היום שאחרי באימפריית זיסאפל: מי יעיר את הענק הרדום?
היום שאחרי באימפריית זיסאפל: מי יעיר את הענק הרדום?
האחים יהודה וזוהר זיסאפל הניחו את הפחם הראשון שהתניע את קטר ההייטק, וקבוצת רד־בינת שהקימו היתה החממה הפורה ביותר שממנה צמחה אומת הסטארט־אפ. אך מאז שנפטרו בהפרש של פחות משנה תוהים רבים בתעשייה מי יחזיר את רוח היזמות לקבוצה. כשמסתכלים על היורשים מתוך המשפחה העסק רק מסתבך
כשהאחים זוהר ויהודה זיסאפל נפטרו בהפרש של פחות משנה זה מזה, הרשתות החברתיות (וגם הטלפונים של עיתונאים) התפוצצו מהספדים. לא היה כמעט איש עסקים או מי שמגדיר את עצמו הייטיקסט שלא רצה לדבר על זוהר או על יהודה. לכולם היו תובנות, היכרות מעמיקה וזיכרון ארכיוני על שני האחים שייצרו את הפחם הראשון שהתניע את קטר הצמיחה הישראלי. אבל כיום, כחודש וחצי לאחר מותו של יהודה, המצב שונה. כל ניסיון לדון עם אותם מכרים לשעבר בעתידה של קבוצת רד־בינת שייסדו הזיסאפלים נענה בהיסוס ומלמד שאין להם באמת מושג. מה עוד נותר ממה שנחשב לאימפריית הטק הישראלית? מי יוביל את הקבוצה? מה הנכסים המבטיחים ביותר? מתברר כי המספידים שהיללו, בצדק, חוששים לומר היום כמעט את המובן מאליו: אף אחד לא יודע מה החזון של הקבוצה, מה התוכניות ליום שאחרי ומי יקח את המושכות.
ההסבר שרובם מספקים הוא שהקבוצה וראשיה תמיד הקפידו על פרופיל תקשורתי נמוך וגם לא ממש הסתובבו במעגלים הקבועים של הברנז'ה הטקית, משום שהחברות שלהם לא הזדקקו לגיוסי הון מגופים חיצוניים ומומנו מתוך הקבוצה. האימפריה של האחים זיסאפל אכן לא זקוקה לכסף חיצוני ורוב החברות המרכיבות אותה רווחיות. אבל השאלה הגדולה שרובצת מעליה כמו עננה היא האם ניתן יהיה לשחזר את החדשנות תוססת של הקבוצה, זו שרבים מכנים ״המנבטה״ של ההייטק הישראלי, בהיעדרם של האבות המייסדים.
על המצבות של זוהר שנפטר ממחלת הסרטן במאי 2023 כשהוא בן 74 ויהודה שנפטר במרץ השנה ממחלה כשהוא בן 81 כתבו המשפחות: "טובים השניים מן האחד". שני האחים היו יחד כל החיים, מהילדות בתל אביב, שם לאביהם היתה חנות נעליים, ועד להקמת קבוצת רד־בינת שהיתה נדבך מרכזי בבניית התשתית ל"סטארט־אפ ניישן". מחקר אקדמי שפרסמו ב־2012 פרופ' מולי אליס ופרופ' ישראל דרורי הראה כי הזיסאפלים שימשו כחממה הפוריה ביותר של המגזר. יותר מ־30 חברות הוקמו בקבוצה מאז שנוסדה בשנות ה־80; ויצאו ממנה 56 יזמים סדרתיים שהקימו 111 מיזמים משמעותיים משלהם. זה אחד המפצים הגדולים של ההייטק המקומי. מספרים אלה אינם מלאים, שכן לאורך העשור האחרון זוהר זיסאפל היה מהאנג'לים הפעילים באקו־סיסטם המקומי, והיה מעורב בהקמה ובניהול של עוד שורת חברות מבטיחות ומצליחות ביותר. החל מאדאלום של חבורת אסף רפפורט, שנמכרה למיקרוסופט, ארגוס שנמכרה לקונטיננטל ב־400 מיליון דולר, היוניקורנים ארמיס והיילו, אינוויז שנסחרת בנאסד"ק וטאלון שנמכרה בחודשים האחרונים לפאלו אלטו ביותר מחצי מיליארד דולר. אילו החממה הפרטית של זוהר זיסאפל היתה קרן הון סיכון, כנראה היתה מציגה את אחת התשואות הטובות בשוק.
