אמנם חלפו כבר כחמש שנים מאז שרקפת רוסק־עמינח יצאה מלשכת מנכ"ל בנק לאומי, אבל עדיין נדרש זמן כדי להסתגל לנוכחות שלה בפרק החדש בחייה — פרק ההייטק, שבו היא שותפה בכירה בקרן ההון סיכון Team8.
הנוכחות שלה בפרק החדש הרבה יותר מחוייכת ונינוחה, בוודאי שבהשוואה לתקופתה הסוערת בלאומי, שחייבה גישה חמורת סבר יותר. "אני שומעת את זה מאנשים כל הזמן", היא אומרת בראיון לכלכליסט. "ובאמת, מנכ"ל לאומי זה תפקיד שמחייב אותך להיות אדם עשוי מברזל. זה משקף את איך אני מבצעת את התפקידים שלי ואת המחויבות שלי כלפיהם, אבל זו לא באמת אני".
אמנם רוסק־עמינח מקפידה כיום על הזיהוי שלה עם מגזר ההייטק, אבל אי אפשר לחמוק מהחיבה העמוקה שלה לבנקאות בכלל ולבנק לאומי בפרט, מה גם שהיא לא זנחה את התחום לחלוטין. כיום היא מכהנת גם כדירקטורית בבנק BNY האמריקאי, וזאת לצד כהונתה כיו"ר יצרנית השבבים הישראלית היילו, תפקיד שבו החליפה את זוהר זיסאפל לפני מותו.
Team8, שהוקמה לפני עשר שנים, היא קרן הון סיכון שפועלת במתכונת לא סטנדרטית. היא מהווה חממה לחברות טכנולוגיה צעירות, ולצד השקעה בהן, היא מלווה את החברות מתחילת הדרך, לפעמים עוד בשלב שבו ליזמים אין רעיון, ועד לאקזיט. היא הוקמה על ידי נדב צפריר, מפקד 8200 לשעבר והמנכ"ל הנכנס של צ'ק פוינט, לירן גרינברג וישראל גרימברג. הקרן, שכבר מנהלת יותר ממיליארד דולר, משקיעה בשלל תחומים כיום, והיא חתומה עד היום על עשרה אקזיטים בסכום מצרפי של כ־2.5 מיליארד דולר, שארבעה מהם יצאו לפועל בזמן המלחמה — חברות הסייבר דיג וטאלון נמכרו לפאלו אלטו בכמיליארד דולר, ג'ים סקיוריטי נמכרה ל־Wiz תמורת 350 מיליון דולר, ופלאנק נמכרה לאפלייד ב־300 מיליון דולר.
את פעילות הסייבר, שאיתה Team8 מזוהה בעיקר, הוביל צפריר. את פעילות הסייבר שאיתה Team8 מזוהה בעיקר הוביל צפריר. החזון שחיבר את רוסק עמינח ל-Team8 היה להפוך אותה מקרן שעוסקת רק בסייבר לקבוצה רב תחומית. התחום הראשון אליו נכנסו בהובלתה היה פינטק, אותו היא מובילה יחד עם רונן אסיא, אלון חורי וגליה באר-גאבל. מאז נכנסה הקרן גם לתחומי הדאטה והבריאות הדיגיטלית.
ל־Team8 הגעת בעקבות טראומה: מתקפת סייבר על בנק לאומי ב־2014, שאיתה צפריר סייע לך להתמודד.
"צפריר, יחד עם אנשי סייבר נוספים, גילה שהמידע שדלף, דלף מלאומי קארד, חברת כרטיסי האשראי של בנק לאומי, ולא מהבנק עצמו. בסוף מי שעשו שימוש במידע הזה וניסו לסחוט את לאומי נתפסו. אני תמיד מנסה להסביר מה התסריט הגרוע ביותר, לעצמי ולאחרים, כדי לייצר רגיעה. במקרה הזה, התסריט הכי גרוע הוא קטסטרופה — שתחת המשמרת שלי הבנק יתרסק.
