פרשנותהאם ההייטק יציל את הכלכלה הישראלית
פרשנות
האם ההייטק יציל את הכלכלה הישראלית
כשהמכירות לא תלויות בשוק המקומי, צו 8 לעובדים מקטין הוצאות, הדולר חזק ואיום ההפיכה המשטרית הוסר, ההייטק הוא עוגן כלכלי יותר מפעם. רק שהתארכות המלחמה עלולה להרתיע משקיעים ולהבריח חברות רב לאומיות
האם ההייטק יציל את הכלכלה הישראלית שדוהרת אל עבר משבר קשה? עם התנפצות רוב הקונספציות שעליהן התבססו החיים בישראל עד 7 באוקטובר השחור, עולות גם לא מעט שאלות לגבי שרידות ויציבות אחד הענפים המרכזיים והקריטיים ביותר בישראל.
המלחמה תפסה את המדינה כאשר גם כלכלתה כמו זו הגלובלית לא במצב מיטבי והדבר נכון בעיקר לענף הטכנולוגיה. זה נפגע עוד קודם לכן גם משינוי גלובלי בטעמי המשקיעים בעקבות עליית הריבית וגם מניסיון ההפיכה המשטרית של ממשלת נתניהו שגרם ללא מעט משקיעים להתרחק מישראל.
אלא שבינתיים, דווקא בניגוד לחששות, ההייטק מפגין עמידות. זו באה לידי ביטוי גם בהכרזות על עסקאות כפי שעשתה אתמול נקסט אינשורנס שהודיעה על גיוס של 265 מיליון דולר, הגדול ביותר של חברת אינשורטק בעולם מתחילת 2023, לאחר ששלשום הודיעה פאלו אלטו על רכישת סטארט־אפ הסייבר דיג ב־410 מיליון דולר. העמידות באה לידי ביטוי גם בתחזיות החיוביות בסך הכל שסיפקו מובילאיי וצ'ק פוינט, שתיים מהחברות הגדולות ביותר בהייטק הישראלי שמעסיקות אלפי עובדים. שתי החברות, שמאות מהעובדים שלהן מגויסים בצו 8, צופות צמיחה גם ברבעון הרביעי, שהחודש הראשון שלו כבר הסתיים ואופיין כולו בשיתוק כמעט מלא של העבודה בישראל ומציינות כי חרף האירועים העבודה מתבצעת.
אם מנתחים את המאפיינים של ההייטק הישראלי, אפשר לראות בו נקודת אור ועוגן אפשרי להתאוששות המשק בהמשך. יש לכך כמה סיבות:
1. המכירות של חברות ההייטק לא תלויות בשוק הישראלי: לעתים זה מהווה אפילו סיבה לתסכול ותלונות, אבל חברות ההייטק המקומיות, כבר משלבי הקיום הראשונים שלהן פונות לשווקים הבינלאומיים. הדבר נכון בעיקר לחברות פינטק ואינשורטק שאפילו לא טורחות לקבל רישיון לפעילות בשוק הישראלי. כעת, כאשר המשק המקומי כמעט ומשותק, המכירות של חברות ההייטק כמעט ולא מושפעות מכך. בגלל ההישענות על השוק הבינלאומי, גם לסטארט־אפים הצעירים ביותר יש לרוב עובדים בחו"ל ומה שקורה במרבית החברות היום הוא פשוט העברת חלק מהמשימות לעובדים מחוץ לישראל. גם אם ישנם עיכובים בביצוע פרויקטים, אפשר לפצות על כך בתקופות של רגיעה יחסית בהתקפות טילים, בניגוד למשל לעסקים בתחומי השירותים שיתקשו לפצות על השבועות שבהם היו סגורים.
2. אין מפעלים פיזיים והעובדים מראש עבדו רוב הזמן מהבית: לחברות הייטק ברובן, פרט לבודדות כגון אינטל או טאואר, אין מפעלים פיזיים שעלולים להיפגע בהתקפות טילים או לא יכולים לתפקד בגלל קרבתם לגבול הצפון או הדרום. רוב העובדים בהייטק ממילא עבדו מהבית. בהייטק ניסו בחודשים האחרונים להחזיר את העובדים למשרדים, אך זה הצליח רק בצורה חלקית ובמרבית החברות המשיכו עדיין לעבוד בצורה היברידית עם הגעה למשרדים עד פעמיים בשבוע.