אלא שבעשור האחרון לא באמת יצאה בשורה טכנולוגית מהמתחם הענק של רד־בינת במגדלי זיו ברמת החי"ל, שבמרכזו ניצבת בגאון רפליקה של "האדם החושב" — הפסל הנודע של אוגוסט רודן. הפסל נרכש ב־8 מיליון דולר והובא מצרפת בשיא ההייפ של מהפכת התקשורת של תחילת שנות ה־2000, אך מאז התיאבון של יהודה זיסאפל לסטארט־אפים חדשים פחת: "שיעור הסטארט־אפים שמצליחים נמוך מאוד, וגם המצב של המדינה לא פשוט בשנה האחרונה", מסבירים בסביבת המשפחה את התרחקותו מהשקעות במיזמים חדשים. לכן בשנים האחרונות בחר להתמקד בעיקר בפיתוח הנדל"ן של הקבוצה ופעל רבות גם בעשייה חברתית ופילנתרופית.
גם חממת הביומד רד־ביומד שהקימה רעייתו לשעבר נאווה זיסאפל נמנעה מלבצע השקעות חדשות. כאמור, בניגוד ליהודה, זוהר זיסאפל דווקא העלה הילוך, אבל באופן פרטי ולא כחלק מהקבוצה. וכך, אם בתחילת שנות ה־2000 התעשייה חיכתה לראות מה הדבר החם הבא שייצא מבית הגידול של הזיסאפלים ומשרה בקבוצה היתה יעד נחשק, היום קבוצת רד־בינת נתפסת כמעין ענק רדום. ״לקבוצת רד ולאחים זיסאפל חשיבות מכרעת ומשמעות אדירה וייחודית לתעשיית ההייטק הישראלית, אבל הם שייכים לדור החדשנות הקודם״, אומר בכיר בתעשייה שלא רוצה להזדהות.
הכוונה היא לכך שהזיסאפלים, כמו בני דורם בטק הישראלי, רכבו בעיקר על מהפכת התקשורת הסלולרית והאינטרנט של שנות ה־90. שניהם בוגרי הפקולטה להנדסת חשמל בטכניון ורוב החברות המונפקות של הקבוצה פועלות בתחום של ניהול תשתיות תקשורת, שהיה לוהט בסבב הקודם של בועת ההייטק ב־2000. אלא שמאז עולם הטכנולוגיה נדד לענן ול־AI ואפילו לקוואנטים, תחומים שלקבוצה אין כמעט דריסת רגל בהם.
הזיסאפלים, בני אצולת ההייטק הישראלי מהדור הקודם, לא חלמו לגייס מאות מיליוני דולרים לחברות סייבר ולא הנפיקו חברות תוכנה במיליארדי דולרים. תחת זאת, הם שיגרו שיירה ארוכה של חברות קטנות במושגים של היום לוול סטריט כשהן חמושות בפתרונות הנדסיים חדשניים ומבריקים לתחום תשתיות האינטרנט והסלולר. לכן אפשר להעריץ את רד־בינת על עצם קיומה ושגשוגה עד היום, בשעה שענקיות ישראליות לצידה התפוגגו כמעט כולן: מקומברס ועד אורבוטק ואם סיסטמס. (אמדוקס ופורמולה הן בין הבודדות מבנות דורה שעדיין על המגרש, וגם צ'ק פוינט, השייכת לדור צעיר מעט יותר). ועדיין, לא ברור לאן הקבוצה יכולה להתקדם כעת. הכל נזהרים בכבודה של משפחת זיסאפל, אך גם מתלחשים בנוגע לעתיד הקבוצה וותוהים מי יהיה בעל הרוח היזמית שיצעיד אותה הלאה.
במבט לאחור, ניתן לומר שבשני העשורים שחלפו החברות ששמותיהן מתחילות ב"רד", וכן סרגון וסיליקום של הזיסאפלים, לא באמת מימשו את ההבטחה. הן הונפקו בשיא ההייפ של בועת סוף שנות ה־90 שהתפוצצה ב־2001 ומאז למעשה לא התאוששו. יצרניות סיניות העתיקו הרבה מאוד מהמוצרים שלהן ומוכרים אותם בזול. רדוור, שהיא היום החברה הגדולה ביותר בקבוצה במונחי שווי שוק ונחשבה גם להבטחה הגדולה ביותר, היא כבר כמעט בת 30 ולא מצליחה לעבור את רף ההכנסות של חצי מיליארד דולר. גם את השווי של מיליארד דולר עברה רק לזמן קצר, בעוד שמתחרתה אקאמאי, שהוקמה במקביל אליה (על ידי הישראלי דניאל לוין, שנהרג בפיגועי 11 בספטמבר, ס.ש), נסחרת סביב 15 מיליארד דולר. בשיא הפריחה של מניות הטכנולוגיה ב־2021 פורסמו הערכות בארה"ב כי קרן השקעות פרטית התעניינה ברכישת רדוור לפי שווי של 1.7 מיליארד דולר, אך המגעים לא הבשילו לעסקה ומאז המניה התרחקה מרמות שווי אלה.
