון. למשל, הסכמנו שנשק גרעיני הוא זוועה שהורסת כל דבר בר-הריסה ומזהמת קרקע ומקורות מזון ברמה בה ישרדו רק ג'וקים וחטיפי טוויסט. לכן יש ביקורות, מחקרים, ועצם פיתוח של נשק גרעיני יכול להיחשב כצעד מלחמתי.
ובגלל שכולנו יודעים כמה כולנו מגיבים רע לכדור אש רדיואקטיבי, הצלחנו שלא לירות אותם אחד על השני מאז קיץ 1945. ומה עם מצרר? לא משפיע? למישהו פה יש פטור מחוקי הפיזיקה? איך משהו שמזיק לכל כך הרבה אנשים בצורה כה איומה כל כך הרבה שנים עדיין נמצא בשימוש כה נרחב?
התשובה המבאסת היא שהרבה פיצוצים קטנים פחות מפחידים מפיצוץ אחד גדול, ושנשק מצרר פשוט עובד: הוא באמת מחסל ביעילות את המטרות, מקצר מלחמות ומפשט אותן. אחת הסיבות לשיעורי התפוצה המדאיגים הם שהמפיצות המובילות - ארה"ב, סין ורוסיה - לא נלחמות בשטחן, ולא סובלות מנזקי המצרר.
ולפני שנסנן קללות ביחד, דעו שאנו גרים בבית מזכוכית: לפי מקורות זרים, גם ישראל היא מפתחת ומפיצה של נשק כזה, ואף הרבתה להשתמש בו בלבנון. קל להבין למה ארגוני זכויות אדם כל כך מודאגים מהעברת המצררים לאוקראינה.
אבל המקרה האוקראיני הוא שונה מאוד משל עיראק, קוסובו או דרום מזרח אסיה: מדובר בצבא שעומד להטיל נשק מצרר על עצמו, על השטח שלו, ובכך לסכן את האזרחים שנשלח לשחרר. יש פה אינטרס חסר תקדים לצמצום נזק לבלתי מעורבים.
וזה מה שאיפשר את העסקה הזאת; אוקראינה התחייבה בפני האמריקאים לשורה ארוכה של מגבלות ירי: לא תהיה אש מצרר לעבר שטחים בנויים, אפילו אם תוכל לחסוך לחימה מבית לבית ואבדות גדולות. יתבצע תיעוד מסודר של כל אזור אליו נורו פגזי מצרר, עד לרמת המטרה הבודדת. וכל הכפריים שנמצאים בסיכון יקבלו אזהרה.
ומתאר שימוש שכזה הוא משהו שעדיין לא ראינו: פצצות מצרר שאולי יזיקו רק למי שהן אמורות להזיק. ישנם פיתוחים טכניים שמנסים להשיג אפקט כזה, ע"י מערכות מתקדמות לשיפור אמינות הטיימרים ורכיבי ההשמדה העצמית, ובשוק יש כבר רקטות מצרר עם אחוז נפלים תיאורטי של פחות מאחוז אחד. עברנו דרך מאוד ארוכה מפצצות הפרפר של הנאצים ושורפות הערים של ארה"ב.
אבל כנראה שאין פיתרון טוב יותר מאנשים שבאמת מפחדים להוביל לפציעת בני עמם, אנשים שהניצרה שלהם היא מוסרית. אני מקווה שהמלחמה הזאת תיגמר לפני שיתבצע בה שימוש נרחב בפצצות מצרר - מסיבה נוספת: צבאות הם ארגונים לומדים, ואוקראינה היא כרגע בית הספר הכי גדול בעולם ללחימה מודרנית במאה ה-21; כל שיטה וטריק שם נלמדת ומשתכפלת בצבאות אחרים, ואם ישיגו האוקראינים תוצאות טובות במיוחד עם מצררים, צפוי זינוק בביקוש לנשק הכל כך בעייתי הזה.
בסופו של דבר, הצלחנו להבין שיש כלי נשק שיוצרים נזק לא מידתי לזמן ארוך ביותר, ושמאוד קשה להפעיל ואז להסתכל על עצמנו במראה. כמו פצצת האטום, גם פצצונת המצרר הקטנטנה יוצרת נזקים בלתי צפוים ובכיה לדורות - ואולי הגיע הזמן שנכיר בכך, ונבחר לוותר עליה. הרי אף אחד לא רוצה לשלוח את הבת שלו לשחק בגינה ולצעוק לה מהחלון "ותיזהרי מפצצות בשיחים". טיסה נעימה!
