הרקטות של חזבאללה פירקו את חזון הפודטק בגליל
הרקטות של חזבאללה פירקו את חזון הפודטק בגליל
עשרות סטארט־אפים מתחומי המזון והחקלאות שפעלו בקריית שמונה וסביבתה נדדו דרומה עם התחלת הקרבות • היזמים לא מאבדים תקווה וממשיכים לקדם את הפעילות, חרף זינוק בעלויות ותמיכה ממשלתית חלקית בלבד • ללא שינוי מדיניות, קשה לראות כיצד חזון הפרחת הצפון דרך ההייטק יתממש גם אחרי שיחזור השקט
"בחרנו להישאר בצפון כדי לשמור על התשתית והידע שלנו בחברה. המחיר של זה הוא שחלק מהעובדים שלי נוסעים לעבודה כל יום תחת מטחי טילים", אומר לכלכליסט מיכאל גורדון, יזם חברת בלו טרי שהחלה את דרכה בקריית שמונה וכיום פועלת בקצרין.
בלו טרי היא אחת היחידות מבין החברות בחממת פרש סטארט אשר בחרו להישאר בצפון למרות הסכנה המוחשית של הטילים והרקטות מלבנון. החממה מופעלת על ידי קונסורציום שבו ארבעה שותפים מובילים: תנובה, טמפו, פלטפורמת ההשקעות OurCrowd וקרן ההשקעות Finistere Ventures.
מדינת ישראל חלמה לפני מספר שנים לקדם מרכזי התמחות אזוריים ברחבי הארץ, כך שבאר שבע תהיה מרכז סייבר, והגליל עם דגש על קריית שמונה יהיו מרכז פודטק ואגריטק, כלומר טכנולוגיית מזון וחקלאות. החלטת ממשלה מ־2018 קבעה כי יושקעו באזור 100 מיליון שקל לקידום החזון. עד 7 באוקטובר פעלו בצפון הארץ עשרות חברות. כיום בקריית שמונה אין אף חברת פודטק, וכל הגופים התומכים - החממות וגופי הסיוע — עזבו גם הם את האזור והתפזרו בכל רחבי הארץ.
מרבית החברות הפעילות בגליל החלו את דרכן בקריית שמונה או ביישובים הסמוכים עם תמיכה של רשות החדשנות. על פי נתוני הרשות, בשנת 2023 מתוך 1.5 מיליארד שקל של תקציב הרשות, 21.3 מיליון שקל הושקעו בחברות שנמצאות במרחק של עד 10 ק"מ מגבול הצפון. בחברות של החממה הטכנולוגית פרש סטארט ניתנו מענקים בסדר גודל של 6 מיליון שקל ב־2023.
6 צפייה בגלריה
קריית שמונה תחת מתקפות. היזמים והמשקיעים חוששים לעתיד תעשיית ההייטק באזור
(צילום: דוברות כבאות והצלה)
ערב המלחמה פעלו באזור קריית שמונה כ־90 חברות סטארט־אפ והעסיקו 500 עובדים במגוון תפקידים. מאז המלחמה נשארו בפעילות באזור, לרוב פעילות חלקית, רק 32 חברות, כאשר 60% העתיקו את הפעילות לאתרים דרומיים רחוקים משמעותית מהצפון.
"הפיצוי של המדינה כיסה 10% מהעלות"
חממת פרש סטארט היא הגוף שדרכו קמו חלק מהחברות המשמעותיות בקריית שמונה בתחום הפודטק. נגה סלע־שלו, מנהלת החממה, אומרת לכלכליסט כי "החל מ־7 באוקטובר הבנו שיש פינוי מקריית שמונה. זה תפס את החברות שלנו בצורה מאוד בעייתית. כל העובדים והאנשים התפזרו בכל הארץ וכל החברות איבדו את התשתיות שהיו להן כאן. הדבר המיידי היה לחפש את הדרכים כדי ליצור המשכיות עסקית, וגם להבין היכן העובדים שלהם ממוקמים אחרי הפינוי, ולחפש מרכז כובד לפעילות מעבדה חדשה ותשתיות מתאימות. היתה היענות יפה באקוסיסטם בפתיחת דלתות. בתוך שלושה חודשים כולם מצאו מקום ומעבדות חדשות והרבה מהפעילות התמקדה במעבר הזה. היתה עבודה מאומצת מול רשות המסים לקבל פיצויים ומענקים ועבודה מול רשות החדשנות ושימוש בקרן הצמיחה וקיבלנו מענק חירום עקב העלויות החדשות".
