הקברניטהמקצוען: גיורא רום, אלוף ההפלות שהפך למקור השראה עולמי
הקברניט
המקצוען: גיורא רום, אלוף ההפלות שהפך למקור השראה עולמי
רום, שמת בסוף השבוע שעבר בגיל 78, רדף כל חייו אחרי הביצוע המושלם ולקח על עצמו אתגרים אדירים - מחזרה לטיסה אחרי שבי ועינויים, דרך גיחת קרב במטוס שכלל לא הכיר, ועד לאיחוי השברים בחברה הישראלית; כך נהפך סיפורו למקור עוצמה עבור נפגעי טראומה
שלום, כאן הקברניט; לא פעם פגשתי זרים בחו"ל, ששמעו שאני ישראלי שעוסק בתעופה - ומיהרו לשאול אם אני מכיר את גיורא רום, הטייס שכתב את הספר Solitary (בידוד). בעברית נקרא הספר "צבעוני ארבע", והוא מספר על חוויה ארורה, הזויה ומדהימה שעבר. חוויה שהפכה לוחם עז רוח למקור השראה, וגיבור ישראלי לעולמי.
כדי להבין מיהו גיורא רום, נתחיל בלהבין את ה-DNA של חיל האוויר הישראלי - חיל שהוא כל כך טוב במה שהוא עושה כבר 75 שנה כי הוא חיל של אנשים לא רגילים. הם יודעים לסמוך על הטכנולוגיה, אבל גם על האינסטינקט. הם זוכרים כל נוהל בעל-פה, אבל אלופים באילתור יצירתי. והכי חשוב, הם אנשי מקצוע שיודעים שאסור להפסיד, גם במצב הכי מסובך.
אלוף גיורא רום הוא אחד הטייסים הכי מהוללים של החיל, ודוגמה מושלמת לכך. בסוף השבוע שעבר הלך לעולמו בגיל 78, והיום נכיר קצת מהישגיו של האיש האדיר והנדיר הזה, ונלמד מה עשה אותו לכה מיוחד.
רום נולד ב-1945, גדל בתל אביב והתחנך בפנימיה צבאית; מילדות היה מאוד הישגי וחיפש לאתגר את עצמו. ב-1962 התגייס לחיל האוויר וכשסיים את קורס הטיס, הוצב בטייסת מיראז'ים. שם מצא את עצמו מוקף באנשים כמוהו - כולם רודפים אחר הביצוע המושלם, כולם תחרותיים אך עדיין שומרים על חברות ואחווה.
בפרוץ מלחמת ששת הימים נשלח לגיחה במצרים, והפיל שני מטוסי מיג 21 בקרב בגזרת אבו סוואר. למחרת, נשלח לתקיפת שדה T4 בסוריה, והפיל עוד מיג. בהמשך נפגע מטוסו מאש נ"מ בגזרת רמת הגולן, והוא נפצע ואושפז בבית חולים בעפולה.
מה עשה? קם וברח משם, חזר לטייסת, עלה למיראז' שלו והפיל עוד שני מיג 17 במצרים; תוך שלושה ימים, הפך גיורא רום לאייס - אלוף ההפלות הראשון של צה"ל.
"אייס" אינו לא סתם טייטל: עבור טייס קרב זה אומר שהיו לו מספיק הזדמנויות נכונות, והוא הצליח להביס טייס קרב טוב ומנוסה כמוהו - ולפעמים יותר - חמש פעמים.
ההישג הוא אדיר: דמיינו אתלט שמנצח יריב באולימפיאדה, רק ששום דבר פה לא ספורטיבי והחוקים היחידים הם חוקי הפיזיקה. אף אחד לא רוצה להיות בצד המפסיד כשהוא יושב במכונה שברירית, דליקה ונפיצה.
במלחמת ההתשה המשיך לצאת לגיחות ולצבור ניסיון חשוב; בכל משימה שם דגש עצום על יעילות הטיסה, ניצול הדלק ודיוק הביצוע. ב-11 בספטמבר נקלע לקרב אוויר המוני - המצרים החלו לשלוח גלים גדולים של מטוסי תקיפה, אותם יצא צה"ל ליירט. במהלך קרב תמרון הדוק, נפל המיראז' של רום לכוונת של מיג 21 מצרי, שתקע בו טיל.
רום נטש את המטוס מעל הדלתא המצרית, באזור ממנו אף טייס ישראלי לא חזר בחיים. ולא רק: הוא נפצע קשה בנטישה, ובעודו צונח ראה כפריים מצריים מתגודדים ומחכים לו עם קלשונים. בקושי שרד את הלינץ', עד שנלקח בידי הצבא המצרי - טייס שבוי בזמן מלחמה.