גם סרגון, שנחשבת לחברה שמחזיקה בפתרון הטכנולוגי הטוב ביותר בשוק שלה בתחום רשתות הסלולר, והיא החברה הגדולה ביותר בקבוצה במונחי הכנסות, לא מצליחה לתרגם זאת לביצועים וכתוצאה מכך גם לא לשווי, ונסחרת ב־250 מיליון דולר בלבד. רדקום וסיליקום קטנות מדי, אפילו במונחי הבורסה בתל אביב.
למעשה, כל החברות הציבוריות של רד יחד בקושי מגדרות את השווי המצרפי של מיליארד דולר ולא מגיעות להכנסות של מיליארד דולר בשנה. אחת השאלות שאיש לא העז לשאול בעבר ואולי תעלה כעת, היא מדוע להשאיר ציבוריות חברות קטנות כל כך ודלות סחירות, והאם כדאי לשקול מחיקת חלק מהן מהמסחר, או מיזוג בין אחדות מהן שפועלות בתחומים דומים, מה שיחסכוך עלויות.
הרגל השנייה של הקבוצה היא החברות הפרטיות המאוגדות תחת בינת ופועלות בשוק תשתיות המחשוב והאינטגרציה המקומי. לפני כשנתיים חרגה משפחת זיסאפל ממנהגה להעדיף את וול סטריט וניסתה להנפיק את בינת תקשורת מחשבים, החברה הגדולה ביותר בקבוצה, בתל אביב. התשקיף חשף תמונה אופיינת לקבוצה: חברה רווחית שצומחת לאט. ב־2021 הכנסותיה עלו ב־10% ל־1.4 מיליארד שקל והרווח היה 42.6 מיליון שקל. ניסיון ההנפקה נתקל בכתף קרה של המוסדיים, שהיו למעשה הראשונים שאמרו בקול רם מה שאף אחד בהייטק לא יגיד: הרקורד של החברה מול שוק ההון לא מזהיר. גם בתוכניות ההנפקה של בינת מחשבים לא הציגה ההנהלה תוכניות ברורות לעתיד.
הרגל השלישית היא השקעות בתחומי הרפואה והמכשור הרפואי שמאוגדות תחת רד־ביומד. הפעילות החלה עם הקמת "נעורים" על ידי נאווה זיסאפל, פרופ' לביוכימיה שפיתחה את סירקדין, תרופה פופולרית מבוססת מלטונין לטיפול בהפרעות שינה. מאז הגירושים לפני כמה שנים של יהודה ונאווה זיסאפל, שהובילה את רוב ההשקעות בתחום, רד־ביומד כמעט ולא ביצעה השקעות חדשות. בשנים האחרונות דווקא זוהר התעניין בתחום הרפואי, וביתר שאת מאז שחלה בסרטן לפני כעשור.
באופן כמעט אבסורדי, נראה כי דווקא הרגל הנדל"נית של הקבוצה היא הנכס בעל הערך הכספי הגבוה יותר בה. היא חולשת על יותר מ־300 אלף מ"ר של משרדים ברמת החי"ל, הר חוצבים בירושלים וגם בניו ג'רזי. כמעט כל חברות הקבוצה יושבות בבניינים של רד־נכסים, אך יש לה גם שוכרים חיצוניים. את הפעילות הזאת הובילה בשנים האחרונות נאווה זיסאפל ובאחרונה מעורבת בה גם בתה כרמי.
האחים זוהר ויהודה הקפידו בשנים האחרונות להפריד ככל הניתן בין האחזקות. כך למשל, זוהר כבר לא החזיק מניות ברדוור, אלא רק הצד של יהודה במשפחה. לעומת זאת, חלי בן נון, בת זוגו של זוהר, היא היו"ר של רדקום, ושם אין נוכחות לצד של יהודה. עם זאת, תחומי הפעילות שנותרו בקבוצה כמו גם הנכסים, רבים מאוד — ודורשים יד מכוונת שתנהל אותם או לחלופין תקבל החלטה על הנזלה של חלקם. היו מי שכבר אמרו שחברה כמו מטריקס תשמח לרכוש חלק מהפעילות של קבוצת בינת וקרנות השקעה מסוגה של פורטיסימו יתעניינו בנכסים אחרים. אבל מי שיצטרכו לקבל החלטות אלה ילדי המשפחה, וכאן התמונה סבוכה לא פחות.
