שוברת קודיםאולי עדיף בלי חדשנות של מלחמה
שוברת קודים
אולי עדיף בלי חדשנות של מלחמה
התגייסות ההייטק לסיוע באתגרי המלחמה, מאיתור נעדרים ועד טיפול בפוסט־טראומה, צפויה להוליד גם פיתוחים מתקדמים וחברות חדשות שיוקמו. אלא שהחדשנות הזו מעידה גם על החלקים השבורים בחברה שלנו
זה לקח זמן מה אך בסופו של דבר גם ההודעות לעיתונות שבו לחיינו. אחרי תקופה של הלם מול אירועי 7 באוקטובר, שגרה החלה להתגנב למציאות היומיומית ואיתה גם אותם פרסומים שיווקיים, המנוסחים היטב על ידי חברות יחסי ציבור ומשתוקקים לפרסום. ההודעות מנסות להלך בין טיפות של רגישות והן חושפות את ממדי החדשנות שמרגיש כאילו היא לא מפסיקה לנבוע גם בעת איומה זו. בין היתר הגיעו הודעות על צ'אטבוט שנועד להעניק טיפול ראשוני לנפגעי פוסט־טראומה, חברה שמפתחת "עיניים" לרחפנים מתאבדים, משקפי מציאות מדומה לתרגול טיפול ראשוני רפואי מורכב תוך כדי "לחימה בסמטה", או על פיתוח שנועד "לייעול העברת מסרים ברשתות החברתיות" כחלק ממאמצי ההסברה הישראליים.
כשמדברים על מגזר הטכנולוגיה בתקופה הזאת, מוסכם על הרוב שבאופן בלתי נמנע, ההתגייסות האזרחית בימיה הראשונים של המלחמה צפויה להניב בעתיד מיזמים חדשניים מפריחי שממה. מספרים איך בחמ"לים ובמטות האזרחיים השונים שקמו, אם כדי לסייע לאתר נעדרים ואם כדי לטפל במפונים, אנשי טכנולוגיה נפגשו – לעתים ללא היכרות מוקדמת – כדי לנסות למצוא רעיונות חדשים ופורצי דרך שייתנו מענה לחלק מהבעיות הדחוקות של שעת המלחמה. איך אותם זרים מוכשרים הפכו ידידים, צוותים ושותפים חדשים נולדים, ורעיונות ומיזמים חדשים נרקמים. זו ישראל: חדשנות של חברה פגועה.
1. מפעל לייצור יזמים
מדינת ישראל מהווה מרחב לאומי שבו אחת החממות היצרניות ביותר של חברות חדשניות. המקרה הישראלי הייחודי מתועד היטב: בתל אביב יש המספר הגבוה ביותר בעולם של סטארט־אפים לנפש, ההשקעה הגבוהה ביותר בעולם במחקר ופיתוח, והיא ביתם של כ־270 תאגידים רב־לאומיים, כולל גוגל, אפל, פייסבוק ומיקרוסופט, שהקימו למעלה מ־350 מרכזי מו"פ. ישראל היא גם ביתם של מאות קרנות הון סיכון ומושכת בהתמדה השקעות הולכות וגדלות שהגיעו לשיא של 27 מיליארד דולר ב־2021, בראש צמרת בועת ההייטק העולמית. בשעתו בישראל היו כ־100 חדי־קרן, בין המובילות בעולם ביוניקורנים לנפש. תל אביב, זה מכבר, הפכה ידועה כ"מפעל למייסדים ויזמים", שמייצרת את אלו בהמונים והמקום שאליו נוהרים כולם כדי להשיג לעצמם כוח אדם איכותי.
המספרים יוצאי הדופן נחשבים חריגים במיוחד על רקע ממדיה הקטנים וגילה הצעיר של המדינה. על כן, ישראל הפכה להיות מודל לחיקוי ונושא לדיון בניסיון להסביר מהיכן נובע שפע החדשנות שהביאה עלינו את ה"סטארט־אפ ניישן". השערות יש בצרורות: החוצפה הישראלית; קוטנה של המדינה שהופך אותה למעין "מעבדה" ומדריך את היזמים בה להיות תמיד עם "המבט החוצה"; חינוך ליזמות; ההטרוגניות החברתית המבוססת על הגירה מכל העולם; וחשיפה של חיילים לטכנולוגיה מתקדמת. יש המדברים על תרבות מקומית שסובלנית לכישלונות ומעודדת אנשים לנסות שוב ושוב. אחרים מתארים את מדיניות המיסוי המיטיבה למגזר, מענקים והטבות שונות למשקיעים זרים, או מדגישים את התוכניות הממשלתיות שנועדו לעודד יזמויות שקמו בישראל כבר בתחילת שנות התשעים של המאה שעברה.