במשך שלושה חודשים עבר חקירות ועינויים, שכללו גם מכות רצח, גם הרעבה, גם כליאה בצינוק מבודד וגם טיפול רפואי איום ונורא בפציעות שלו. ולמרות כל הסבל, הצליח רום ליצור דיסטנס בריא בינו ובין הסוהרים, ולפתח קשר עם החוקר שלו - כזה שגרם לטייס הפצוע להיראות דובר אמת וכן בכוונותיו, בעוד סיפר לשוביו רק שקרים מהונדסים היטב.
יום וליל סינוור האור בתאו, יום וליל נקרעו אוזניו מנגינת פסוקי קוראן, והאוכל הדל שקיבל רחש פרוקי רגליים. על צלם אנוש שמר גיורא בזכות האיתנות שלו, והחשיבה ההגיונית: הוא ידע שמחפשים אותו, דואגים לו, ויחזירו אותו כי ככה עושה ישראל לבניה האובדים. והוא ידע שאם יתאמץ, יוכל לסדוק את חומות הטירוף ולשמור על נפשו חופשיה.
הוא שוחרר בדצמבר, במסגרת עסקת חילופי שבויים שכללה 70 מצרים, הועבר מהכלא לתעלה ומשם הוטס ארצה. כשהורידו את האלונקה שלו מההליקופטר, רצה אליו אשתו עם דמעות בעיניים, וגיורא אמר לה "מה את בוכה, פעם ראשונה שאת רואה מסוק מקרוב"?
עוד בשבי החליט רום שישוב לקוקפיט, וכשנשאל על כך, ענה לחוקר שלו בלי היסוס: ברור שאני אחזור לטוס, אני טייס. כפדוי שבי, ניגש לאתגר הזה בראייה של "הגוף שלי יצא מהצינוק, טוב מאוד; עכשיו אוציא גם את הראש משם".
לאחר שיקום ארוך ומסובך, הצליחו הרופאים בארץ לתקן חלקית את הנזקים שעשו הרופאים במצרים, אך רום נותר עם פגיעה קשה ברגל וחולשה ביד. ועדיין, ניגש למפקדת חיל האוויר ואמר חבר'ה, אני חוזר. אחרי אימונים מפרכים ומכאיבים, הצליח לחזור לסטטוס טיסה מבצעי - ובתור טייס מיראז'.
בהיסטוריה קרה שטייס נפל בשבי, שוחרר או נמלט, ושב להילחם במדינה בה היה כלוא. פשוט המקרים קרו בימים בהם לא היה תיעוד מסודר, ורק המקרים הכי מפורסמים אומתו. למשל, רולאן גארוס - אלוף ההפלות הצרפתי שעל שמו נקרא טורניר הטניס - נחת נחיתת אונס בשטח גרמני ב-18 באפריל 1915 ונפל בשבי.
שלוש שנים נלחם בשוביו, נמלט ונתפס, עד שהצליח לברוח ולהגיע לשטח ידידותי - ולאחר מכן חזר להילחם בשמי גרמניה ואף הפיל שני מטוסים. ככל הנראה שמקרים דומים ארעו בצבא האדום במלחמת העולם השנייה. צבאות בריטניה וארה"ב הקפידו לשלוח טייסים פדויי-שבי אל גזרות אחרות.
אגב, רום היה הראשון שעשה זאת בצה"ל, אך לא היחיד: תא"ל אבי ברבר נפל בשבי במלחמת יום הכיפורים, ואחרי שמונה חודשים מסויטים חזר ארצה - השתקם וחזר לטיסה קרבית (בעתיד נדבר עוד על טייסים פדויי שבי לאורך ההיסטוריה; הסיפורים שלהם מדהימים).
האתגרים של רום לא הסתיימו: בערב ה-3 באוקטובר 1973 גיורא רום קיבל טלפון ששינה את חייו; על הקו היה מפקד חיל האוויר, שבישר לו: מפקד טייסת 115 נהרג הבוקר בתאונה, ואני רוצה שאתה תחליף אותו. תגיע אלי מחר.
שתבינו, רום הוסמך להטיס מטוסי קרב צרפתיים, ושלט במיראז' ובאורגאן כמו באופניים - אבל טייסת 115 הפעילה את הסקייהוק, מטוס אמריקאי שהוא שונה בתכלית; שונה במערכות, במשימה, ביכולות, אופרה אחרת.
