שוברת קודיםהתרסקות שוק ה-NFT: כך ההיסטריה הופכת להיסטוריה
שוברת קודים
התרסקות שוק ה-NFT: כך ההיסטריה הופכת להיסטוריה
הצניחה המהדהדת בענף, שהתיימר למנף את עולם האמנות בעידן הדיגיטלי, עשויה ללמד משהו על ניפוח ציפיות בתחום ה־AI. כדי למנוע דינמיקה דומה, יש להבין אם פתרון טכנולוגי באמת עונה על צורך אנושי
שוק ה־NFT ממשיך בצלילתו המתמשכת, ומזכיר לנו שאי אפשר לסמוך על טכנולוגיה שתציל אותנו מפני שוק העבודה הנצלני. לפי דו"ח של Alchemy, נפח המסחר ב־NFT ירד בחודש יולי ב־29%, בהשוואה ליוני, ל־632 מיליון דולר, ומכירות האסימונים ירדו ב־23% ל־3.7 מיליון דולר. בסך הכל שוק זה רשם נפילה תלולה של 95% בנפח המסחר מהשיא בינואר 2022, שעמד על 17 מיליארד דולר.
מאיפה ינגסו לעצמן בורסות המסחר השלמת הכנסה? מאלו שהטכנולוגיה הזו טוענת להציל – האמנים. לפי חברת המחקר ננסן, בורסות ה־NFT חתכו את שיעורי התמלוגים שמשלמים לאמנים בשינוי הבעלות על האסימון, בתקווה שהפחתת העלויות תזניק את רמות המסחר המדשדשות. מאז אותו שיא מסחר בינואר 2022 נחתכו שיעורי התמלוגים דרמטית ל־0.6% לעסקה היום לעומת 5% לפני שנה וחצי. למה זה משנה, ומה התהפוכות שעובר שוק ה־NFT יכולות ללמד אותנו על הקשר בין טכנולוגיה, עבודה וערך?
NFT הוא מכשיר שתכליתו לענות על השאלה איך נראית בעלות במרחבים דיגיטליים. טכנית, הוא תעודה של אותנטיות על גבי מערכת הבלוקצ'יין, שמאפשרת למי שמפיקים אותה לסמן נכס דיגיטלי מסוים כיחיד במינו. הסימון מגיע בצורת מטבע קריפטו, ובכל פעם שאותו מטבע נמכר היוצר שלו אמור לכאורה לקבל תמלוגים על המכירה. זאת להבדיל אם צייר, למשל, מוכר ציור שמן שצייר, אז יקבל את חלקו רק במכירה הראשונית. אם הציור ימשיך ויתגלגל בין קונים שונים, אותו צייר לא יקבל דבר.
בהייפ הגדול של הטכנולוגיה הזו היו שהבטיחו כי הוא ישנה כל מה שאנחנו יכולים לדמיין לעצמנו בנוגע לזכויות קניין וזכויות יוצרים, ויעצים את אותם אנשים שעד כה היו "קורבן" של המהפכה הדיגיטלית וראו איך היכולת שלהם לייצר רווח בעולם זה הולכת ונשחקת. אניל דאש, היוצר המקורי של הרעיון, הסביר כי המטרה היתה "להגן על אמנים" בעידן הדיגיטלי, להעניק להם אפשרות לסמן את בעלות על יצירה מקורית ומכך גם לבצע מונטיזציה לבעלות זו.
באותה תקופה של פריחה, הטכנולוגיה ועושי השוק מצאו תקשורת אוהדת. "NFT מנער את עולם האמנות", נכתב ב"טיים" וב"ניו יורק טיימס"; "NFT נותן לאמנים הזדמנות לשנות את תהליך ההכחדה שלהם", הסבירו ב"ביסניס אינסיידר"; "איך מוזיקאים יכולים לשלב NFT כדי להצמיח את המותגים שלהם", הציעו ב"רולינג סטונס"; ו"כך NFT יכול להגדיר מחדש את עולם המוזיקה", ציינו ב"פורבס".
מערכת היחסים בין שוק ה־NFT והמדיה היתה הדדית. הכסף הספקולטיבי הרב שזרם לתחום הניע עניין תקשורתי, והעניין התקשורתי תרם לזרימת הון נוסף לתחום. בתווך היו תמיד אמנים, מוזיקאים, מעצבים גרפיים, מאיירים, תסריטאים ואחרים שנאלצו להתאים את עצמם אל הבון טון: זה העתיד, הסבירו להם בשוק ה־NFT; אם לא יצטרפו, הסבירו בתקשורת, יוכחדו.
אם ניתן לבצע סיכום, לפחות סיכום ביניים, ניתן לפסוק, בלי לגרום לשערורייה גדולה, כי רק מעטי מעט מצאו לעצמם עושר בשוק ה־NFT. אלו הם לא אמנים משום סוג – אלא סוחרים, בורסות מסחר, חברות קריפטו ויזמים מזדמנים שהשיקו סדרות NFT רק בגלל העניין הציבורי והמחשבה לנגוס חתיכה מהעוגה. הסיבה שרווחים הגיעו בעיקר לסוחרים פשוטה – כשהתפתחו התעשייה והמוצרים המשלימים, מעולם לא שאלו את האמנים מה הצורך שלהם, מה הקשיים או כיצד היו מגדירים קווי יסוד שחשובים להם. אולי אם היו שואלים, היו מנסים לפתח טכנולוגיה פשוטה ונגישה יותר (שלא דורשת התעסקות בטכנולוגיית בלוקצ'יין) או לפתח כלים פחות מזהמים, שכוללים פחות מתווכים, שלא מחייבים פעילות בשוק לא מפוקח ותרמיתית, או שמקנה כוח לאמן לקבוע לעצמו את שיעור התמלוגים.
