שוברת קודיםההשתקה ברשתות החברתיות: המדינה היא הבעיה, לא מאסק
שוברת קודים
ההשתקה ברשתות החברתיות: המדינה היא הבעיה, לא מאסק
הרבה נכתב על מיליארדרים שמשתלטים על רשתות חברתיות, אבל מתחת לרדאר בעלת השליטה הגדולה ביותר על השיח היא בכלל המדינה. בישראל נחשף שפייסבוק נענית ל־90% מבקשותיה להסרת תכנים
בשבועות האחרונים רעשה המדינה (שוב) בגלל בלה חדיד. הדוגמנית האמריקאית ממוצא פלסטיני, העלתה פוסט ביקורת על ישראל ברקע לאירועי האלימות באל אקצה בחודש החולף. הרשת המקומית געשה. חדיד הואשמה באנטישמיות, האמרות שלה בוטלו כשקרים וגברו הקריאות להחרים אותה, לדווח על הפוסטים שלה ולהביא לעצירתה (לא המשטרתית אלא הרעיונית). אבל מה שהיה יכול להסתיים כעוד אפיזודה במאבק על נרטיבים, הפך כך נראה למעשה של צנזורה. “כשאני מפרסמת על פלסטין מיד מופעל עליי איסור צללים”, היא כתבה בפלטפורמה המועדפת עליה אינסטגרם, והוסיפה כי פוסטים מסוימים אף נמחקו לה.
אף שקשה לאמת את האשמותיה של חדיד, היא אינה הראשונה שמעלה טענות מסוג זה. פרקטיקת איסור הצללים תועדה במחקרים, ונתמכה בהדלפות של מסמכים פנימיים של הרשתות החברתיות לאורך השנים. ואף שאין לנו הכלים או הנגישות למידע כדי לבחון מה בדיוק קרה במקרה של חדיד, בידינו שורה של עובדות מאומתות שחוברות יחד למציאות מטרידה.
1. מה הכוונה ב”הלהטת רוחות”
הסכסוך הישראלי־פלסטיני אמנם קרוב ללבם של הצדדים היריבים, אך הוא לא באמת מעסיק את תאגידי הענק. פייסבוק, ששולטת על כ־3 מיליארד משתמשים ברחבי העולם (ובהם משתמשי אינסטגרם), מקצה מעט מאוד משאבים, אם בכלל, כדי לפקח על התכנים בנושא זה, נפיץ ככל שיהיה. פייסבוק לא מעסיקה מסנני תכנים אנושיים הבקיאים בעברית או בערבית כדי שתוכל להציע פיקוח רגיש ומלא ניואנסים שיידע לתמרן בנפתולי הרגישויות התרבותיות, החברתיות והפוליטיות ולהבין מתי פוסט תומך בטרור, מסית לאלימות או מפיץ דיבור שנאה. מסמכים פנימיים שדלפו באוקטובר חשפו כי פייסבוק משקיעה 87% מתקציב סינון התכנים שלה לשפה האנגלית, אף ששני שלישים ממשתמשי הפלטפורמות שלה דוברים שפות אחרות. עוד נחשף כי 77% מכל התכנים שהוסרו בערבית הוסרו בשוגג, וכך היא גם הודתה.
עד כמה היא גרועה במשימה זו? הצצה ניתנה לנו לאחרונה בעקבות פוסט אחד בשפה הערבית שהוסר “בשוגג” ונדון במועצה המפקחת של פייסבוק, שפרסמה את תוצאותיה בשלהי 2021. המועצה היא ארגון משונה שהקימה החברה כדי לבחון את התנהלותה בנושאי סינון תכנים, מעין בית דין גבוה לערעורים, שבאמצעות פאנל “מומחים חיצוניים ואובייקטיביים” אמור להפיק לקחים ולהתוות מדיניות. פאנל זה דן במקרה של משתמש ממצרים ששיתף פוסט מהדף המאומת של רשת החדשות אל ג’זירה שבו דיווח חדשותי עם ציטוט של הדובר הצבאי של גדודי אל קאסם. הדיווח המדובר הופץ לא רק על ידי אל ג’זירה, אלא על ידי כלי תקשורת רבים אחרים ברחבי העולם בנוגע למלחמת “שומר חומות”. הפוסט דווח על ידי שני משתמשים והוסר אחרי שבודק תכנים מ”צפון אפריקה” קבע שהוא מפר את כללי הדיבור ברשת, ובודק שני מדרום מזרח אסיה שהשתמש בכלי תרגום אוטומטי אשרר את הקביעה. במועצה קבעו שלא היתה סיבה להסרת הפוסט, והוא הוסר בין היתר בשל אי הבנת משמעותו. בפייסבוק קראו להסרה “שגיאה”, אך לאור השתלשלות העניינים תיאורים מתחרים יהיו “רשלנות” או “צנזורה”.