3. גיוס עובדים למילואים מקטין זמנית את ההוצאות לסטארט־אפים: באופן כמעט אבסורדי, עבור חברות סטארט־אפ גיוס עובדיהן למילואים עשוי לייצר חיסכון. כוח האדם בסטארט־אפים מתאפיין לרוב בגילאים צעירים יותר של עובדים שנוטים "לקחת יותר סיכון" מאשר העובדים המבוגרים יותר שמעדיפים חברות יציבות יותר. מכיוון שכך, אם בחברות הבוגרות והגדולות יותר שיעור המגוייסים בצו 8 נע בין 5%–10% בממוצע, בסטארט־אפים השיעורים גבוהים הרבה יותר ועומדים על 20% בממוצע. ישנם גם מקרי קיצון כמו סטארט־אפ צעיר בתחום הסייבר ש־13 מתוך 15 העובדים בו נמצאים במילואים. היעדרם של העובדים פוגע כמובן בתפקוד החברות, בעיקר הקטנות, אלא שבמקביל הוא מפחית את ההוצאות שלהן משום שהשכר משולם על ידי המדינה. כך, דווקא הסטארט־אפים יכולים להאריך בעוד כמה חודשים את משך הזמן עד הגיוס הבא ולדחות אותו לתקופה טובה יותר.
4. הדולר החזק משפר את הביצועים: אי אפשר לדבר על מבנה העלויות בחברות הייטק מבלי להתייחס לשער החליפין. הזינוק בשער הדולר מול השקל, שהחל עוד לפני המלחמה אך התעצם מאז, משפר את הביצועים של חברות הייטק. הדבר כבר ניכר בתוצאות העסקיות של מרבית החברות ברבעון השני והשלישי של השנה וההשפעה של הסעיף הזה רק תלך ותגדל עם היחלשות השקל. חברות הייטק נהנות מכך יותר מיצואניות רגילות שהשקל הנמוך הופך את המוצרים שלהן לתחרותיים יותר, מכיוון שלא רק שההכנסות שלהן דולריות וההוצאות על העובדים שקליות, אלא גם המימון שלהן הוא בדולרים. הדבר הפך למרכזי אף יותר מאז מחאת ההייטק שלוותה בהעברת יתרות מזומנים מחשבונות בישראל לחו"ל והחזקתן בדולרים.
5. ההפיכה המשטרית ירדה מהפרק: ויש עוד נקודה אופטימית שעליה מתחילים לדבר בהייטק - ההנחה שהרפורמה במערכת המשפט ירדה סופית מהפרק. מתחילת השנה שיעור הירידה בגיוסי הון לסטארט־אפים בישראל היה חד יותר מאשר זה בארה"ב ובאירופה והיה חשש כי גם כאשר בחו"ל תתחיל התאוששות, בישראל זה לא יקרה מכיוון שגופים רבים הקפיאו את ההשקעה בישראל כל עוד שינוי משטרי היה על הפרק.
לצד נקודות האור, אסור כמובן להתעלם מהסיכונים הרבים שמרחפים מעל ענף ההייטק ואופיינים דווקא לו. הראשון הוא רתיעת המשקיעים, בעיקר כאלה שהחלו לפעול בישראל רק בשנים האחרונות, לנוכח ההתממשות העוצמתית של הסיכון הגיאופוליטי בישראל. המלחמה המשמעותית האחרונה בישראל היתה צוק איתן ומאז חלף כמעט עשור, במהלכו צמח דור של אנשי הון סיכון והשקעות שלא נחשפו להתמודדות של חברות הפורטפוליו עם גיוסי מילואים, התקפות טילים ופינוי אוכלוסיה אזרחית מביתה.
