פרשנותהחשש מהכסף הרוסי: לא כולם אוליגרכים
פרשנות
החשש מהכסף הרוסי: לא כולם אוליגרכים
בכל הנוגע לאוליגרכים, החששות מהכסף הרוסי אמנם מוצדקים בחלק מהמקרים, אבל על הדרך ישראל מפספסת הזדמנות לקבל עירוי, לא רק של כסף, אלא בעיקר של אנשי מקצוע בדומה לעלייה של שנות התשעים
החשש מפני הכסף הרוסי ברור, אבל כשם שלא כל סטארט־אפ ישראלי הוא יוניקורן, לא כל איש עסקים רוסי הוא אוליגרך. החששות אמנם מוצדקים בחלק מהמקרים, בוודאי בכל הנוגע לאוליגרכים, אבל על הדרך ישראל מפספסת הזדמנות לקבל עירוי, לא רק של כסף, אלא בעיקר של אנשי מקצוע בדומה לעלייה של שנות התשעים, שרק בשנים האחרונות מתחילים הישראלים להכיר בחשיבותה למשק.
רוסיה עשתה הפוגה מהיותה "אימפריית הרשע" רק לשלושה עשורים, אבל דווקא במהלך העשורים האלה נחשף העולם לכך שלא כל מה שמגיע מרוסיה הוא רוע מוחלט. ישראל היא מקרה מיוחד עוד יותר כמי שקיבלה מיליון עולים בשנות התשעים שתרמו תרומה אדירה לכמעט כל ענף במשק – מרפואה ועד הייטק. דווקא בשנים האחרונות, רגע לפני שפוטין פתח במתקפה על אוקראינה והחזיר את רוסיה לעידן מסך הברזל, חל שינוי ביחס לאוכלוסייה דוברת הרוסית בישראל שהחשדנות כלפיה הלכה וירדה, ועמה גם הגזענות.
ואולם סיפורי אלף לילה ולילה על האוליגרכים המושחתים, האחוזות שלהם והיאכטות המפוארות עדיין שולטים בנראטיב בכל הנוגע לכלכלה הרוסית ואנשי העסקים שפועלים בה. הסיפורים האלה נכונים והאנשים האלה נבנו בתקופה של תוהו ובוהו מוחלט של ברית המועצות המתפרקת, כאשר כל אחד נגס בנכסי המדינה ככל יכולתו. אלא שחלק גדול מהמתכנתים, אנשי קרנות הון סיכון, רואי חשבון או עורכי דין שמבקשים להגיע בימים אלה לישראל כלל לא נולדו אז או שהיו ילדים.
הם גדלו לתוך מציאות אחרת לגמרי, בה לתפיסתם ניסתה רוסיה לבנות כלכלה מערבית אמיתית על כל יסודותיה – החל ממפעלים מתפקדים, מערכת בנקאית שקופה ועד תעשיית הייטק בועטת. לא הכל הצליח, בעיקר לא מערכת המשפט. אבל החברות הרב־לאומיות שפעלו בעשורים האחרונים ברוסיה וסיפקו תעסוקה למאות אלפי בנקאים, עורכי דין, רואי חשבון או מתכנתים, יצרו שכבה של צעירים משכילים עם תפיסות מערביות, שבניגוד לדור הקודם גם שולטים בשפה האנגלית.
עבור שכבת האוכלוסייה הזאת של בני שלושים־ארבעים העולם חרב ב־24 בפברואר עם תחילת הפלישה הרוסית לאוקראינה והסנקציות שהמערב הטיל על רוסיה בעקבות זאת. מכיוון שכך, אותה אוכלוסיה נמלטת מרוסיה ששוב חווה בריחת מוחות כפי שהיה בשנות התשעים וישראל שוב יכולה להיות בצד הנהנה. רק בשבועיים הראשונים מפתיחת המלחמה ברחו מרוסיה 300 אלף איש ונתונים הרשמיים על הרבעון הראשון, כלומר רק עד סוף מרץ, מדברים על 3.9 מיליון נוטשים.
ישראל לא צריכה להפוך למקלט גורף לכולם וגם לא צריכה לקבל בזרועות פתוחות את הכסף השחור שמנסה להסתנן על הדרך. אבל היא גם לא יכולה להמשיך במדיניות של התעלמות מהאירוע הגדול שמתרחש מתחת לאף שלה שיכול להיות גם הזדמנות כלכלית. העולים החדשים האלה יכולים להיות הפתרון למחסור לא רק באנשי הייטק, אלא גם ברופאים ומורים. צריך רק לפתוח את הראש, להתגבר על סטריאוטיפים ולקבוע מבחנים ברורים ואחידים לגבי מי יכול להיכנס ובאילו תנאים, יחד עם כספו ורכושו.
