שוברת קודיםהעתק התלונן: לצוקרברג יש אינטרס ברור להגביל את טיקטוק
שוברת קודים
העתק התלונן: לצוקרברג יש אינטרס ברור להגביל את טיקטוק
הממשל האמריקאי מגביל שימוש בטיקטוק מנימוקי ביטחון. אך בהיעדר חוקים המגנים על נתוני משתמשים, אלה מהלכי סרק שלא ישפיעו על החוסן הלאומי ורק ייטיבו עם מארק צוקרברג, שהעתיק את הפורמט וגם הסית נגדו
האינטרנט לעתים נראה כמו מעיין שופע נצחי. אחרת איך אפשר בכלל להסביר את הסטטיסטיקות המדהימות שמפרסמות הרשתות החברתיות. הנה למשל אם ניקח רק סגמנט אחד – טיקטוק והחוויות המקבילות לה שהעתיקו המתחרות כמו אינסטגרם רילס או יוטיוב שורטס – נקבל נתונים מפעימים: בכל יום משתמשים צופים ב־30 מיליארד סרטונים ביוטיוב שורטס; בטיקטוק צופים כמיליארד משתמשים בכל יום בממוצע 95 דקות; ובאינסטגרם רילס 2 מיליארד משתמשים רואים בכל יום בממוצע 30 דקות של סרטונים קצרים.
אפשר היה לחשוב שלכל אחת ואחת מהפלטפורמות הללו מעלים עוד ועוד סרטונים מקוריים וייחודיים על ידי מיליארדי משתמשים. האמת היא מורכבת מכך. למעשה יוצרים נוהגים להפיץ בשכפול מסחרר את התכנים שלהם לאורך כל הפלטפורמות המתחרות וללא שינויים מהותיים. זאת אומרת' הם מייצרים חשבונות זהים לחלוטין פעם אחת בטיקטוק, פעם שנייה באינסטגרם רילס ופעם שלישית ביוטיוב שורטס, נקרא לזה סוג של פיזור סיכונים או מאמץ להרוויח כמה פעמים מאותו הדבר ממגוון מקורות.
היוצרים הפוריים במיוחד פיתחו שיטה שלמה שנועדה לשכפל את התכנים באופן המניב ביותר, בין היתר לתזמן את העלאת ופרסום הסרטונים בכל יום ויום כדי לא לאבד חשיפה, להסיר סרטונים שכוללים פרסומות בתשלום או הצעות לרכישות בתוך האפליקציה, או לסנן סרטונים שכוללים תכנים שפלטפורמה אחת אולי לא אוהבת במיוחד. התופעה כה רחבה שזה שגרתי לחלוטין לגלול ברילס באינסטגרם ולראות סרטון שעליו לוגו של טיקטוק, מי בכלל חושב על זה.
תופעה זו, שנקראת "פרסום צולב", לעתים מייצרת חוסר קוהרנטיות מבחינת זמנים, שהרי לעתים העלאה מתרחשת בדיעבד ובהפרש ניכר מהפרסום המקורי. ככלל, היא חלק ממגמה גדולה יותר. לפי הערכה אחת על ידי גוגל, שדלפה בנובמבר, 60% מכל המידע על גבי האינטרנט הם מידע משוכפל. מדוע זה משנה? משום שהקמפיין שמתחולל בימים אלו סביב איסור פוטנציאלי של טיקטוק בארה"ב קשור לשכפול התוכן הזה ממש.
1. חוסר הבנה בסיסי
בשבוע שעבר התייצב מנכ"ל טיקטוק בוועדת האנרגיה והמסחר של בית הנבחרים האמריקאי. האירוע, ששודר לציבור הרחב, היה מעט מביך. כראוי למחוקקים לא מעודכנים, נזפו חלק מהנבחרים במנכ"ל החברה הסינית "מטילת האימה" רק כדי להצטייר כחסרי הבנה בסיסית איך הרשת החברתית עובדת, או מה זו בכלל טכנולוגיה. "האם טיקטוק מתחברת ל־Wi-Fi הביתי?", שאל בתקיפות פוליטיקאי אחד. "רק אם המשתמש מפעיל את ה־Wi-Fi", ענה המנכ"ל במבט מבולבל והוסיף: "אני מצטער, אולי אני לא מבין את השאלה".
הרקע לדיון הבהול הוא קמפיין נרחב נגד הרשת החברתית הפופולרית. בשבועות האחרונים החלו לקדם בארה"ב את הצעת החוק The Restrict Act - שמבקשת להעניק למשרד הסחר האמריקאי כוח לאיסור האפליקציה. החקיקה שזכתה לתמיכת ממשל ביידן, וצוברת קונצנזוס דו־מפלגתי בבתי הנבחרים, צפויה להעניק את הסמכות למשרד לבדוק, ובתנאים מסוימים לאסור, טכנולוגיות שמסומנות על ידי המודיעין האמריקאי כאיום אמין על הביטחון הלאומי של ארה"ב. ב"וול סטריט ג'ורנל" דיווחו כי הממשל דורש להעמיד אולטימטום ישן־חדש: או שהחברה־האם הסינית בייטדאנס (ByteDance) תעמיד את החברה למכירה, או שיופעל איסור מוחלט על האפליקציה במדינה.