נראה שבמידה מסוימת הכל נכון, ותשובה מלאה חייבת לכלול מגוון רחב מאוד של הסברים ותנאים תורמים. אף אדם או הסבר לא יכולים לבדם לתבוע לעצמם בעלות על הנושא (לא משנה כמה יתיימרו). כדי להשלים את התמונה צריך לשאול לא רק מה מייחד את ישראל, אלא מה מייחד חברות חדשנות בכלל. כדי לעשות זאת יש להתבונן על חממה גדולה ומוכרת הרבה יותר של חדשנות – עמק הסיליקון בקליפורניה, ארצות הברית. גם שם מתקיימים תנאים ייחודיים או סוג מסוים של אקספציונליזם, אך גם בישראל וגם בארצות הברית יש גורם מניע אחד דומה: מעין מצב קיומי תנ"כי מדכדך של "ועל חרבך תחיה".
לא רק שארצות הברית מצויה במצב קיום של "מלחמה נצחית" (Endless War) כחלק מהמערכה הבלתי נגמרת נגד טרור בעולם, שאותה היא מובילה מאז פיגועי 11 בספטמבר, אלא שעוד לפני כן היא היתה מעורבת במלחמות ארוכות מתמשכות ברחבי העולם כחלק מהמלחמה הקרה. אלו, בשילוב מלחמות העולם, היו המניע לכמה מהפיתוחים החשובים בעולם, הבסיס למה שאנו מכירים היום כעמק הסיליקון. בין שזו אנרגיה אטומית ובין שהמחשב, ההצפנה או האינטרנט.
בשנים האחרונות ארצות הברית מתירה לעצמה ביתר שאת, ברמה הדיפלומטית, את הסמכות להמשיך במלחמה ללא הגבלת זמן או מרחב, תוך תכנון מסגרות משפטיות רשמיות שיאפשרו הרג ממוקד. מוציא לפועל עיקרי למדיניות זו היה הנשיא לשעבר ברק אובמה שתחת הנהגתו החל הצבא האמריקאי בקמפיין המל"טים המתנקשים. "צייד הטרוריסטים המוצלח בהיסטוריה", הוא כונה, כשביסס את ארצות הברית לא כמדינה שמחויבת לשלום אלא כמדינה שלא מגבילה עצמה בזמן מלחמתה בטרור. בתקופתו מל"טים הופעלו פי עשרה יותר מקודמו בתפקיד, והרגו אלפים. כל כך גדולה היתה מחויבותו למשימה עד שחיל האוויר האמריקאי מכשיר היום יותר מפעילי מל"טים מטייסים. אובמה זכה בפרס נובל לשלום זמן קצר אחרי שנבחר.
1 צפייה בגלריה
נשיא ארה"ב לשעבר ברק אובמה. תחת הנהגתו פותחו המל"טים המתנקשים, שבתקופתו הופעלו פי עשרה יותר מבתקופת קודמו, והרגו אלפים
(צילום: AP Photo/Carolyn Kaste)
ברקע זה מאבקם של מהנדסים בגוגל או אמזון נגד פיתוחים צבאיים וחוזים ממשלתיים אחרים נראה לעתים כחירש חברתית והיסטורית. שהרי מלחמות שמשתרעות על פני עשרות שנים ועל פני כל העולם היו והנן המניע העיקרי למוצרים שאותם הם מפתחים. אותם צרכים צבאיים הם גם האחראים הישירים לאדריכלות הטכנולוגית שמנהלת את קיומנו. בין שזו הרשת הפתוחה והמבוזרת ובין שעזרים אוטונומיים לשרת את מכונות הקרב.
2. עדיף דיון על בירה
התזה שמלחמה והחידושים הטכנולוגיים הנלווים לה מניעים במידה רבה את ההיסטוריה אינה חדשה כמובן. היא הומשגה באופן משכנע למדי על ידי תיאורטיקנים מהימין ומהשמאל, לעתים בצורה דטרמיניסטית יותר ולעתים פחות, אך באופן דומה למדי תחת הרעיון שההתקדמות האנושית מונעת ממלחמות קבועות, וכי מלחמות אלו ממנפות חדשנות טכנולוגית. אותה החדשנות הטכנולוגית, למרבה הצער, מנציחה בעצמה את מצב המלחמה הנצחי הזה בין חברות, לאומים, מדינות או מעמדות, תלוי את מי שואלים.
אם כך, ראוי גם להתעכב על האדרת עוצמתה של ישראל כסטארט־אפ ניישן ולתהות אם היותם של תושבי מדינת ישראל כר פורה לפיתוח טכנולוגיה ויזמות הוא אכן הגביע הקדוש שלו כולנו צריכים לשאוף. ייתכן שהחדשנות שמקיפה את כולנו לא רק מאותתת על הייחודיות שלנו, אלא גם על החלקים השבורים בחברה שלנו ואולי – רק אולי – עדיף לשאוף למצב קיומי איטי ומנומנם של חברה שבעה ומדושנת בשלום, שבה המצוקה אינה גדולה ואין כל דחיפות לאתר חטופים באמצעים טכנולוגיים מתקדמים שטרם פותחו. אולי עדיפים לנו הבינוניות האירופית או העיסוק האוסטרלי המתמשך במחיר הבירה המקומית. אולי כך יהיה קיום נאה יותר, עם קצת פחות חדי־קרן ומעבדות בינה מלאכותית שמנסות לפתח צ'אטבוט להתמודדות עם פוסט־טראומה של חיילים, שנועד לאושש אותם במהירות בשדה הקרב.