שני יזמים ציינו בפני כלכליסט שהכספים שהגיעו מרשות המסים היו לעג לרש. רותם כהנוביץ' ממייסדי חברת מייד רייט מסביר כי "הקמנו את החברה בקריית שמונה ב־2022. אנחנו היזמים העתקנו את מרכז החיים לצפון, גדלנו להיות של חברה של 7 אנשים. אנחנו בונים חומרים בני קיימא מפטריות. אנחנו מגדלים פטריות על פסולת אורגנית תעשייתית ועל בסיס זה נוצרת ביו מסה שמייצרת חומרים שלא הורגים את כדור הארץ. עשינו אריזות פלסטיק מפטריות פלסטיק שקוף שמתכלה. אחרי השבעה באוקטובר הבנו שייקח זמן עד שנחזור והקמנו מעבדה ברחובות. כתוצאה מכך שלושה עובדים שלנו לא יכלו להמשיך לעבוד איתנו וכל התהליך עלה לנו 800 אלף שקל כאשר הפיצוי שקיבלנו עמד על 80 אלף שקל בלבד. בשלבים מוקדמים של חברה זה משמעותי מאוד. אבל, אנחנו ממשיכים לעבוד ומגיעים להישגים. לא רק שמה שאנחנו עושים הוא קשה - בצפון הארץ מאוד קשה. העברנו אופרציה שלוש פעמים בגלל המלחמות ומצב ההשקעות כיום מאוד קשה והרבה משקיעים מאירופה שהיו משקיעים בחברות כמו שלנו חושבות פעמיים לפני שהן מכניסות כסף".
דן שטיבל, מנכ"ל חברת באונטיקה, מחזק את הדברים. "התחלנו בקריית שמונה בחממת פרש סטארט. החברה שלנו מפתחת את הדור הבא של המשמרים הטבעיים המאפשרים ללא מעט תעשיות חיי מדף בתעשיות אוכל בריא. הוקפצתי למילואים, אני שייך לגדוד חי"ר של חטיבה 6. הייתי בסך הכל 170 יום במילואים. התחלתי את תפקיד המנכ"ל ממש בתחילת המלחמה, אבל בעצם התחלתי אותו למעשה באופן רשמי בינואר ולקחתי אחריות מלאה על החברה במאי. היינו 5 עובדים, שניים פונו, אחד בקריית שמונה אחד במטולה. עם ישראל פתח דלתות ומצאנו מעבדה בקיסריה אבל אחד הדברים המשמעותיים שפגעו בנו הוא עניין השכירות — עד המלחמה היא היתה 2% מהתקציב ואחר המעבר זה הפך להיות 48% מהתקציב בגלל העלות בקיסריה. שילמנו 6,000 שקל שכירות בחודש והסכום עלה ל־60 אלף שקל במרכז. כעת אנחנו עוברים למקום משלנו וזה מעבר שלישי, כשכל מעבר כזה לוקח זמן".
לדברי שטיבל למערכות ביולוגיות לוקח זמן להתייצב. "היינו צריכים לרכוש ציוד שהיה זמין לנו בצפון בעלות של מיליון שקל. קיבלנו מענק חירום של 120 אלף שקל לפני מס וזה כל מה שקיבלנו. היה לנו מזל גדול שקיבלנו השקעה בתחילת אוקטובר. היינו במגעים עם חברה מבלגיה שהשקיעה לא מעט כסף בחברה. אנחנו יושבים היום בציפורית ליד צומת גולני העלויות שם יותר סבירות. בשלב הזה לא רואים את עצמנו בשנים הקרובות חוזרים לצפון ושוב משקיעים הרבה כסף במעבר קניית ציוד ושיפוץ. העובדים שלנו מקבלים החלטות חיים, על היכן למקם את החיים ואיפה לרשום את הילדים למסגרות, וכרגע חזרה לצפון לא נראית ריאלית בזמן הקרוב".
