אתגר הטיקטוקרוקדים כל הדרך אל המלחמה הקרה
אתגר הטיקטוק
רוקדים כל הדרך אל המלחמה הקרה
הצלחת טיקטוק הפכה מוקד לפרנויה אמריקאית מהמלחמה הקרה – כלי שדרכו המשטר הקומוניסטי מתנחל במוחם של האמריקאים ועוקב אחריהם. פוליטיקאים טוענים שיש לאסור את פעילותה, אך מתעלמים מכך שאין בארה"ב חקיקה להגנה על פרטיות המשתמשים
טיקטוק אינה ככל הרשתות החברתיות. היא, בשונה מכל היתר שמקיפות את חיינו, נמצאת בבעלות סינית. לכן היא הופכת בו במקום לחלק בלתי נפרד מהעימות הגיאופוליטי בין ארה"ב וסין ומאבקן על דומיננטיות טכנולוגית וכלכלית. מציאות פוליטית ייחודית זו כולאת את כל משתמשי הפלטפורמה בלב העימות, והשימוש שבו עושים בנו ובמידע שלנו הופך לכאורה לא רק לזה מהסוג המסחרי אלא שימוש אידיאולוגי ולאומני.
כתבות נוספות בפרויקט:
במובנים מסוימים אין דבר יותר אמריקאי מטיקטוק. רשת חברתית פתוחה ונגישה לכל אחד ואחת, לא דורשת כל מאמץ ושטיפשותה היא הצלחתה. אבל האפליקציה על כל סרטוני הריקוד הוויראליים שבה הפכה בשנים האחרונות עדות למעמד הטכנולוגי והתרבותי המאתגר של סין על מה שפעם היה עליונות אמריקאית מובהקת. האפליקציה הראשונה שפרצה לתודעה האמריקאית, הראשונה להשיג מעל מיליארד משתמשים ברחבי העולם, שיותר פופולרית בקרב צעירים אמריקאים מאשר כל רשת חברתית אחרת ושבאבחה היתה מוקד לפרנויה אמריקאית מעידן המלחמה הקרה – כלי אחד שדרכו המשטר הקומוניסטי מתנחל במוחם של בני הנוער האמריקאים קלי ההשפעה, חודר, עוקב ומנטר אחר החברה האמריקאית.
הדרמה בין הצדדים התחילה בינואר 2019, אז שורת פוליטיקאים – דמוקרטים ורפובליקנים – דחקה לבחון אם פעילות טיקטוק בארה"ב פוגעת בביטחון הלאומי. באותה העת היו לאפליקציה כ־700 מיליון משתמשים ברחבי העולם, 100 מיליון מתוכם בארה"ב. החשש היה שאיסוף הנתונים המסיבי, כראוי לרשת חברתית, עשוי להיות ממונף על ידי ממשל בייג'ינג להשיג יתרון ביריבות בין המדינות. הכל דומיין והיה על השולחן – הפצת חדשות מזויפות, מאמץ להשפיע על הפוליטיקה המקומית, ריגול אחרי התנהגות ותנועת אזרחים ובעלי תפקידים, השתלת רוגלות באמצעות האפליקציה וסחיטת מטרות ספציפיות. ב־ByteDance, החברה־האם, ובטיקטוק הכחישו נמרצות כי הם אי פעם שימשו או ישמשו זרוע ארוכה של המדינה. הבטחות שלא עזרו, במיוחד כשלכל היה ידוע כי חקיקה סינית מ־2017 סללה לממשל דרך פעולה לאלץ חברות למסור נתונים.
שיא של פעילות זו הגיע בשלהי 2019 ותחילת 2020 אז נאסר השימוש באפליקציה בכל מכשיר טלפון ממשלתי או צבאי אמריקאי. בתחילת יולי 2020 הציע מזכיר המדינה דאז מייק פומפאו לאסור את האפליקציה לחלוטין בטענה שהיא מעבירה את "המידע הפרטי שלך לידי המפלגה הקומוניסטית הסינית". ב־31 ביולי חתם הנשיא דונלד טראמפ על צו נשיאותי שמורה ל־ByteDance למכור את טיקטוק לעסק אמריקאי בתוך 45 יום, אחרת היא תוסר מחנויות האפליקציות ותיחסם לשימוש בארה"ב. המועד הוארך כמה פעמים. בהודו, בעבר השוק הגדול ביותר של טיקטוק, שאבו השראה ואסרו את השימוש באפליקציה לחלוטין. באוסטרליה התלבטו גם כן.
בתקופה קצרה של חודשיים כל לחץ וטקטיקה בספר הופעלו על טיקטוק. טראמפ הורה למכור ואז הורה לאסור שימוש, סין הורתה לאסור מכירת אלגוריתם ואז תיקנה את החקיקה המיושנת שלה בתחומי היצוא כדי שתיאסר מכירת הפעילות. בינתיים טיקטוק הגישה שורת תביעות נגד האיסור והניסיון לאלצה למכור בלחץ את עסקיה, תוך שהיא מנהלת במקביל מו"מ על מכירתה מול מיקרוסופט ואורקל, ובוחנת אפשרות להקים חברה־בת ייעודית נוספת שתחזיק בנתוני החברה והאלגוריתם כדי לרצות את כל הצדדים. ב־23 בספטמבר העניק שופט מחוזי צו מניעה לאיסור שימוש, ובנובמבר הפסיד טראמפ בבחירות וכל העניין שלו בנושא התאייד. כשנכנס מחליפו ג'ו ביידן לתפקיד בינואר, הוא מיד ביטל את האיסור.
