המרוץ לחללהחלל הקרוב הולך ונהיה צפוף יותר. וגם מזוהם יותר
המרוץ לחלל
החלל הקרוב הולך ונהיה צפוף יותר. וגם מזוהם יותר
היכולת המדהימה של המין האנושי לייצור פסולת אינה תחומה לגבולות כוכב הלכת שלנו כבר עשורים: כיום יש כ־3,000 לוויינים לא פעילים שחגים סביבנו יחד עם מאות מיליוני פיסות פסולת. מעבר לתמרונים שלוויינים נאלצים לבצע כדי לחמוק מפסולת, יום יבוא והיא תשפיע גם עלינו, תושבי הקרקע
בני האדם ממלאים את כדור הארץ בפסולת. מהים ליבשה ואפילו במימי הגשם ובפסגות ההרים המבודדות ביותר כבר נמצאו חלקיקי פלסטיק ושאריות פסולת. המטמנות הולכות ועולות על גדותיהן בסוגים שונים של שאריות של חיינו, עד שמדינות כבר מתקשות למצוא מקום להרי הזבל הגואים. אבל הבעיה שמייצרים בני האדם לא נעצרת בכדור הארץ - היא כבר גודשת את החלל, במגמה הולכת וגדלה המעוררת דאגה בקרב חוקרים וממשלות ברחבי העולם.
לכל כתבות הפרויקט לחצו כאן
הדימוי של החלל כעצום וריק כבר לא תקף לסביבתנו המיידית: הסביבה הקרובה לכדור הארץ מתחילה להיות צפופה. לפני 66 שנים שייט עצם בודד מחוץ לכדור הארץ: ספוטניק, הלוויין הראשון של ברית המועצות, ששוגר ב־4 באוקטובר 1957. אך מאז שנות החמישים שוגרו אלפי כלים מעשה ידי אדם החוצה מהפלנטה הכחולה שלנו. לרוב הם לא חוזרים לכדור הארץ, והופכים להיות בעיה רחוקה מן העין. טכנולוגיות נטושות, שרידי חלליות, כלים אבודים, רקטות ולוויינים שלא עבדו או קיפחו את חייהם לאחר משימתם: החלל הולך ומתמלא בפסולת שהשליכו בו בני האדם, וכבר גדוש במאות טונות של אשפה שהופכת להיות מסוכנת יותר מיום ליום.
נכון לעכשיו, ישנם כ־9,000 לוויינים פעילים מחוץ לכדור הארץ, ומספר זה עשוי לגדול ליותר מ־60 אלף עד 2030. רבים מהלוויינים הללו ישמשו לאספקת אינטרנט למדינות מתפתחות או לניטור חקלאות ואקלים על פני כדור הארץ. חברות כמו ספייס X הורידו באופן דרמטי את עלויות השיגור, מה שהניע את גל הפעילות הזה בשנים האחרונות. פסולת החלל הולכת וגדלה בהתמדה: במהלך חמש השנים האחרונות כמותה עלתה ב־50%, כך לפי סוכנות החלל האירופית.
כמה זבל הותירו בני האדם בחלל? לפי סוכנות החלל האירופית, לצד הלוויינים הפעילים, ישנם גם 3,000 לוויינים "מתים" שמלכלכים את החלל. כשעצמים גדולים הלכו והתנגשו זה בזה לאורך השנים, הם התפרקו לחלקיקי פסולת שיצאו לדרך חדשה משלהם. כך ללוויינים הגדולים הללו נוספים כ־34 אלף חלקיקים של זבל חלל בגודל של יותר מ־10 ס״מ, שאותם מצליחים גופי המחקר לנטר ולמדוד. בנאס״א מעריכים כי לאלו נוספים כמיליון עצמים בגודל של 10-1 ס"מ, 128 מיליון עצמים בגודל של בין 1 מ"מ ל־1 ס"מ ו־100 מיליון פיסות פסולת בגודל מילימטר.
מרבית הפסולת, הקטנה מגודל ס״מ, אינה ניתנת לזיהוי ולמדידה אלא רק להערכה. העצמים הזעירים האלה יכולים להיות כל דבר, החל מכתמי צבע מרקטות, ברגים תועים או שברים קטנים שנוצרו מפגיעות במסלול. אבל כשהם טסים במהירות של כ־28 אלף קמ״ש במסלולם, הם עדיין יכולים לגרום לבעיה קשה אילו יפגעו בלוויינים המתפקדים ששלחנו לחלל.