כשנפגשו, הזכיר הטייס למפקדו שמעולם אפילו לא ישב בתוך סקייהוק, אך הבכיר האמין ברום וביכולותיו, ואמר לו סע לטייסת בתל נוף, קח לך יום להכיר את צוותי הטיסה והקרקע, ולמחרת תעשה סיבוב היכרות במטוס.
אבל לגורל היו תוכניות אחרות: רום הספיק להיכנס לסקייהוק ולקבל הדרכה בסיסית מאחד מטייסיו. עוד לפני שעלה על מסלול ההמראה, נקרא להסיע בחזרה להאנגר; המצרים צלחו את התעלה, מוצבי קו ברלב עולים בלהבות וכולם זועקים: שילחו את חיל האוויר!
מלחמת יום הכיפורים פרצה, והטיסה הראשונה של רום בסקייהוק עמדה להיות משימת חירום. שתבינו, היו בעולם רק שלושה מקרים מתועדים של טייסי קרב שההתנסות הראשונה שלהם במטוס שלא היה מוכר להם היתה גיחה קרבית ולא טיסת הדרכה. גיורא רום עמד להיות הרביעי.
המטרה: כוחות מצריים בקרבת מוצב "בודפשט", הצפוני ביותר בקו בר-לב שספג אש תופת. חיילי בודפשט ספגו הפצצה מצרית כבדה; לרשותם עמדו שני טנקים ושני תותחים ומולם - חטיבת אויב שלמה, שניסתה לחסל את מגיני המוצב ולנוע לעבר יישובי סיני.
ארבעה סקייהוקים של 115 נדרשו לצאת ולשחוק את החטיבה, לפגוע ברכבי ההנדסה ובטנקים שהביאה, ולעזור בהגנת המוצב. אם יצליחו, אולי תספיק תגבורת צה"לית להגיע לבודפשט, והפלישה המצרית תשובש בצפון.
בעצם, רום נשלח במטוס שהוא לא מכיר למשימה מסוכנת, במדינה בה חווה את הטראומה של חייו. ואם לא ידעתם, טייס שנופל בשבי פעם שנייה במדינת אויב? אמנת ז'נבה לא חלה עליו, אף חוק לא יגביל את שוביו, ומה שיחכה לו שם יגרום לכל סרטי "המסור" ייראו כמו מסיבת הפתעה בפינת ליטוף.
רום לא היסס לרגע, מיהר ללמוד את כוונת וחיישני הסקייהוק בעוד צוותי הקרקע מחמשים אותו בפצצות, והמריא ביחד עם חבריו לרביעיה. עוד בריצת ההמראה עלה בקשר מול המוביל ושאל אותו באיזו מהירות יש למשוך את הסטיק. בדרך מתל נוף לסיני, נעזר בחבריו כדי להבין מה נמצא איפה - עד שכבר ראו את חולות המדבר.
כשעברו מעל להתיישבות נח"ל-ים, החלו להנמיך, ועד מהרה כבר קישטו את האופק עמודי עשן שחור. ארבעת הסקייהוקים תפסו את המצרים בהפתעה: אחד אחרי השני התהפכו על הגב וצללו לעבר חטיבת האויב, וגיורא ביצע את התמרון כמו כולם.
אך לאחר שסיים את היעף, עלו מולו בקשר ואמרו לו "ארבע, לא הטלת פצצות!"; מסתבר שלא כייל נכונה את מחשב הירי. שוב הסתובב רום וחזר לבדו אל החטיבה המצרית - שהפעם היתה מוכנה לקראתו, ורשפה אש מכל הכלים.
כטייס מעולה, ידע לזגזג בין פיצוצי הנ"מ, ואף חמק מטיל קרקע אוויר ששוגר אליו מאתר נ"מ סמוך - והפעם שתל בדייקנות את שמונה הפצצות שלו במטרה. המצרים, המומים ומופתעים מההתנגדות הישראלית שבאה מן המוצב ומן השמיים כאחד, נאלצה להשהות את המתקפה, ואף לנוע אחורנית.
בדרך חזרה לבסיס, דיווחו טייסי המבנה על מצב הדלק שלהם. רום הביט במחוון וקלט שנשאר לו פחות דלק מלשאר הטייסים; מסתבר שישנו מתג שצריך להרים כדי שדלק יזרום מהמכלים הנתיקים - משהו שקורה אוטומטית במטוסים צרפתיים כשנגמר הדלק הפנימי.