"אתה נמצא במצב שבו אם זה יוצא החוצה אתה צריך להסביר לעם ישראל מה קרה אצלך, ואתה לאו דווקא יודע מההתחלה. זה יכול היה לייצר פאניקה שהיתה יכולה למוטט את הבנק. אבל זה לא מה שקרה. מה שנדב ואני עשינו יחד באירוע הזה היה וואו, אבל זה יכול היה להיגמר אחרת. אותי זה לימד שכמעט כל דבר קשה הוא דבר שאפשר לנהל אותו ולטפל בו. בסופו של דבר, שנים אחרי, ההיכרות עם צפריר הובילה אותי ל־Team8".
זה אמנם תחום שונה, אבל אין הרבה סטרס סביב הצורך שלך להוכיח את עצמך באמצעות אקזיטים?
"יש לנו היום יותר מ־35 חברות. חלקן לא ימכרו באקזיט. אחת החברות שלנו, קלארוטי, כנראה תלך להנפקה. בכל תחום חייבים להצליח כל הזמן. גם בגוף כמו לאומי, אתה נמדד מדי רבעון וחוטף יריות מכולם. או שהרווחת יותר מדי, ואז אתה עושק, או שהרווחת פחות מדי, ואז אתה לא יודע לנהל. אז תמיד חייבים להצליח, אבל אני חושבת שעם הגיל זה נעשה יותר קל".
בינתיים האקזיטים שלכם היו בתחום הסייבר, ולא בתחום שלך, הפינטק.
"ברור, כי התחלנו להשקיע בסייבר לפני עשר שנים ובפינטק רק לפני שלוש שנים". ואכן קרן הפינטק של Team8 כבר הקימה ארבע חברות והחמישית נמצאת בהקמה, אף אחת מהן עוד לא ביצעה אקזיט. "בנוסף, סייבר הוא תחום יש בו אקזיטים מאוד מהירים. בפינטק לוח הזמנים הוא שונה, וזה יכול לקחת גם 10 שנים. אבל אני חושבת שבפינטק יש חלוציות. לבנק BNY הגעתי בזכות הטרנספורמציה הדיגיטלית שהובלתי בלאומי. זה מה שעניין אותם".
"אחרי מלחמות ומגפות מגיע שגשוג כלכלי, אבל פה זו מלחמת התשה מתמשכת"
בדצמבר האחרון ביצעתם קפיצת מדרגה כשגייסתם חצי מיליארד דולר לשלוש קרנות, והפכתם לראשונה לקרן גדולה במונחים ישראלים. איך התבצע הגיוס הזה? משקיעים לא מעדיפים להתרחק מישראל בגלל המלחמה?
"גייסנו הרבה כסף ממשקיעים זרים עד דצמבר 2023. בגיוס הבא, שמתוכנן ל־2025, נוכל לומר מה המצב העדכני לאשורו, בכל הנוגע ליחס של משקיעים זרים. אבל אין ספק שמצב המלחמה המתמשך הוא מטריד. אנחנו חיים בזמן פציעות. אמנם ההייטק הישראלי מקבל קרדיט ענק מצד משקיעים בזכות ההתנהלות הטובה בזמן המלחמה, ובזכות ההצלחה בגיוסים למרות שרבים גוייסו למילואים, ואני בהחלט יכולה לומר שיש השתאות ביחס לאיך שהאקו־סיסטם מתפקד בתוך הכאוס, אבל אם אנחנו מדמים את המצב לשוק האשראי, אז אנחנו מתקרבים לקצה מסגרת האשראי שלנו. זה לא יכול להימשך ככה, ואם זה ימשך ככה, ולא יהיה אופק ולא תהיה ודאות, גם לנו יהיה קשה לגייס עוד חצי מיליארד דולר".
סוכנות הדירוג מודי'ס הורידה את דירוג האשראי של ישראל בבת אחת בסוף השבוע, בשתי דרגות, בשל המלחמה ובשל הניהול הכלכלי הלקוי, לשיטתם, של הממשלה הנוכחית. מנכ"ל ביג אמר על כך: "צריך להגיד בכנות, הם חוצפנים — אוסף של פקידים וכלכלנים מאי שם". איך את רואה את הדברים?
