הקברניטקומאק C919: סין, סייבר והמטוס שיכבוש את העולם
הקברניט
קומאק C919: סין, סייבר והמטוס שיכבוש את העולם
לבואינג ואיירבוס יש סיבה לדאגה: אחרי עשורים שלמים של שליטה בשוק, נכנסת לזירה חברת קומאק הסינית, עם הבטחה לצמיחה במהירות מסחררת בזכות ה-C919 - מטוס מתקדם ומשתלם שהוא שיאומי בעולם של אייפונים. איך ישפיע השינוי על הנוסעים?
הקברניט קומאק סין מטוס נוסעים בואינג איירבוס
(ניצן סדן)
שלום, כאן הקברניט; מי שלא תהיו והיכן שלא תהיו כשאתם קוראים שורות אלה - יש עליכם משהו מתוצרת סין. ולא בכדי: המעצמה הקומוניסטית היא רצפת הייצור של האנושות. ולא סתם מעצמה: העולם עוד לא ראה כוח כזה אדיר שצומח כל כך מהר, ופורץ לשחקים. עד כדי כך, שייתכן ובקרוב תכבוש את שמי העולם גם ברמות שאינן מטאפוריות.
על מה אני מדבר? ובכן, איכות החיים של המעמד הבינוני בסין מטפסת פלאים, בין השאר בשל מבול של הון זר, שמגיע בזכות נטיית העולם המערבי לקנות אייפון חדש בכל פעם שהישן התלכלך. אז סין צומחת, ערים גדלות ומתפתחות, וזה עומד לקבל ביטוי חסר תקדים בתחום התחבורה: ממשלת סין תקים כ-150 נמלי תעופה חדשים עד 2040, כדי לספק את צורכי הציבור.
ולא רק: המדינה צריכה מטוסי נוסעים ותשתיות עבורם. כמה? המון; מתי? מהר. או במספרים, סביב 8,000 מטוסים, עם חלפים וציוד קרקע, מערך בדיקות והכשרות. לפי הערכות, זה יהיה שוק של כשלושה טריליון דולר - מספיק כדי לקנות את אפל, אמזון, ואת נורווגיה.
שנים רבות נשענו הסינים על יצרניות זרות כדי להשיג מטוסים, אבל החגיגה נגמרה; את הטריליונים האלה רוצה סין להשקיע בחברות מקומיות. כך נולדה יצרנית המטוסים האזרחיים הלאומית קומאק (Comac), והחלה בדרכה להפוך למעצמת תעופה ראויה למדינת האם שלה. מיהי, מה היא יודעת לעשות, והאם תוכל לשנות את חוקי המשחק בשוק מטוסי הנוסעים - שוק בו שולטות ביד רמה בואינג האמריקאית ואיירבוס האירופית?
לפי הערכות, שתי הענקיות רועדות מפחד: עד שסיימו לחלק את העוגה העולמית ביניהן, והנה בא שחקן שלישי עם שאיפות גדולות, תזרים הון פראי ותיאבון בריא לקינוחים.
החברה קמה באביב 2008, עם הון ראשוני של שני מיליארד דולר. בניגוד למתחרות, היא קמה עם גישה ישירה לחומרי גלם דרך ספקיות ממשלתיות, ביניהן חברות לעיבוד אלומיניום, חקר מתכות, דלקים וכימיקלים ועוד. די בחיבור הזה כדי להוזיל פיתוחי מטוסים, ולאפשר לה למכור אותם במחיר נגיש משל כל מתחרה.
המטוס הראשון של החברה נקרא ARJ21 ומכונה בסין "הפניקס הנוסק". קודם כל, שם רע למטוס; הפניקס הוא עוף אגדי שצריך להישרף כדי להיוולד מחדש, לא משהו שהייתם רוצים לקשור למטוס נוסעים.
למרות שעיצובו נראה מיושן, המטוס מצויד בקוקפיט דיגיטלי מודרני, ונבנה מחומרים קלים ומתקדמים. יש לו שתי גרסאות, של 90 ושל 105 נוסעים, שהיא ארוכה יותר.