בימים אלו כיוון הקשר של פיתוח טכנולוגיה השתבש למדי. כשהומצא הביטקוין למשל, הוא ענה על דרישה ספציפית במיוחד של מפתחיו – נכס דיגיטלי, מבוזר ומוצפן, שיכול להתגבר על בעיית ההוצאה הכפולה (להבטיח שלא ישתמשו פעמיים באותו מטבע דיגיטלי). מהרגע שהומצא, מיד החלו מפתחים לשאול אילו שימושים עוד אפשריים לטכנולוגיה. שורה של מפתחים בתחום הבלוקצ'יין החלה לטעון לכך שלטכנולוגיה איכויות טרנספורמטיביות לכל תחומי החברה – חינוך, בריאות, נדל"ן ומשפט. מאז ועד היום התחום בעיקר נודע כזירה משגשגת של תרמיות בקנה מידה גדול. הפקרת נושאים בעלי חשיבות אזרחית לקריפטוגרפיה נראית פשוט לא מספיק טוב. למרבה הצער, אמונה מופרזת ביכולות של טכנולוגיה נוטה לחזור על עצמה.
בחודשים האחרונים נפרס סוג חדש של טכנולוגיית למידת מכונה – אלגוריתם שמוזן בכמויות עתק של נתונים, ויזואליים או טקסטואליים, שעל פיהם הוא לומד את ההסתברות לסדר הופעתם של מילים ופיקסלים באופן משכנע. מודלים של טכנולוגיה זו כמו ChatGTP ו־Dall-E-2 מצליחים בעבודת ניחוש לסנתז יצירה "חדשה". כעת אנו שבויים במעגל הייפ חדש שכולל שאלה אחת בסיסית: איך ניתן להשתמש במודלים אלו כדי להשפיע על שוק העבודה, בפיננסים, חינוך, רפואה, משפט ואף על עבודת הממשל. שאלות אלו הפכו לברירת המחדל כך שמיד עם השקת הכלים המדוברים החלו אנליסטים וחברות מחקר להציב מספרים גדולים וטקטוניים על שוק העבודה.
בפירמת הייעוץ מקינזי, למשל, קבעו בדו"ח שפורסם בשבוע שעבר כי 12 מיליון משרות יימחקו או ישתנו עד 2030 בשל כלים אלו, ובסך הכל 30% מכל שעות העבודה במשק האמריקאי יעברו אוטומציה. מחקר של Pew מיוני קבע כי אחת מכל חמש משרות נמצאת בסיכון בשל כלים אלו. בגולדמן זאקס קבעו במרץ כי הכלים יביאו להחלפתם של 300 מיליון משרות, ובחברת המחקר פורסטר הודיעו בחודש שעבר שהכלים ימחקו 32 אלף משרות בשוק הפרסום האמריקאי עד 2030, או 7.5% ממנו.
בלי להתייחס לתקיפות מספרים אלו, ובלי להזכיר שבכל עשור לערך נוהגים להפחיד כי כל מה שהכרנו ישתנה בעשור הקרוב בגלל טכנולוגיה, חשוב לזכור שבזמן שחברות המחקר עסוקות בלהסביר כיצד בינה מלאכותית תמחק עבודות, וחברות בינה מלאכותית שמתעדפות מקסום רווח עוסקות באיך להחליף עובדים, אנו לא שואלים מה היינו רוצים מהטכנולוגיה עצמה. כשכוחות שוק אגרסיביים חוזרים ואומרים לנו שטכנולוגיה חדשה תביא לשינוי, ומבקשים מאיתנו לדמיין ביחד כיצד היא תשנה, הם דוחקים את האדם הצדה ושמים את הטכנולוגיה במרכז כאירוע בלתי נמנע שאנו רק מגיבים אליו.
ציטוט אחד המיוחס לאמנית לורי אנדרסון בזמן שעבדה על פרויקט הקשור לבינה מלאכותית אומר: "אם אתה חושב שטכנולוגיה תפתור את הבעיות שלך, אתה לא מבין בטכנולוגיה - ואתה לא מבין את הבעיות שלך". זאת אומרת טכנולוגיה אינה מתקיימת בריק. במקרה זה הטכנולוגיה, בין שאלגוריתם ובין שקריפטוגרפיה, היא רק מתמטיקה. מתמטיקה אולי יכולה להיות מושלמת, אבל המציאות לא. בינה מלאכותית יכולה להיות "הגיונית" או רציונלית, אבל בני האדם רק לעתים כאלו. במערכות חברתיות מודרניות יש חלקים רבים מדי מכדי לפשט אותם למשוואה או לצמצמם לשלטון של אלגוריתם.