"הכלכלנים של מודי'ס צריכים לקבל אינדיקציה לגבי הסיכויים שישראל תפרע את החובות שלה. להוריד את הדירוג בשתי דרגות זה באמת אולי קצת יותר מדי, אבל מצד שני, אנחנו לא מספקים להם את האפשרות לראות אופק. אנחנו לא מספקים להם תוכניות ריאליות קדימה, אז הם לא יכולים לתחום את האירוע. יש דרך להעביר מסרים שמרגיעים סוכנויות דירוג. אבל השיח פה לא הרגיע אותם. כשלקוח שחייב לבנק כסף מגיע אליו במצב מורכב, יש לו דרכים לשכנע אותו שהוא יודע איך לצאת מהמצב הזה. הוא מציג תוכניות וטיעונים ביחס למה שהוא הולך לעשות. כנראה שאנשי מוד'יס לא קיבלו הסברים מניחים את הדעת. בהינתן היעדר האופק, קשה לומר שההחלטה שלהם מוגזמת או חצופה".
איזה אופק אפשר לספק בזמן מלחמה?
"ההיסטוריה מוכיחה שאחרי מלחמות ומגפות מגיע שגשוג כלכלי, בין היתר משום שמה שאנשים לא צרכו בזמן האירוע, הם צורכים לאחר מכן, ואף מפצים את עצמם. אבל המלחמה הזו היא לא מלחמה רגילה. היא מלחמת התשה ארוכה. זה מתחיל להרגיש כמו מצב נתון ומתמשך. מלחמה, לרוב, זה משהו עם התחלה וסוף. הפעם לא ברור מתי זה יגמר. נצרף לזה מדינה שסועה חברתית, גירעון עצום של מעל 160 מיליארד שקל — וזה עוד חישוב מקל, שלא לוקח בחשבון את עלויות הפינוי, ההרס למבנים, נזקים אגביים ואת העלייה הצפויה בתקציב הביטחון — שלא ברור איך יממנו אותו, שכן מיחזור החוב רק מייקר את העלויות כל הזמן, וזה אכן מספק סיבות לדאגה. המכלול לא עובד".
איפה נמצאת הבעיה הגדולה מבחינת ההייטק — אצל המשקיעים הזרים או אצל הישראלים?
"במהות שלו, ההייטק הישראלי לא ניזון מכסף מקומי. הוא ניזון מכסף זר שמגיע לכאן. ההייטק הישראלי הוא במידה רבה נס, וצריך לעשות מאמץ גדול כדי שהנס הזה לא יישבר. יש פה עדיין משקיעים ועושים פה עסקאות, אבל זה לא אינסופי ולא מובטח. כמו שאמרתי קודם, אנחנו עוד מעט מגיעים לקצה מסגרת האשראי. אי אפשר לצפות שהמשקיעים הזרים ימשיכו להזרים לכאן כסף בלי סוף למרות הכל. וגם צריך לזכור שההייטק הוא לא תרופת פלא להכל. הוא כן קו חמצן משמעותי למשק הישראלי, שאחראי ליותר מ־50% מהיצוא של ישראל, ל־20% מהתל"ג, ליותר מ־10% מהמועסקים וליותר מ־30% מהמסים, אבל הוא לא יכול לבדו לסחוב את המדינה על כתפיו".
מאז שפרצה המהפכה המשפטית לחיינו השיח על בריחת מוחות התעצם. זה מכאיב לך?
"מאוד. כי אני מאוד ישראלית וציונית, ואני מאמינה שאין לנו מקום אחר. העם היהודי לא יכול בלי מדינת ישראל, וכל רופא שעוזב מכאיב לי. זה פוגע בי כמו שמישהו היה אומר בזמנו משהו רע על בנק לאומי. ישראל היא הבית שלי. אין לנו בית אחר. הבת הגדולה שלי עזבה לפני חודש ללמוד בסטנפורד. היא רק התחילה ללמוד לפני חודש והיא כבר 'משגררת' ומדבררת את ישראל. אני חושבת שזה נהדר לחיות בחו"ל לתקופה, אבל אני מאינה שלטווח ארוך הכי טוב לחיות כאן. זה הבית".
הכסף שיצא מישראל פגע בכלכלה?
"לדעתי הכסף שיצא מפה היה בכמויות זניחות באופן יחסי. זו לא הבעיה. הבעיה היא שיש כאן מלחמה והעלות שלה היא דימיונית. את יודעת כמה עולה פצצה? שימוש מסיבי לאורך זמן מייצר עלויות אסטרנומיות של מיליארדים ועשרות מיליארדים". רוסק־עמינח, רואת חשבון השכלתה שגם שימשה כמנכ"לית של פירמת סומך־חייקין, נשואה לראם עמינח, רואה חשבון גם כן, שהיה בעברו היועץ הכספי לרמטכ"ל, כך שעלויות ומחירים של ציוד צבאי אינם זרים לה.