"חוסר היכולת של הממשלה לנהל"
מרבית היזמים והמשקיעים חוששים מאוד לעתיד התעשייה בקריית שמונה. גם כהנוביץ' וגם שטיבל ספקנים מאוד לגבי חזרה לצפון. "תלוי מה יש לממשלה להציע כדי לחזור. כל אקט לעבור ממקום למקום וכל שלב הוא חתיכת מהלך לכל עובד ולחברה עצמה ואם לא יהיה מענק ומסגרת מימונית זה לא ריאלי. גם ההבטחה לביטחון בעתיד אינה כה ברורה. אנחנו לא רואים אופק אמיתי לביטחון שם ויש מאות נפילות של רקטות וטילים וזה לא ריאלי עם התמיכה הנמוכה שקיבלנו. אנחנו אוהבים את הצפון אבל התנאי הבסיסי הוא ביטחון וכרגע אין אופק ואין כיוון כזה. לקח הרבה שנים לבנות שם מה שקיים. לא רק נסראללה אשם, חוסר היכולת של הממשלה לנהל את הסיטואציה הוא הזוי. 70 אלף מפונים שתשעה חודשים לא יודעים מה לעשות עם המשפחות שלהם ואף אחד לא מתייחס לזה ברצינות", אומר שטיבל.
6 צפייה בגלריה
מקדמים את הפודטק בצפון. מימין: יו"ר קרן הון סיכון JVP אראל מרגלית, מנכ"לית פרש סטארט נגה סלע־שלו, סמנכ"ל החדשנות של תנובה שי כהן
(צילומים: Shahar Azran, רמי זרנגר)
"החברות מפוזרות ברמת ישי, יקנעם, קיסריה, ציפורית, רחובות, ירושלים. אנחנו כיום לא חממה צפונית אלא חממה כלל ארצית", אומרת סלע־שלו. "אנחנו כיום בלי התשתיות שלנו וממשיכים להחזיק את התשתיות בקריית שמונה מתוך תקווה לשוב. אני מעריכה בזהירות שלחברות בשלבים מוקדמים מעבר ממקום למקום מאוד קשה. לטלטל אותם לצפון שוב אחרי המעבר הנוכחי יהיה בעייתי. השיקול הראשון יהיה אם תהיה מספיק תחושת ביטחון. כל חזרה צפונה תלויה בכך שהעובדים נכונים לחזור. אנחנו שומעים על סדר גודל של 30% מתושבי קריית שמונה שלא יחזרו. מי שאין לו עוגן בצפון לא ימהר לחזור. יש עלויות גבוהות לתזוזות פיזיות ווהדבר תלוי גם ביכולת המימון והמענקים שתייצר המדינה לחזרה צפונה. יש סבירות נמוכה שחברות יחזרו וזה למרות שהם מאוד רצו לעבוד ולגור שם".
טל לוצקי, מנכ"ל חברת פלנטופיה, לשעבר פיגמנטיום, מספר על מסלול הטלטלות של חברתו. "החברה שלנו עברה הרבה טלטולים מאז 7באוקטובר. בהתחלה עברנו לכפר סאלד אבל גם משם נאלצנו להתפנות. כיום מרכז הפעילות שלנו בקיסריה ויהיה קשה לחזור לצפון. אם הצפון יחזור להיות בטוח ייתכן שנקים פעילות גם שם, בעיקר לתחום החקלאי ולפיילוטים. אבל להעביר את החברה ולכייל מעבדה זה אירוע מסובך. אם יתאפשר נהיה בצפון ונעשה שם פעילות, צריך לראות שהתנאים מאפשרים". גם לוצקי מדגיש שהפיצוי שקיבלו בעקבות המעברים מאוד נמוך והם מצפים לתקציב נוסף.