ביטול האיסור אולי הביא לכך שטיקטוק תמשיך לפעול כהרגלה באותם שווקים ושלכאורה הכל נשאר אותו הדבר, אך למעשה הכל כבר השתנה. מצד אחד, סין הציגה כללי אבטחת סייבר וניהול נתונים הדוקים יותר כדי להבטיח שחברות אמריקאיות לא יוכלו לשים את הידיים שלהן על הנתונים שנאספים על ידי חברות כמו טיקטוק. מצד שני, בארה"ב טיקטוק עצמה התבססה היטב ככלי העזר המוצלח ביותר בידי פוליטיקאים וחברות טכנולוגיה אמריקאיות להדגיש נקודה: האיום הסיני גדול והתחרות בין המעצמות היא ממשית.
כיום יש לטיקטוק מעל למיליארד משתמשים, 135 מיליון מתוכם בארה"ב, והיא הרשת החברתית שצומחת הכי מהר אי פעם. ואף על פי שביידן ביטל את חובת המכירה, החששות מפני האפליקציה לא התמתנו. ביוני האחרון תחקיר של באזזפיד מצא שעובדי ByteDance יכולים לקבל גישה לנתונים של משתמשי טיקטוק בארה"ב במצבים מסוימים. בעקבותיו המליץ קצין המינהלה הראשי בבית הנבחרים למחוקקים שלא להשתמש באפליקציה. במקביל, קבוצת סנאטורים רפובליקנים פנתה לשרת האוצר ג'נט ילן לברר האם תגיע תגובה מהממשל ל"סיכוני הביטחון והפרטיות" שנשקפים מהאפליקציה. מכתב נוסף שוגר למנכ"ל טיקטוק לברר על נוהלי ניהול הנתונים של החברה, ואחר כך מחוקקים דמוקרטים ורפובליקנים מהוועדה למודיעין של הסנאט פנו לוועדת הסחר הפדרלית וקראו לחקור את טיקטוק.
בתגובה לשרשרת האירועים המתוקשרת הבטיחה טיקטוק, בשנית, כי היא אינה משתפת ולא תשתף נתונים של משתמשים אמריקאים וכי החברה היא ישות נפרדת מהחברה־האם וכפופה לחוקי ארה"ב. אבל ההבטחה הגיעה עם כוכבית. "עובדים מחוץ לארה"ב, כולל עובדים בסין, יכולים לקבל גישה לנתוני המשתמשים בארה"ב של טיקטוק, בכפוף לסדרה של בקרות אבטחת סייבר חזקות ופרוטוקולי אישורם שמפוקחים על ידינו וצוות אבטחה בארה"ב", הסביר מנכ"ל טיקטוק Shou Zi Chew, והוסיף שבחברה פועלים שכל תעבורת המשתמשים האמריקאים תנותב בארה"ב דרך הענן של אורקל. טיקטוק מעולם לא פעלה בסין ושרתי החברה ממוקמים בארה"ב ובסינגפור.
זה לא משנה, טיקטוק עד היום לא שיקמה את אמון המחוקקים האמריקאים בה. אך האם החברה באמת מהווה איום על הביטחון הלאומי או רק כלי שבו מחוקקים משתמשים בעימות מול סין? קשה להתעלם מהציניות בבהלת המחוקקים שכן היום מדיניות איסוף הנתונים בארה"ב מתירנית לחלוטין. אין כמעט חקיקה שמגנה על פרטיות המשתמשים או מקנה לאלו כל שליטה על הנתונים שנאספים עליהם. מאגרים שהשימוש לרעה בהם מתועד היטב ונעשה על ידי שורה של גורמים פרטיים, מסחריים ומדינתיים. פייסבוק, למשל, התנסתה בסתר בניהול מצבי הרוח של המשתמשים. גוגל וגם פייסבוק משתפות פעולה ונתונים באופן אגרסיבי כל כך עם הרשויות הממשלתיות האמריקאיות עד שזכו לכינוי "מתווכות מעקב", בו בזמן שהן ואחרות התחילו לצנזר באופן סובייקטיבי תכנים על הפלטפורמות שלהן. והממשל האמריקאי ידוע לשמצה בניטור אגרסיבי ולא מבחין אחרי אזרחי המדינה באמצעות הפלטפורמות החברתיות.
חשש אזרחי בנוגע לאופן שבו ממשלות ותאגידים עלולים לעשות שימוש לרעה בנתונים נוכח כבר מזמן. ההיסטוריה הענפה הזו, כמו גם סכומי הכסף האדירים שמושקעים על ידי חברות הטכנולוגיה כדי שתינתן להן האפשרות להמשיך לעשות את מה שהן עושות ללא כל דין וחשבון, מעלה שיש לדאוג בנוגע לכל איסוף הנתונים, לא רק זה הפוטנציאלי מהחברה עם הקשרים לסין.
לא סתם רבים הקולות מתוך ארה"ב שטוענים כי איסור על טיקטוק בזמן שבין כה וכה יש שימוש לרעה ממוסד ואין כל עדות לכך שהממשל הסיני אי פעם השיג גישה לנתונים של טיקטוק, הוא פתרון דרסטי ולא מאוזן, שבו נוהגות מדינות דוגמת סין שמרשות לעצמן חופש פעולה רחב להחליט מה אפשר או אי אפשר לעשות באינטרנט.