"פפר הוא לא חלום שהתנפץ. יש לו כמות לקוחות גדולה יותר משל בנק אגוד"
אם שואלים את רוסק־עמינח, אחת הגאוות הגדולות שלה בתקופתה בלאומי היא ההשקה של הבנק הדיגיטלי פפר. היא חשבה שהוא ישנה את מערכת הבנקאות הישראלית, משום שקל יותר להקים בנק דיגיטלי מאפס מאשר לשנות את ה־DNA של ספינת ענק כמו בנק ותיק. אבל לאחרונה החליט לאומי, בראשות היורש של רוסק־עמינח, חנן פרידמן, למזג את פפר לתשתית הקיימת של לאומי.
המותג ממשיך לתפקיד עצמאית, ורוסק־עמינח דוחה את הטענה שמדובר בכשלון, מכיוון שהמיזם השיג את מטרתו להיות הבנק של המילאניאלז: "פפר הוא מנוע גיוס לקוחות מדהים, הכי מדהים שבנק היה יכול לחשוב עליו. יש לו כמות לקוחות גדולה יותר משל בנק אגוד. הוא פונה ללקוחות צעירים, לדור המילניאליס. גם הבנות שלי בפפר. פפר מספק הצעת ערך משמעותית לצעירים. אפשר לעשות בו הכל דרך הסלולרי ואין בו עמלות. מהבחינה הזו הוא בדיוק מה שרצינו שהוא יהיה, והוא מהווה מנוע גיוס לבנק".
המיזוג התשתיתי שלו לתוך לאומי זה לא חלום שהתנפץ?
"ממש לא. זה לבנות את פפר לדור של המילניאלז. לא יקחו ממנו יכולות קיימות. לא ילבישו אותו על מערכות שיקחו אותו אחורה. בסוף זה הגיוני מאוד שבנק לאומי לא יריץ את הפעילות שלו על שתי מערכות ליבה שונות לאורך זמן. בסוף היה צריך לבחור. מי שאומר שפפר הוא חלום שהתנפץ הוא מי שיושב בבנקים אחרים. זה דומה לזה שבזמנו האשימו אותי בכך שסגרתי עסקה עם השלטונות בארה"ב, וכל אותם אלה שהאשימו אותי שרצתי לסגור את זה בסוף סגרו עסקה דומה במחיר של פי 3. עם פפר זה אותו דבר".
בכך רוסק־עמינח מתייחסת לחלקו של לאומי בפרשת שבה בנקים ישראלים הואשמו על ידי הרשויות בארה"ב בסיוע בהעלמת מס ללקוחות אמריקאים דרך סניפים בינלאומיים שלהם. לאומי סגר את הפרשה בתשלום קנס של כ־400 מיליון דולר לרשויות בארה"ב והיה הראשון לשים את הפרשה מאחוריו ב־2017. בנק הפועלים סגר את הפרשה ב־2020 בתשלום קנס של 900 מיליון דולר.
את מרגישה שלמה ביחס לאופן שבו נסגרה הפרשה מול האמריקאים?
"ברור. זה היה המחיר הכי זול ששילם בנק ישראלי, בזכות המהירות. מיד אמרנו שאנחנו מכירים בבעיה. לא התכחשנו אליה, לא התווכחנו, נתנו לאמריקאים את כל המידע ושיתפנו פעולה. בנקים אחרים ניסו לצייר את התגובה שלנו כאחרת, אבל כמו עם פפר, לא נעים להגיד, הם פשוט מקנאים".
"גם כשהריבית היתה אפס עדיין היתה איבה לבנקים. אנשים לא אוהבים בנקים. נקודה"
בחודש שעבר המפקח על הבנקים שלח למפוקחים שלו מכתב חריג, ובו דרש מהבנקים להכין תוכנית להסטת כספי לקוחות מהעו"ש לפיקדונות, תוך הפיכתם לאטרקטיביים יותר, וזאת כדי לאפשר ללקוחות ליהנות מהריבית הגבוהה במשק. האמירה הזו מעידה על כך שבבנק ישראל סבורים שהבנקים אינם הוגנים כשהם מגלגלים את מלוא עליית הריבית לאשראי שהם מחלקים, ולא עושים זאת בכל הנוגע לפיקדונות.