מפקד הטייסת הטרי מיהר להרים את כל הסוויצ'ים בקוקפיט, עד שהפעיל את המתג הנכון; קצין פנתר - קצין מאלתר. בהמשך, צירף עצמו רום לכמה שיותר גיחות, בתחילה כדי ללמוד את הסקייהוק תוך כדי לחימה ועד מהרה בתור מוביל.
רום הוביל גיחות תקיפה נועזות, חלקן בעומק מצרים ואף באזור הדלתא - שם יורט והופל המיראז' שלו ב-1969. כל מי שטס איתו אמר שמדובר בבן אדם עם אומץ של אריה, אף שאינו פראי; כל מעשיו - מלאכת מחשבת, פעולות מדויקות גם בשיא הלחץ.
בהמשך התקדם בסולם הדרגות, פיקד על בסיסי חצור ותל נוף, הוסמך להטיס F15 והשתתף במבצע "רגל עץ" ב-1985, במסגרתו נתקפו מפקדות אש"ף בתוניס הרחוקה. לאחר מכן הוביל את חטיבת המחקר בלהק המודיעין, מונה לראש מטה החיל וב-1992 אף היה מועמד לתפקיד מפקד חיל האוויר. הוא השתחרר בדרגת אלוף, אחרי שכיהן כנספח צה"ל בארצות הברית. בימינו, מי שמסיים כזאת קריירה הולך ישר לפוליטיקה, לא?
אבל גיורא לא היה פוליטיקאי או איש מנגנון. תפקידו הראשון לאחר פרישתו מצה"ל היה מנכ"ל משרד התשתיות הלאומיות, תפקיד אליו מונה בידי שר התשתיות אריאל שרון. הוא פרש אחרי זמן קצר; מספרים ששנא את הפוליטיקה, והמגע עם חברי מרכז המפלגה.
תחת זאת, הצטרף לקונצרן כלל וייסד בו חברת טכנולוגיה, ואז בא לנהל את הסוכנות היהודית. אבל רוב עשייתו היתה כזו שטיפלה בבעיות הכי גדולות של ישראל: למשל, עמד בראש מרכז מציל"ה, עמותה שפעלה למציאת איזון חוקתי בין עקרונות ליברליים ודמוקרטיים ובין עקרונות יהדות מסורתית.
כמו כן, ניהל את הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, ועמד בראש הרשות לתעופה אזרחית - תפקיד במסגרתו חולל מהפכה במבנה פעילות גוף זה, ואף הזניק את הדירוג העולמי של ישראל מבחינת בטיחות טיסה. אחרי שכל חייו הגן גיורא רום על המדינה מאויביה, עבר להגן עליה מפני עצמה.
גיורא רום היה דוגמה ומופת אפילו בין בני דורו הענקים, ולוחם מהזן הנכון: לא פעם סיפר שהוא לא שנא את האויב, ואף חש הקלה כשראה טייס מצרי או סורי נוטש בשלום; המטרה היתה לנצח, לא להרוג.
אתם מבינים, גיורא רום לא ברח מבית החולים ב-67' מתוך תאוות תהילה, וב-73' לא יצא לתקוף במצרים מתאוות נקם; הוא ובני דורו לחמו בנחישות, ובמקצוענות מוחלטת, בין אם הציוד שלהם בא ממפעלי קולט ו-FN או ממפעלי מקדונל דאגלס, בידיעה שאם יפסידו, תאבד המדינה.
ושמו לב: אותם לוחמים נאמנים, שהקריבו כל כך הרבה, בימים אלה נצבעים כ"בוגדים" ו"פריבילגים" בידי כל מיני שוכני אולפנים - רק בגלל שמתחו ביקורת על מה שקורה במדינה. אוי לו לעם ששוכח את הגיבורים שלו, שיצאו למשימות הכי מסוכנות בלי לומר מילה. ולעניות דעתי, אם עכשיו בחרו לדבר, חובתנו הבסיסית היא להתייחס לדבריהם בכבוד.
וכאן נסיים בספר "צבעוני ארבע" בו נפתח טור זה. הוא הושק ב-2008 ומספר בפירוט מחריד על הסיוט שבשבי, ועל איך ריפא רום את השבר הנפשי אחריו. איך מצא כלים מבוססי היגיון להימנע מהתפרקות ואיך הציל את עצמו מאובדן תקווה. הספר תורגם לשלל שפות, ואף הגיע לפסיכולוגים ומומחים שעוסקים בשיקום מטראומה, ואל מטופלים שלהם. כבר שנים שהוא מעורר השראה ומסייע לנפגעי טראומה חמורה בכל העולם, עוזר להם לתפוס שליטה על חייהם ולשוב לפרוש כנפיים. טיסה נעימה!
