ניתוח
מדוע וויז ונקסט העדיפו להיפרד מחלום ה-100 מיליארד דולר
חדי־הקרן הישראליים וויז ונקסט אינשורנס נמכרו בעסקאות ענק, אף על פי שיכלו להפוך לחברות ציבוריות ולחזק את המשק. הלחץ מהמשקיעים, הפיתוי של האקזיט והחשש מהנפקה הכריעו בעד המזומן
מה משותף לוויז ולנקסט אינשורנס חוץ מהעובדה הטכנית שמדובר בשני יוניקורנים ישראליים שנמכרו באותו שבוע? מייסדי שתי החברות, אחת סייבר והשנייה אינשורטק, הצהירו לא אחת כי אין סיבה שלא יגיעו לשווי של 100 מיליארד דולר. אחרי שינפיקו אותן בוול סטריט כמובן.
קשה עד בלתי אפשרי להחמיץ פנים לנוכח האקזיטים המרשימים בשבוע האחרון. על 32 מיליארד הדולר של וויז דובר די והותר, אבל גם המכירה של נקסט לענקית הביטוח הגרמנית Munich Re, לפי שווי של 2.6 מיליארד דולר, נכנסת לעשיריית האקזיטים הגדולים של חברות טכנולוגיה ישראליות. ובכל זאת חייבים לדבר על כך שישראל איבדה עוד שתי חברות שהיו יכולות להפוך לחברות ענק ציבוריות, להעסיק עוד מאות ואפילו אלפי עובדים בארץ ולתרום לכלכלה המקומית לא באופן חד־פעמי, אלא להקפיץ את ישראל למקום אחר ולאורך זמן.
כפי שאמר לכלכליסט ניר צוק, מייסד ענקית הסייבר פאלו אלטו, החברה היחידה בעלת הזיקה הישראלית שהצליחה לעבור את משוכת השווי של 100 מיליארד דולר: "כמעט בלתי אפשרי לומר לא ל־32 מיליארד דולר, אך עבור עם ישראל היה עדיף אם וויז היתה מתאפקת עוד קצת ומנפיקה בניו יורק".
מה באמת הסיכוי להגיע לשווי המיוחל?
ההחלטה אם להימכר ב־32 מיליארד דולר עכשיו או להתאפק ולא למכור כדי להצליח להנפיק, אולי, בוול סטריט היא אחת ההחלטות המורכבות שיזם צריך להתמודד עמן. לו פרופ' דניאל כהנמן עוד היה בחיים, היה כדאי למנכ"ל וויז אסף רפפורט ושותפיו לפנות אליו לייעוץ, שכן מדובר באחת השאלות הקלאסיות בתיאוריות זוכות פרס הנובל של הכלכלן: "האם עדיף לקבל 32 מיליארד דולר במזומן עכשיו או להמתין עבור הסיכוי לקבל 100 מיליארד דולר בעוד כמה שנים?". הקושי במתן תשובה שתוביל לדחיית ההצעה היום, הוא בדיוק הסיבה לפרס היוקרתי שקיבלו כהנמן ושותפו למחקר עמוס טברסקי.
ייתכן שההנפקה של וויז היתה מצליחה, אבל רוב הסיכויים שלא בשנה הקרובה ולא לפי שווי של 32 מיליארד דולר על ההתחלה, שכן גוגל מגלמת במחיר הזה את הערך האסטרטגי שוויז מהווה עבורה בתרחיש האופטימלי. המשקיעים בוול סטריט היו מתעמקים יותר במספרים ומגלים שאף על פי שוויז צומחת מהר, באופן כמעט פנומנלי, היא משלמת על זה מחיר בשורת הרווח. גם אם ההנפקה היתה מצליחה, מה הסיכוי שאכן היתה מגיעה בהמשך הדרך לשווי של 100 מיליארד דולר או יותר? מכל חברות הסייבר, רק פאלו אלטו עברה את המחסום הזה ומצליחה להישאר מעליו.
במקרה של נקסט אינשורנס ההצעה אינה חריגה כל כך ברמת השווי, אך המסלול להנפקה והגעה לשווי 100 מיליארד דולר מורכבים יותר. וויז מוכרת את פתרון הגנת הסייבר שלה לכל ארגון שעובר לענן, כשהמותג שהיא הצליחה לבנות הוא החזק ביותר בשוק היום. היא נלחמת גם מול חברות סייבר גדולות ובוגרות יותר, אבל לא מאוד ותיקות. מנגד, נקסט, שמוכרת ביטוחים לעסקים קטנים ובינוניים, מתמודדת מול חברות ביטוח ענקיות בנות 100 וגם עם לקוחות שעדיין נרתעים מרכישת פוליסה מסטארט־אפ. זו גם אחת הסיבות לכך שנקסט לא רק הכניסה את מבטחת המשנה שלה מיוניק רה לרשימת המשקיעים, אלא כפי שהתברר עם ההכרזה על העסקה, ענקית הביטוח כבר הגיעה להחזקה של כמעט שליש ממנה.