שי כהן, סמנכ"ל החדשנות של תנובה ואחד המשקיעים בחממת פרש סטארט, מבהיר כי "אנחנו קיבלנו החלטה אסטרטגית שהמשך ההשקעות בפודטק הוא מהותי במיוחד לנוכח האתגרים שהתחום ספג לפני המלחמה ואחריה. האתגר שלנו כמשקיע בפרק הזמן הזה היה לממן הוצאות עודפות בחברות הפורטפוליו שלנו ולתחזק כוח אדם נוסף. הלכו לנו לאיבוד 3 או 4 חודשים, ולחלק מהחברות זה היה מהותי. אבל לקחנו החלטה שאנחנו חייבים לגבות אותן ולהוביל את סיבובי ההמשך יחד איתן. רשות החדשנות נתנה תמיכה מרשימה במגוון מענקים גם בחממה עצמה וגם לחברות הפורטפוליו".
אחד המשפיעים ביותר על יצירת תעשיית הפודטק והאגריטק באזור הצפון עם דגש על קריית שמונה הוא אראל מרגלית, מייסד קרן הון סיכון JVP עומד בראש מיזם מרגלית סטארט־אפ סיטי בירושלים. הקבוצה החלה לפעול בגליל לפני כ־8 שנים. "רצינו להקים אקוסיסטם בתחומי הפודטק־אגטק וקליימטק", אומרת שמרית קניג, שותפה ב־JVP ומובילת ההשקעות בגליל. "הפעילות החלה באמצעות הזרוע הפילנתרופית — מרגלית סטארטאפ־סיטי קומיוניטי, לצד מהלך חקיקתי גדול שאפשר את יצירת האקוסיסטם. הקמת האקוסיסטם כללה יצירת שותפויות עם גורמי אקדמיה כגון תל חי ומיגל, פיתוח הגליל והמועצות האזוריות, עיריית קריית שמונה, הבאת שותפים בינלאומיים כגון סיסקו, הבאת משקיעים שהשקיעו בחברות מהאזור, וכן יצירת אקסלרטור — סטודיו גליל, אשר עבד עם עשרות חברות סטארט־אפ מהאזור, בתוכניות מנטורינג, גיוסי כספים ועוד. בהמשך נפתח המרכז של מרגלית סטארט־אפ סיטי גליל בקריית שמונה ועל מנת לשמר את האקוסיסטם הוקמו קהילות הפועלות באזור".
לדברי נועם יוסף, מוביל את פעילות מרכז הקליימטק של מרגלית סטארט־אפ סיטי גליל, "הדבר שהיה לנו הכי חשוב מאז תחילת המלחמה ופינוי הגליל, הוא לשמר את האקוסיסטם הטכנולוגי של הגליל, גם אם המקום הפיזי פונה. המטרה היא שכשניתן יהיה לחזור — יהיו סטארט־אפים וחברות שיחזרו. מטרתנו — יצירת גשר ליום שאחרי. לכן ראשית נערך מיפוי של הסטארט־אפים — כל אחד והצרכים שלו, כינסנו למעלה מ־70 סטארט־אפים מהאזור במחניים יחד עם רשות החדשנות וגורמי השקעה מהארץ ומחו"ל — מפגש שהוביל להשקעות בחלקם. אנו עובדים עם מנטורים שונים ועושים הכשרות למנהלים ועובדים על מנת לצלוח את התקופה הזו. יחד עם רשות החדשנות שהיא מנוע מוביל באזור, התאמנו את פעילות המכרז לתנאים הנוכחיים, מעין תוכנית חומש לששת החודשים הקרובים".
חנן ברנד, סמנכ"ל הזנק ברשות החדשנות, אומר לכלכליסט שהרשות התגייסה מהרגע הראשון לעזור גם לחממות וגם ליזמים והחברות. "הממשלה השתלבה במענק של 10 מיליון שקל להחזרת חברות לאזור וזה היה לפני חצי שנה ומחפשים מתווה נכון להחזרת החברות בגליל. ההערכה היא שרוב התושבים רוצים לחזור ולכן יקומו שם חברות. התוכנית של ה־10 מיליון היא כמו פלסטר לטווח קצר וצריך תוכנית חמש שנתית לחזור למה שהיה ולחזור לצמיחה שהיתה. יהיו חברות שלא יחזרו אבל בטווח הארוך אפשר להמשיך את הצמיחה שם".