לו את מנכ"לית בנק היום, איך היית מתמודדת עם הסוגיה?
"בנקים חייבים להיות הגונים. מצד אחד, הם צריכים להיות חזקים ורווחיים, כדי שתהיה להם זכות קיום, ומצד שני הם צריכים להחזיר לחברה. מה הדרך שלי? להקים את פפר. כל מה שהשקענו בטרנספורמציה דיגיטלית, חזר בסופו של דבר ללקוחות. בתקופה שלי הריבית היתה אפסית, ועדיין היתה איבה לבנקים. מי כמוני יודעת (בכך היא מתכוונת להפגות שנערכו מחוץ לביתה ומחוץ לבית הספר של הבנות שלה, דב"נ). אנשים לא אוהבים בנקים, נקודה. אבל צריך להסתכל על הדברים כמכלול, ואת האיזון הנדרש אפשר לנהל ולייצר בכל מיני צורות".
אז שוב חזרנו לפפר. אמרת בעבר, גם לניר צוק בפודקאסט שלך, שבשביל שבנק דיגיטלי יצליח יש צורך במיליוני לקוחות. זו עקב האכילס של הבנק שמנסה צוק להקים ושל One Zero?
"אני מאוד ישירה תמיד. ניר מהמם, והתחברנו בזכות הראיון, אבל אמרתי לו מה שאמרתי כבר לפני כמה שנים — שלצערי זה לא יכול להחזיק. להקים בנק, גם דיגיטלי, זה כ"כ יקר ומסובך, שאני לא רואה איך זה מחזיק מים בפני עצמו. מישהו צריך להשקיע המון כסף בזה, וכדי שזה ישתלם צריך מיליוני לקוחות, וישראל היא מדינה קטנה. כמנוע גיוס לקוחות לבנק ותיק וקיים זה יכול לעבוד, זה משהו אחר".
מצער לשמוע, כי זו היתה יכולה להיות אלטרנטיבה רובין־הודית לבנקים הגדולים.
"יש את פפר, שזה אותו הדבר. למה העובדה שהוא שייך ללאומי צריכה להפריע למישהו? אין הבדל בין פפר ל־One Zero אז למה פפר הוא אכזבה ו־One Zero הוא רובין הוד? פפר הוא הרובין הוד האמיתי. הוא היה הראשון, וזה לא משנה ש־One Zero הוא עצמאי. את, כלקוחה, מקבלת בהם אותו הדבר, ובפפר את לא משלמת כלום. אבל במקום לתת קרדיט, זורקים עגבניות".
אם אחד הבנקים הדיגיטליים ירכוש את פפר מלאומי, זה יכול ליצור אלטרנטיבה אמיתית לבנקים הוותיקים?
"כן. השאלה היא אם מישהו יהיה מוכן לשלם מספיק כסף, כי השקיעו שם כל כך הרבה".
"כשהייתי בתוך המסלול הייתי כ"כ שרופה על הבנק שזה לא שינה, אבל זה חוק שעשה נזק"
רוסק־עמינח עזבה את לשכת מנכ"ל לאומי בתום קדנציה סוערת בת 7.5 שנים. הקדנציה כללה לא רק את ההסדר בפרשת הסיוע בהעלמות המס מול ארה"ב, אלא גם תהליך התייעלות אגרסיבי שקיצץ את מצבת העובדים מ־14 אלף ל־9,000, סגירת סניפים ותמונה שנויה במחלוקת שלה שותה דיאט קולה עם נוחי דנקנר במסעדת היוקרה סיטארה, מה שעורר עליה את תנועת "באים לבנקאים", בשל מה שהם תפסו כיחס מיטיב לטייקונים. אחת מגולות הכותרת בקדנציה שלה היתה המאבק בחוק להגבלת שכר הבכירים שקבע תקרת שכר שנתית של 3.5 מיליון שקל למנכ"לי בנקים.
בגלל זה עזבת את לאומי?