ה-ARJ המריא לראשונה ב-2008, אך עבר המוני שינויים ושיפורים נדרשים ולשירות חברת תעופה נכנס רק ב-2015. הוא מגיע לטווח של רק 2,000 ק"מ, מה שתוחם היטב את קהל היעד שלו לחברות של טיסות פנים בלבד. אנליסטים שהציצו בו זיהו מיד את שורשיו: באמצע שנות השמונים החלה חברת SAIC בשנגחאי להרכיב בעצמה מטוסי נוסעים אמריקאים מדגם MD82. חברת מקדונל-דאגלס שלחה לסינים את המטוסים בערכות, ואפילו היתה תוכנית לפיתוח מקומי של גרסת מטען. ואכן, הפניקס נראה כמו MD82 משופר.
אז יופי, הסינים יודעים להעתיק ולשכפל; ראינו אותם עושים זאת גם למטוסי קרב מתוצרת רוסיה. אם בואינג ואיירבוס שומרות על יתרון איכותי, ומטוסים גדולים לטווחים ארוכים יותר, לא יאבדו את השמיים, לא?
ובכן, לא; לצד הפניקס, מפתחת קומאק את משפחת C בה שלושה בנים - C919 הקטן, C929 הבינוני ו-C939 הענק. גם כאן לשם יש שטיק: סי כי קומאק, תשע כי המספר בסינית דומה לסמל המקומי לנצחיות והמשכיות, ו-19 למשל, כדי להצביע על מספר האנשים במטוס (190).
וה-C919 מאוד מפחיד את בואינג ואיירבוס, משום שזה מטוס שמקביל ל-737 ול-A320 שלהן - המטוסים הכי פופולריים בקטלוג - ובניגוד אליהם, הוא מטוס חדש לחלוטין ולא שדרוג של פלטפורמה ותיקה. למשל, הוא קל יותר מהבואינג 737 מקס, משתמש באותם מנועים כמו מתחריו, ומציג ביצועים דומים ברוב התחומים.
סין מעודה לא בנתה מטוס נוסעים שכזה; איך הצליחה לפתח אחד שקול למתחרים המערביים למרות פערים טכנולוגיים משמעותיים? לחברת הסייבר קראודסטרייק יש הסבר: סייבר!
דו"ח שפרסמה באוקטובר 2019 חשף פעילות של חוליית האקרים סינית ממשלתית, שקיבלה את השם הקליט "טורביין פנדה" וניסתה לגנוב מידע מיצרניות מנועים מערביות. אנחנו מדברים פה על סופר-האקרים, לא על החובבנים שמנסים להפיל אתרים של ישראלים כל שנה בתחילת אפריל: מומחים סינים שלקחו חלק בפיצוח שרתי ממשלת ארה"ב ב-2015 וגנבו ארבע מיליארד רשומות, ביניהן פרטים אישיים של רוב עובדי המדינה האמריקאים. חבר'ה שגנבו את תוכניות ה-F35 ב-2011; אם יש בעולם האקרים חריפים יותר, כנראה שהם עובדים פה בארץ.
לא ברור מה בדיוק לקחו אנשי טורביין פנדה, ועד כמה סייע המידע בפיתוח ה-C919 עצמו. לפי קראודסטרייק, מבצע הפריצה החל ב-2010, כשהמטוס היה כבר שנתיים בעבודה, ויתכן שסייע לסינים לבחור מנוע ורכיבים אחרים.
אין מידע על פריצה לבואינג או איירבוס, אך גם לספקיות משנה שלהן יש מידע הנדסי ערכי - ולא מן הנמנע שכל העסק עזר לסין להביא לשוק מטוס שבאמת עומד בקו אחד עם הטובים ביותר.
כלומר, כמעט בקו אחד: על הנייר, יש לו מגבלה בולטת מאוד: הטווח שלו עומד על סביב 4,000 ק"מ, בעוד ששלהם - כ-6,500 ק"מ.
אבל בפועל זה לא קריטי; רוב הנתיבים אליהם מייעדים מטוסים כאלה הם קצרים בהרבה. למעשה, עשרת הנתיבים הבינלאומיים הכי פופולריים עומדים על פחות מ-3,000 ק"מ.
יש משמעויות תפעוליות למגבלת טווח, משמעויות של בטיחות הטיסה ושל מגבלת טיסה בנתיבים נמוכים בהם התנגדות האוויר גדולה יותר. אך עבור לקוחות פוטנציאליים רבים זה לא דיל-ברייקר, בטח כשלצד היתרון המובהק של פלטפורמה חדשה, יש ל-C919 עוד אלמנט שרודף את שנתם של בכירים ביצרניות אחרות: המטוס עולה סביב 50 מיליון דולר ליחידה - בערך חצי ממחיר האיירבוס A320 ניאו, ו-60% זול יותר מה-737 מקס 8.