הציפייה היא שרועי זיסאפל יוביל את הקבוצה. אך במבט מבחוץ, אם יש מישהו שיכול לרענן את הקבוצה, להוביל השקעות ולפתח מיזמים, זה עופר בן נון
דור ההמשך של משפחת זיסאפל מורכב מחמשת ילדיהם הבוגרים: שלושה ליהודה ושניים לזוהר. זוהר, שהיה בגיל 29 ראש מחלקת האלקטרוניקה הצעיר ביותר ביחידה הטכנולוגית של חיל המודיעין 81, נחשב לדמות אגדית ביחידה ומחוצה לה. יהודה, האח הגדול, היה אחראי יותר לצד העסקי והשיווקי. שני ילדיו של זוהר, הסופרת כליל זיסאפל ומיכאל זיסאפל, רופא, לא היו מעורבים בעסקי הקבוצה, אך מאז מות אביהם עושים את צעדיהם הראשונים ומתקרבים לעסקים. מיכאל הצטרף לכמה דירקטוריונים בשנה האחרונה, וההערכה היא כי יעזוב את עבודתו בבית החולים איכילוב בכוונה להתמקד בקבוצה. שלושת הילדים של יהודה הרבה יותר פעילים ומעורבים בניהול הקבוצה. רועי הוא המייסד המשותף והמנכ"ל של רדוור, ובשנים האחרונות נכנס לכמה דירקטוריונים של חברות בקבוצה. כרמי זיסאפל, שמוכרת יותר כזמרת, שמרה לאורך השנים גם על תפקידים בקבוצה ובתקופה האחרונה מעורבת הן בפעילות הנדל"ן והן בפיתוח עסקי רד־ביומד. הבת הקטנה עדי עבדה בחברת "נעורים", אך כיום מתגוררת בארה"ב ולומדת לתואר שני באוניברסיטת סטנפורד.
"כמו בחברות משפחתיות רבות, גם ברד־בינת קיים אתגר של דור ממשיך. רועי נכנס באחרונה יותר לפעילות ברמת הקבוצה והתמנה לדירקטוריונים בנוסף לניהול רדוור. הוא היחיד מבין הילדים שמבין גם הייטק וגם ניהול של חברות בינלאומיות, הוא התפוח שלא נפל רחוק מהעץ והוא למעשה היחיד שבאמת מתאים להוביל את הקבוצה, אבל אי אפשר לדעת כיצד תתפתח הדינמיקה בין החמישייה", אומר גורם ששימש בעבר בתפקידים בכירים ברד־בינת ומכיר היטב את המשפחה. במלים אחרות, מבחוץ הציפייה היא שרועי זיסאפל יוביל את הקבוצה, אבל בפנים התמונה שונה, ונדמה כי גם הילדים שהתרחקו עד היום מבסיס האב ופנו למקצועות שעניינו אותם, רוצים להיות מעורבים יותר - מה שעשוי לייצר מתחים בעתיד הקרוב.
"הקבוצה רגילה להתנהל ולגדול באופן אורגני וקיים רצון ולהמשיך את דרכם של אבות המשפחה ולהצמיח חברות חדשות. יש מספיק פעילות וענפים לכולם — אבל האתגרים קיימים", אומרים בסביבת המשפחה, "בין הילדים של יהודה, שהם הפעילים והמעורבים יותר, יש חלוקה די טבעית וברורה: רועי אחראי על זרוע ההייטק, כרמי, האחות האמצעית, על נדל"ן ועדי, בעלת תואר ראשון בביוטכנולוגיה מהטכניון, תמשיך את מיזמי הביומד של אמה".
אשר לילדיו של זוהר העתיד והכוונות ברורות פחות. בצד ישנו גם עופר בן נון, בנה של חלי בן נון, שהיתה בת זוגו של זוהר זיסאפל במשך 14 שנים ועד מותו, והיא מכהנת כאמור כיו"ר רדקום. בן נון, בן 37 בלבד, כבר מחזיק ברקורד של שני אקזיטים מרשימים, אשר בשניהם זיסאפל היה המשקיע הראשון: חברת האוטוטק ארגוס, שנמכרה לקונטיננטל ב־450 מיליון דולר ב־2017, וחברת הסייבר טאלון, שנמכרה לפני חודשים אחדים לפאלו אלטו ב־625 מיליון דולר. זה הפך למעשה לאקזיט הגדול ביותר של זיסאפל, שהתרחש למרבה הצער כבר לאחר מותו. בן נון אמנם לא בדיוק נמנה עם ילדי המשפחה, אבל במבט מבחוץ, אם יש מישהו שיכול לקחת ולרענן את הקבוצה, להוביל השקעות בסטארט־אפים חדשים ולפתח מיזמי טכנולוגיה בפנים - כלומר לקרב את רד־בינת לעידן הנוכחי של סייבר, ענן ובינה מלאכותית — זה הוא. אך ספק אם זה יקרה. בינתיים בסביבת המשפחה מסתפקים באמירה כללית כי "קיים רצון להשקיע בעוד סטארט־אפים. מתי ואיך זה יקרה — זו השאלה".