"ממש לא. אמרתי מהרגע הראשון שאני מגיעה לפרק זמן של 7-5 שנים. לדעתי זה חוק שעושה נזק גדול למערכת, ומי שיתקן אותו יעשה הרבה טוב. לא הגיוני לקבוע בחוק שלמנהלים בסקטור הפיננסי, שהוא מרובה חברות גדולות ומורכבות לניהול, ישלמו חצי ממה שמשלמים למנהלים אחרים, גם של חברות קטנות בהרבה. זו תקלה, ואני אומרת את זה היום ללא שום אינטרס אישי. אי אפשר לצפות לקבל את אותה איכות, זה לא עובד". חרף הקביעה הזו של רוסק־עמינח, מאז כניסת החוק לתוקף התחלפו כל מנכ"לי הבנקים, לעיתים יותר מפעם אחת, ומאז הם רק שברו שיאים בתוצאות הכספיות ובשווי השוק.
אוקיי, אז לא בגלל זה עזבת את לאומי, אבל זה לא השפיע עלייך, אפילו מוראלית?
"הייתי כ"כ חדורת עשייה והאהבה שלי לבנק היתה כ"כ גדולה שזה לא שינה דבר בהחלטה על מועד העזיבה. זה לא היה נעים אבל כשהייתי בתוך המסלול, זה כבר לא שינה כלום. הייתי כ"כ שרופה על הבנק שאנשים היו בהלם שעזבתי בכלל. כשהנהג שלי בבנק שאל למה אני עוזבת עכשיו, כשהכל טוב ולאומי הוא הבנק הכי גדול, אמרתי לו 'אורי, דווקא עכשיו! מתי עוזבים, כשיש בעיות?'".
צפריר עומד להיכנס לתפקיד מנכ"ל צ'ק פוינט. הוא יוכל להיכנס לנעליים של גיל שוויד וגם לתת בראש לפאלו אלטו, חברת הסייבר הגדולה בעולם שהקים צוק, יוצא צ'ק פוינט?
"נדב מבין סייבר מכל זווית אפשרית. זה שהוא עוזב לצ'ק פוינט ואנחנו נמשיך לבנות חברות נהדרות, זו תעודת כבוד עבורו. מנהל טוב הוא מי שיודע לבנות את מה שעובד טוב בלעדיו. מנהל טוב הוא מי שיכול ללכת לים ושהכל יתפקד. אם הוא לא יכול, הוא לא מנהל טוב. זאת תפיסת עולם. הוא שם בשביל לבנות הנהלה, תזמורת שמנגנת, לפתור משברים ולנצל הזדמנויות, זהו. אם צריך אותו בשביל עוד דברים הוא לא מנהל טוב. ניר הוא ישראלי מאוד, משלנו, מפזר כסף כדי לעזור, שאלוהים ישמור, אבל פאלו אלטו היא חברה אמריקאית וצ'ק פוינט היא שלנו, ישראלית, אז אנחנו רוצים שהיא תצליח".
את חושבת שזה הגיוני שכיום אין אף מנכ"לית אישה בבנק? בתקופתך נשים עמדו בראש שלושה בנקים.
"בזמנו חשבתי ששלוש מנכ"ליות זה מקרי. אבל היום אני חושבת שאולי יש בתפקיד הזה משהו מדבק, שדווקא מתאים לנשים. צריך לזכור שעל נשים נופל עיקר הנטל של שילוב ניהול בית ועבודה, הגם שלא לכולן זה מתאים וזה גובה מחיר כבד, כי כאמא, ששום דבר לא מחליף אותה, את עושה אאוטסורסינג לדברים. אבל זה שאין היום מנכ"ליות בנקים, לא אומר שאין דוגמאות אחרות. כשאני הייתי צעירה, חיפשתי בנרות למי לשאת עיניים, ותמיד אמרתי שאני שואבת השראה משלוש נשים — גליה מאור, שהיתה בעצמה מנכ"לית בנק לאומי, דורית בייניש, שהיתה נשיאת העליון, ומרים בן פורת, שהיתה שופטת בעליון. אבל היום יש המון דוגמאות אחרות. תראי את אסתר חיות או גלי בהרבה־מיארה — וואו, היא מטריפה, אמיצה, ישרה, הגונה, לא מפחדת".