גם מצד מדינת ישראל ידועות כמה עובדות. ראשית, במשרד הפרקליטות פועלת “יחידת הסייבר”, שאליה מתנקזות בקשות מכל זרועות הממשלה להסרת תכנים במהירות. היחידה פיתחה אמצעי פורמלי לא מחייב מול הרשתות החברתיות להסרת תכנים במהירות. היחידה מחליטה בעצמה אם תוכן כזה או אחר עומד בקריטריונים למסלול צנזורה, ובבסיסו השאלה אם הוא מפר את הדין הישראלי ואת כללי המדיניות של הרשת. יחידת הסייבר מפעילה את קריטריון הדין הישראלי על התכנים לא על יוצריהם, זאת אומרת היא אוכפת את החוק הישראלי ואת כללי הצנזורה שלה על אזרחים בכל רחבי העולם.
בנושא נפיץ זה פייסבוק מגלה שיתוף פעולה חריג. נתונים שפרסמה יחידת הסייבר השבוע מגלים שבחודש וחצי האחרון, עם גל הפיגועים האחרון, הגישה היחידה 14,496 בקשות לרשתות החברתיות. שיעורי הציות של מטא מפעימים, 89% הסרה בפייסבוק ו־91% שיעורי הסרה באינסטגרם. ברשתות אחרות השיעורים מצומקים משמעותית: טוויטר הסירה רק 34% מהבקשות, טלגרם 39%, טיקטוק 74% ויוטיוב 72%. האם ייתכן שיחידת הסייבר מדויקת פי שלושה באיתור פוסטים מסיתים לטרור בפייסבוק ובאינסטגרם מאשר בטוויטר? או שאולי בפייסבוק פשוט נאותים יותר לשתף פעולה עם הצנזורה הישראלית?
ומה לגבי התכנים? היחידה מקפידה על עמימות בנוגע למה שהיא מגדירה כ“טרור” שמשיקולי ביטחון היא דורשת להסיר מהרשתות. אפשר להניח שיש תכנים המסיתים לאלימות, אך אפשר גם להניח שיש תכנים שעבור כל משקיף מהצד ייראו כביטוי לגיטימי במצב של קונפליקט. כך למשל פרסמה השבוע יחידת הסייבר: “עוד במסגרת הפעילות, נחסמה גישה לאתר אינטרנט שעסק בהלהטת הרוחות סביב הר הבית”. מה זה אומר הלהטת הרוחות? האם קריאה לביצוע פיגועים או שאולי קריאה לחופש להתפלל? פייסבוק עצמה משתפת פעולה עם העמימות, גם מול המועצה המפקחת, לה היא לכאורה חייבת דין וחשבון. בפסיקה מציינת המועצה כי פייסבוק סירבה לספק תשובות לשאלה אם ישראל ביקשה מפייסבוק באופן רשמי או לא רשמי להסיר תכנים שקשורים לסכסוך.
2 צפייה בגלריה
בלה חדיד. טוענת להפעלה של איסור צללים על פוסטים שהיא מפרסמת בנוגע לפלסטין
(צילום: אי.אף.פי)
2. לך תסמוך
לא משנה דעתכם על הביקורת של חדיד, שמורה לה זכות הדיבור בשוק חופשי של רעיונות, אלא שבעולם הרשתות החברתיות מחלוקת עמוקה מטשטשת מיד כל הבחנה בין עמדה מאתגרת ובין רעיונות מסכני דמוקרטיה.
הרבה נכתב על אלון מאסק שרכש את טוויטר, רשת חברתית של האליטה הפוליטית, התקשורתית, התרבותית ושל עמק הסיליקון, ועל כוחם של מיליארדרים לשלוט בפלטפורמות ציבוריות, וזאת בזמן שבעלת השליטה הגדולה ביותר על השיח עומדת מהצד ונהנית מחוסר תשומת הלב — המדינה.
המדינה הריבונית היא בעלת השליטה הגדולה ביותר על הדיבור, בפלטפורמות ציבוריות ובפלטפורמות פרטיות. המדינה יכולה לכאורה לחוקק חוקים שיגדירו את האופן שבו יש לנהל תכנים ברשתות החברתיות. במקום זאת היא בוחרת בעמימות, שמאפשרת לה חופש פעולה לנטר את השיח. האופן שבו רשתות חברתיות מנהלות שיח מסייע למדינה להשתיק ולהגביר קולות לפיה שיקוליה.
לפיכך המתח הגדול ביותר בנושא חופש הביטוי אינו בין מיליארד אחד וקבוצת משתמשים בתוך פלטפורמה חברתית, אף שמתח בהחלט קיים, אלא בין המדינה והרשת החברתית. ושם אנו מתבקשים לסמוך על המדינה שתקבל את ההחלטות הנכונות, שתדע להפעיל את עוצמתה בסבירות ובמידתיות, אף שהיסטורית פעמים רבות היא חורגת מסמכויותיה.
מפרקליטות המדינה נמסר בתגובה: "הבקשות המועברות על ידי מחלקת הסייבר לפלטפורמות השונות, נבחנות על פי קריטריונים פנימיים ונהלים משפטיים אחידים, שבין היתר מטרתם לצמצם את הפגיעה בחופש הביטוי. אנו מצרים על כך שטוויטר מאפשרת לתכנים שמסיתים לכאורה לאלימות ולטרור להישאר ברשת".
