פרשנותהסטרימינג הרג את הכבלים, ואז הפך בעצמו ליקר ומשעמם
פרשנות
הסטרימינג הרג את הכבלים, ואז הפך בעצמו ליקר ומשעמם
כשהסטרימינג של נטפליקס עלה לאוויר ב־2007 הוא שיקף מהפכה ושיבוש מבורך לשידורי הכבלים. כיום המחיר של שירותי הסטרימינג כבר לא תחרותי וגם התכנים לא מקוריים ואיכותיים כמו בשנים הראשונות. בדרך, הם גם שברו את הוליווד
כשנטפליקס השיקה את שירות הסטרימינג שלה ב־2007, כל מי שהיה בעסק הבין שמדובר במהפכה. המבחר אומנם היה מוגבל, אלף כותרים בלבד, וכך גם הזמינות - רק בארה"ב, רק דרך מחשבים - אבל מי שניחן בקצת דמיון יכול היה לנחש שזו תחילתו של עידן חדש. ב־7.99 דולר לחודש, נטפליקס הציעה דרך חדשה לגשת לתוכן הוליוודי, מנותקת, מילולית, מכל הכבלים של התעשייה המסורתית. לא צריך טלוויזיה שמחוברת לקיר, לא צריך לשלם עשרות או מאות דולרים לספק כבלים. מספיק רק מחשב, חיבור לרשת וכרטיס אשראי.
השירות גדל במהירות, הוסיף כותרים והפך לספריית סדרות סרטים עצומה שכל האולפנים ההוליוודיים מיהרו לשפוך אליה את התכנים הטובים ביותר שלהם. ב־2013, כשעלתה העונה הראשונה של “בית הקלפים”, בהשקעה ראשונית של 100 מיליון דולר ובהפקת דיוויד פינצ'ר, התחיל עידן חדש של ריבוי תוכן איכותי שנגיש בכל העולם במקביל ובאופן מיידי, בעיקר בזול.
בעידן זה נטפליקס לא היתה שחקנית יחידה, ויריבות כמו דיסני+, אפל TV+, הולו, אמזון פריים וידיאו, max של וורנר בראדרס דיסקברי (WBD), פיקוק של יוניברסל ופאראמאונט+ החלו גם הן להציע גישה לתכנים איכותיים במחיר כמעט מצחיק. עולם עשיר של בידור אינסופי איכותי וחדשני, זמין בכל מקום ומכל מכשיר בכל רגע, ובעיקר בזול.
אבל עידן זה שמחרחר בימים אלו את חרחורי הגסיסה שלו, מפנה את הדרך לעידן חדש, שבמובנים רבים נראה דומה מאוד לעידן הישן, זה של חבילות הכבלים היקרות וריבוי התוכן הזול והמפוקפק.
לפי בדיקה של “פייננשל טיימס”, חבילה של שירותי הסטרימינג המובילים בארה"ב עלתה בשנה האחרונה ב־19.2%, והיא עומדת עתה על 87 דולר לחודש. זאת, אחרי שדיסני, פאראמאונט ו־WBD העלו את המחירים שלהן. חבילת כבלים ממוצעת בארה"ב עולה, אגב, 83 דולר בחודש. כלומר, החלופה הזולה והצעירה לתעשייה הכבדה והמיושנת כבר עולה יותר.
העלייה הזו היא שלב צפוי בפקיעה האיטית והמייגעת של בועת הסטרימינג, שהתנפחה בסוף העשור הקודם ובתחילת הנוכחי. בהשראת ההצלחה של נטפליקס עם תוכן מקורי ויוקרתי, אולפנים הוליוודיים ותיקים וחברות טכנולוגיה מבוססות מיהרו לקפוץ לקלחת ולהשיק שירותים משלהם, תוך שהם שופכים מיליארדי דולרים ומפיקים כמות מסחררת של תכנים. ובניסיון לפרוץ לשוק, התמחור לשירותים אלו היה נמוך במיוחד, מחירי הפסד שגם אם היו השירותים מגיעים לגודל דומה לזה של נטפליקס, לא היו הופכים לרווחיים.
מגפת הקורונה והסגרים הממושכים תרמו לניפוח הבועה. אנשים היו תקועים בבית ושירותי הסטרימינג השונים היו בדיוק התרופה שהם חיפשו. דיסני+, למשל, שהושקה בסוף 2019 עם תג מחיר של 6.99 דולר לחודש בארה"ב, צמחה בזכות הקורונה ובסיוע המותגים החזקים דוגמת “מלחמת הכוכבים” ו”מארוול” ל־100 מיליון מנויים משלמים בתוך 16 חודשים בלבד.
אבל אז נגמרו המגפה והמגבלות, אנשים חזרו למשרדים, האינפלציה והמשבר המאקרו־כלכלי העולמי הרימו ראש וגבו מחיר. תוכניות עסקיות שנראו מצוין ב־2020 בתקופה של צמיחה אדירה ושוק מניות גואה, כבר היו הרבה פחות הגיוניות ב־2022 בתקופת משבר, לא כל שכן ב־2023. היו סגירות (קוויבי ו־CNN+ קצרי הימים הם דוגמאות בולטות לשירותים מיותרים שנוצרו בימי השיא של הבועה והיו הראשונים לשלם את מחיר ניפוחה), איחודים (WB ודיסקברי) ורכישות (אמזון את MGM), ועכשיו מגיע תורן של עליות המחירים בקרב השורדים.