"לאף אחד אין אינטרס לפתור את הבעיה"
חלק גדול מהעצמים הנעים במסלולים הנמוכים יותר - כמה מאות קילומטרים מכדור הארץ - יכולים לחזור אליו במהירות. לעתים הם נכנסים שוב לאטמוספרה לאחר כמה שנים וברוב המקרים הם נשרפים כך שלא יגיעו לקרקע. אך לנתון האופטימי הזה מצטרפות שתי בעיות גדולות: אנחנו משנעים פסולת בכמות גדולה יותר מאשר מהירות הכליה של אותם עצמים זעירים ושריפתם באטמוספרה, והם גם לא היחידים. פסולת או לוויינים שנותרו בגבהים גדולים יותר של 36 אלף קילומטרים - שבהם לווייני תקשורת ומזג אוויר ממוקמים לעתים קרובות במסלולים מעגליים סביב כדור הארץ - יכולים להמשיך להקיף את כדור הארץ במשך מאות או אפילו אלפי שנים. וכשהם שטים להם בחלל ההופך צפוף וגדוש יותר ויותר, הם יכולים להתנגש זה בזה ולהתפרק לאלפי חתיכות חדשות, ובכך ליצור אלפי חתיכות של פסולת חדשה ומסוכנת.
"אנחנו משאירים הרבה זבל בחלל", אומר פרופ׳ פיני גורפיל מהמכון לחקר החלל בטכניון. "ב־2007 הסינים יירטו לוויין שלהם מכדור הארץ וזה העלה את מספר השיירים הכולל ב־25%. לוויינים שטסים בגבהים נמוכים צריכים לשרוף את עצמם באטמוספרה אחרי 25 שנה מתום המשימה. בפועל, זה לא ממש נאכף, אבל זאת התקינה הבינלאומית שנועדה לצמצם את הנזק. אם מסתכלים בכנות על הבעיה הזאת, זאת האופציה היחידה למנוע את הבעיה. לאף אחד אין אינטרס אמיתי לפתור את הבעיה הזו באמצעות פתרונות אקטיביים של שיגור לוויינים ייעודיים לאיסוף פסולת חללית, משום שזו תהיה משימה יקרה מאוד. כשעושים את מאזן השיקולים, מעדיפים לאבד לוויין מאשר לשגר לוויין מורכב ויקר שיאסוף את הפסולת".
"הדור הבא ירגיש את ההשפעה"
המרוץ של חברות מסחריות לחלל הולך להחריף את הבעיה עוד יותר, כאשר רגולציה שנקבעת בכדור הארץ - לא באמת נאכפת מחוץ לו. גורפיל מסביר: "הפסולת בחלל הולכת לגדול באופן מעריכי. אלון מאסק לבדו מתכנן לשגר עשרות אלפי לוויינים וגם ג׳ף בזוס, במטרה לייצר תשתית אינטרנט גלובלית. זה הולך לסבך מאוד את בעיית שיירי החלל. אנשים שמכירים את הנושא הזה ויש להם משהו בעיניים חוץ מדולרים נחרדים מזה. הם מבינים מה יקרה אם תהיה התנגשות בין שניים מהלוויינים האלו. הרי ככל שאנחנו משגרים יותר מהם, הסיכוי שהם יתנגשו הולך ועולה. יש תקלות שהן מעבר לשליטה של המפעיל האנושי. קשה לחזות מה הולך לקרות. ג׳ף בזוס ואלון מאסק מתחמקים מהשאלה הזו. אין להם תשובה וזה מטריד. זה עוד לפני שדיברנו על כך שהבעיה שיצרנו בחלל, גם מקשה את היציאה מגבולות כדור הארץ כבר היום: יש היום גבהים מסוימים, כ־800 ק״מ, שנוטים שלא לשגר אליהם לוויינים בגלל עומס של פסולת. למעשה, בגובה הזה ההסתברות להתנגשות עם פסולת חללית יכולה להגיע לעד כ־7%. זו הסתברות גבוהה מאוד במונחים חלליים. במסלולים גבוהים יותר, כמו אלה שמשמשים משגרים של לווייני תקשורת, אין כמעט דעיכה טבעית של השיירים, ולכן הבעיה צפויה להחמיר משמעותית, ובעתיד אף למנוע לחלוטין שיגורי לוויינים למסלולים מסוימים".
בכדור הארץ הפסולת שלנו גורמת לפגיעה קשה במערכות הטבעיות, מוות של בעלי חיים, פליטות גזי חממה וזיהום חסר תקדים. למה גורמת הפסולת המרחפת בחלל?
"יש מאות מיליוני שברים קטנים שמתמזגים עם מיקרו־מטאוריטים בחלל ויוצרים מעין דיסק סביב כדור הארץ. אנחנו לא יודעים מה ההשלכות של זה, אבל אנחנו יודעים שיש להן השפעות על השדה המגנטי של כדור הארץ שמגן עלינו מפני קרינה ועל כמות האור שמגיעה מהשמש. בעקיפין, יכול להיות שזה משפיע גם על מזג האוויר בכדור הארץ. יש אינדיקציות ראשוניות לכך שהזיהום שלנו בחלל משפיע על החיים שלנו כאן. זה מיקרוקוסמוס שלם שיש בו גורמים שמשפיעים זה על זה. אלו אפקטים שגם אם הדור שלנו לא ירגיש בהם, הדור הבא כן".
