שוברת קודיםמי צריך עולם טכנולוגי ללא מזומנים?
שוברת קודים
מי צריך עולם טכנולוגי ללא מזומנים?
שתי מתקפות הסייבר על שירותי תשלום אלקטרוניים בישראל שהתרחשו בחודשיים האחרונים מזכירות לנו שלמרוץ להפוך למדינה ללא כסף מזומן יש מחיר. במדינות בצפון אירופה, שמובילות בתשלומים דיגיטליים, דווקא מקדמים חוקים שיגנו על הזכות לשלם במזומן, מה שמחדד את המסר שטכנולוגיה יכולה לשפר את חיינו גם מבלי להחליף לגמרי את הקיים
בחודשיים האחרונים שתי מתקפות סייבר על מערכות סליקה ותשלומים בישראל השביתו את השימוש בכרטיסי אשראי ואמצעי תשלום אלקטרוניים נוספים. קודם זו היתה מערכת התשלומים הלאומית (שב"א) ואחריה נפגעו שירותי הסליקה של חברת התשלומים Hyp (חברה אחות של חברת כרטיסי האשראי Max) וגם אפליקציית ביט הושפעה. הכותרות, כצפוי, החלו עם הבעיה המיידית: אלפי עסקים ברחבי הארץ, ומספר גדול של משתמשים, לא יכלו לבצע פעולות מסחר קטנות כגדולות. לרגע אחד קטן, גם אם מוגבל בהיקפו, העסקים עמדו מלכת.
בימים שאחרי, נסוב העיסוק סביב הסיבה המיידית לאירועים – מתקפות סייבר, מי תקף, מדוע וכיצד יש למנוע את הישנות האירוע. זה לא מפתיע. לא רק שישראל מצויה כבר 14 חודשים במלחמה רב ממדית ורב זירתית שהופכים את העיסוק במתקפות כאלה בלתי נמנע, אלא שישראל היא בעצמה מעצמת סייבר לא קטנה. אך בעוד שהאירוע נגרם מסיבה מיידית אחת, עומק השיבוש והלחץ שנוצרו באותם רגעים נובעים ממגוון סיבות. חסינות שוק התשלומים הישראלי לא נוגעת רק להגנת סייבר, אלא גם למדיניות הנחשקת כאן לדחוף ל"עולם ללא מזומנים". בישראל דוהרים בכל הכוח למציאות שבה כסף מזומן יתפוס פחות ופחות מקום בחיינו. ברמה הרגולטורית מגבירים את הקשיים להשלים עסקאות גדולות במזומן בטענה כי הוא מקור להלבנת כספים ופשעים אחרים, בו בזמן שמחפשים לפתוח כל דלת אפשרית לעוד שירותי תשלומים דיגיטליים - מפייפל, לאפל פיי, לביט ובימים אלו גם לקריפטו.
במקביל למאמצים האלה מתנהל כל הזמן קמפיין יחסי ציבור - בעיקר על ידי חברות טכנולוגיה ומוסדות פיננסיים - למתג מזומן ככסף ישן, ודיגיטלי - כחדש. זה לא "ישן" במובן נוסטלגי ונאה, אלא איטי ולא מושך. זה לא "חדש" במובן הלא מנוסה, אלא כיעיל ומודרני. כפי שיצרניות תיארו מכוניות ככרכרה ללא סוס, אפל פיי מתארת עצמה כתשלום ללא מזומן. מכשול מיושן שהוסר. השימוש הזה בשפה התגבר במיוחד בתקופת הקורונה, אז מזומן נתפס לא רק ככלי המועדף על ידי מעלימי מס וראשי קרטלים, אלא ממש כאמצעי מעביר מחלות. בפועל כסף מזומן לא באמת היה מדבק, ומעלימים הרבה יותר מסים באמצעות תשלומים דיגיטליים – בעיקר בהעברות כספים למקלטי מס.
1. רגע בלתי נמנע של התפכחות
המיתוג עבד, והעולם נע היום למציאות ללא מזומנים. מובילות את הדרך קומץ מדינות צפון אירופאיות – פינלנד, שבדיה, נורבגיה והולנד. סקר שערך הבנק המרכזי הפיני בשנה החולפת מצא כי המדינה צפויה להתנהל ללא מזומנים עד 2029 וכי 70% מהצרכנים במדינה יעדיפו תמיד לשלם באמצעים דיגיטליים בכל עסקה. באותו דו"ח הסביר ראש מחלקת מערכות התשלומים של הבנק המרכזי כי זו פשוט לא הדרך הנכונה ללכת בה. "שיטות תשלום נוספות מביאות לחוסן. אם אמצעי תשלום בודד לפעמים לא עובד, אז יש לנו אמצעי תשלום אחרים לרשותנו. מזומן עדיין משחק כאן תפקיד חשוב מאוד". ההבנה שכסף דיגיטלי אינו מספיק טוב כדי להבטיח את חסינות מערכת התשלומים תורגמה גם להצעת חוק במדינה שנועדה להבטיח את השימוש במזומן.