לא מדובר רק בהשקעות של קרנות הון סיכון וקרנות פרייבט אקוויטי בחברות ישראליות, אלא גם בנכונות להשקיע בקרנות הון סיכון ישראליות או קרנות זרות עם רגל משמעותית בישראל כמו אינסייט האמריקאית למשל או אינדקס האירופית. לקרנות אלה נוכחות גדולה בישראל ובחודשים הקרובים הן ייתקלו במבחן חשוב ביכולת "לקרוא לכסף" עבור חברות ישראליות.
סיכון נוסף הוא חרם על תוצרת ישראלית, דבר שבינתיים חברות טכנולוגיה מדווחות כי לא נתקלו בו, פרט לאירועים נקודתיים שאפילו לא היו על דעת ההנהלות, אבל התמשכות הלחימה והתעצמות המשבר ההומניטרי בעזה עלולים להגביר את הרוחות האנטישמיות והאנטי ישראליות בעולם. ואולם הסיכון המוחשי והמאיים ביותר טמון בהתמשכות המלחמה. מעבר לפגיעה משמעותית שתיגרם להתפתחות החברות כתוצאה מהיעדרות ממושכת של עובדיהן, החשש הגדול הוא בגזרת החברות הרב לאומיות. כשליש מעובדי ההייטק בישראל עובדים בכ־400 מרכזי פיתוח של חברות גדולות מחו"ל ובראשן אינטל, מיקרוסופט, גוגל, אנבידיה, אמזון ומטא. אינטל כבר צלחה את כל המבחנים הגדולים של ישראל ובהם האינתיפאדה השנייה, מלחמת לבנון וצוק איתן, אך עבור חברות שאין להן כאן השקעה קפיטלית גדולה כמו מפעלים במקרה של אינטל וכאלה שלא התנסו במלחמות בעבר, הפיתוי לנטוש עשוי להיות משמעותי אם המלחמה תסתבך.
מסמך שבוחן את עמידות ההייטק הישראלי בפני מלחמה שהכינו הכלכלן הראשי ב־SNPI, מכון המחקר של ארגון סטארט־אפ ניישן, ד"ר אסף פתיר ודני בירן, עמית מדיניות בכיר במכון, שהגיע לידי "כלכליסט" בחן את התנהגות הענף בשנתיים שלאחר מבצע צוק איתן ב־2014. בכל הסעיפים, החל מהיקפי ההשקעות, מספר האקזיטים וגם מספר המועסקים בענף, נרשמה עלייה עקבית ב־2015 ו־2016. בצוק איתן גויסו 75 אלף חיילי מילואים, מספר נמוך בהרבה מאשר היום, הוא נמשך 50 יום ועלה למשק כ־7 מיליארד שקל בעלויות ישירות. "ההייטק הוכיח עמידות רבה ולא נצפתה שום פגיעה בפעילות לאחר המבצע", כותבים מחברי הדו"ח. הם מציינים כסיבה לעמידות את העובדה שההשקעה בהייטק היא בעיקרה השקעה בקניין רוחני, שלא מושפע מהאירועים והסיכון בו נמוך מאוד בהשוואה להשקעה בהון פיזי. ב־SNPI כותבים כי מצד אחד המצב כיום מורכב יותר מאשר ב־2014 משום שהמלחמה תפסה את הסקטור בעיצומה של האטה, אך מצד שני חברות ישראליות צברו ניסיון רב בעשור האחרון וגם הקורונה לימדה אותן לתפקד במשברים ולעבוד מרחוק.
ב־SNPI מדגישים כי דווקא כחלק מהשיקום הכלכלי לאחר המלחמה, ההייטק יוכל לשחק תפקיד משמעותי בשני מישורים חשובים. שיקום החקלאות בעוטף עזה יאפשר אימוץ נרחב יותר של טכנולוגיות בתחום האגטק שישראל ידועה בהן בעולם, אך לא תמיד מיישמת בשטחה. המישור השני הוא טיפול במערכות המידע הממשלתיות שנחשפו במערומיהן ובחוסר היכולת שלהן להתמודד במהירות עם המשבר. תהליכי מחשוב והקמת בסיסי נתונים מהירים שנעשו באופן מיידי כחלק מהתנדבות של אנשי מטה ההייטק, יכולים לתת דחיפה למודרניזציה של מערכות ממשלתיות לאחר המלחמה.