"סרבתי לאשר אשראי לאיש עסקים בכיר, סגרתי את הדלת ובכיתי"
רוסק־עמינח, 58, היא אמא לשתי בנות ומתגוררת ברמת השרון. יש לה תואר ראשון בחשבונאות וכלכלה, וכן MBA בפיננסים וביטוח מאוניברסיטת תל אביב. היא כבשה מספר פסגות בגיל צעיר. כבר בגיל 34 מונתה למנכ"לית סומך־חייקין, וללשכת מנכ"ל לאומי נכנסה בגיל 46, כשקודם לכן היתה ראש החטיבה העסקית, קצינת האשראי הראשית וחברת ההנהלה הצעירה בתולדות הבנק.
מה עיצב אותך ודחף אותך לקריירה תובענית?
"אבא שלי היה רואה חשבון חרוץ מאוד שעבד תמיד עד לארוחת השבת. הוא השפיע עליי מאוד, לטוב ולרע. כשקיבלתי 99 במבחן הוא שאל אותי איפה הנקודה החסרה. כשקיבלתי 100 במבחן, הוא שאל כמה עוד קיבלו את הציון הזה. הוא הטמיע בי את היצר לא להישאר במקום שבו קל לי, אפילו לא בלשכת מנכ"ל לאומי".
ומבחינה מקצועית?
"גד סומך. כשהפכתי לשותפה בסומך־חייקין, הלכתי יחד איתו ללקוח גדול שרצה שנחתום על דו"ח כלשהו שיכשיר דבר מה שלא היה כשורה. אני ילדה אז, בת 30 אולי. אני יושבת שם ושואלת את עצמי מה הוא הולך לעשות עכשיו. סומך קם ואמר ללקוח 'זו מדינה חופשית, יש הרבה רואי חשבון, קח את מי שתרצה, אנחנו לא חותמים על זה' והלך. ואני פשוט לא הצלחתי לנשום. כשהייתי קצינת האשראי הראשית של לאומי ב־2008, בשיא המשבר העולמי, אני זוכרת שיחה קשה מאוד עם לקוח שאיים להעביר את כל הנכסים שלו מהבנק. פתחתי את הדלת ואמרתי לו: בבקשה. כשהוא הלך והדלת נסגרה, פרצתי בבכי. התקשרתי אחרי כן לגד ואמרתי לו שאם לא הייתי גדלה אצלו, אין מצב שהייתי מצליחה לעשות זאת".
למה בכית?
"כשאת בחורה צעירה שעומדת מול אחד האנשים הכי עשירים וחזקים בישראל והוא מאיים עלייך, זו אלימות, גם אם לא פיזית, וזה היה לי קשה מאוד. הייתי אז בת 40, מנהלת מיליארדים באשראי, וב־2008 פתאום כל מלכי המשק מגיעים אלייך ובוכים אצלך בחדר. עבדתי איתם שנים והם זקוקים עכשיו לכסף כמו אוויר לנשימה. אבל התפקיד שלי הוא לתת את הכסף רק אם אני חושבת שהבנק יקבל אותו בחזרה, ואם זה טוב לבנק. אז את רואה סבל ופגיעות, ואת רוצה לעזור ולא תמיד יכולה, ולפעמים זה גלש לאיומים".
הנושא מציף מחדש את התמונה המפורסמת שלה, שותה דיאט קולה במסעדת היוקרה סיטארה עם נוחי דנקנר, שבעבר קרא ללאומי "הבנק של הבנות שלא נותנות אשראי". בסוף אכן נאלץ הבנק למחוק בהסדר חלק מהחוב של דנקנר כלפיו. לדברי רוסק־עמינח, "גם על דיאט קולה ניהלנו שיחה לא פשוטה, זה חלק מהחיים וחלק מהעבודה. פגשתי באותה תקופה את לב לבייב ויצחק תשובה. פגשתי את נוחי בחצי הדרך, בין המשרד שלי לבית שלו. נפגשנו בסיטארה וזו תמונה שהוצאה מהקשר. עשיתי רק את מה שטוב לבנק. לא היתה תרבות של אשראי נדיב בתקופתי ולא נחשבתי חביבת הטייקונים. המטרה היתה לעשות את העבודה כמו שצריך, ולבנות עסקאות אשראי נכונות עבור הבנק, כדי שהבנק יקבל את הכסף בחזרה".
