דוח טכנולוגי תוכנית ההתנתקות: יש סיכוי לא רע שפוטין יצליח להפוך את רוסיה לאי אינטרנטי
דוח טכנולוגי
תוכנית ההתנתקות: יש סיכוי לא רע שפוטין יצליח להפוך את רוסיה לאי אינטרנטי
אם וכאשר האינטרנט ברוסיה יהיה מבודד מהרשת העולמית, בדומה למה שקורה כבר עכשיו בסין הקומוניסטית, אפשר להניח שמדינות נוספות תלכנה בעקבותיה, ביניהן אולי גם כמה דמוקרטיות. עתיד החופש המקוון של אזרחי העולם תלוי, במידה רבה, בהצלחתו של הניסוי המטריד הזה
רוסיה נמצאת בימים אלה בעיצומו של ניסוי אנושי בקנה מידה מפחיד, שלתוצאותיו יכולות להיות השלכות ארוכות טווח לא רק במדינה עצמה אלא גם ברמה העולמית, בכל הנוגע ליכולת ליצור איי אינטרנט מבודדים זה מזה ולנכונות של אוכלוסייה במדינה בעלת גישה פחות או יותר חופשית לרשת לקבל מציאות חדשה שבה כלי התקשורת המרכזי שלהם נשלט בצורה כמעט מוחלטת על ידי הממשל.
כתבתי בעבר על ההתפתחות ההדרגתית אך העקבית של מכונת הצנזורה הרוסית המקוונת ועל איך לאורך שני עשורים, בעילות ובתירוצים כאלו ואחרים, נחסמה שורה הולכת וגדלה של אתרים מתחומים שונים. אבל פעילות זו היתה כאין וכאפס לעומת המהלכים שנעשים במדינה בימים אלה, שמטרתם הלא מוצהרת היא ליצור גרסה של האינטרנט מבודדת משאר העולם, מנותקת מההשפעה של ענקיות הטכנולוגיה (שחרף הביקורת הרבה עליהן, יש לה גם הבטים חיוביים רבים), ומנווטת בצורה מלאה על ידי הקרמלין.
זה התחיל בחסות המלחמה באוקראינה, אבל היסודות שמונחים כעת במדינה אמורים לתחזק את מערך הצנזורה שם לטווח הארוך יותר, תוך ביצור שליטתו של הנשיא ולדימיר פוטין. הצעדים הראשונים, בסמוך לפלישה הרוסית לאוקראינה בפברואר, היו חסימת פלטפורמות חברתיות מובילות כמו פייסבוק, אינסטגרם וטוויטר. מאז, מעדכן מגזין וויירד בסקירה רחבה של מהלכי הצנזורה במדינה, קידמו בכירים בקרמלין ומחוקקים בדומא מגוון יוזמות להעמקת השליטה ברשת המקומית והניתוק שלה משאר העולם.
אלו התגברו במיוחד בחודשיים האחרונים. ביוני הידקה רוסיה חוקים נגד פעילות של "סוכנים זרים" שנועדו להצר את צעדי התקשורת החופשית, קידמה את הגבלת הגישה לשירותי VPN, יצרה מאגר מידע שאוסף קודים מזהים ייחודיים של טלפונים ניידים, אסרה על בכירים להשתמש בתוכנות שיחת ועידה דוגמת זום ואפליקציות מסרים מידיים, במהלך בעל השם הגאוני "וידיאופטריוטיזם"), והציגה חקיקה שתאסור שימוש בתוכנות זרות בתשתיות מדינה חיוניות.
ביולי ראינו יוזמה ליצור חנות אפליקציות רוסית שתוקן במכשירים חדשים כברירת מחדל, חוק שיגביל הוצאת מידע על אזרחים רוסים מהמדינה, ויצירת מאגר מידע ביומטרי שיתבסס בין השאר על איסוף מידע בידי הבנקים המקומיים. זאת, במקביל לקנסות שהוטלו על גוגל ועל אפל בגין הפרת חוקים מקומיים.
להערכת מומחים, האפקט המשולב של מהלכים אלה יהיה גידול בשימוש בטכנולוגיות מעקב ברוסיה והרחבת הניתוק של הרשת המקומית משאר העולם. "הפלישה לאוקראינה יצרה עילה חדשה להגברת הצנזורה הדרקונית, אבל גם להעברת חוקים שהופכים יותר דברים ללא חוקיים ומציבים יותר אנשים תחת סכנת חקירה פלילית", אמרה לוויירד פרופ' טניה לוקוט מסיטי יוניברסיטי בדאבלין, שחוקרת זכויות דיגיטליות וחירויות מקוונות.