מייסדי נקסט מסתכלים מסביב ורואים חברות כמו למונייד והיפו, אינשורטקים ישראליים שהונפקו ב־2021 בשיא ההייפ לפי שווי של של 1.6 מיליארד דולר ו־5 מיליארד דולר בהתאמה. היום למונייד נסחרת בשווי הזהה לזה שבו נמכרה נקסט, ואילו היפו לא מצליחה לעלות ממצולות של 600 מיליון דולר. האם יש להן עוד סיכוי להגיע ל־100 מיליארד דולר שווי בעתיד? הוא קיים, אבל הרבה מאוד כוכבים צריכים להסתדר כדי שזה יקרה.
כאן חייבים לדבר על הפיל שבחדר הישיבות ואלה המשקיעים. רוב הסיכויים שאם היינו זבוב על הקיר בחדרי הישיבות שבהם מתקבלות ההחלטות אם להימכר או להמשיך עצמאית, היינו מגלים שהיזמים רוצים לשמור על העצמאות, אבל הם במיעוט מול קרנות ההון סיכון שחייבות לשלוח דו"חות ביצועים למשקיעים (LP) שלהן. הקרנות, גם הטובות שבהן שמושקעות בוויז ובנקסט, נמצאות באחת התקופות הקשות שלהן אחרי טירוף ההשקעות של 2021 שמילא את הספרים שלהן בחברות עם שווי מנופח.
יזמים סדרתיים לא מתאפקים
הציפייה היתה שלאחר שובו של הנשיא דונלד טראמפ, שוק המניות יתחיל לזנק, כפי שקרה בקדנציה הראשונה שלו, וגם חלון ההנפקות ייפתח. הפתעת טראמפ שמפילה את השווקים מרחיקה את חלון ההנפקות, אך במקביל החלפת צמרת רשות התחרות האמריקאית נותנת רוח גבית למיזוגים ורכישות. לאור זאת, הקרנות, שמחזיקות ברוב המניות בחברות, גם במקרה של וויז שבה המייסדים שמרו על נתח של כ־40% מהחברה, הן הקובעות.
גם עסקה כמו של נקסט, שנעשתה לפי שווי שהיה נמוך מהסבב של 2021, מייצרת תשואה חסרת תקדים עבור המשקיעים המוקדמים והמתמידים. הם יכולים לצאת אפילו עם תשואה גבוהה יותר מזו של המשקיעים בוויז, שנאלצו מהרגע הראשון להיכנס לפי שווי גבוה מאוד. על כן, סביר להניח שבחודשים הקרובים נראה עוד עסקאות למכירת חדי־קרן ישראליים, שימלאו אותנו בגאווה, שמהולה בקמצוץ של אכזבה – למה שוב התקפלנו?
אבל הסיפור הוא בסופו של דבר סיפור אופטימי. בכל מסע כמו של וויז ונקסט נוצרת עוד שכבה של ניסיון ושל ידע. לפני 20 שנה ליזם ישראלי היה קשה לסרב להצעה של כמה מאות מיליונים עבור החברה שלו, לפני עשור המספר תפח למיליארד דולר והיום אנחנו כבר מדברים על מיליארדי דולרים רבים.
המכנה המשותף הנוסף, אולי החשוב ביותר, לוויז ולנקסט הוא שאין מדובר בחברות הראשונות של המייסדים. מייסדי וויז הקימו את אדאלום, שאותה מכרו ב־320 מיליון דולר למיקרוסופט ב־2015. מייסדי נקסט הקימו את צ'ק שנמכרה ב־360 מיליון דולר ל־Intuit ב־2014. המייסדים היו מסודרים גם לאחר האקזיטים הראשונים, אך היזמות בוערת בהם ולכן הם יצאו להרפתקה נוספת, גדולה יותר. אפילו אם הפעם יזמי וויז ונקסט לא ייצאו לסיבוב נוסף, הם כבר סללו את הדרך לדור הבא, שיגיד "כבר ראינו שאפשר לקבל 32 מיליארד דולר עבור סטארט־אפ ישראלי, בואו ננסה להעלות את הרף עוד". אם יסודות הקיום של מדינת ישראל כדמוקרטיה לא יתפוררו ויקריסו את המסילה שעליה דוהר קטר ההייטק, הוא יגיע גם ל־100 מיליארד הדולר המיוחלים ואולי גם לחברת טריליון הדולר שתצא מפה.