2 צפייה בגלריה
אובר. זנחה את הניסיון לשבור את השוק ומציעה גם שאטל ברכבים גדולים – מה שפעם קראנו לו אוטובוס
(צילום: Mino Surkala/Shutterstock)
בנורבגיה, שם הבנק המרכזי מצא בסקר כי רק 3% מהאוכלוסייה השתמשה במזומן ברכישה האחרונה שלה בחנות פיזית, מנסים לחזק בחקיקה את זכותם של האזרחים לשלם במזומן בעסקים; בעוד שבשבדיה דיווחו כי הנטישה המוחלטת של המזומן הפכה את המדינה פגיעה יותר לפשעים. הבנק המרכזי בשבדיה רוצה כעת להפוך את המסלול, וקרא לממשלה לנקוט צעדים דחופים לחיזוק תפקיד המזומן כאמצעי תשלום. בהולנד, בה כמעט העלימו את כל הכספומטים במדינה, סבלו מכמה הפסקות תשלומים גדולות בשנה החולפת, ואחד מבכירי הבנק המרכזי ההולנדי אמר לאחרונה בתקשורת המקומית כי משתמשים צריכים להיות ערוכים למתקפות סייבר ותקלות אחרות במערכות התשלומים, החשמל והנתונים. "צריך לקחת בחשבון שאולי לא ניתן יהיה לשלם בכרטיסי חיוב למשך תקופה ארוכה, אז צריך לדאוג להשאיר כסף מזומן מתחת למזרון". ממש כך, מתחת למזרון.
זה לא מפתיע שמדינות שדחפו בכל הכוח לקדם חברה ללא מזומנים לוקחות צעד אחורה. האמת היא שאנו נוטים להטיל אחריות גדולה מדי על כתפי טכנולוגיות בודדות כפתרון בודד, וכל פעם שאימוץ מוגזם כזה מתרחש, הוא מלווה גם ברגע לא נעים - אך בלתי נמנע - של התפכחות.
2. דחקנו לשוליים כלים מבוססי אדם
בתקופה האחרונה נראה שזה קורה יותר מתמיד, תוצר של שני עשורים שבהם הפכנו לחברה מוטת טכנולוגיה. בישראל אנו מכירים את רגעי ההתפכחות האלו טוב מכולם עם מתקפת חמאס ב־7 באוקטובר, שהתרחשה בין היתר בשל ההסתמכות הקיצונית של מערכות הביטחון, המודיעין ומקבלי ההחלטות על מקבץ של טכנולוגיות שאפשר לכנותן "המכשול" על שם המכשול התת קרקעי בין עזה לישראל, ששימש בעיקר מכשול בין ראשי המערכות למציאות, והביא לדחיקתם לשוליים של כלים מבוססי אדם.
קיימות גם דוגמאות איומות פחות. למשל שירותי הסטרימינג. אחרי ששינו את כל מודל הצפייה של "טלוויזיה בכבלים", הרגילו אותנו לחיתוך כבלים, לצפיית בינג' ולעולם ללא פרסומות, כעת הם חוזרים למקורות. נטפליקס נסוגה מסגנון הבינג' והיום היא משחררת סדרות בדירוג, והיא גם הוסיפה פרסומות. אמזון פריים הוסיפה פרסומות, וחברות כמו הולו ודיסני התחילו להיכנס לשיתופי פעולה כדי להציע למשתמשים חבילות שיכללו יותר משירות סטרימינג אחד. אחרי שזה קרה במאי האחרון, כותרת אחת תפסה את רוח הדברים בציניות ראויה: "חברות הסטרימינג המציאו את הטלוויזיה בכבלים".
ומה על התחבורה הציבורית? אחרי שנים שבהן חברות טכנולוגיה השקיעו הון בפיתוח מודלים אלטרנטיביים בתקווה שיהפכו לשוברי שווקים מסורתיים, והביאו לנו את אובר שטענה שאם כל רכב על הכביש יהיה גם מונית לא תהיה בעיה כלכלית או תחבורתית; את טסלה שטענה שכל בעל מכונית יוכל להשאיל את רכבו לשכן תמורת מחיר, או את בורינג שהבטיחה לפתור את בעיית הפקקים בחפירת מנהרות תת קרקעיות (לרכבים פרטיים). בסוף כולן חזרו למקורות. אובר מציעה היום שירותי שאטל משדות תעופה ברכבים גדולים (או מה שפעם היינו קוראים לו "אוטובוס"), טסלה השיקה את הרובוטקסי (או מה שהיינו קוראים לו "מונית שירות") ובורינג חושבת על שימוש לא רק עבור רכבים פרטיים (מה שמכונה "רכבת תת קרקעית"). החברות עשו סיבוב שלם עד שנזכרו שלבעיית הפקקים יש פתרון, קוראים לו "תחבורה ציבורית".
קיים ערך רב למיקוד בפתרונות טכנולוגיים, גם משום שפעמים רבות הם טובים, וגם משום שהתהליך עצמו יצירתי ומפרה. תשלום במגע הוא נוח ויעיל; ההקמה של המכשול התת־קרקעי, הבנייה של אפליקציית אובר או של הדגם הראשון של טסלה – תרמו במקביל לפיתוח וקידום של תחומים רבים אחרים, בין אם זה ראייה ממוחשבת, שירותי מיקום, אלגוריתמים של תמחור או התקדמות מהירה ברכבים אוטונומיים. אך כשנאחזים בטכנולוגיה בצורה אבסולוטית, שוכחים את העבר ומזניחים את ההווה, העתיד הופך יותר ויותר לא ברור. במובנים אלו שוק הטכנולוגיה הוא שוק ילדותי, ובגרותו תוכח רק כשתפסיק לשלוט הגישה של להמציא את הגלגל מחדש. יש לשפר היכן שצריך, להחליף היכן שנדרש. ולזכור שלא כל הישן רע.