קדמה להצעת החוק החריגה פעילות מלקחיים עולמית. מצד אחד, הודו ורוסיה הפעילו על האפליקציה איסור מוחלט, ומצד שני, מדינות מערביות הטילו איסור להוריד את האפליקציה לטלפונים בבעלות ממשלתית. הראשונה הייתה ממשלת ארה"ב, שאסרה בדצמבר על כל המחזיקים בטלפונים שהוקצו על ידי רשויות הפדרליות להוריד את האפליקציה למכשירים שלהם. איסור מסוג זה קיים למשרתים בזרועות הביטחון במדינה מאז 2019. אחרי ארה"ב הצטרפו לאיסור בחודש האחרון האיחוד האירופי, ניו זילנד, קנדה ובריטניה.
בטיקטוק ובבייטדאנס מתנגדים לאפיון של ממשלות ברחבי העולם, והחברות מנסות ללא הצלחה בשנים האחרונות להבטיח כי נתונים לא יכולים ולא עוברים לידיים זרות. "מאכזב לראות כי גופים ומוסדות ממשלתיים אוסרים את טיקטוק במכשירי עובדים ללא התלבטות או ראיות", מסרה החברה בתחילת החודש עם הידיעה על האיסור באיחוד האירופי.
2. הניסיון ההודי
איסורים אלו נובעים מנימוקים הנוגעים לחשש לאבטחת מידע, הגנה ואיסוף נתונים, אבל לא כחשש כללי שאמור להיות מושת על כל הרשתות החברתיות ושתכליתו להגן על משתמשים, אלא ספציפי וספקולטיבי לטיקטוק שהיא חברה סינית. שמא תידרש על ידי הממשל בבייג'ינג למסור נתוני משתמשים, ואז יחמש אותו למערכה תודעתית סינית נגד מדינות שונות ברחבי העולם. החשש כמובן נוגע ליריבות המתעצמת בין סין לארה"ב, אך הוא נשען על כתפי ענקים: קיים כבר תיעוד נרחב של שימוש בנתונים ברשתות חברתיות של ממשלות ושחקנים פוליטיים אחרים להפצת חדשות מזויפות, פחד או תיאוריות קונספירציה במטרה לערער יציבות חברתית או להטות תוצאות בחירות. ממשלות לפעמים עושות את כל אלו על האזרחים שלהן כדי לבסס נרטיבים מסוימים.
אבל, ובשונה מרוח הזמן, זו אינה בעיה של פלטפורמה אחת ספציפית, אלא נגע של כולן. למעשה הבעיה קיימת ותועדה הרבה לפני שטיקטוק בכלל נוסדה, כשהמקרה המפורסם ביותר, קיימברידג' אנליטיקה, היה ב־2016 וכלל שימוש בנתונים על ידי גופים פוליטיים אמריקאיים על משתמשי פייסבוק כדי להשפיע על בוחרים אמריקאים. הסיבה שהיה ניתן לבצע פעילות זו עם נתונים מפייסבוק, חברה אמריקאית לעילא, היא בין היתר משום שלארה"ב לא הייתה אז, ואין עדיין היום, שום חקיקה בנושא נתונים שמגנה על פרטיות נתוני המשתמשים - לא במסחר בהם ולא בשימוש בהם כאמצעי להפצת תיאוריות קונספירציה, מידע חדשותי מזויף או כלי לביצוע מניפולציות על בוחרים בידי גורמים זרים. המצב כה חמור בארה"ב שבמדינה פועלים היום כמעט ללא כל פיקוח דאטה ברוקרים שיכולים לקנות ולמכור בחופשיות נתונים מאפליקציות, אתרים וממשקים אחרים.
אם כך מה הטעם באיסור מוחלט על רשת חברתית לפני שאפילו ניסו לקיים משטר נתונים בסיסי בארה"ב? כיצד דווקא המדינה שמקדשת חופש בחירה קיצוני יחסי שוקלת צעד חריג יחסית זה? ובכן, המאמץ לחסום את טיקטוק התחיל דווקא מהמגזר העסקי, וחברה אחת במיוחד – שחקנית "קטנה" בשם פייסבוק והעומד בראשה מארק צוקרברג.
בשנים האחרונות פייסבוק הולכת ומזדקנת, נכשלת באופן שיטתי למשוך משתמשים צעירים חדשים שנוהרים באופן מובהק למתחרה טיקטוק. במסגרת מגמה זו התחיל צוקרברג להסביר לנבחרים האמריקאים כי המערכה החשובה ביותר היא החזית הטכנולוגית מול השוק הסיני. צוקרברג לא נוהג כך במקרה, איסור על טיקטוק לא בהכרח יחזק את החוסן הלאומי של ארה"ב, בטח יפגע במשתמשים ובמיוחד אלו שבנו לעצמם בסיס עוקבים משמעותי, ובוודאות יועיל לכמה: המתחרות האמריקאיות פייסבוק (ואינסטגרם) ויוטיוב. זו אינה הערכה. בהודו, שם נאסר על השימוש בטיקטוק עוד ב־2020, ניסו לקום רשתות דומות מקומיות כדי למלא את הריק הגדול שנוצר בן רגע, אך כולן נכשלו. לאן היגרו המשתמשים? נכון, לרילס ולשורטס.
