פרשנותאף אחד לא יצלצל בפעמון לבשר את סוף המשבר בהייטק, אך נקודת המפנה קרובה
פרשנות
אף אחד לא יצלצל בפעמון לבשר את סוף המשבר בהייטק, אך נקודת המפנה קרובה
האם המפנה בשוק ההייטק קרוב? קל להיות פסימים, אבל אסור להתעלם מהנסיקה של 30% במדד נאסד"ק, מהעלייה של יותר מ־16% במדד S&P 500 מתחילת השנה ומהשלכותיהן על פעילות הגיוסים בהייטק
האם המפנה בשוק ההייטק קרוב? כרגיל, במצב שבו רואים רק את עומק השפל שאליו גלש הענף, את הקשיים בגיוסי הון לקרנות השקעה — ובראשן אינסייט וטייגר גלובל — ואת הפסימיות שאופפת את היזמים, קל לפספס את השינוי בכיוון הרוח. זה לא יקרה מחר וגם לא מחרתיים, אבל אסור להתעלם מהנסיקה של 30% במדד נאסד"ק, מהעלייה של יותר מ־16% במדד S&P 500 מתחילת השנה ומהשלכותיהן על פעילות הגיוסים בהייטק. בדיוק כפי שבתחילת 2022 מניות החברות הציבוריות קרסו אבל היוניקורנים עוד המשיכו לדהור, כרגע מתרחש התהליך ההפוך: היוניקורנים המבוהלים עוד מתחבאים באורוות, אבל החברות הציבוריות כבר דוהרות קדימה ולמעלה.
בשונה מקפיצות נקודתיות שנרשמו במדדי המניות בשנתיים האחרונות, הפעם יש איתותי חיים משוק ההנפקות. אמנם עדיין לא הנפקות של חברות הייטק, אבל שינוי הסנטימנט לרוב לא מתחיל מהן. הנפקת Cava, למשל, רשת המסעדות הים־תיכוניות שפועלת בארצות הברית, כבר משגרת סימנים על פתיחת חלון ההנפקות. החברה הונפקה לפי שווי של 2.45 מיליארד דולר עם ניחוח חלומי, ומיד זינקה לכיוון 5 מיליארד הדולרים. שש חברות נוספות הונפקו בשבוע שעבר, וארבע מתוכן גייסו יותר מ־100 מיליון דולר. גם אודיטי (Oddity), החברה־האם של איל מקיאג' הישראלית, שמנסה למתג את עצמה כחברת איפור עם אלמנטים של הייטק מאחוריה, תנסה להנפיק לפי שווי של 1.5 מיליארד דולר.
כרגע צריכים להתקיים שני תנאים, כדי שאפשר יהיה לצלצל בפעמון הדמיוני — שאף פעם לא מצלצל — ויכריז על סוף המשבר, גם אם לא בכלכלה הריאלית, אז לפחות בשווקים. התנאי הראשון הוא תשואות חיוביות בהנפקות האחרונות, והשני הוא המשך המומנטום בשוק המניות. סביר להניח שבחודשיים הקרובים קצב העליות יואט והמסחר יהיה מנומנם, אבל לקראת ספטמבר הסוחרים יחזרו.
אם לא יחכו להם העלאות ריבית נוספות, המומנטום החיובי במניות יתחיל לחלחל הלאה. בדיוק כפי שההאטה הדרמטית בגיוסי ההון וגלי הפיטורים הגיעו לחברות ההייטק הפרטיות כמה חודשים אחרי ששוק המניות קרס, כך יקרה גם בכיוון ההפוך.
הגופים המוסדיים הקפיאו את הזרמות הכספים להשקעות בקרנות הפרטיות וקרנות ההון סיכון, משום ששווי האחזקות הסחירות שלהם התכווץ. גופים שמנהלים את כספי חסכונות הציבור מחויבים לשמור על יחס קבוע בין ההשקעות הסחירות לבין מה שמכונה ההשקעות האלטרנטיביות, כדי שלא יווצר משקל יתר לכאן או לכאן. כאשר שווי המניות עולה, הם יכולים לחזור ולהפנות את המשאבים גם לסטארט־אפים. כששוק ההנפקות נפתח, למשקיעים קל יותר לשחרר כסף להשקעות בחברות הגדולות והבוגרות, כי האקזיט נהפך לתרחיש ממשי.
במקביל מתרחשים בינתיים בסטארט־אפים כמה תהליכים, שיהפכו אותם לאטרקטיביים יותר בעיני המשקיעים. החברות הפחות טובות ייסגרו או יימכרו, ואילו בחברות שישרדו יושלמו תהליכי התייעלות, המכירות יעלו וחלקן אפילו יתקרבו לרווחיות. למרביתן ייגמרו יתרות המזומנים, כך שהן יצטרכו לצאת לגיוס. וכך תיווצר לקרנות ההשקעה הזדמנות להשקיע בחברות טובות ובריאות יותר, לפי מכפילי הכנסות נמוכים לעומת אלה של 2021. כל זה קורה בנאסד"ק ובכלכלה העולמית, בעוד בישראל המספרים למחצית הראשונה של השנה מטרידים מאוד. גיוסי הסטארט־אפים ירדו בשיעורים חדים מאלה שבארצות הברית ואירופה, ומדינות כמו צרפת וגרמניה — ששאפו לשכפל את מודל הסטארט־אפ ניישן הישראלי — עוקפות אותנו בנפחי הפעילות.
השעון של ממשלת הטרלול הישראלית מתקתק עכשיו בקול רם. לאקו־סיסטם הישראלי יש רק חודשים ספורים כדי להתנקות מריח הסלמי של ההפיכה המשטרית, לקראת חזרתם של המשקיעים עם תיאבון מחודש לטק. אם כל העולם יתחיל להתאושש ורק ישראל תישאר מאחור, הנזק לכלכלה המקומית יהיה בלתי הפיך — וכל מה שהושג כאן לאורך שלושת העשורים האחרונים יימחק.