סטניסלב שאקירוב, מייסד ארגון זכויות הדיגיטל Roskomsvoboda, אמר שהמהלכים של רוסיה בתחום מבוססים על חמישה עקרונות ליבה. הראשון, שליטה בתשתיות רשת פיזיות, כמו כבלי תקשורת. השני, לחץ על חברות מקומיות דוגמת יאנדקס לצנזר תוכן. השלישי, פעילות נגד התקשורת החופשית או הסמי-חופשית, שכוללת החרמת כלי תקשורת עצמאיים. רביעי, אילוץ גולשים לבצע צנזורה עצמית במה שהם מעלים לרשת. וחמישי, חסימת אתרים על מנת להגביל את הגישה למידע (2,384 אתרים נחסמו מאז תחילת המלחמה, שמבוססת על חקיקה מ-2016 ועל יכולות טכנולוגיות שפיתח הממשל בשנים האחרונות. "היכולות לחסום גישה מתפתחות בקצב מהיר", אמר שאקירוב.
המאמצים הרוסיים לא כל כך פשוטים ולא בהכרח יישאו את הפירות הרצויים בעתיד המיידי. סין - המודל לחיקוי - פיתחה את מערך הצנזורה המקיף והיעיל שלה במשך יותר משני עשורים וגם בו יש לא מעט פרצות. מאמצי חיקוי רוסיים לא תמיד סיפקו את התוצאה הרצויה. ב-2018, ניסיון לחסום את טלגרם שיבש את תקשורת האינטרנט בכל המדינה. מאמצים ליצור חנויות אפליקציות מקומיות סיפקו הישגים דלים, RuTube (התשובה הרוסית ליוטיוב) לא זוכה לתעבורה משמעותית ותחליף הטלגרם Rossgram עדיין לא מתפקד.
כל זה לא אומר שהיוזמה הרוסית היא בלתי אפשרית, אלא רק שייקח לה אולי יותר זמן להפוך למציאות. אם סין הצליחה, אין סיבה שרוסיה לא תגיע לתוצאות דומות. אולי זה לא יהיה מושלם, אולי יהיו חורים שקל לעקוף אותם, אבל בעבור רוב האוכלוסייה המערכת תעשה את העבודה. וכשיגיע הרגע הזה, נוכל להתחיל לבחון את תוצאות הניסוי הגדול שעושה רוסיה.
אזרחי רוסיה, בוודאי הצעירים שבהם, נולדו, גדלו והתבגרו בסביבה שבה האינטרנט היה פחות או יותר חופשי ונטול מגבלות, עם גישה רחבה לפלטפורמות בינלאומיות שחיברו אותם לעולם הרחב. הם רגילים לחיות במציאות שבה גישה למידע, כולל מידע שסותר את הנראטיב השלטוני, היא קלה, פשוטה ולא דורשת ידע מיוחד. בכך הם שונים לחלוטין מנתיני סין, שם האינטרנט נמצא תחת בקרה הדוקה כמעט מימין הראשונים במדינה. הם מכירים את טעמו של חופש המידע, של היכולת לקבל שירותים שונים מחברות שונות בלי תלות במיקום הגיאוגרפי ושל האפשרות למצוא אנשים אחרים ולדבר אתם על כל נושא שבעולם.
השאלה הגדולה של הניסוי היא עד כמה הרגל זה הוא משמעותי. האם בשלב מסוים, כשהרשת תהיה מצונזרת מספיק והשירותים שהיא תספק מוגבלים דיים, תתעורר האוכלוסייה הרוסית ותדרוש, אולי גם באלימות, להחזיר את הגלגל לאחור, או שאולי היא תקבל את המציאות החדשה בכפיפות ראש ובהכנעה, ותתרגל לעולם שבו מותר לה לדעת רק מה שהשלטון רוצה שהיא תדע?.
לתוצאות הניסוי תהיינה השלכות מחוץ לרוסיה, שכן מדינות רבות, בעיקר עם שליטים סמכותניים בראשן, מבקשות לבצע מהלכים דומים. "מבחינה טכנית, מדובר כאן על מקרה מעניין", אמר לדוח טכנולוגי ד"ר דמיטרי אפשטיין מבית הספר פדרמן למדיניות ציבורית וממשל ומהמחלקה לתקשורת באוניברסיטה העברית (גילוי נאות: הכותב הוא תלמיד מחקר בפדרמן, היה סטודנט של אפשטיין ומשתף איתו פעולה במחקרים). "מצד אחד, הממשל הרוסי אכן ממנף את איך שהאינטרנט בנוי ופועל כדי לחסום ולסנן אותו. מצד שני, בדיוק אותם המאפיינים הם גם מה שהופך את זה למאתגר. במקרה של רוסיה (להבדיל מסין), ניכר גם הפער ביכולות הטכנולוגיות הנחוצות כדי להחליף את הפתרונות המערביים. מדובר במרוץ לטווח ארוך ויש חשש שגם מדינות דמוקרטיות תאמצנה משהו מהרעיונות הללו".
נכון לעכשיו, לאור התגובה של הציבור הרוסי למלחמה באוקראינה, שבמרכזה עומד אימוץ רחב וכמעט מלא של הנראטיב שפוטין והקרמלין מבקשים לקדם, היעדר ההתקוממות פרט לכמה מקרים בשוליים, יש חשש אמיתי שהניסוי הרוסי יצליח בצורה פנטסטית. במקרה כזה, רוסיה לא תהיה האחרונה ואזרחי שום מדינה לא יהיו בטוחים מפני מהלכים שנועדו לשלול את החופש המקוון שלהם.