מחיר כה נמוך צפוי לקסום לחברות תעופה אזורית שמפעילות בד"כ מטוסים קטנים יותר; עם ה-C919 יוכלו להגדיל בכ-50% את מספר המושבים מבלי לייקר בצורה קיצונית עלויות אחזקה, ואף להתחיל להתחרות בחברות שטסות למרחקים בינלאומיים.
לבואינג ואיירבוס יהיה קשה מאוד להתחרות בדבר כזה; עד כה, הוזמנו כבר 200 מטוסי C919, כולם בידי חברות סיניות - וזה רק עניין של זמן עד שגם מחוץ למדינה יתחילו לעוף הזמנות.
המטוס השני במשפחת סי הוא מתחרה מסוג אחר: ה-C929 (שנקרא גם CR929) מפותח ביחד עם UAC, התאחדות יצרניות המטוסים של רוסיה - במסגרת קונצרן שנקרא CRAIC. זה נותן לקומאק גישה לידע עצום בתחום המטוסים הגדולים, אך בינתיים הפיתוח מתקדם לאט וטיסת הבכורה צפויה ב-2025. יתכן אף שרוסיה תהיה קצת פחות מחויבת למיזם הזה, כשיגיע החשבון של מלחמתה היקרה המיותרת באוקראינה.
ה-C929 אמור להתחרות במטוסים רחבי גוף כ-A330 של איירבוס והבואינג 787 דרימליינר וגם הפעם, החיסרון הוא טווח והיתרון - מחיר. כנראה שפה יהיה פער מחירים קטן יותר מאשר אצל ה-C919 ומתחריו, פשוט בגלל שפרויקט ה-C929 מסובך ויקר יותר מראשיתו. ואולם, נראה שבמקרה הזה, מכוונים הסינים נמוך: קונצרן קראיק הודיע בפברואר 2020 שבכוונתו לשים ביס של לא יותר מ-10% בקטגוריית רחבי הגוף. זה לא מפתיע; המטרה של קומאק היא קודם כל לספק מענה לצורכי השוק הסיני עצמו, בו פחות נדרש כלי שכזה.
ומה עם האח הגדול, ה-C939? הוא נמצא כרגע על שולחן השרטוט, ומיועד להתחרות בגרסאות הכי גדולות של הבואינג 777 והאיירבוס A350 גם ביכולת הנשיאה וגם בטווח הגלובלי. אין עדיין לוח זמנים להשקה, ויכול להיות שקומאק מחכה לראות איך יתקבלו מוצריה האחרים לפני שתתווה את המשך דרכו של המטוס.
עתה כשהכרנו את משפחת קומאק, נעבור לחדשות הרעות בסיפור - רעות לסינים, ורעות גם עבורכם: בפני החברה עומדים אתגרים עצומים. בראש ובראשונה, העובדה שעוד אין לה תשתית הפצת חלפים עולמית.
מדובר במאמץ לוגיסטי טיטאני, שמצריך סוכנויות וזכיינים ברחבי העולם, שיוכלו להבטיח שכל חברה שמפעילה C919 תוכל לקבל כל בורג שלו בעת הצורך, ובמהירות שלא תגרור ביטולי טיסות. נכון להיום, רק מי שיש לו גבול יבשתי עם סין יוכל ליהנות משירות כזה, ובלעדיו פשוט אין היגיון בלקנות מקומאק אווירונים.
אתגר אחר, מורכב לא פחות, הוא התלות הסינית ביצרני מנועים מחו"ל. התלות הזו אומרת שרולס רויס הבריטית, GE האמריקאית והאחרות יוכלו לבחור איזה תיעדוף לתת להזמנות הסיניות, והוא לאו דווקא ישב בול על הרצונות של קומאק.
בסין מפותח בימים אלה מנוע מקומי בשם CJ1000A אך לא ברור מתי יושלם ומה ידע לספק; בניית מנוע חדש היא תהליך רגיש מאוד.
וזה לא רק המנוע: מכ"מ העננים של ה-C919 וכל מערכות החשמל בו נבנו בידי רוקוול קולינס, הקופסה השחורה היא מתוצרת ג'נרל אלקטריק, בקרת הטיסה היא של פרקר אירוספייס, מכלול כני הגלגלים מתוצרת האניוול וכולן אמריקאיות כמו בייסבול ועוגת תפוחים.