המינוי נטול הפרסומות הזול ביותר בנטפליקס, שאת העלאת המחיר הראשונה שלה ערכה ב־2011, עולה כיום 15.49 דולר, 121.6% יותר מהמינוי המקורי — זינוק משמעותי מעל לאינפלציה באותן שנים, שמשקף בעיקר את התמחור הנמוך מדי של המסלול המקורי ביחס להשקעה הנדרשת בתוכן. בעבור מסלול פרימיום ישלמו בארה"ב 19.99 דולר, עלייה של 186%. בדרך, נטפליקס ויתרה (באזורים מסוימים) על המסלול הבסיסי ב־9.99 דולר, ודוחפת לקוחות למסלול היקר. בשנה האחרונה גם דיסני העלתה פעמיים את מחירי המינוי של דיסני+ בארה"ב והוא עומד כיום על 13.99 דולר, עלייה של 100.1%. הולו, גם הוא של דיסני, התייקר ב־20% ל־17.99 דולר.
אפשר לצאת יותר בזול, במינוי נתמך פרסומות (6.99 דולר בנטפליקס, 7.99 דולר בדיסני+). אבל זה מגיע במחיר הברור של חוויה טובה פחות, כזו שמחזירה את הגלגל לאחור לימי השיא של הכבלים ורשתות הברודקאסט, האנטיתזה לחזון שנטפליקס רצתה להביא לשוק.
במקביל, הלחץ בשוק מתחיל לתת את אותותיו בחזית אחרת: התכנים עצמם. שילוב של ביקוש עצום לתכנים חדשים בתחילת העשור, לצד צורך מהותי לקצץ בהוצאות, יצר מצב שבו השחקניות שפכו הרבה תקציב על תכנים מפוקפקים, ועתה יש להן יכולת מוגבלת להשקיע בתכנים איכותיים באמת והן נאלצות להסתפק במה שכבר בקנה או בתכנים זולים יותר.
נטפליקס הפכה לספקית סדרות ריגול נוסחתיות. דיסני+ הסתמכה חזק על המותגים הגדולים שלה, ועתה משלמת את המחיר בדמות עייפות צרכנים וקושי לייצר כותרים מקוריים בסביבת היקומים המקובעת של “מארוול” ו”מלחמת הכוכבים”. הכישלון המובהק של “פלישה סודית”, למרות הנוכחות התמיד כריזמטית של סמואל ל. ג'קסון, הוא דוגמה מובהקת לכך.
והבעיה הזו רק צפויה להחמיר בטווח הקרוב, כי שנות הפריחה הגדולות של שירותי הסטרימינג גם חיבלו בבסיס היצירתי שעליו נבנתה הוליווד. קודם לכניסה של שירותי סטרימינג, עבודה כתסריטאי בהוליווד יכולה היתה להיות עסק יציב למדי. אם עבדת בסדרה מצליחה, היתה לך פרנסה קבועה לאורך מרבית השנה, לתקופה של 6 עד 11 שנה בממוצע. סדרות ברודקאסט וסדרות כבלים רבות רצו הרבה זמן, עם עונה מדי שנה, כשבכל עונה בסביבות ה־22 פרקים. וגם מודלי התמלוגים, שנגזרו משידורים חוזרים של הסדרות, סיפקו הכנסה טובה לטווח הארוך יותר.
נטפליקס והשירותים האחרים חירבו את כל העסק. מספר הפרקים לעונה נחתך למחצית, לפעמים אף לרבע. מספר העונות ירד משמעותית גם לסדרות המצליחות ביותר, ובמקום עונה חדשה מדי שנה עולה עונה פעם בשנתיים או יותר. ובמקום תמלוגים על שידורים חוזרים - תמלוגים שנגזרו מזמינות הסדרה בשירות ומדדים לא שקופים שבשליטת השירותים. שלא לדבר על מודלי פיתוח שבהם החברות העסיקו תסריטאים לניפוק פיילוטים או רק רעיונות לפיילוטים, שהתשלום עליהם נמוך הרבה יותר ושפעמים רבות לא מובילים לסדרה כלל. כל אלו הפכו את העבודה כתסריטאי בהוליווד למשתלמת הרבה פחות, עם הרבה פחות יציבות, כשגם יוצרים מבוקשים מדרג א' נאלצים לג'נגל בין כמה משרות כתיבה בשנה, בלי שום יציבות.
הידרדרות זו, ששירותי הסטרימינג הם האחראים העיקריים לה, נמצאת בלב שביתת התסריטאים והשחקנים בהוליווד, שהחלה ב־2 במאי השנה וסופה לא נראה באופק. שביתה זו עצרה כמעט את כל הפקות וצילומי הסדרות, וצפויה להכביד על שירותי הסטרימינג בעיקר בשנה הבאה. התוצאה, אפשר להעריך, תהיה פנייה לעוד תכנים פשוטים וזולים שניתן להפיק בקלות ובמהירות. כלומר, יותר ריאליטי ומותחני ריגול נוסחתיים, פחות סדרות מפתיעות, יצירתיות ואיכותיות.
שירותי הסטרימינג רצו לנער את המודל המסורתי של תעשיית הטלוויזיה, להביא תכנים איכותיים ומגוונים, זולים ונטולי פרסומות. בסוף, בניכוי החדשנות הטכנולוגית, הם דומים יותר למקור, עם תכנים יקרים, נוסחתיים ורצופי פרסומות. בדרך הם גם שברו את הוליווד ויצרו מציאות שבה גם מי שרוצה להפיק תכנים מהסוג שגרם לנו להתאהב בטלוויזיה, יתקשה למצוא את הצוות היצירתי שיכתוב ויצלם אותם.