ישנם גם רכיבים מצרפת, בריטניה וגרמניה, ולכל היצרניות לקוחות אחרים שאולי יקסמו לה יותר מאשר המתחרה הצעירה מסין.
אך החדשות הכי רעות הן שבגלל שמדובר בסין, אלו לא רק בעיות מסחריות אלא חתיכת סלט פוליטי: מזה עשור לפחות שהדבר היחיד עליו מסכימים הדמוקרטים והרפובליקנים בארצות הברית הוא שסין מרושעת וחייבים לעצור אותה.
בימי אובמה זה נעשה בצורה די שלומיאלית, עם חקירות ספורדיות נגד חברות סיניות שנחשדו בריגול - ונועדו לפגום בהכנסותיהן מהשוק האמריקאי. סין, בינתיים, המשיכה להתעצם; לא חסרו לה לקוחות ושותפים מחוץ לצפון אמריקה.
המצב הוחרף לאין שיעור תחת שלטון טראמפ: על אף הפצרות המומחים והעסקים האמריקאיים, הכריז הנשיא מלחמת סחר על סין והחרים לחלוטין חברות תקשורת סיניות - מה שפגע בעיקר בלקוחות אמריקאיים.
כמו כן, פיזרה וושינגטון האשמות של ריגול ממשלתי קבוע ונרחב שבוצע ישירות דרך מוצרים סיניים, דבר שלא הוכח מעולם (למי ששכח, אזכיר שהמעצמה היחידה שנתפסה כשהיא מחדירה פרצות אבטחה לציוד תקשורת מסחרי של יצרן מקומי היתה ארה"ב). סין שמרה על קור רוח והמשיכה לצמוח, למרות מאמצים גדולים של ארה"ב לשכנע מדינות אחרות להצטרף לחרמות ולאיסורים.
מה יקרה בימי ביידן הפרגמטי? לא ידוע, אך לא מן הנמנע שישלוף גם הוא את הקלף הסיני כדי לגייס תמיכה ולהיראות חזק יותר, או כדי לעזור לבואינג להתחרות. בכל זאת, היצרנית הוותיקה מספקת עבודה ליותר מ-140 אלף אמריקאים, ומהווה גם סמל לאומי מכובד. אם ירצה, יוכל השלטון לאסור על מכירת מנועים לסינים, מה שיאט את קצב מכירות הקומאקים למיניהם.
עכשיו, למה אלו חדשות רעות? כי דואופול אינו מצב בריא לאף שוק באף תחום; תחרות גורמת לארגונים להוציא מעצמם יותר, להתאמץ, להפוך מוצרים טובים למעולים, להוריד מחירים ולתת לפרויקטים עתידניים של "יום אחד" דדליין אמיתי. אם בואינג ואיירבוס יישארו בודדות בפסגה, תיתקע עמן גם החדשנות.
אבל חכו, יש גם חדשות טובות: כל האתגרים של קומאק יכולים להיפתר על ידי כסף, ולממשלת סין יש כיסים מאוד עמוקים. ביכולתה לגייס לה שותפים אסטרטגיים במדינות רבות, ולמשל, לכרוך עסקאות בתחום הלוגיסטיקה והחלפים בגישה לתשתיות 5G - תחום בו הסינים מובילים בפער גדול.
ולקינוח: מה ההבדל בין טיסה בבואינג, באיירבוס ובקומאק? ובכן, ה-C919, הבואינג 737 מקס והאירבוס A320 ניאו בעלי מידות כמעט זהות, עשויים מאותם חומרים ונועדו לאותה המטרה, אבל המתחרה הסיני נבנה עם קבינה יותר מודולרית. זה אומר שחברות תעופה יוכלו לתת לו בקלות תאי אחסון עליונים יותר גדולים או כסאות יותר צפופים - אם יחפצו בכך.
אז בעצם, גם כאן אין ליצרניות הוותיקות יתרון. ומה מקדימה, בקוקפיט? בערך אותו הדבר; בבואינג התא קצת פחות מרווח, כי תוכנן במקור עוד בסיקסטיז, כשלצד הטייסים ישב גם מהנדס טיסה. אבל אצל כולם יש כיום מסכים גדולים ומכשור מתקדם. אז אין סיבה לפסול את המטוס הסיני ולמעשה - אם יגיע לתפוצה רחבה, כנראה שתשתפר תעשיית התעופה כולה. טיסה נעימה!
